הישג לווילדרס בבחירות בהולנד: "אי אפשר לעצור את המהפכה הפטריוטית"

כשם שזו הייתה טעות להעריך שחירט וילדרס עשוי לנצח בבחירות הכלליות שנערכו אמש בהולנד, תהיה זו טעות לראות בתוצאות הבחירות הללו תבוסה של ״טראמפ ההולנדי״ ו״המפלגה לחופש" שלו. בבחירות הכלליות הקודמות, שנערכו ב־2012, קיבלה מפלגת החירות ההולנדית 10% מכלל קולות הבוחרים, כלומר 15 צירים בבית הנבחרים התחתון, והפכה למפלגה השלישית בגודלה. עם הזמן והמריבות הפנימיות הצטמק ייצוגה של המפלגה בפרלמנט ל־12 צירים בלבד. ממניין הקולות עד כה עולה ש"המפלגה לחופש" הפכה בבחירות אתמול למפלגה השנייה בגודלה בהולנד, ו־20 צירים מטעמה יישבו בפרלמנט. מנגד, כוחן של שתי המפלגות שהרכיבו את הקואליציה האחרונה – ממשלת אחדות שכללה את המפלגה השמרנית־ליברלית, ״״מפלגת העם לחופש ולדמוקרטיה״ של ראש הממשלה מרק רוטה, ו״מפלגת העבודה״ – איבדו מכוחן באופן משמעותי. מפלגת העם איבדה 7 צירים בפרלמנט. מפלגת העבודה התרסקה באופן דרמטי: בבחירות הקודמות נתנו לה את קולם כ־25% מכלל הבוחרים ההולנדיים. אתמול היא קיבלה פחות מ־10%. גם כוחה של המפלגה הסוציאליסטית נחלש. מנגד, מפלגות המרכז – הנוצרית־דמוקרטית והליברלית – התחזקו.

חירט וילדרס הצהיר אתמול ש״לא ניתן להחזיר את השד לבקבוק״, וכי ״המהפכה הפטריוטית״ תימשך ובסופו של דבר תנצח. הוא תקף את ראש הממשלה היוצא וכנראה גם הנכנס, רוטה, על אמירתו בעקבות התוצאות כי הבוחרים אמרו לא ל״סוג הלא נכון של פופוליסטים״. ״מדבריו עולה שיש פופוליסטים טובים ופופוליסטיים רעים. אני לא רואה בעצמי פופוליסט. אבל, הוא טוען שאני פופוליסט רע ומעין נאצי״, אמר וילדרס, והוסיף בציוץ קורא תיגר: ״רוטה עוד ישמע ממני״.

ראשי האיחוד האירופי, שנשמו אמש לרווחה עם היוודע תוצאות הבחירות לפרלמנט ההולנדי, יודעים היטב שאין להם סיבה ממשית לשמוח. ההולנדים אמנם לא הלכו בעקבות הבריטים ולא נתנו את קולם למפלגה התומכת ביציאתה של הולנד מהאיחוד, אך ההולנדים גם לא הלכו אמש למשאל עם על יציאת הולנד מהאיחוד האירופי. הם בחרו במפלגות, שאמורות להרכיב ממשלה חדשה. ולמרות התחזקותה של "המפלגה לחופש", רוב ההולנדים עדיין סבורים שמפלגה שיש בה רק חבר אחד – חירט וילדרס – ושמצעה מסתכם בעמוד אחד, אינה ראויה למשול בהולנד.

עם זאת, הבוחרים ההולנדים שנהרו בהמוניהם לקלפיות ורשמו שיא הצבעה ב־31 השנים האחרונות, לא הפכו בהכרח את הולנד למשילה יותר. תוצאות ההצבעה מעידות על התפצלות גוברת של המפה הפוליטית. בבחירות שנחשבו באירופה לגורליות, לא מעט בוחרים נתנו את קולם למפלגות שוליות כמפלגה למען זכויות בעלי החיים ומפלגת הגמלאים. בפני ראש הממשלה השמרן רוטה, תעמוד מלאכה לא פשוטה של הרכבת ממשלה. לפני ארבע שנים וחצי הוא הצליח להרכיב ממשלת אחדות משתי מפלגות שהן יריבות רעיוניות. בממשלה הבאה הוא יצטרך לכלול לפחות ארבע מפלגות, ואם יעמוד בהבטחתו טרם הבחירות שלא לצרף בכל מצב שהוא את וילדרס לממשלתו, הרי שיהיה עליו לסמוך על רצונם של שותפים אחרים להקים ממשלה במהירות ולא לשקוע במו״מ קואליציוני ארוך, שעלול להסתיים בהכרזה על בחירות חדשות.

האם יש לראות בתוצאות הבחירות בהולנד סימן לתבוסה עתידית של מרין לה־פן בבחירות לנשיאות צרפת? אף שווילדרס יצא מחוזק מהבחירות בהולנד, לא מן הנמנע שהצגת תוצאות הבחירות הללו כתבוסה של מנהיג הימין הפטריוטי ההולנדי, תביא דווקא יותר צרפתים לתת את קולם למועמדת החזית הלאומית, אם כי לא באופן שיאפשר לה לזכות בבחירות לנשיאות. ככל שבמסדרונות האיחוד האירופי בבריסל ובבירות האיחוד יגברו הצהלות לנוכח העובדה שווילדרס לא זכה בבחירות לפרלמנט ההולנדי, כך יגבר רצונם של לא מעט צרפתים ללמד את האיחוד האירופי לקח.

אבל גם בצרפת לא יהיה זה משאל עם על עזיבת האיחוד האירופי אלא על ניהול המדינה, וגם בצרפת נראה שהימין הלאומי עדיין רחוק מלשכנע את רוב הצרפתים שהוא אכן מסוגל לנהל מדינה. זהו כיום המכשול הגדול ביותר העומד בפני מפלגות ״הימין החדש״ באירופה. גם אם יותר ויותר בוחרים, משכבות אוכלוסייה שונות ביותר, תומכים רעיונית במפלגות הימין החדש, רוב האוכלוסייה במדינות אלו אינו מוכן להצביע באופן הרפתקני כשם שעשו הבוחרים האמריקנים, ולהעניק את מוסרות השלטון למפלגות שנתפסות כחסרות ניסיון ניהולי, בעלות חזון קיצוני ולרוב שסועות ושופעות יריבויות אישיות. מפלגתו של וילדרס היא אמנם מקרה ייחודי של מפלגה חסרת תשתית ממשית שתאפשר לה ביום מן הימים להיתפס כמפלגה שיכולה לנהל מדינה, אך גם בצרפת ובגרמניה – ובמידה מסוימת באוסטריה (והעידו על כך הבחירות האחרונות לנשיאות) – רוצים המצביעים שהימין החדש יהיה אופוזיציה חזקה, אך עדיין לא מעבר לכך.

אם חירט וילדרס רוצה ביום מן הימין להנהיג את הולנד – ורבים מטילים ספק ברצונו לעשות זאת – עליו לשכנע את הבוחרים שהוא יכול למשול. הסירוב לצרף את מפלגתו לממשלה אמנם מונע ממנו ניסיון בניהול ענייני המדינה, אך עליו להשקיע יותר בהקמת תשתית מפלגתית שעשויה לשכנע את הבוחרים ביכולותיה הביצועיות ליישם את סיסמאות הבחירות הפשוטות של "המפלגה לחופש". כל עוד תקרין המפלגה תדמית של ״מפלגת מצב רוח״, היא תוכל רק להשפיע על השיח הציבורי והפוליטי בהולנד – כפי שעשתה בהצלחה רבה עד כה – אך לא תגיע לשותפות ביצועית בניהול ענייני המדינה.