פרשת האזנות הסתר: העולם סוער, אבל הפוליטיקאים עסוקים בשטויות

בזמן שהממשל הקודם והממשל הנוכחי מתקוטטים על תאוריות קונספירציה והאשמות שלא הוכחו, מחוץ לגבולות הנוחים של וושינגטון יש בעיות בוערות שצריך לפתור

אנרגיות מבוזבזות. אובמה וטראמפ. צילום: מחלקת המדינה, גייג סקידמור, CC BY-SA 2.0 flickr

בהיותו מזכיר המדינה בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן, נשאל פעם ג'ורג' שולץ על כך שה־CIA הכחיש כי היה מעורב בפיגוע מסתורי בלבנון. שולץ השיב: "אם ה־CIA מכחיש משהו, זה מוכחש".

האם הושמעה אי־פעם בעולם הריגול הבינלאומי הצהרה אירונית ועקמומית יותר? הרי היא כוללת הודאה והכחשה, אחיזת עיניים, טשטוש מכוון ומסך ערפל. אמת? לא אצלנו .

זו הסיבה לכך שהשקפת העולם שלי בכל הנוגע לריגול היא לעולם לא להאמין לאף אחד, מפני שכולם מיומנים באמנות ההטעיה. זה איננו שיפוט ערכי; זו הגדרת תפקיד.

מהדליפה המדהימה של מסמכי 'ויקיליקס' ביום שלישי למדנו שאחד הכלים הנבזיים של ה־CIA בלוחמת הסייבר הוא היכולת לדמות חדירה של מעצמה זרה. זו המקבילה להשתלה של טביעת אצבע מזויפת על אקדח מעשן.

למי תאמינו כעת? תסמכו עלי שיימצא תומך יצירתי של טראמפ שישתמש בגילוי הזה כדי לטעון שכל העלילה המצביעה על מעורבות רוסית בבחירות בארה"ב לא הייתה ולא נבראה. ומי עומד מאחורי זה? לאחיזת העיניים אין סוף. הכלל שלי, אם כן, הוא: שִמרו מרחק.

אבל קשה לשמור מרחק כשוושינגטון נתונה באחד מהתקפי הקונספירציה התקופתיים שלה. למעשה, הפעם מדובר בשתי תיאוריות קונספירציה. האחת, המכוונת נגד דונלד טראמפ, טוענת שהוא ואנשי הקמפיין שלו שיתפו פעולה עם המודיעין הרוסי. השנייה, קונספירציית ה'דיפּ סטֵייט' ('מנגנון הצללים⁠⁠'), מכוונת נגד ברק אובמה וה־CIA, וגורסת שאובמה צותת למגדל טראמפ כדי למלכד ולהפיל בפח את המועמד טראמפ.

הדבר המוזר הוא שנכון להיום אין ראיות התומכות באף אחת מהתאוריות הללו. זה כמובן לא ימנע את השקתן של חקירות מקיפות רבות.

ג'יימס קלאפר, מנהל המועצה למודיעין לאומי של אובמה ומי שניהל סכסוך עמוק ופומבי עם טראמפ, קובע באופן חד־משמעי שלא ראה שום עדות לאף קנוניה בין אנשי הקמפיין של טראמפ לרוסים. והוא לא לבד; אף אחד לא ראה.

מצד שני החשד מובן, מפני שקשה להסביר מדוע מייקל פלין הכחיש באופן שקרי שהתקיים דיון עם שגריר רוסיה באשר לסנקציות, ומדוע שיקר גם ג'ף סשנס כשהכחיש שכלל התקיימו מגעים. כל אלה מרמזים על ניסיון טיוח והסתרה. אבל בשתי הפעמים לא היה מדובר בהתנהגות בלתי ראויה מיסודה. אז למה להסתיר? עם זאת, בין חשד לקביעה משפטית המרחק עדיין רב – והבסיס לפתוח בחקירה משמעותית הוא רעוע למדי, שלא לדבר על מינוי תובע מיוחד. מה בדיוק רוצים להעמיד לדין?

העלילה השנייה היא פשוט פנטסטית. רפובליקנים בקונגרס מסתייגים כאיש אחד מההאשמה של טראמפ את אובמה בהפעלת אמצעי ציתות נגדו. קלאפר מכחיש זאת. מנהל ה־FBI ג'יימס קומי מכחיש גם הוא . אף לא חבר אחד ויחיד בממשל טראמפ עצמו מוכן לומר שיש דברים בגו.

מטורפת לא פחות מכך היא התביעה שהקונגרס יֵרד לחקר האמת, בשעה שהנשיא עצמו יכול להרים טלפון ולהורות לראשי ה־FBI, ה־CIA והמועצה לביטחון לאומי להצהיר לפרוטוקול אם הדבר הזה קרה אי־פעם. אם אכן בית המשפט הוציא ב־2016 צו המתיר לצותת לטראמפ בהקשר של חשד להפרת "חוק המעקב אחר מודיעין זר", הנשיא יכול היה להסיר באופן חד־צדדי את הסיווג הביטחוני של מידע כזה כבר בסוף השבוע.

הסיפור המטריד הזה סביר פחות מאשר פלישה של זומבים לכדור הארץ. אף על פי כן, אפשר לרקום תרחיש יותר מתון – ויותר סביר – ולפיו מדובר בניצול לרעה של צו נשיאותי. זה הולך כך: סוכנויות המודיעין מורשות לצותת לזרים. אבל אם ישנם אמריקנים שמעורבים בשיחה, חלקם בה אמור להיות מצונזר או מטושטש על מנת להגן על זהותם. לעומת זאת, לפי ה'ניו־יורק טיימס' נראה שממשל אובמה יצא מגדרו כדי לוודא שהמידע שנאסף באשר לקשרים שבין מקורבי טראמפ לרוסים יופץ בתפוצה רחבה ככל האפשר.

האם סוכנויות המודיעין תחת נשיאות אובמה ניצלו לרעה את הזכות שמקנה "חוק המעקב אחר מודיעין זר" כדי לצותת שלא כדין גם לאמריקנים?

אם הם עשו זאת, הדבר יתגלה. אבל לעת עתה, כל זה אינו יותר מאשר להטוטי קוסמים. אין הוכחות לא לקנוניה ולא לציתות. אנו נכנסים לתקופה של בלבול וכאוס. כמות עצומה של להט ואנרגיה תושקע כאן, והניחוש שלי שזה יסתיים פחות או יותר היכן שהתחלנו.

איזה בזבוז. יש סדר יום לאומי רציני שצריך לעמוד לדיון ולהכרעה. מעבר לגבולות הנוחים של עיר הבירה יש בעיות שצריך להתמודד איתן. משבר שאנו מייצרים בעצמנו יכול לגרום לנו להיות מותשים, מוסחי דעת ובלתי מוכנים להתמודד עם המשבר האמתי, כשיגיע.

לא שָׁקֵט שם בחוץ. צפון קוריאה ממשיכה לבצע ניסויים בטילים בליסטיים כתרגול לקראת תקיפת בסיסי צבא אמריקניים ביפן. בינתיים, אנו נאבקים להתקין אמצעי הגנה נגד טילים בדרום קוריאה כבר בחודש הבא. המרעומים כבר בוערים. כאשר יחלו הפיצוצים, מוטב שלא נהיה במצב של חוסר ודאות.

___________________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. יותר משה- CIA מתמחה בהפצת דיסאינפורמציה, הימין הלאומני מתמחה בהפצת הרושם שאין אינפורמציה, רק דיסאינפורמציה. בעולם שאין בו אינפורמציה, האדם הפשוט יכול להסתמך רק על תחושות הבטן שלו עצמו, שהן תמיד שבטיות יותר, חשדניות יותר, וקצרות-רואי יותר ממה שבריא לחברה ולעולם.