פולין משתחררת מכבלי המשפטיזציה, למורת רוחו של האיחוד האירופי

רגע לפני הבחירות הכלליות בפולין מינתה הממשלה היוצאת שורה של שופטים לבית הדין לחוקה, במה שנראה כמחטף. הממשלה החדשה רוצה להשיב את האיזון ולבסס את שלטון העם. באיחוד האירופי מאיימים בסנקציות

מי ישמור על "שומרי הסף"?; בית הדין לחוקה בפולין. צילום: Joanna Karnat CC BY 3.0 via Wikimedia Commons

עיקרון הפרדת הרשויות הוא אחד מיסודות הדמוקרטיה, על כך אין חולק. אלא שהוא מופיע בטהרתו רק במרחב התיאורטי: במרחב המעשי קיים עירוב סמכויות ואינטרסים, מה שגורם לחיכוך שעלול גם להביא לעימות. בישראל אנו עדים לעימות כזה, למשל, כפי שבא לידי ביטוי בשאלת מינוי השופטים לבית המשפט העליון ובסוגיות של מדיניות הריסת בתים.

עימות פוליטי דומה מתרחש בפולין מאז שלהי 2015, כאשר מפלגת 'החוק והצדק' עלתה לשלטון בבחירות הכלליות. המפלגה סרבה לאשר שופטים שמונו על ידי הממשלה היוצאת בראשות מפלגת "הפלטפורמה האזרחית", במה שנראה כמחטף. אם בישראל נבחרים השופטים העליונים על ידי ועדה המורכבת ממשפטנים ומפוליטיקאים, בפולין מתמנים השופטים לבית הדין לחוקה המכונה "הטריבונל לחוקה" (אין זה בית משפט עליון) על ידי הסִיים, הוא הפרלמנט הפולני, בהצבעת רוב מוחלט, והמינוי טעון אישור של נשיא המדינה. ממילא ברור כי מידת הפוליטיזציה של "הטריבונל לחוקה" ניכרת יותר מאשר בישראל.

הממשלה הפולנית הנוכחית, בראשות ביאטה ז'ידלו, מונהגת על ידי מפלגת "החוק והצדק" הלאומנית שבראשה עומד ירוסלב קאז'ינסקי. עוד טרם הבחירות, כאשר הסקרים הצביעו על מפלה לממשלה בראשות "הפלטפורמה האזרחית", מונו חמישה שופטים חדשים אשר שניים מהם החליפו שופטים מכהנים טרם הזמן הקבוע בחוק (שופטי "הטריבונל לחוקה" נבחרים לתקופה של תשע שנים). נשיא המדינה אנדז'י דודה לא אישר את מינויים. לא זו אף זו: הממשלה החדשה מינתה שופטים הנוחים לה, ובתוכם נשיא הטריבונל, ואף הנהיגה רפורמה לפיה ביקורת שיפוטית על חקיקה בסִיים תתקבל רק ברוב של 13 מבין פורום הטריבונל, המונה 15 שופטים.

הציבוריות הפולנית, שנחלקה לשני מחנות, סערה. תומכי הרפורמה העלו טענה, הנשמעת מוכרת לאוזן הישראלית, לפיה הממשלה הקודמת נהגה בחוסר הוגנות כאשר מינתה בחטף, ביודעה שהיא עומדת להפסיד בבחירות, שופטים אשר עלולים לטרפד מדיניות של ממשלה חדשה שזכתה למנדט מהעם בהליך דמוקרטי. לשק מילר, לשעבר ראש ממשלת פולין, האשים את נשיא הטריבונל הקודם אנדז'י ז'פלינסקי כעושה דברה של מפלגת "הפלטפורמה האזרחית". כאשר בית המשפט העליון הפולני תמך בהחלטות "הטריבונל לחוקה" יצאה דוברת מפלגת "החוק והצדק" בהכרזה, המוכרת אף היא לאוזן הישראלית, לפיה בית המשפט מורכב מ"חברים לדעה, אינטרסנטים המבקשים לשמר את מדיניות הממשלה הקודמת". ירוסלב קאז'ינסקי כינה את הטריבונל "המבצר המכיל בתוכו את כל מה שרע בפולין". בראיון טלוויזיה הוא הוסיף כי "כל החלטת ממשלה עלולה להיתקל בעיכובים מצד הטריבונל". הוא דיבר מתוך ניסיון: כאשר מפלגתו הייתה בשלטון גם בשנים 2005–2007 עיכב הטריבונל כמה מהחלטות הממשלה.

רפורמה זו הוציאה לרחובות ורשה עשרות אלפי מפגינים, בעיקר לאור העובדה שזוהי הפעם הראשונה מאז קריסת הגוש המזרחי ב-1989 שמפלגת השלטון בפולין נהנית מרוב מוחלט בפרלמנט, ללא כל צורך בקואליציה. עובדה זו מעניקה לה יד חופשית בחקיקה, וללא מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי כגון הטריבונל עלולה הדמוקרטיה הטריה יחסית בפולין להיסדק עד כדי התמוטטות.

הפגנה של האופוזיציה בפולין, נגד הרפורמות בבית המשפט, דצמבר 2015. צילום: By Adrian Grycuk CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons

האיחוד האירופי מתערב

שאלת עצמאותו של בית הדין הגבוה לצדק בגרסתו הפולנית, האמריקנית או כל גרסה אחרת במדינות הדמוקרטיות חשובה לא רק כסוגיית מדיניות פנים אלא גם כסוגיה בעלת השלכות בינלאומיות. בישראל למשל, מקובל לראות את פסיקות בית הדין הגבוה לצדק בסוגיות הקשורות במדיניות הממשלה והצבא ביהודה ושומרון כשכפ"ץ בפני תביעות משפטיות של טריבונלים בינלאומיים. העימות בפולין בין הגורמים הפוליטיים לבין "הטריבונל לחוקה" אשר פילג את האזרחים לשני מחנות, הוא בעל השלכות על מעמדה של המדינה בתוך מסגרת האיחוד האירופי.

הנהגת האיחוד האירופי הזדרזה לגנות את הליך מינוי השופטים ואת הרפורמה, וסגן נשיא הנציבות האירופית פרנס טימרמנס דרש מממשלת פולין להשעותה ולעיין מחדש בהשלכות המסוכנות הנובעות ממנה. תשובת שר המשפטים הפולני הייתה: "אנו מדינה ריבונית המקבלת החלטות בעצמה… אינני סבור שגוף חיצוני יכול להכתיב לנו מה לעשות. זה פוגע בגאוותנו הלאומית". וכך משלהי 2015 ועד עתה מתקיים עימות בין ממשלת פולין לבין הנהגת האיחוד האירופי אשר גם בלאו הכי נתון בתהליך של שקיעה.

הנהגת האיחוד האירופי אינה יכולה להסתפק במחאה בלבד, שהרי מרכיב בולט במדיניות החוץ המשותפת של האיחוד, במידה שמדיניות כזו קיימת, בא לידי ביטוי ברטוריקה עזה של זכויות אדם וליברליזם, ואין להרשות לאף אחת מחברות האיחוד לפגום בפסאדה הליברלית. אשר על כן, נציבות האיחוד הציבה אולטימטום של שלושה חודשים לפולין לחזור בה מהרפורמה (אולטימטום שהוארך יותר מפעם אחת), ולא – היא תיענש בשלילת זכויות הצבעה במועצת השרים.

בהערת סוגריים, יש לציין שגם אולטימטום זה אינו אלא רטוריקה נבובה. שכן מי שמוסמך להטיל סנקציות כאלה הוא הגוף הבין-ממשלתי של האיחוד, קרי-מועצת השרים, אך זו מוסמכת לקבל החלטה כזו רק בהצבעת פה אחד, וכבר ברור שהונגריה תתנגד להטלת סנקציות על פולין. מדוע? הונגריה עצמה נשלטת על ידי ממשלה ימנית בראשות ויקטור אורבן, וגם ממשלה זו התעמתה עם הנציבות האירופית על רקע רפורמה שערכה, ואשר מגבילה את חופש העיתונות וחופש הביטוי. יתרה מזו: הרפורמה של הממשלה ההונגרית היא אף יותר אנטי-דמוקרטית מזו של פולין. אולם הנציבות האירופית הייתה פחות ביקורתית כלפיה מאשר כלפי פולין.

ממה נובע השוני ביחסה של הנציבות כלפי שתי מדינות חברות אלו? חפשו את הפוליטיקה: מפלגת השלטון בהונגריה היא בעלת נציגים בגוש הגדול ביותר בפרלמנט האירופי-גוש שיש לו השפעה על תחומים מסוימים בחקיקה האירופית, לעומתה מפלגת השלטון בפולין מיוצגת בפרלמנט האירופי בגוש קטן שמורכב בעיקר משמרנים בריטים. (הפרלמנט האירופי אינו מורכב ממפלגות אלא מגושים).

אך יש גורם נוסף אשר מעניק חסינות רבה יותר להונגריה והוא התערבותה הגלויה והסמויה של רוסיה בפוליטיקה האירופית. שלטון פוטין תומך בממשלת הונגריה בראשותו של ויקטור אורבן הלאומן, זאת כחלק ממערכה להחלשת האיחוד האירופי. התמיכה היא הדדית. ויקטור אורבן רואה במשטרו של פוטין דגם המתאים גם לארצו, והוא אף לא היסס להתבטא בפירוש כי הוא בעד דמוקרטיה "אי-ליברלית". מוסדות האיחוד האירופי מעדיפים לא להגיע לעימות רדיקלי עם אורבן מחשש להמשך יציבותו של האיחוד, שהרי הוא מסוגל לסייע לרוסיה בחתרנותה.

לעומת זאת, ברור להנהגה האירופית כי פולין, מדינה שאזרחיה והנהגתה הנוכחית שונאים את רוסיה, היא מה שנקרא בלשון עבריינית "שפוטה של האיחוד" בהיותה חוששת ביותר מהחתרנות הרוסית, וגרוע מכך – מפגיעה אפשרית בריבונותה הטריטוריאלית (במובלעת הרוסית קלינינגרד הגובלת בפולין מוצבים כוחות צבא בעלי יכולת משמעותית). ההנהגה האירופית יודעת כי פולין מעוניינת באיחוד אירופי יציב כמו גם בברית נאט"ו חזקה, ועל כן תיכנע ללחצים על מנת למנוע קרע עם האיחוד. סגור סוגריים.

ולעצם סוגיית המתח בין הרשות המבצעת לרשות השופטת: ריסון הרשות המבצעת על ידי הרשות השופטת הוא עקרון בסיס בכל משטר דמוקרטי, ובעיקר בדמוקרטיה חוקתית. אלא שכאמור, הוא יכול להתקיים בטהרתו רק במרחב התיאורטי. חוקה, או במקרה של מדינת ישראל, חוקי יסוד, אף הם נתונים לפרשנות שיפוטית, ופרשנות כזו אינה יכולה להיות חפה משיקולים חוץ-משפטיים. הרסן עצמו הוא גמיש. יש מקרים בהם מרחב הפרשנות הוא צר מאוד עד כמעט בלתי קיים, ויש מקרים בהם הוא רחב יותר. הרשות המבצעת, ובעיקר במדינות כמו ישראל ופולין הנתונות במתח בטחוני, מייחלת לפעמים לפרשנות כזו שתוכל להכיל את מאווייה המדיניים. עקרון הגבלת השלטון הוא חשוב, אך אין להתעלם מעקרון שלטון העם. אשר על כן דרושים האיזונים והבלמים. הרסן צריך לרסן גם את עצמו.

__________

ד"ר שלמה פרלה הוא מומחה לאירופה וליחסים בינלאומיים

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. השאלה היהודית – באיזה מידה חיולפי השלטון משפיעים על הקהילה היהודית?

  2. חוקה = רודנות של מערכת המשפט.
    אין שום תכלית לקיומה של חוקה מלבד לכפות על
    האוכלוסיה אורח חיים שהיא לא רוצה "בשם החוק".
    לא צריך חוקה ולא צריך שופטים מקצועיים.

  3. למה הרפורמה ההונגרית היא "אנטי דמוקרטית" ?
    מה בדיוק הקשר בין רודנות פיאודלית של מיעוט אקדמאי לבין דמוקרטיה ?

    1. מה בדיוק הקשר בין רודנות של מיעוט רבני לבין דמוקרטיה?