מלחמת אין ברירה: למה טראמפ תוקף את התקשורת

אחרי שהתקשורת ציירה אותו כמוסוליני חדש והפכה לכלי מרכזי באסטרטגיית הפלתו, טראמפ מרגיש שהוא חייב להכות בחזרה

טורף את הקלפים; טראמפ. צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0

יחסים כאלה כמו שמתקיימים היום בין הנשיא טראמפ לתקשורת לא היו מעולם בתולדות הנשיאות. על כך איש אינו חולק. יש בארצות הברית כאלה שחושבים שזוהי מריבה נוראית בתוך המשפחה; משהו בנוסח יחסי אהבה־שנאה, שהרי דונלד טראמפ היה בעצמו חלק מעולם התקשורת ותכניות הריאליטי. אבל צריך להיות ברור שזה משהו אחר, למרות שיש משהו של גילוי עריות בקרב בין טראמפ לתקשורת.

התקשורת בנתה את טראמפ. לפני כשנה ויותר, בתחילת תקופת הפריימריז, אמר נשיא סי־בי־אס שדונלד טראמפ אולי לא טוב לאמריקה, אבל הוא מאוד טוב לסי־בי־אס. ולסי־אן־אן. ול'פוקס', ולכל השאר. רשתות הטלוויזיה עקבו אחר תנועותיו של טראמפ והעבירו בשידורים ישירים כל נאום שלו בכל אסיפת בחירות, והוא היה מחזיק לערוצי החדשות את הרייטינג. כך שטראמפ הוא גולם שנוצר בידי התקשורת שנמשכה לפריקיות שלו ולמופעי הסטנד־אפ הגסים, האינסופיים.

אבל התקשורת הפכה לסמל, כמו שבית קברות יהודי הוא סמל. האירועים האחרונים ביחסי טראמפ עם העיתונאים מסמנים עליית מדרגה. הוא סילק מהתדרוכים לעיתונאים בבית הלבן את כתבי ה'ניו יורק טיימס' ועוד כמה כתבים של כלי תקשורת מרכזיים. הוא הודיע שלא ישתתף באירוע השנתי הקבוע עם כתבי הבית הלבן, שבו נוהגים הנשיאים להתבדח עם העיתונאים. למעשה, זהו מופע צדקה. השנה הוא ייערך בלי הנשיא. גם בין תומכיו השמרנים יש רבים שסבורים שזה לא נכון מצדו לבטל את השתתפותו. אבל מופע הצדקה הזה היה למעשה סמל למועדון הסגור של התקשורת עם הנגישות והחיבור לממסדים, סמל לנתק בין העיתונאים הבכירים לעם.

דבר אחד בטוח: טראמפ לא מתכוון להתחנף לעיתונאים. הוא לא יעסוק בשיחות עומק סגורות כדי להסביר להם מה הם מפספסים לגביו וכמה ההספקים שלו נהדרים. הוא הולך על עימות, והעימות הוא בשלוש רמות. אחת, התקשורת כדחליל שמלכד את תומכי טראמפ, הסמל השנוא של האליטות המנותקות, שגרמו בעשורים האחרונים להמונים לשלם את המחיר על כישלונותיהם המהדהדים; השנייה היא פשוטה יותר: עין תחת עין. התקשורת התייחסה אל טראמפ החל משלב מסוים של הקמפיין כאל מוסוליני, אם לא ממש היטלר. אחינועם ניני, למשל בטוחה שטראמפ הוא היטלר של המאה ה־21. זה לא אומר שהיא, אחינועם, היא ג'וזפין בייקר.

מיד לאחר בחירתו של טראמפ נכנסה התקשורת להלם שהוציא אותה משיווי משקלה, ולאחר השבעתו הפכה התקשורת לכלי המרכזי באסטרטגיית הפלתו/הדחתו. לכן, לטראמפ אין ברירה, וכדי לשרוד הוא חייב להכות. רגע אחרי שנראה כי הוא נכנס לסחרור בעקבות חיסולו של מייק פלין, הוא כינס את אותה מסיבת עיתונאים שבה השתלח בעיתונאים שישבו מולו ושיחק בהם כמו מאלף אריות בקרקס. הוא החזיר לעצמו את השליטה.

ברמה השלישית של העימות, טראמפ ככל הנראה באמת חווה איזה זעזוע כשהוא נחשף למה שנראה לו כהפקרות של עיתונאים בנושאים הקשורים לביטחון הלאומי. דיבר על כך העיתונאי הוותיק בוב וודוורד – איש ווטרגייט – מה'וושינגטון פוסט'. "העיתונות לא צריכה ליילל", אמר וודוורד ביום שישי האחרון ב־MSNBC. "ואם אנחנו נשמעים כאילו אנחנו מגזר של בעלי עניין שדואגים רק לעצמנו, זה לא מתקבל טוב בציבור. באותו זמן, ויחד עם זאת, אנחנו חייבים להמשיך את תחקירי העומק, את החקירות העיתונאיות".

וודוורד סבור ש"זה לא האינטרס של הבית הלבן של טראמפ, וגם לא של התקשורת, להיות במצב של מלחמה דו־צדדית". הוא תהה "האם יש לטראמפ הצדקה כלשהי להגיב בצורה כזאת?… ההצדקה היחידה שאני מוצא לתגובות שלו, בנוסח של 'אלוהים אדירים, אלה אויבי העם', נובעת מכמה דברים. ידוע לי שיש כתבים שדיברו עם אנשים בבית הלבן על מבצעים מודיעיניים מאוד רגישים, דברים שהעיתונות עולה עליהם. ואני חושב שטראמפ ממש מבוהל שדברים כאלה מסתובבים בגלוי. אלה לא דברים שיתפרסמו בהכרח בתקשורת. אבל טראמפ בתור חדש בסביבה אומר לעצמו, איך זה שכתבים יודעים על הדברים האלה? כך שמבחינתו זה 'אנחנו חייבים לשים לזה סוף'".

"התקשורת" כשם קוד ליהודים

בעיתונות הליברלית האיכותית רואים באסטרטגיה של טראמפ את טביעות האצבעות של סטיב באנון. יש איזו תיאוריה שמתחוללת מלחמה פנימית בבית הלבן, בעיקר בין באנון לפריבוס, ושכרגע נראה שידו של באנון על העליונה. הם ניסו להציג אחדות בוועידת הארגונים השמרניים כשהופיעו יחד על הבמה. המלחמה עם התקשורת מתודלקת על ידי אפיזודות תמוהות כמו האמירה המוזרה של טראמפ בנאום בפלורידה על איזה אירוע טרור בשוודיה, משהו שלא היה ולא נברא. למרות שתמיד אפשר להגיד משהו על שוודיה בהקשר של תקיפה מוסלמית, ובירור יעלה שהיה משהו במאלמו או בשטוקהולם. גם הפשלה הנוראית בטקס האוסקר שיחקה לידיו של טראמפ, משום שזו הייתה הדגמה בשידור חי של "פייק ניוז".

התקשורת מפתחת כלפיו נרטיב שהוא ואנשיו מפזרים שקרים ומשחקים בגסות עם העובדות. הסיסמה של תומכי טראמפ היא כזו: הם לא לוקחים את המילים שלו ברצינות, אבל לוקחים את טראמפ עצמו ברצינות. שונאי טראמפ שוגים ביחס הפוך: הם לוקחים יותר מדי ברצינות את המלים שלו, אבל לא מתייחסים ברצינות אל טראמפ האיש.

כך גם מדברים על "האנטישמיות של טראמפ". ואם לא של טראמפ אישית, אז של סטיב באנון. ואם באנון דווקא פרו־ישראלי מאוד ואין לו שום דבר נגד יהודים, אז בשוליים הקיצונים של תומכיו פורחים גורמים אנטישמים. זה גם מקור שאלותיהם במסיבות העיתונאים של מואב ורדי ושל הכתב החרדי שאת שמו קצת קשה לזכור. העיקר בשאלות האלה היה להצמיד לטראמפ זנב של פחיות אנטישמיות שעושה הרבה רעש.

יחד עם זאת, הסימון הבלתי פוסק של התקשורת לא רק כאובייקט שנאה של ההמונים אלא במובלע כאויב העם, עלול להיות אחד הגורמים לגילויי האנטישמיות האחרונים בארצות הברית. כל האידאולוגיות האוטופיסטיות הקיצוניות, מהנאציזם דרך הקומוניזם ועד האסלאמיזם, שמו על הכוונת את "היהודים", "יהדות העולם"; ומאז מרקס יש כל מיני מילות קוד ל"יהודים", בייחוד שזה לא פוליטיקלי־קורקט לצעוק "מוות ליהודים", אלא אם אתה ערבי. אז למשל, האנטי־קפיטליזם כרעיון יסוד הוא טעון באנטישמיות. "קוסמופוליטיות" – שם נרדף ליהודים. "וול סטריט". וגם "ה־ת־ק־ש־ו־ר־ת" מתחילה לקבל אצל אחדים משמעות של "היהודים". הימין הקיצוני בארצות הברית, הקו־קלוקס־קלאן וכו', בהחלט מעדיפים לדלג על מושגים מעורפלים ומורכבים כמו "מדינת העומק" או אפילו "הממסד", ומסתפקים במושג "היהודים". חילול בתי קברות יהודיים הוא פגיעה בסמל, ונועד להעביר מסר. זה בהחלט יכול להיות תוצאה של פרובוקציה מצד אותם גורמים שממנפים עכשיו את נרטיב האנטישמיות.

להערכתי, ההתלקחות בחזית טראמפ־התקשורת היא לא דבר שטראמפ חתר אליו מלכתחילה. יש סימנים שאחרי בחירתו הוא חתר לפיוס במגמה של יתר אחדות. כזכור, הוא התקבל כאורח במערכת ה'ניו יורק טיימס' וישב עם בכירי המערכת במשך שעה ארוכה כדי לשוחח על הכול.

אלא שמאז אותו מפגש, "התקשורת" הובילה נגדו תיאוריות קונספירציה על כך שהוא גויס בידי הרוסים, שהוא וכמה מאנשיו עלולים להיות נתונים לסחיטה. אלו האשמות חמורות ביותר, שנועדו להפוך אותו למצורע. נראה שטראמפ משתולל עכשיו במלחמת הישרדות, מלחמת אין־ברירה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. התקשורת היא אכן קבוצת אינטרנס. היא לא מדווחת אמת, אלא מדווחת מציאות רצויה מבחינתה. גם פוקס ניוז.
    המלחמה הנוכחית היא חלק מהמערכה הכוללת של טראמפ נגד אויביו הפרוגרסיבים (בנוסף לתקשורת: האוניברסיטאות ויותר מכל, בתי המשפט)

  2. עבר זמנם .הוא פונה לעם ישירות ברשתות ,הם בבעיית מכירות .התקשורת הכתובה תובס על ידו כי הוא לא צריך אותם.את העיתונים המזוהים עם הימין והפטרויוטיות הוא ידשן והם ישגשגו .הליברלים בשם המכובס או השמאלנים הבכיינים בקרב הישרדות והם מפסידים .המגמות ישתנו וכבר משתנות באירופה והשתנתה בישראל .השמאל הרופס המיילל הצדקן לא רלוונטי .ואפרופו אנטשמיות .השמאל הקיצוני של אובמה בנה וקידם את bds ושנאת ישראל.אובמה פילג את יהדות ארה" ב והשתמש ביהודוני המחמד של הדמוקרטים ללחוץ על ישראל בהסכם עם איראן .אני מקווה שטראמפ יהיה נשיא 8 שנים.זה מצויין לישראל

  3. הסיפור מאד פשוט.
    התקשורת בנתה את טראמפ וניסתה לצוד שתי ציפורים במכה אחת :
    א. כמו שנרשם בכתבה , לעסוק במועמד צבעוני שמספק רייטינג גדול.
    ב. להגיע למצב שבו מול המועמדת שלהם , הילארי קלינטון , יעמוד מועמד שלדעתם היא יכולה לנצח בהליכה.
    ואז קרה לתקשורת אסון. טראמפ הצליח להיבחר בניגוד לתחזיות שלהם ובניגוד לתקוות ולציפיות שלהם.
    עכשיו הם מנסים לתקן את המעוות (מבחינתם) וכל דרך כשרה מבחינתם.

  4. "'התקשורת' כשם קוד ליהודים"

    די כבר עם ה"אנטישמיות" הזו! נמאס לשמוע את זה! אפילו צה"ל הואשם באנטישמיות כי איזה חייל מסכן להזכיר בפוסט בפייסבוק שנרצחו עוד 5 מיליון אנשים בשואה בנוסף ליהודים.
    התקשורת היא באמת אויב העם לא רק בארצות הברית אלא ברמה עולמית. כל אדם חושב מסתכל על החלאות האלה בערוצים השונים ויודע בדיוק מה הם ומי הם.

    ויודעים מה? יש באמת בעיה עם ה"יהודים" בארה"ב. מדובר במתבוללים עאלק רפורמים שמצביעים לדמוקרטים בהמוניהם והם חוד החנית של ה"תרבות" הפרוגרסיבית הדוחה שמכה בארה"ב.
    גם ליהודים בישראל יש בעיה מאוד מאוד קשה עם ה"יהודים" בארה"ב למרות שמנסים להסתיר את זה מאיתנו.
    הם המממנים הכי גדולים של כל עמותות השמאל הבוגדניות שפועלות פה והתומכים הכי נלהבים של שונאי ישראל בחו"ל. ג'ורג' סורוס מה הוא? נוצרי?! מוסלמי?! יהודי בן יהודי!
    הבן אדם הזה ושאר החלאות מקדמים הרס וחורבן בכל העולם ופה מקשקשים לנו על אנטישמיות 24/7 כאילו אנחנו חבורה של גרמנים עם יסורי מצפון.

    1. נכון.
      למערכת מידה שלום רב. הגיע הזמן שתפסיקו להגן על חבורת הנפוטיסטים המסוכנת רק בשם ה״אנטי-אנטישמיות״. אתם ממשיכים לגונן על אותם פרוגרסיבים שנואי נפשיכם.

  5. מדינת ישראל נהגתה ע"י התנועה הציונית במידה רבה על מנת ליצור יהודי טוב, שורשי, זה שאינו מתחמן את הגוי ולוקח נשך אלא בונה ויוצר בארצו ויצירותיו מפרות את העולם, ואין ספק כי הצליחה בכך למרות חסרונות רבים עדיין שישראל לוקה בהן.
    לעומת זאת, היהודי, הקוסמופוליטי, המשתייך לשמאל ליברלי, רדוף האנטישמיות, שואף לטשטש זהויות ולמחוק גבולות לאומיים וזאת על מנת להפוך את זירת העולם כולו למקומו הטבעי. טבעי גם שיקומו לו מתנגדים רבים המסרבים לוותר על זהותם הלאומית ותרבותם המובחנת, מה גם שערבוב תרבויות כשם שקורה כיום בעיקר במערב אירופה, הופך בראש ובראשונה את האיש הקטן והמוחלש לשעיר לעזאזל, בשבדייה מועלות לעולה נשים כקרבנות אונס על מזבח התקינות הפוליטית של השמאל הליברלי. זוהי שעתן של תגובות נגד ברמה הגלובלית.

    1. אותו אנטישמי מוסווה שנוטר טינה ליהודי הגלותי, הקוסמופוליטי, הנכלולי והתמנוני, הוא אותו אנטישמי מוסווה שמפגין נגד היהודי הישראלי, ה"טוב", השורשי, וקורא לו "כובש".

  6. חילול בתי קברות "יכול להיות תוצאה של פרובוקציה"? זה הרי פרובוקציה גלויה לעין: מה, לא ראינו את טקס ההשבעה בבית קברות מטעם ארגון "אייל" ובחסות אבישי רביב? לא ראינו את ריקוד הסכינים בחתונת בתו של בנצי גופשטיין? לא ראינו את הכיסוי התקשורתי הנרחב של מיפגני ההתגרות בחסות איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ומשה פיגלין אשר מועילים בעיקר לשמאל? יש גבול לתמימות!

  7. מסכימה עם חלקים מהניתוח שלך.
    בעניין האמירה ה״מוזרה״ של טראמפ על שוודיה, למי שצפה בכתבה הקשה לעיכול ברשת פוקס לילה לפני אותה אמירה, ההסבר שנתן טראמפ בדיעבד יראה טבעי ואותנטי. הכתבה והראיון שלאחריה הראו תופעות חולניות בחברה השוודית כתוצאה מחוסר האונים של התרבות והחברה אל מול המוני הפליטים/מהגרים הערבים מוסלמים.
    ובעניין המשוואה שקושרת יהודים לתקשורת, נראה לי שהרחק מהמקור המסוכן באמת של אנטישמיות בארהב– האקדמיה!