מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

"מוּחלשים" זה לא תירוץ: על אפליה וכלכלה

גזענות ואפליה הן תופעות חמורות שצריך להיאבק בהן, אך אין שום קשר סיבתי בינן לבין מעמד סוציו-אקונומי נמוך של קהילה מסויימת בחברה. החסם שמונע שגשוג כלכלי הוא בראש ובראשונה תרבותי

ההנהגה גוררת את הציבור הערבי למקום הלא נכון; ח"כ אחמד טיבי. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

טעות נפוצה היא להחליף קורלציה (מִתְאָם) בסיבתיות. למשל, דונלד טראמפ נכנס לבית הלבן ובאותו החודש חולל בית הקברות היהודי במיזורי; אלה שתי עובדות. אולם פרט להצגתן העקבית זו ליד זו בתקשורת, עדיין צריך להוכיח שעובדה אחת היא סיבה לעובדה השנייה, או אפילו האשמה בה. עוד דוגמה: יש קונפליקט בין ישראל והפלסטינים והטרור האסלאמי באירופה מתגבר – כל קשר סיבתי בין שתי עובדות נכונות אלה אינו יותר מתעמולה אנטי-ישראלית. אם א' ואם ב' אין זה אומר ש-ב' התרחש בגלל א'.

על אותה הדרך, השחורים בארצות הברית סובלים מאפליה גזעית ורמת חייהם נמוכה משמעותית מהממוצע. האם בין שתי עובדות אלה קיים יחס של סיבה ותוצאה? האם העוני של השחורים הוא תוצאה של האפליה הגזענית? האם שוויון פוליטי וחברתי יביא לשוויון כלכלי? התשובה חיונית לכל מי שמעוניין בקידום סוציו-אקונומי של השחורים במדינה.

פרופסור תומס סואל

פרופסור תומס סואל הקדיש שנים רבות של מחקר כדי לענות על שאלות אלה ופרסם את מסקנותיו במספר ספרים. המסקנה אליה הגיע היא חד-משמעית: אין קשר של סיבה ותוצאה בין קיפוח ואפליה לבין מצב סוציו-אקונומי של עם, עדה וקבוצה. אפליה היא פשע, אך היא אינה הגורם לפיגור התרבותי והכלכלי.

ארצות הברית מהווה דוגמה ומודל מצוינים לחקר האפליה, הכלכלה והקשר ביניהם. מיליוני המהגרים העניים שהגיעו לחופי אמריקה במאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים היו מחוסרי-כל וגם חסרי השכלה. הם הגיעו באותו זמן ולאותם תנאים. סואל השווה בין הישגי הקבוצות האתניות השונות כעבור דור ושני דורות, מבחינת השכלה והכנסה וגילה הפרשים עצומים (המאמר המלא פורסם ב'מידה').

בראש הרשימה, במרחק משמעותי מכל האחרים, נמצאים היהודים, ואחריהם הסינים, היפנים, הגרמנים, הפולנים והמהגרים מצפון איטליה שנמצאים לפני האנגלוסקסים. בתחתית הסוציו-אקונומית של המהגרים מאירופה מצא סואל את האירים. הסינים, היהודים והיפנים סבלו מאפליה וקיפוח, דבר שלא מנע מהם להשיג את כל הקבוצות האחרות.

סואל מזכיר תוצאות דומות בעולם. באינדונזיה, הסינים הם מיעוט מקופח המהווה 5% מהאוכלוסייה והם מחזיקים קרוב ל-80% מההון. במלזיה, קיפוח המיעוט הסיני מגיע עד להקצאת מכסות מצומצמות באקדמיה ובעסקים, ולמרות זאת ההכנסה הממוצעת שלהם כפולה מהכנסת המקומיים. המקסיקנים והיפנים הגיעו לקליפורניה באותו הזמן והתחילו לעבוד כפועלים פשוטים בחקלאות. בדור השלישי, הפער ביניהם זהה לפער בין הלבנים והשחורים במדינות הדרום.

המהגרים היהודים הגיעו לאמריקה עם פחות כסף ממהגרים אחרים. למרות זאת 75% מבני הדור השני השתייכו כבר למעמד הבינוני. ב-1953 אחד מכל עשרים אמריקנים סיים קולג', ואצל היהודים אחד מכל שישה. סואל תיאר פערים סוציו-אקונומיים דומים בין היהודים לשאר התושבים בכל ארצות אירופה, למרות הקיפוח, האנטישמיות והרדיפות.

מה הסיבה?

אחרי מחקר שנערך למעלה מעשר שנים והקיף 12 מדינות שונות, תומס סואל הגיע למסקנות ברורות: קיימים פערים והבדלים גדולים מאוד בהישגים הכלכליים והחברתיים בין עדות אתניות ועמים שונים, אך לא ניתן להסביר את ההבדלים באפליה, בגזענות ובקיפוח של החלשים.

סואל קובע שההבדל בין העדות הנחשלות למצליחות גם אינו גזעי, ומצביע על ההבדל העצום בין השחורים שהגיעו לצפון אמריקה מאפריקה כעבדים לבין השחורים שהגיעו לעבדות באותן שנים, מאותם מקומות, לאיי הודו המערבית והיגרו משם במאה העשרים לארצות הברית. ההכנסה הממוצעת של השחורים האמריקנים היא מעט יותר ממחצית ההכנסה הממוצעת בארצות הברית, הוא כתב אז, בעוד שהכנסתם הממוצעת של האפרו-אמריקנים שהיגרו מאיי הודו המערבית כמעט זהה לממוצע האמריקני.

לדעתו של סואל ההבדלים בין העדות נובעים רק מהבדל תרבותי, והוא מצביע על הלכידות המשפחתית והקהילתית של היהודים והסינים וכן על החריצות, החסכנות וראיית ההשכלה כערך עליון בעדות אלה.

לא פוליטיקה

לדעת תומס סואל, הסיבות לנחשלות סוציו-אקונומית של עדות ועמים היא פנימית, ולא חיצונית. הם חלשים ולא מוחלשים.

האפליה והגזענות הן מתועבות ויש להילחם בהן ולעקרן, אולם קידום העדות והעמים הנחשלים מחייב שינוי תרבותי ולא שינוי פוליטי. סואל מצא שהקהילה האירית בארצות הברית היא המצליחה ביותר מבחינה פוליטית והחלשה ביותר מבחינה סוציו-אקונומית מבין כל העדות שהגיעו מאירופה. בארצות הברית, מציין סואל, הצליחו הקבוצות שהעדיפו התקדמות כלכלית על הצלחה פוליטית.

סואל ממליץ על התקדמות על ידי פתיחות להשפעה של תרבויות מצליחות, במקום להתבצר בפינה ו"לחגוג את הזהות המיוחדת".

ניתן לשער ש"רב תרבותיות", "החזרת עתרה ליושנה" והסתגרות בתרבות תורנית לא היו מקובלות על תומס סואל כדרך לעליה סוציו-אקונומית.

המיעוט הערבי בישראל

המיעוט הערבי והבדואי סובל מעוני ופיגור. הנהגתם של ערביי ישראל מובילה לניתוקם מהישראליות וגרירתם למאבק לאומני-פוליטי חסר תכלית שרק מסב להם נזק.

העוני והפיגור של ערביי ישראל לא נובעים מקיפוחם, אף כי קיים קיפוח, אלא ממבנה המשפחה, החמולות, מעמד האישה, האסלאם הקיצוני והתרבות הבולמת, כבר דורות, את ההתפתחות בכל העולם הערבי. האוכלוסייה הפלסטינית בירדן, שאינה סובלת מאפליה, נמצאת הרחק מאחורי ערביי ישראל.

התקדמותם הכלכלית והחברתית של ערביי ישראל לא תבוא מהסתגרות ומאבק פוליטי אלא דווקא מהשתלבות במדינה ובתרבותה, והתרכזות בהשכלה ובהתקדמות כלכלית. לא מעט ערבים כבר מבינים זאת, אולם ההנהגה אותה הם בוחרים שוב ושוב פועלת, כמה חבל, בכיוון הפוך.

עוד משהו, מידע אישי

העדה הדרוזית הקטנה בגולן (כעשרים אלף נפש) לא נגררה לקיצוניות דתית ולא למאבקים פוליטיים. היא מתרכזת בהתקדמות כלכלית והשכלתית ובהשתלבות בתרבות הישראלית, והתוצאות המפתיעות בהתאם. ההתקדמות החברתית, ההשכלתית, האקדמית והכלכלית של הדרוזים בצפון הגולן, מהירה ביותר ומגיעה ואף עוברת את הרמה הממוצעת בישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

  1. ברור שלמיעוט הערבי הזדמנויות שוות. המדינה בונה במגזר ערבי כמו במיגזר היהודי. הישובים הערביים משופעים באזורי תעשיה. הערבים יכולים להשתלב בצה"ל, מוסד, שב"כ, משרד החוץ ותעשיות ביטחון.
    כמובן שתוכנית הלימוד באוניברסיטה מנוהלת בשפת האם – ערבית.
    נכון שקיים קיפוח עמוק ובחלקו סמוי ומובנה. הממשלה לא משקיעה במיגזר הערבי.
    מצד שני מדובר במשפחות גדולות, הכנסה נמוכה יחסית. תרבות שתומכת ביציאה לעבודה בגיל צעיר ולא בלימודים גבוהים.
    אבל זה ישתנה ומשתנה לנגד עינינו. תבחנו את עולם הרוקחות, עולם הרפואה, הנדסת בנין, רפואת שיניים ועוד.
    מדובר באותה מוביליות שאפיינה את יהודי אירופה והשתלבותם בחברה.

  2. בדיוק! אין שום קשר בין הפרדת השחורים בארה״ב לבתי ספר פחות איכותיים, אי הקבלה שלהם למוסדות אקדמיים והפנייתם לקולג׳ים שחורים, הגבלת הלוואות לרכישת דירה בפרברים לחיילים שחורים, וחוסר נכונות להעסקת שחורים בתפקידים ייצוגיים, לכך שהם לא הצליחו לצאת מהגטו ומהעוני. סיבתיות זו המצאה של סמולנים.

    1. שים לב שלא אמרו שאין קשר. אתה טוען כאן את הדבר ההפוך – הקשר המסוים הזה מסביר את *כל האפקט* ולא רק את חלקו. זאת טענה לא טרוויאלית.

  3. הערבים לא מקופחים. הם משלמים פחות מיסים ןאפילו םחות ארנונה. מקבלים שטחים לבנייה לא חוקית. ואח"כ המון תקציבים לחינוך ובריאות. עדיין לא מצאתי פרמטר אחד שהם מקופחים.

  4. יש בישראל המון ערבים משכילים ועשירים מכל העדות, במרכז הם פחות בולטים.
    אולי ההתפלגות היא אחרת ופחות אחידה

  5. מהמונח "מוחלשים" משתמע שיש מי ש"מחליש". הצגה כזאת של הדברים מאפשרת להאשים את המחליש במצבו של המוחלש. נראה לי שהמונח "מוחלש" שייך לשיח הפנימי של הפוסט-שמאל-משכילי ושל ההלקאה העצמית שלו, יותר מאשר למצבם של ה"מוחלשים". במקום זאת צריך לדבר על "חלשים", ואז לדון בשאלה האם אפשר לעזור להם, האם צריך לעזור להם, כיצד לעזור להם וכן הלאה.

  6. המאמר מאיר עיניים וכל כך נכון.
    מעניין לבדוק בישראל לפי ארצות מוצא. היום מסתפקים ביבשות, או מזרחים-אשכנזים, וברור שאין זאת התמונה הכוללת.
    אך עלינו להיזהר: שלא חלילה יחשוב נער ממוצא כלשהו שבגלל שארץ מוצאו נחשבת חלשה הרי שצפי התנהלותו יהיה לפי צפי מוצאו. ושלא יחשבו ארגונים שזוהי סיבה לאפליה על רקע מוצא.
    אכן יש להניח את העובדות על השולחן, אך בזהירות המתבקשת ומבלי להטיל חותם על אזרחים. בלא זאת עלולות מערכות רבות להגיע לגזענות בוטה.
    מה יהיה אם חברת כוח אדם תתעדף יוצא בוגריה על יוצא רומניה, יוצא פולין על יוצא מרוקו?

  7. עוד משהו מידע אישי: הדרוזים בגולן עושים שנים להרס ביצורים של צה"ל, פינוי עצמאי של שדות מוקשים ישראליים באמצעים שונים, אגירת נשק, מעקב אחר תנועות צה"ל ועוד. כנראה שהשתלבות כלכלית הוא לא תמיד ערובה לשום דבר אחר.

  8. יש מגוון סיבות לחולשת השחורים בארהב
    ראשית הם הגיעו כעבדים.אחר כך הופלו כגזע.
    אחרי זה הופלו על רקע צבעם.
    הם היוו סוג איום על הרוב הלבן.
    הטעות של הלבנים היתה בזה שלא שילבו אותם
    באופן מלא ואז הם היו נטמעים באוכלוסיה
    מתבוללים ולא מתבדלים.כעת זה מאוחר מדי.
    אבל ניתן לשלבם באופן מלא בתהליך איטי.
    יש להרוס את שכונות העוני.לפזרם באוכלוסיה.
    לשלבם ולהופכם לחלק בלתי נפרד מהמדינה.
    המחסומים הם הרצון להיות עצמך.קר לבן וכדומה.
    לכל מיעוט יש זהות יחודית ועצמית שרוצה לשמרה.
    הצבע השחור של השחורים גורם להם לרגשי נחיתות.הזכרונות של העבדות והאפליה מכעיס בהווה.גם כיום כל מיעוט מעדיף לחיות בקהילתו.
    אין מסה קריטית של טמיעה בקרב הרוב הלבן
    של שחורים.ובעיית הפשע.והאבטלה.והשתיה והסמים.וזו גם תרבות של התנוונות.
    לכן באם הממסד יחליט בכנות לשלב את השחורים
    ויחל בפעולות אמיתיות שיקחו עשורים אזי יהיה שינוי
    אבל זה לא שם.וחבל שישנם כאלה השוים יותר ופחות.לגבי אפריקה התרבות שם חסרת דמוקרטיה
    ויציבות וללא סיוע מבחוץ לאורך שנים זה יארך זמן
    רב עד שהם יגבשו חיים של דמוקרטיה ויציבות.

    1. משה
      עוד פעם "הממסד צריך" לנקוט בשיטה בולשביקית-פשיסטית ולאלץ את השחורים להתבולל בלבנים וההיפך? אולי גם נישואי תערובת בפקודת המדינה?
      הבעייה תיפטר בשיטה פשוטה וקלה יותר:
      1. יתחילו הגברים השחורים להשאר ולחיות עם אשה אחת וילדיהם המשותפים לפחות עד בגרותם של אותם ילדים.
      2. יחנכו את אותם ילדים לערכי משפחה, השכלה, עבודה ושמירת חוק.
      3. בהמשך יעבירו גם את עצמם את אותה סדרת חינוך.

      ואז תוך דור אחד נראה שרוב השחורים בארה"ב מגיעים למקומם, או לפחות למקום טוב בדרך למקום, של קונדוליסה רייס, מישל אובמה, ד"ר קארסון. שלושה שגדלו בבתים שחורים המתאימים לתאור שתארתי, והדומה לרוב הבתים היהודים.
      כל עוד רוב הילדים השחורים הם בנים לחד הוריות, מוזנחים ע"י אימותיהם העובדות קשה ואינם מכירם בד"כ את אבותיהם הנוודים האינטר-יחסיים, גם הדור הבא יתרום רוב גדול מאוכלוסיית בתי הסוהר.

    2. לא הבנתי מדבריך מה מונע מאמא כהת-עור בשיקאגו או הברונקס או היכן שהוא להעדיף את חינוך הילדים ובריאותם הבסיסית על פני כל דבר אחר בחיים. אמת, היו ויש קשיים, היו ויש דברים מקוממים, אבל מדוע זה מונע את הטיפול הנכון הבסיסי בתוככי המשפחה כהת העור, לא הבנתי זאת.
      בתוך המשפחה עצמה חובה לקיים את הבייסיק הדרוש לכל התפתחות נורמאלית.
      יש כאלה שבכסף המופק מההורים הולכים לקנות מערכת תופים או שמלות או מכונית חדישה, ויש כאלה שאוספים פרוטה לפרוטה ושולחים את הילד לקולג'.
      ההבדל הוא באמת קודם כל בתרבות.

    3. אם המיגזר של השחורים.לא מצליח להתרומם מעצמו.מדוע לא לתת לו כלים לעמוד על רגליו.זה לא בכוח ולא מפטרונות.
      אלא זאת זכות לגיטימית לסייע לחלש.
      וחובה לתת חיים טובים לבני אדם.
      לכן אני גם בעד מעורבות וסיוע בכל המדינות
      הסובלות מרעב.מלחמה.ואסונות.
      ולתת להם את הכלים לקום על הרגליים.
      וזה אפשרי וטוב יותר מחלוקת קיצבאות לשחורים וכדומה בארהב במקום לסייע להם
      להיות עצמאים.
      או מקליטת מליוני פליטים .

    4. קונדוליזה רייס, מישל אובמה, בן קארסון…
      הייתי מוסיף כמובן את תומס סואל!

  9. הכנסה נמוכה – שם קוד להעלמת מיסים.
    ערבי שעובד בתוך ישוב מגוריו לעולם לא ישלם מיסים כי הוא יודע שאף גובה מס לא יכנס לישוב.
    הערבים היחידים שמשלמים מיסים הם אלו שעובדים בישובים היהודים.

    1. צודק לחלוטין!
      הפרדוקס צורם לעין בצורה קיצונית. כתושב הנגב אני לא מסוגל להסביר את הקביעה הסטטיסטית שהערבים בנגב הם האוכלוסיה החלשה ביותר. אין דבר רחוק יותר מהמציאות.
      ברור שהסטטיסטיקה מתבססת על נתוני הביטוח הלאומי, רשויות המיסים ודיווחי הרשויות המקומיות הערביות. המציאות רחוקה ממנה כרחוק מזרח ממערב.
      החיים של הערבים בנגב מתנהלים בשני קוים: הראשון, מה שהמדינה יודעת ומפרסמת. השני, האמיתי, הכלכלה השחורה האדירה שלהם.
      וכמו באקסיומה, שני הקוים הללו לעולם לא יפגשו.