דואגים לעצמם? חוק הגליל וביצי הזהב של חבר הכנסת יצחק וקנין

מעשה בכסף שניתן עבור עופות שלא גודלו, ובחברי כנסת שמעבירים חוק המעניק להם עצמם מתנות על חשבון המדינה. עלילות חכמי חלם בכנסת ישראל 2017

וקנין. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

סיפורנו מתחיל בשנת 1988, שבה אושר "חוק הגליל". החוק נועד לכאורה לתת מענה למצוקתם של חקלאי הגליל עקב הקשיים הביטחוניים, אך למעשה עזר רק לקבוצה מיוחסת ומצומצמת של בעלי לולים; בחוק נקבעו סובסידיות, כלומר תמיכה כספית ממשלתית, למגדלים במרום הגליל, לפי מכסות קבועות. כך, במקום שיעברו לפתח ענפים ועסקים שאכן יש בהם צורך ממשי לציבור, המגדלים שבמקרה היו אז בסביבה קיבלו מתנה שמנה מהמדינה, שמצד אחד עזרה להם כלכלית אך מצד שני קיבעה אותם בעיסוקם ובמצבם. כלומר – כמעט. משום שהתברר שאפשר למכור את המכסות הללו לאחרים ולעשות מהן כסף רב.

כך קבע דו"ח מבקר המדינה משנת 2014:

אף שמטרת הקצאתן של מכסות ההטלה היא ליישב אזורי עדיפות לאומית, הכללים שקבעה המועצה מאפשרים למגדל להפוך את תמריץ ההתיישבות להון. כלומר, הכללים מאפשרים לקבל תמורה עבור מכסת הטלה – כנכס כלכלי ששוויו במועד הביקורת הוא כ-800,000 ש"ח.

חוק הגליל סבסד במיליונים רבים – מכספי משלם המסים – בעלי עסקים שאין בהם צורך, רק כי הם גרים בצפון. מה עם בעלי עסקים שאינם לולים? אותם אפשר לזרוק לכלבים. מה עם בעלי עסקים בגזרות עימות אחרות, חמות טיפה יותר, כמו יו"ש ועוטף עזה? הצחקתם אותנו. אה, והאם הזכרתי שכל זה נמצא במסגרת הכללית של "מכסות" הביצים והפטם, המייקרות משמעותית את המזון לכלל אזרחי המדינה ובעיקר לחלשים ביותר?

כל זה הוא רק הפתיח לאחד המוסדות המדהימים ביותר הכלולים בחוק, כהליך לא פורמלי כמיטב מסורת משרד החקלאות והחלכאות: "חלף פטם". מהו חלף פטם? "פטם" הוא עוף שמפטמים כדי למכור לאכילה. חלף פטם הוא עוף שלא מגדלים. במסגרת מוסד חלף הפטם המופלא, 600 חקלאים שכבר אינם מגדלים עופות, זכאים מכוח ירושת אבות לקבל סובסידיה מהמדינה בסך 32 אלף ש"ח בשנה.

כן. סובסידיה על כך שהם לא מגדלים עוף. אני לא ממציא את זה.

והכיף הוא שבסובסידיה הזו, שבאה כאמור תמורת שום דבר ממש, אפשר גם לסחור. וכך התפתח עם השנים ענף כלכלי שלם של מכירת סובסידיות וקנייתן, לופט-גשעפט במלוא מובן הביטוי, כסף שניתן לקבל פשוט כי הוא לא של אימא של מי שנותן אותו אלא רק של משלם המסים, שאת מי הוא מעניין בכלל.

כאמור, ההסדר הזה לא עוגן בשום חקיקה או תקנה מסודרת; בדו"ח מבקר המדינה נכתב כי "על משרד החקלאות לבחון לאלתר אם ההחלטה על מתן סובסידיית חלף פטם נשענת על בסיס נורמטיבי מספק, ולהחליט בהתאם לממצאים אם להמשיך במתן סובסידיה זו". ובכן, בחנו ובחנו, ומדי פעם עלתה המחשבה המבריקה לבטל את חוק הגליל המיושן, הארכאי והקלוקל מוסרית, אך פעם אחר פעם עלתה זעקה שביטול הסובסידיות יאלץ לסגור לולים רחמנא ליצלן, וידרדר משפחות לעבודה יצרנית שמועילה לציבור במקום לחיות על חשבון הציבור כפי שהן נוהגות עד כה.

השבוע הוחלט בשעה טובה בוועדת הכספים להאריך את חוק הגליל בעשר שנים נוספות. לא זו בלבד, אלא שלראשונה מוסד חלף הפטם האבסורדי יקובע בחוק. כל זה באצטלה של עזרה לחקלאים מסכנים, והרי מי לא רוצה לעזור לחקלאים מסכנים? הנה מישהו שכן רוצה: ח"כ יצחק וקנין, אחד מיוזמי החוק. הנה דבריו:

המטרה הייתה לסייע ולתמוך בחקלאי הגליל, שאני מודע באופן אישי ומקורב למצוקותיהם. החקלאים שם משוועים לכל תמיכה, ופעמים רבות הם מפסידים כסף רב ורק הסיוע הזה עשוי להשאיר אותם בענפים אלו. אם לא החקלאות, אין עתיד להתיישבות באותם אזורים.

נוגע ללב, הלא כן? וקנין מודע באופן אישי ומקורב למצוקותיהם של חקלאי הגליל. עד כמה מקורב? מתברר – תחזיקו חזק – שווקנין הוא אחד מאותו קומץ אנשים שנהנים מהסובסידיה הזו. והחוק הזה, שדואג ישירות לכיסו של אחד הח"כים שיזם ודחף אותו, עובר לקול תשואות חברי הכנסת. כי למה לא לעזור לחבר? אצטלת ה"צורך בחקלאות" חזקה יותר מכל שחיתות, אף שהחוק מפלה בין יישובים בתוך הצפון, מפלה בין הצפון לאזורים אחרים, מפלה בין חדשים לוותיקים, אינו עוזר לצפון אלא רק מקבע אותו במצוקתו, וגובה מהציבור כסף רב עבור כמה מקורבים שבמקרה יש להם חברים בכנסת.

כפי שמדווחת מרב ארלוזורוב ב"דה מרקר", מי שיצא נגד הסעיף השערורייתי הזה – ולמרבה הצער לא נגד חוק הגליל האנכרוניסטי והמושחת כולו – הוא ח"כ יהודה גליק, שהצליח להעביר את הדיון בו לידי ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת. האם הם יצליחו לעצור את החלמאות המושחתת של כנסת כתריאליבקה? ימים יגידו. אבל החוק הזה, יותר משהוא חשוב כשלעצמו, ראוי שייחקק בזיכרוננו כסמל לסיאוב ולמושחתות שמאפשרת רטוריקה פופוליסטית בשקל.

מלשכתו של ח"כ וקנין טרם נמסרה תגובה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. זה מזכיר לי קטע נהדר מהספר הנפלא "מילכוד 22" של ג'וזף הלר:
    בספר יש דמות בשם מייג'ור מייג'ור. אביו של מייג'ור מייג'ור היה איכר שהתפרנס מ… לא לגדל אספסת!
    נראה שגם בארה"ב (לפחות זו של שנות השלושים של המאה שעברה) היו חוקים אידוטיים כאלה, והיו גם מי שחיו מהם. אביו של מייגור מייג'ור היה כל כך חרוץ שעד מהרה הוא היה לאיכר שלא גידל הכי הרבה אספסת בכל המחוז ועל כך הייתה גאוותו ופרנסתו.

  2. הדברים האלו כבר לא מפתיעים אותי רק מייאשים. נניח פעם היתה פחות שקיפות, אנשים לא ידעו, התקשורת לא דיווחה ובכלל המדינה היתה יותר סוציאליסטית.
    אבל אם היום עם כל השקיפות והדיווחים וכו' גם את החוקים הכי מפגרים לא מצליחים לבטל (וכאן אפשר היה אפילו לא להאריך, לא צריך ממש לבטל) אז מה הסיכוי שלנו ?

  3. למיטב הבנתי, הגליל דל מאוד באפשרויות תעסוקה. כאשר נסגר מפעל פרי גליל, מאות תושבי האזור נותרו ללא אפשרות תעסוקה. ככל הנראה לא משתלם להחזיק מפעלים במקום כל כך מרוחק ממרכז הארץ (בניגוד ליהודה ושומרון שנמצאים בלב הארץ)

    לא משתלם כלכלית להחזיק את הגליל, אבל לא הכל כסף. יש חשיבות בהחזקת חבל הארץ הזה ואנשים שיגורו בו.

    אז לא, אני לא בעד סחר בפיצויים. אבל צריך לקחת בחשבון שיש פה שיקולים שאינם כלכליים גרידא

    1. תמר, לדעתי מועצה אזורית עם 10,000 תושבים, שחלקם נתמכים בידי המדינה (בקצבאות או בסובסידיות) וחלקם מובטלים טובה לגליל *פחות* ממועצה אזורית עם 5,000 תושבים שמקיימים את עצמם. מבחינתי מושבים וערי פיתוח מסוימות יכולים להתרוקן מרוב יושביהם. כך קורה באזורים שלמים באיטליה, ארה"ב וכו', והם לא הופכים ל-"פחות איטלקיים" או "פחות אמריקאיים" כתוצאה מכך. האם לחיזבאללה או לערבי-ישראלי משנה אם במושב בגבול הצפון יש 60 או 120 משפחות?!

      צריך כמובן לתת שם תשתיות ושירותים ציבוריים, לעודד שוטרות, מורות, רופאות ופקידות רישוי לגור בפריפריה (ולשרת את תושביה)- אבל מה בדיוק משפחה שמתפרנסת בדוחק ומחזיקה את הראש מעל המים בזכות 2,500 ש"ח "חלף פטם" לחודש תורמת לאזור? שיעברו לחיפה ויעזרו למשק הישראלי ולרווחתם-הם.

  4. פיתוח הצפון יעשה על ידי חיזוק חיפה כבסיס מרכזי
    שכל הצפון נשען עליו ולהפוך את הצפון למרכז עצמאי.ולכן צריך לחבר את חיפה עם מערכת כבישים ומסילות רכבת לכל רחבי הצפון.יש לשפץ ולהרחיב את כל כבישי הצפון.ולהקים כבישים חדשים ומחלפים וגשרים.וכן להקים מסילות לכל עיר ועיירה בצפון.כמו כן להקים את נמל התעופה ברמת דוד ולהעביר אליו את כל הנמלים שבצפון.וכן להעביר לגליל בסיסי צהל.ומתקני שבס.ומפעלים מהמרכז.ואת מפעל קוקה קולה.והספארי.ולהקים מפעל התפלה.ולתקצב את חדר המיון הקידמי בקרית שמונה.ולהקים ישובים חדשים.ולהקים שכונות לחרדים ודתיים שיהוו אוכלוסיה חדשה יהודית ולייהד את הגליל.

  5. כמקורב לאדם נכה 100 אחוז החי בקצבה וסל שיקום ומייחל לקבל עוד 1000 שח לקצבה בחודש וזה יהיה גם הורדת הנטל מהמשפחה המורחבת שנאלצת לסייע לבעלי הקצבאות-מוזמן ח"כ וקנין כמייצג את אוכלוסיה של מתמודדים ובעלי קצבאות ויזכור מי קודם למי, ב 32 אלף שח בשנה ניתן לממן 3 תוספות תקציב לשנה לבעל קצבה-במקרה הזה גם בחר בכם בעבר. חבל שלא ניתן לנייד תקציבים כמו ניוד זכויות בניה-תקציב במשרד אחד שמוסר מועבר לטובת משרד אחר למימון צרכים דחופים וחשובים. אני עם החקלאים והחקלאות והתחום הזה יקר לי כתושב ואזרח הארץ – אך עדיין לא ראוי לתת תשלום למי שלא עוסק בענף.