בג"ץ דחה את העתירה של אראל מרגלית ואלדד יניב, אבל הבדיחה על חשבוננו

השופט אליקים רובינשטיין גלגל את אראל מרגלית ואלדד יניב מכל המדרגות, אבל כשקוראים בעיון את נימוקיו לדחיית העתירה נגד נתניהו מגלים תפיסה אקטיביסטית מסוכנת

הפסידו בקרב, נמנצחים במערכה. מרגלית ויניב. צילום מסך

היום התפוצץ סופית הבלון שניפחו אלדד יניב ואראל מרגלית בחודשים האחרונים, כשטענו כי ביכולתם להפיל את נתניהו באמצעות לחץ על המערכת המשפטית ועתירות לבג"ץ. בפסק הדין של השופט אליקים רובינשטיין הוא שלל לחלוטין את כל טענותיהם, וגלגל את העותרים מכל המדרגות. לאחר שהסביר מנימוקים ענייניים מדוע העתירות נדחות, הוסיף רובינשטיין כמה משפטים חריפים במיוחד כדי להבהיר עד כמה עתירה כזו מערערת את האמינות של המערכת המשפטית כולה. הנה:

אנו ערים לכך שחלק מן העתירות באות מכיוונם של אישים פוליטיים שבאופוזיציה לראש הממשלה. הדבר אינו בלתי מותר על פי המקובל, אך כמובן הדברים נמדדים באותם קני מידה שבהן נבחנות עתירות ציבוריות אחרות, ובזהירות המתבקשת.

ועוד, אנו סבורים כי אין לתת יד לדה־לגיטימציה של מערך האכיפה, שהוא מקצועי ובעל היסטוריה רבת־שנים של פעילות נטולת פניות. הוא אינו חסין מביקורת, כמו איש מאתנו, אך לא מצאנו כי נוהגים כאן איפה ואיפה. מדובר במנגנונים רבי משתתפים, החל ביועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ובכירי משרדיהם ועד לפרקליטים ולאנשי המשטרה העוסקים בחקירה ובליוויה. איננו סבורים כי בקלות יכולות להינתן החלטות שאינן ראויות ושקולות ו"לחמוק תחת הרדאר", המקצועי מזה והציבורי מזה.

חבר הכנסת מרגלית, המנהל קמפיין אגרסיבי נגד נתניהו במטרה לקדם עצמו במירוץ לראשות העבודה, מפעיל לחץ רב על גורמי החקירה מזה חודשים. הוא נוסע לגרמניה כדי "לאסוף חומרים ועדויות", מריץ קמפיין ציבורי נגד היועץ המשפטי לממשלה וגורמי האכיפה, והחתים 20 אלף איש על "בג"ץ ההמונים" שנדחה היום בבית המשפט.

דבריו הקשים של רובינשטיין מבהירים כי מרגלית ואלדד יניב הלכו צעד אחד רחוק מדי בקמפיין נגד נתניהו. למעשה הם פתחו חזית נגד מערכת אכיפת החוק כולה, שלדבריהם מפזרת "מסך עשן" ומורחת את החקירה, ובכך מאפשרת לחשודים "לשבש הליכי חקירה וראיות". אלה האשמות חמורות כלפי כלל המערכת, שבית המשפט למעשה לא יכול היה לקבל.

השמחה לאיד בימין על כישלון היומרה של ציר מרגלית־דרוקר־יניב היא אולי תגובה מתבקשת, אך כשקוראים ביתר עיון את ההחלטה מתברר כי השמחה אינה במקומה. כמובן, יש סיבות טובות מאוד לכך שהעתירה נדחתה. היא חסרת תקדים, לא רלוונטית, מתערבת בעבודה מקצועית של הרשות המבצעת, משבשת את ההליך הדמוקרטי התקין ומוגשת על ידי עותרים שאין להם כל זכות עמידה. כל הנימוקים הללו – שאת חלקם הזכיר רובינשטיין בדברי הסיכום שלו – היו צריכים להביא לכך שהעתירה תידחה על הסף ולא תידון כלל. פסק הדין היה צריך לכלול ארבע מילים: "העתירה נדחתה על הסף", ואולי גם חיוב הוצאות לעותרים, למען יראו וייראו.

אך רובינשטיין לא נוהג כך. בפסק הדין הקצר הוא מתייחס לטענות העותרים בענייניות ומשיב להן, באופן שמתברר כי בנסיבות אחרות הוא היה שוקל לקבל את העתירה. שימו לב:

מאז הגשת העתירות חלו שינויים במובן זה שבחלק ניכר מן הנושאים נפתחו חקירות משטרה המצויות בעיצומן. בין אם היו העתירות בהקשרים אלה ראויות לשעתן ובין אם לאו, כיום נחקרים מרבית הנושאים שעלו בעתירות, וחזקה על גורמי האכיפה והחקירה בראשות היועץ המשפטי לממשלה שיפרסמו את החלטותיהם, אם בעניין העמדה לדין ואם בעניין סגירת תיקים, בתום החקירות.

יש לצפות, כפי שגם הודיעה המדינה, כי יינתנו החלטות מנומקות גם באשר לנושאים שבהודעה מיום 2.1.17. אין צורך להכביר מלים, במיוחד בעניינים מסוג זה, על חשיבות המידע לציבור.

במילים אחרות, אם אכן המציאות העכשווית הייתה זהה לזו ששררה בעת שהוגשה העתירה – כאשר בחלק מהנושאים לא נפתחה עדיין חקירה משטרתית, אלא רק בדיקה של היועמ"ש – ייתכן מאוד שרובינשטיין היה מקבל את העתירה או לפחות חלק ממנה. הנימוק המרכזי שלו לדחייה הוא ש"כיום נחקרים מרבית הנושאים שעלו בעתירות", כך שממילא היא מיותרת.

לא רק זאת: רובינשטיין מניח כאן הוראה משתמעת ליועץ המשפטי לממשלה, שלפיה הוא נדרש לספק "החלטות מנומקות" אם יחליט לסגור את התיקים. כלומר, בית המשפט לא יסתפק בהחלטה מינימליסטית, והוא מצפה להיחשף למכלול השיקולים של היועץ המשפטי לממשלה בנושא, בשל "חשיבות המידע לציבור". לא רק שאין כאן דחייה על הסף של עתירה הזויה וחסרת יסוד, אלא יש כאן קבלה עקרונית של ההיגיון הפנימי שהניע אותה מלכתחילה ושלפיו הנושא ראוי להתערבותו של בג"ץ, המאותת ליועץ המשפטי לממשלה כיצד לנהוג בניהול החקירות.

אז זה נחמד לראות שבג"ץ "מכניס" בקטנה לשמאלנים פרובוקטיביים, אבל צריך לזכור שכל עוד שופטי העליון קובעים פה את הטון ומשמשים כפוסקים עליונים בכל סוגיה ציבורית ופוליטית, מי שמפסיד פה בענק זה הציבור הישראלי והדמוקרטיה כולה.

לא בכדי עורכי הדין של יניב ומרגלית, יובל יועז ודורון ברקת, חוגגים היום. בהודעה שפרסמו הם טוענים כי "בית המשפט מאותת ליועמ"ש למסור לציבור מידע מלא ומפורט על אודות החקירות"; שהוא "מסמן גבול עתידי גם למעורבות האישית של היועמ"ש מנדלבליט בטיפול בתיקים אלה", והחמור מכול: שהוא "מכיר בלגיטימיות של הגשת עתירות ציבוריות בידי אישים ופעילים פוליטיים". והם צודקים בהחלט: מרגלית ויניב הפסידו אולי בקרב, אבל הם מנצחים במערכה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

19 תגובות למאמר

  1. אראל מרגלית נמאסת. לך, במילים שלך, קיבינימט.
    מצטער ומתנצל על ניבול הפה אבל אלה המילים שאתה השתמשת ובחרת בהם להתפרסם.

  2. אבל אנחנו מדברים על רובינשטיין. הרי לשיטתו, כאשר הוא היה יועץ משפטי לממשלה, אם לא מגישים כתב אישום נגד ראש הממשלה אז מגישים דו"ח לציבור, זה מה שהוא עשה עם חקירות נתניהו בשנת 1999 (או קרוב לאותה שנה) כאשר הוא סגר את התיק של נתניהו.
    בכלל, רובינשטיין בעצמו די מסכן, לראות את נתניהו כ"כ הרבה זמן מכהן כראש ממשלה וזה מתוך ידיעה שבעצם הוא (רובינשטיין) אחראי לזה – כי הוא החליט לא להגיש כתב אישום נגד נתניהו בגלל שהוא כבר פרש? הוא נושא על עצמו עול כבד מידי עבורו.
    למזלינו, רובינשטיין "נאלץ" לפרוש בעוד כמה חודשים, אז כנראה שזה יסתדר מעצמו.

    בכל מקרה, ולהזכירכם (עקיבא ושות'), אם נתניהו היה רוצה היה יכול לשנות הרבה דברים (כמו למשל זכות העמידה) בבג"צ אבל הוא לא רוצה…

  3. רובינשטיין איבד אותי כבר בפסק הדין ההזוי שלו בעניין מתווה הגז וזה כנראה רק בגלל שזה היה הפסק הראשון שלו שטרחתי לקרוא.

    הוא אולי פוליטיקאי טוב, עיתונאי או סופר רומנים לא רע, שופט שמתאים לבית המשפט העליון, הוא לא!

    1. בפסיקותיו של רובינשטיים לעולם לא תמצא קביעה חד משמעית לצד אחד.
      רובינשטיין נוקט בשיטת המוסר הכפול המקובל גם אצל האירופים ברגע שאי אפשר להתעלם מהמצב והעובדות הצודקות של צד אחד, תמיד ימצא לציין כמה הערות שיתפרשו כהבנה לעמדות הצד השני. זאת היתה דרכו למצוא חן בעיני כולם.

  4. כל זמן שיגישו עתירות ממניעים זרים לא ישיגו דבר. מנצחים במערכה כמו גל המתנפץ על סלע.

  5. הסיבה שעורכי דינם של מרגלית ויניב "חוגגים" היום נעוצה בהשקפת העולם שלא חשוב בכלל אם באת נצחת או הפסדת אלא האם הציבור יחשוב שנצחת או שהפסדת. לכן,למרות שבג"ץ גלגל אותם מכל המדרגות הם עושים פוזה של מנצחים

  6. רק עם כינון חוקה ראויה לישראל נוכל לסגור את הבג"ץ המשוקץ על סוגר ובריח
    ובמקומו להקים בימ"ש לחוקה.
    המסד בישראל מסריח למרחקים. הנשיב את ארצנו לידינו מידי אנשי NWO שחמסו אותה מידינו?

    1. חוקה היא דבר מסוכן שיאפשר לבג"ץ לצנזר כל חוק בטענה שאינו מתאים לחוקה. מה שצריך לעשות הוא להצביע בכנסת לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וכל חוק יסוד אחר שבג"ץ מסתמך עליו. המושג של חוק יסוד מנוגד לדמוקרטיה. כנסת אחת אינה יכולה למנוע מראש את הכנסת הבאה ולהגביל אותה לפי השיטה של חוק יסוד.

  7. נפגשתי גם עם השופטת דורנר ב 4 עיניים, בלשכתה בעליון כשהייתה בדימוס, יוזמה שלי

    "שמחה שהוחזרת לצבא", כתבה לי.

    נחקרתי תחת אזהרה 7 שנים במצ"ח בגין בקשת שוחד ועוד, והוחזרתי לצבא לתפקיד בכיר לאחר בדיקות שב"כ מוסד ובטחון שדה.

    כממליצים ציינתי גם את הקמצ"ר תאל בני רוני ואלוף ויועצ"מ לממשלה מנדלבליט תוך התייחסות ודגש לרמת המשכל שלהם, לדעתי כמובן.

    במעבר מהגנה להתקפה הקמצ"ר היה זה שהודח מהצבא ע"י אלוף וח"כ אלעזר שטרן, מפקדו, המידע

  8. נפגשתי גם עם השופטת דורנר ב 4 עיניים, בלשכתה בעליון כשהייתה בדימוס, יוזמה שלי

    "שמחה שהוחזרת לצבא", כתבה לי.

    נחקרתי תחת אזהרה 7 שנים במצ"ח בגין בקשת שוחד ועוד, והוחזרתי לצבא לתפקיד בכיר לאחר בדיקות שב"כ מוסד ובטחון שדה.

    כממליצים ציינתי גם את הקמצ"ר תאל בני רוני ואלוף ויועצ"מ לממשלה מנדלבליט תוך התייחסות ודגש לרמת המשכל שלהם, לדעתי כמובן.

    במעבר מהגנה להתקפה הקמצ"ר היה זה שהודח מהצבא ע"י אלוף וח"כ אלעזר שטרן, מפקדו, המידע

  9. כל ההתקפות התקשורתיות, התביעות, החקירות, הבדיקות, התלונות והטרוניות נגד נתניהו, רעייתו, ילדיו והכלבה שלו – והסיקור שלהן! – נועדו להשחיר את דמותו של מנהיג המחנה הלאומי ולמנוע מהמחנה הלאומי למצות את הפוטנציאל האלקטורלי שלו. אלדד יניב ואראל מרגלית ושולחיהם ידעו היטב שאין לתביעה שלהם סיכוי, וגם רביב דרוקר ונפתלי בנט ידעו ש"פרשת ביביטורס" אינה מחזיקה מים. אבל כיוון שזוהי מלחמה אחת גדולה נגד התודעה של אזרחי ישראל – לכל אחד מה"חיילים" במלחמה הזאת יש בה תפקיד קבוע: להזין את האש נגד נתניהו ולא לאפשר לאזרחים לחשוב "בראש נקי" על תרומתו האמיתית למדינה. כיוון שהפופולריות של נתניהו כמנהיג גדולה באופן ניכר מהפופולריות של כל המועמדים האחרים – הדרך של האופוזיציה (ותומכיה מחוץ לישראל) לסלק אותו מהשלטון היא ניגוח בלתי פוסק שלו, שמטרתו כפולה: מצד אחד, לגרום לכמה שיותר אזרחים להרגיש תיעוב בלתי רציונלי כלפיו ומצד שני – לגרום לו ולבני משפחתו לקרוס נפשית ולוותר על תפקידו. האופוזיציה כבר הצליחה בכך עם מנחם בגין שוויתר על השלטון במילים "איני יכול יותר". נתניהו כנראה חזק הרבה יותר, ולכן האש מכוונת לפרקים כלפי רעייתו ולאחרונה גם כלפי בניו.

  10. צודקים, זה איום ונורא שהרשות השופטת ממלאת את תפקידה ודנה בתיקים העולים בפניה. חברים, ביבי נהדר אבל זאת לא סיבה לכופף את מערכת החוק במדינה. זכרו את בגין.

    ובאשר לזכות העמידה- לפי הגיונכם לאף אדם אין זכות עמידה בענייני שחיתות במנהל הציבורי, לא? הרי מה כבר עשו לו? לקחו מיסים באופן לא חוקי לעבר תכליות לא ראויות? האם אין לרשות השופטת סמכות לדון בתיקי שחיתות כלל? או בתיקי הנהגה? אולי צריך למנות את צחי הנגבי לבחון את העניין? תהיו רציניים.

    ובנוגע להתפלצות המובעת באשר לדרישת ביהמ"ש לשקיפות באשר להחלטות היועץ- ברוכים הבאים לדמוקרטיה, בה השלטון חייב דין וחשבון לאזרחיו, ולא להפך.

    לאהוב את ישראל זה לא רק להתחבק עם טנק עטוף בדגל, זה גם לכבד את בית המשפט ואת הרשויות השונות.

  11. צודקים, זה איום ונורא שהרשות השופטת ממלאת את תפקידה ודנה בתיקים העולים בפניה. חברים, ביבי נהדר אבל זאת לא סיבה לכופף את מערכת החוק במדינה. זכרו את בגין.

    ובאשר לזכות העמידה- לפי הגיונכם לאף אדם אין זכות עמידה בענייני שחיתות במנהל הציבורי, לא? הרי מה כבר עשו לו? לקחו מיסים באופן לא חוקי לעבר תכליות לא ראויות? האם אין לרשות השופטת סמכות לדון בתיקי שחיתות כלל? או בתיקי הנהגה? אולי צריך למנות את צחי הנגבי לבחון את העניין? תהיו רציניים.

    ובנוגע להתפלצות המובעת באשר לדרישת ביהמ"ש לשקיפות באשר להחלטות היועץ- ברוכים הבאים לדמוקרטיה, בה השלטון חייב דין וחשבון לאזרחיו, ולא להפך.

    לאהוב את ישראל זה לא רק להתחבק עם טנק עטוף בדגל, זה גם לכבד את בית המשפט ואת הרשויות השונות.

  12. עקיבא במלים אחרות אתה לא מרוצה אבל מה לעשות או שיש שופטים או שאין שופטים בירושלים תתילו להתרגל דמוקרטיה הפנקס האדום עבר מן העולם

  13. עם כל הכבוד לשופט רובינשטיין , אני עוד זוכר לו את הימים שכציר בשגרירות בארה"ב סירב להכניס את פולארד לתוך השגרירות .

  14. עוד נצחון כזה ואבדנו חברי הכנסת הללו אצה להם הדרך במקום לנסות להחליף שילטון עם פתק הצבעה הם פונים לבגץ שיחליף להם את השלטון שופטי העליון טעו שלא פסלו את התביעה על הסף ולחייב אותם בהוצאות משפט מוגזמות כדי שיבינו לפעם הבאה את המסר יש כללי משחק בדמוקרטיה וחברי הכנסת מנסים לשנות את הכללים באמצעות בגץ זה לא רק חוצפתי זה מסריח ואנטי דמוקרטי