תדהמה: אבירי השוויון מעדיפים חינוך פרטי

פוליטיקאים לא מעטים דוגלים ב"שוויון", אבל כשזה מגיע לילדיהם הם מניחים את הסיסמאות בצד ושולחים אותם לחינוך פרטי יקר. הם צודקים, אבל חופש הבחירה בחינוך צריך להיות נחלת כל ההורים

לא בושה לשאוף לחינוך הטוב ביותר לילדיך. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

במסגרת מדורו השבועי ב'הארץ' שבו הוא מתקשר במפתיע לאנשי ציבור שונים, הצליח הפעם ניר גונטז' להביך את השרה גילה גמליאל מהליכוד. על פי גונטז', גמליאל, המופקדת על המשרד ל"שוויון חברתי", שולחת את בתה לבית ספר פרטי יקר שעלותו 4,000 ש"ח לחודש. הנה לכם שיא הצביעות, אומר לנו גונטז'; פוליטיקאית (ליכודניקית) עשירה העומדת בראש משרד שמטרתו לקדם את ה"שוויון" בחברה, אך את בתה שלה היא שולחת לבית ספר פרטי אליטיסטי. לאן יכולה עוד ממשלת הקיסר ביבי להידרדר.

למען האמת, התופעה שגונטז' מציב עליה זרקור איננה חדשה ואיננה ייחודית לליכוד, אפילו לא לישראל. כך למשל, בתל־אביב שוכנים בתי הספר לאמנויות ולטבע הממומנים גם מכספי ציבור, אך בכל זאת ההורים המבקשים לשלוח אליהם את ילדיהם נדרשים להוציא מכיסם סכומים גבוהים, והילדים מתקבלים לאחר מבחני מיון. כלומר – אולי בתי הספר לא "פרטיים" ממש, אך הם מקיימים פרקטיקות פרטיות לחלוטין. ומי שולח אליהם את ילדיו? על פי הדיווח ב'דה מרקר', לצד ילדיהם של מיטב ידועני ועשירי ישראל, התחנכו בהם למשל גם ילדיהם של יו"ר מפלגת העבודה ושר הרווחה לשעבר יצחק הרצוג, ושל שר החינוך לשעבר גדעון סער.

ומה מעבר לים? על רקע מינויה של בטסי דבוס לשרת החינוך האמריקנית בממשל טראמפ, פרסמו העיתונים בארה"ב עובדה משעשעת המתכתבת עם ה'סקופ' של גונטז': 6 מתוך 10 הסנטורים הדמוקרטים שישבו בוועדה שבחנה את דבוס לפני כניסתה לתפקיד – התחנכו בבתי ספר פרטיים או שלחו את ילדיהם ונכדיהם לבתי ספר פרטיים. ומדוע העובדה הזו חשובה? מכיוון שהדמוקרטים מתנגדים לדבוס בדיוק בגלל תמיכתה המובהקת בבתי ספר פרטיים, והצהרותיה כי תערוך רפורמות ברוח זו במערכת החינוך הציבורית בארה"ב.

כיצד ייתכן שראש מפלגת השמאל החשובה בישראל, כמו גם שר החינוך לשעבר, שלחו את ילדיהם לבית ספר אליטיסטי שעורך מבחני מיון? כיצד ייתכן ששרה ל"שוויון" שולחת את ילדיה לבית ספר פרטי? התשובה מתבקשת, והיא צינית למדי: אמנם הפוליטיקאים שלנו שואפים שתהיה מערכת חינוך ציבורית טובה לכולם, אבל בינתיים, בשביל הילדים שלהם הם רוצים את הטוב ביותר. ויש להם האמצעים, אז למה לא.

הסנטימנט האנושי של נבחרי הציבור שלנו מובן והגיוני. בנוסף, יש להעריך את העובדה שהורים מוציאים את מיטב כספם על חינוך ילדיהם ולא על רכב חדש. השאלה האמיתית והחשובה היא מדוע אותם נבחרים, המכירים ביתרונותיהם של בתי הספר הפרטיים, אינם מקדמים את בתי הספר הפרטיים וחופש הבחירה בחינוך עבור כל יתר ההורים האחרים?

ההצדקות העיקריות לקיומו של חינוך ציבורי נובעות מטעמים פרקטיים וערכיים. במישור הפרקטי, הגיוני שבמציאות שבה הורים רבים אינם יכולים לאפשר לילדיהם חינוך טוב, המדינה תיכנס לעניינים ותדאג שאזרחיה יהיו מחונכים, יזכו להזדמנות שווה להצלחה בחיים, ירכשו מקצוע טוב וישלמו מסים. במישור הערכי, ההצדקות נובעות בין היתר מרעיון החינוך ללאומיות מצד אחד, ולפלורליזם מצד שני. במילים אחרות: המדינה רוצה לוודא שלאזרחיה יהיה איזשהו מכנה משותף, והדרך ליישם זאת היא באמצעות בתי הספר שבשליטתה.

כך למשל, בהצעת חוק שהגישה אותה גילה גמליאל בשנת 2015, מופיעות המילים הבאות המגדירות את זכויות היסוד של ילדים בישראל: "הכנתם לחיי אחריות בחברה חופשית ברוח של הבנה, שלום, סובלנות, שוויון המינים וידידות בין כלל העמים, קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות".

המציאות של בתי ספר פרטיים מקשה על הגשמת האידיאלים האלו: במוסדות החינוך החרדיים, למשל, לא מלמדים את ערכי המדינה ואת מרבית מקצועות הליבה; ואילו בתי ספר פרטיים אליטיסטיים "גונבים" את המורים והתלמידים הטובים ביותר מבתי הספר הממלכתיים (שלנו, פשוטי העם), וכך פוגעים ברמתם של האחרונים.

רעיון חופש הבחירה והתחרות בחינוך מאתגר את החשיבה המסורתית בנושא. על פי שיטת הוואוצ'רים, כל הורה מקבל מהמדינה תלוש כנגד סכום מסוים, שהוא יכול להשתמש בו כדי לשלוח את ילדיו לכל בית ספר שירצה. בתי הספר רשאים גם הם ללמד איך שירצו ומה שירצו (בהגבלות סבירות, כמובן), והם אמורים להתחרות ביניהם על המורים והתלמידים. ההורים העשירים עדיין ינחילו לילדיהם את החינוך הטוב ביותר – אך המציאות הזו מתרחשת גם כיום, וסביר שהיא תמשיך להתקיים אפילו אם בתי הספר הפרטיים ייאסרו לחלוטין. שיטת הוואוצ'רים לא נועדה להגביל את העשירים; היא נועדה קודם כול לשפר את מצבם של העניים.

הגדלת ההשקעה בחינוך בארה"ב לא הביאה לשיפור בתוצאות. מכון קאטו

הסוגיה הלוהטת הזו מתחברת לאחת הפרשנויות הנפוצות לעליית טראמפ – המיאוס מהאליטות. הדמוקרטים תופסים עצמם כ"מפלגת העם", אך זוהי סיסמה תלושה מהמציאות; מוסדות האקדמיה האליטיסטיים בארה"ב שייכים למפלגה הדמוקרטית. באקדמיה האמריקנית היחס בין הפרופסורים השמאלנים לשמרנים עומד על כ־5 ל־1. ארגוני המורים האמריקניים תרמו למפלגה הדמוקרטית כ־30 מיליון דולר ב־2016 (93% מסך כלל התרומות שלהם), כך שנדרשת מידה של תמימות כדי לייחס את תמיכת הפוליטיקאים הדמוקרטים בחינוך הציבורי לאידאלים נשגבים בלבד. האמריקנים הלבנים, חסרי החינוך, בעטו באליטות שנמאסו עליהם, והביאו לטראמפ את הניצחון.

לא מפתיע אפוא לגלות כי באופן עקבי מרבית האמריקנים מעוניינים בחופש בחירה בחינוך. לא ידוע על סקרים דומים שנעשו בישראל, אך אפשר לנחש כי התוצאה לא תהיה מאוד רחוקה. החברה האמריקנית דומה לזו הישראלית בהיותה מגוונת ומורכבת מקהלים שונים זה מזה, גם מבחינה סוציו־אקונומית. כאשר מנסים לכפות על אוכלוסיות כה מגוונות מערכת חינוך ציבורית קשיחה ובעלת תפיסת עולם מוגדרת, המתפקדת תחת מגבלות בלתי־אפשריות של ארגוני מורים חזקים, התוצאות רחוקות מלהשביע רצון ולא פלא שהציבור מסרב להשלים עמן.

גילה גמליאל, כמו גם בוז'י הרצוג ופוליטיקאים אחרים, צריכים להבין שכשם שהם רשאים לשלוח את ילדיהם לבית ספר פרטי ולדאוג שהם יקבלו חינוך איכותי, כך גם "ההמון הנבער" זכאי לבחור להיכן לשלוח את ילדיו ומה ללמד אותם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

19 תגובות למאמר

    1. שיטת הוואוצ'רים מוצגת באתר 'מידה' הרבה לפני שמפלגת זהות קמה.

  1. ישנה סוגייה אחת שטרם הצלחתי ליישב לגבי תכנית הואוצ'רים (שעל פניו באמת נשמעת טובה מאוד) והיא התמודדות עם השונות בהוצאה לתלמיד. כלומר, אם אני מבין נכון סכום הואוצ'ר הוא זהה לכל לתמיד, ואילו העלות לחינוך תלמיד היא בעלת שונות (לא רק חינוך מיוחד וליקויי למידה, אלא גם בתוך החינוך ה"רגיל" יש שונות), מה שעלול לגרום למצב שבו מוסדות פרטיים עושים סלקצייה. שימו לב שחיוב מוסדות הלימוד לקבל את כל התלמידים לא יפטור את הבעייה, כי במקרים אלה הסלקצייה יכולה להתבצע פשוט על ידי התאמת רמת ההוצאה (לדוגמא גם מוסד שחייב על פי חוק לקבל את כל התלמידים יכול פשוט לעשות כיתה מאוד גרועה לתלמידים בעלי לקויות שתהיה לא אטרקטיבית, ועל ידי כך להרחיק תלמידים בעלי לקויות). כמובן שאפשר לנסות ולפתור את זה על ידי מערכת רגולציה סבוכה, אבל נראה לי זה אחד הדברים שהיינו רוצים להמנע ממנו..
    אני חושב שבעיה דומה קיימת גם בתחום הביטוח הרפואי ומכונה בשם Risk Pooling.

    1. הוואוצ'ר הוא אותו הוואוצ'ר לכולם, על אותו סכום, לכל ילד. בתי הספר הם פרטיים לחלוטין, ורוצים רווח. אם הם עושים סלקציה, הם זוקרים לקוחות משלמים, מישהו אחר יאסוף אותם. יש לקול למידה? יש רצון בבית ספר פתוח? מישהו רוצה מתימטיקה? מישהוא רוצה אומנות? מישהו רוצה מדיטציה טרנסנדנטלית? מישהו רוצה טיפול בפרות? יש מספיק כאלו? זה רווחי? יקום היזם ויקים בית ספר שמספק את הסחורה.

    2. כל מה שצריך זה לתת וואוצ'ר גדול יותר לילדים מאובחנים עם לקויות למידה, כך שבתי הספר יתחרו גם עליהם

    3. א. בשיטת הוואוצרים אין שום בעיה השמוסדות יעשו סלקציה.
      ב. הם יכולים לקחת שכר לימוד בנוסף לשובר.

      כמובן שאפשר לשלב את השוברים עם כל מיני רגולציות כאלה, ואף עושים זאת בכל מיני מקומות בעולם. (זה לא ממש עוזר להם)

      הרעיון הוא שבמקום שהמדינה תקבע לי איך לחנך את הילדים, ותוציא על זה המון-המון כסף מיותר, כל מה שהיא תעשה זה לעודד אותי ללמד את בני בבית-ספר כך:
      לקחת ממני כסף(מיסים למינהם) ולהחזיר לי אותו רק אם אני שולח את בני לבית-ספר (שובר התשלום).
      זה גם שומר על "שוויון" , בכך שגם מי שאין לו כסף יוכל לשלוח את ילדיו לבתי ספר (שיהיו כנראה יותר טובים ממה שיש היום).

      אני לא רואה שום קשר ל risk-pooling

  2. מילים כדרבנות, אך בינתיים, עד שיודפסו ראשוני הואוצ'רים, עולם כמנהגו נוהג.
    גילה גמליאל וגדעון סער, אתרוגי הליכוד, עדיין ימשיכו לשלוח את ילדיהם לבית הספר לאומניות וטבע, ויפרדו בלי ניד עפעף מ50K שקלים לשנה פר ילד + מימון מסויים מהמדינה, וכמו כן, זועבי תמשיך להרצות בשבח החמאס בבתי הספר בקלקיליה ובאום אל פאחם, וכמובן שליצמן וגפני ימשיכו להפלות בנות ספרדיות ולהציב מכסה (כאילו הן היו כבשים דלי שומן הדורשים פיטום) ולחנך לשנאה בשם התורה, בתוך בתי החינוך (אני חרדי בהווה ולשעתיד, ואין לי כל כוונה לכפור ולנטוש את קהילתי, אבל אני יודע טוב מאוד מה יוצא מהחינוך היומרני והמתנשא החרדי) הממומנים היטב היטב מעל ומתחת השולחן על ידי המפלגות החרדיות.
    די כבר, נמאס.
    אם תחרות, אז עד הסוף, להעביר את הכוח להורים!!!

  3. גם בשיטת הוואוצ'רים לא יהיה שוויון.
    אפשרויות הבחירה שעומדות בפני הורים בפריפריה, שונות לגמרי מהאפשרויות שעומדות בפני הורים בפריפריה. מבחר בתי הספר באיזורים מעוטי אוכלוסין, מצומצם מדמעותית מאשר באיזורים מרובי אוכלוסין. אמנם לכל ההורים יהיה וואוצ'ר בעל ערך זהה, אך במקומות בהם אין מבחר בתי ספר, ההורים יאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הקיימים.

    1. אף פעם לא יהיה שוויון מלא.
      אבל השיטה מבוסס על כך שככל שהמצב הסוציואקונומי של היליד נמוך יותר, הואוצ'ר שלו יהיה גבוה יותר. ולכן לבתי הספר בפריפריה יהיה קל יותר למשוך מורים טובים בשכר גבוה מכיוון שהם יקבלו יותר כסף עבור כל ילד.

    2. שיטת הוואוצ'רים לא מנסה להשיג שוויון, אלא חינוך יותר טוב.

      גם אין שוויון באיכות האוויר באזורים מעטוי אוכלוסייה ומרובי אוכלוסייה.

    3. שוויון הוא לא ערך. חוזר, שוויון הוא* לא* ערך. חופש הוא ערך. וחופש קשור חיובית עם דמוקרטיה, פלורליזם, צמיחה כלכלית ושלילית עם שוויון. שוויון קשור חיובית לדיקטטורה, אוטוקרטיה וחיסולים המוניים.

    4. שוויון הוא לא ערך. חוזר, שוויון הוא* לא* ערך. חופש הוא ערך. חופש קשור שלילית לשוויון וחיובית עם דמוקרטיה, פלורליזם, אושר וצמיחה כלכלית. שוויון קשור חיובית עם דיקטטורה, אוטוקרטיה, דיכוי וחיסולים המוניים.

  4. ** למי שייכים הילדים ? **

    כותב בעל המאמר: "… המדינה תיכנס לעניינים ותדאג שאזרחיה יהיו מחונכים…" – וזוהי בדיוק תמצית הנושא: האם חיי האזרחים שייכים למדינה ? או שהאזרחים הם בני אדם שחייהם שייכים להם עצמם ?

    אם האזרחים שייכים למדינה – מה לנו כי נלין על הלאמת החינוך ?
    אם חיי האדם שייכים לו עצמו, לא לזולתו ולא למדינה – למה מי היא המדינה שהפקיעה לעצמה את חינוך הילדים ?!

    המגיבים השונים ביחס לשיטת הווא'צרים עוסקים בטכניקה. לא במהות. זוהי המהות.

    נניח שהיה בממשלה משרד התזונה, ובראשו שר (או שרת) התזונה. באחריותו לדאוג לכך שאזרחי ישראל יהיו מוזנים היטב. מה, מישהו מתנגד לכך ?
    משרד התזונה יישם רגולציה חוקית המכתיבה מה מותר ומה אסור לאכול, באילו כמויות, ובאילו משעות היממה, וכן הלאה.

    נשמע מופרך ? בוודאי, אבל רק בגלל שאין משרד כזה. נניח שמשרד כזה היה קיים מקדמא דנא, ולא רק בישראל, אלא גם במיטב המדינות המפותחות, ושעם חלב אימנו היינו יונקים את קיומו.

    האם כולם עדיין היו רואים זאת כמופרך ?

    טוב, אז למה תזונה לא וחינוך כן ? מה ההבדל ?

    1. נכון.
      אני לא רוצה שיכתיבו לי מה ואיך הילדים שלי ילמדו.
      הלימודים של 3 הילדים שלי היו כפייה. לא הייתי מרוצה לא מהמורים ולא מרמת הלימודים. "אכלנו אותה" . הילדי שלי לא קבלו חינוך שיכלו לקבל,
      וגם כן חיו באווירה חברתית לא נעימה.
      בקיצור, זה לא היה להם טוב ולא לי. אז למה להכריח אותי ?
      למה אני לא ייכולה לבחור בית ספר כרצוני?
      אני יכולה לבחור כל כך הרבה דברים ולא יכולה לבחור איזה חינוך
      הילדים שלי יקבלו, שזה דבר כל כך חשוב ?
      ברור שחופש בחירה הוא דבר חשוב.
      אני רוצה לבחור מי ילמד את הילדים שלי את הנכדים שלי.
      כן אני רוצה לדעת שהערכים של המורה מוצאים חן בעיני.
      חינוך לערכים.
      לא בתי ספר אלימים.
      כל אחד שיבחר מה שהוא רוצה.

  5. חופש הבחירה .
    הילדים הם שלנו ולא של המדינה .
    זכותי לבחור מה הילדים שלי ילמדו
    איך
    כמה.
    אני לא רוצה מורים לא ברמה נאותה
    אני לא רוצה מורים שאינם מחנחים לערכיות, יושר, הגינות וחריצות
    אני לא רוצה לשלוח את ילדי לבתי ספר אלימים.
    אני רוצה לבחור בעצמי.
    זהמספיק חשוב. מאודחשוב.
    לא כל האנשים שווים. מספיק עם סיסמאות סרק. כן צריך להשתדל לפק חינוך טוב לכולם. אבל מכאן ועד לכפייה שכולם ילמדו ביחד בדיוק אותו דבר שזה אומר שאף אחד לא לומד לפי הרמה שלו – החלשים לומדים מעל הרמה שלהם וחזקים לומדים מתחת לרמה שלהם.
    זה טפשי.
    זה כמו לאמק שכל הליגות של הכדורגל יבוטלו וכלם יהיו באותה רמה .

  6. איש כבר לא נופל מהכסא כאשר שוב מתגלים פוליטיקאים עלובי נפש שגרונם ניחר בדיבורים על שיוויון ופועלים הפוך בבני ביתם. נוכלים קטנים וכסילים הרי מייד יתגלו בקלונם.

  7. 1. משעשע להיווכח שאיש לא הגיב אן התייחס לגרף שמצורף לכתבה. הגרף מגחיך הן את הכתבה ( שגם בה לא הייתה כל התייחסות אליו) והן את התגובות.
    2. לעניין הוואוצ'רים: אם לבתי הספר יתאפשר לגבות סכום כסף נוסף על הוואוצ'רים הרי שכל הרעיון הופך לבדיחה. נובע מכך שהעשירים זוכים גם למימון המדינה בנוסף לכסף הפרטי שלהם. ( כמו בתי הספר האליטיסטים בישראל).

    1. להזכירך: אותם עשירים שילמו את הכסף הזה במיסים, בכמות יותר גדולה.
      יוצא שהם מקבלים פחות.