לשמאל קל לחלק כסף, לימין קשה לקצץ

הגאונות של השמאל היא להמשיך ולהרחיב את מדינת הרווחה על ידי יצירתן וחלוקתן של מתנות חדשות שאינן ניתנות לביטול מבחינה פוליטית

קשיים ברפורמה החדשה. הנשיא טראמפ

אלוהים נתן ואלוהים לקח, אך לממשלות זה לא קל כל כך. ברגע שאתה נותן משהו – נניח, כיסוי ביטוחי בריאות ל־20 מיליון אמריקנים – כשאתה לוקח אותו בחזרה אתה עושה זאת על אחריותך בלבד. זה נכון עבור כל הטבה ממשלתית, אך במיוחד ביחס לשירותי בריאות. יש סיבה לכך שאף לא דמוקרטיה מערבית אחת עם מערכת כלשהי של שירותי בריאות לאומיים, ביטלה אי פעם הטבות כאלה.

הגאונות של השמאל היא להמשיך ולהרחיב את מדינת הרווחה על ידי יצירתן וחלוקתן של מתנות חדשות, שאינן ניתנות לביטול מבחינה פוליטית. במשך 20 שנה, הרפובליקנים יצאו נגד ה'ניו דיל'. ובכל זאת, כשחזרו לשלטון ב־1953, אייזנהאואר לא רק שמר על הביטוח הלאומי, הוא אף הרחיב אותו.

אנשים שנאו את אובמה־קר בגלל התנשאותו, חוסר יעילותו ועלותו. במקביל, מתכנני החוק הקפידו מאוד ליצור מוטבים חדשים וציפיות חדשות. מה שהופך את ביטול החוק למסובך מאוד.

ועדת התקציבים של הקונגרס צופה כי יישום הצעת החוק של פול ראיין להחלפת אובמה־קר יגרום ל־24 מיליון אמריקנים לאבד כיסוי ביטוחי בתוך 10 שנים, מתוכם 14 מיליון כבר אחרי השנה הראשונה. אמנם זהו מספר חשוד מאוד. ועדת התקציבים של הקונגרס מעריכה כי ב־2018 יהיה כיסוי ביטוחי ל־18 מיליון איש בתכניות שיחליפו את אובמה־קר. אבל כיום המספר הוא כ־10 מיליון. כלומר, האומדן של ועדת התקציבים באשר למספרם של מי שיאבדו את הכיסוי שלהם גבוה מדי כבר כעת בכ־8 מיליון.

ואף על פי כן, יהיו מפסידים. והסיפורים שלהם יימרחו מקיר לקיר באמצעי התקשורת. זה ברור כמו שמחר תזרח השמש.

העניין הזה מפחיד רפובליקנים מתונים. ובכל זאת, ההתנגדות העיקרית לראיין מגיעה מקרב חברים שמרנים המתלוננים על כך שהצעת החוק אינה טהורה די הצורך מבחינה אידאולוגית. הם מכנים אותה בלעג 'אובמה־קר לייט'.

לדוגמה, ראיין רוצה להקל את המכה על ידי הפחתה מדורגת בהתרחבות של 'מדיקייד' עד שנת 2020. ועדת המחקר הרפובליקנית השמרנית רוצה שזה יקרה כבר בשנה הבאה. זה מטורף. האם כדאי להסתכן בהתרסקות פוליטית רק כדי לחסוך שנתיים?

יתרה מזאת: הרעיון שאפשר לחסל לחלוטין את תכנית אובמה־קר הוא דמיוני. על כל פגמיה הקטסטרופליים, אובמה־קר שינתה את הציפיות. האם יש איזה רפובליקני שיציע לחזור לתקופה שבה אפשר היה לסרב להעניק ביטוח רפואי בגלל בעיה בריאותית קודמת?

זה לא היה רק דונלד טראמפ, שבקמפיין הבחירות שלו הודיע כי לא יפגע בזכאות החדשה הזאת לקבל ביטוח רפואי גם כשברקע קיים מצב רפואי קודם; כולם הבטיחו שיעשו זאת. אבל זה מאוד בעייתי: אם אנשים ידעו שהם יכולים לקנות פוליסת ביטוח לאחר שיחלו, הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לרעיון הביטוחי כולו. אנשים בריאים לא יירשמו כדי לחסוך , וחברות הביטוח יפשטו רגל.

אז מה עושים? תכנית אובמה־קר הטילה קנס כספי על מי שלא הצטרפו, אבל לפי הצעת החוק של פול ראיין, הקנס יוחלף במנגנון אחר, פחות קשוח, אם כי עדיין באחריות ממשלתית.

הטהרנים המתעקשים להימלט לחלוטין מתחת ידה הכבדה של הממשלה אינם אלא חולמים בהקיץ. הדבר הטוב ביותר שאפשר לקוות לו הוא שהדבר ייעשה באופן פחות פולשני ויותר רציונלי, כמו בתכנית ה'מדיקייד' של ראיין; או שתונהג מערכת דירוג גיל מציאותית יותר. אנשים בני שישים נזקקים לטיפול רפואי פי שישה יותר מאשר בני 20, אולם תכנית אובמה־קר גזרה, באופן שרירותי לחלוטין, כי דמי הביטוח לבני 60 יהיו גבוהים פי שלושה ולא יותר מאלה שישלמו הצעירים. הצעת החוק הרפובליקנית משנה את היחס בפרמיות מ־1:3 ל־1:5.

פרמיות המשקפות טוב יותר את ממד הסיכון משקמות את הרציונליות; כך עובד ביטוח חיים. תחת אובמה־קר, הצעירים לא היו מוכנים שיעבדו עליהם וסירבו להירשם. ללא תמיכתם, המערכת כולה צועדת לתוך ספירלה של חדלות פירעון.

אבל לרציונליות יש מחיר. ועדת התקציבים של הקונגרס כבר צפתה התייקרות מסיבית של הפרמיות עבור בני 60. זאת הכותרת.

אין ארוחות חינם. אנשי הקו הנוקשה במפלגה הרפובליקנית חייבים לקבל את העובדה שהאמריקנים כבר התרגלו לכמה הטבות חדשות שמערכת הבריאות העניקה להם. גם המתונים במפלגה צריכים להסתגל לסיפורים על המפסידים שיהיו באופן בלתי נמנע בכל רפורמה. זה המחיר הפוליטי שצריך לשלם כדי לעמוד בהבטחה בת שבע שנים לבטל ולהחליף את אובמה־קר.

אלא אם כן, כמובן, הולכים באופן מלא בדרך המקיאווליסטית, ומפילים הכול בחזרה על הדמוקרטים. איך? הרפובליקנים יכולים לשכוח מחקיקה שדורשת רק 51 קולות בסנאט, ולשלוח הצעת חוק חלופית הטעונה בכל אידאל שמרני קיים – כולל רפורמות נזיקין ותחרות ביטוחית בין המדינות. זה ידרוש 60 קולות בסנאט. תנו לדמוקרטים להאריך בפיליבסטרים עד שהצעת החוק הזאת תיפח את נשמתה – ואז תפילו עליהם את האשמה מדוע ההבטחה לבטל ולהחליף את אובמה־קר לא התממשה, והתכנית המקורית תמשיך עד שתקרוס מאליה תחת כובד משקלה.

היתרון: אתה מזמין התקפת נגד. החיסרון: עליך לחיות עם המצפון שלך.

___________________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. איזה קשקוש. הימין יכול היה לקצץ בהוצאות ולחלק הטבות מס. הוא היה יוצא ענק בעיני המצביעים שהיו מקבלים יותר כסף לכיס.

    אלא שאת ההטבות הוא היה צריך לקחת מההמונים, ואת הטבות המס לחלק בחזרה לעשירים. וזה, מה לעשות, לא פופולרי. זה הדבר היחיד שעוצר את חבורת המיליארדרים שהתיישבה בבית הלבן מלפנק את החברים שלהם.

    1. מצד אחד הימין היה יוצא ענק בעיני המצביעים, לו רק היה מקצץ בהוצאות ונותן הטבות מס. ומצד שני הימין היה לוקח את ההטבות מן ההמונים וזה לא פופולארי. נראה שאתה כותב כאן דבר והיפוכו…
      למען האמת, הימין "הרשע והאכזרי", לא רוצה לחלק הטבות רק למיליארדרים, אלא גם ולמעשה בעיקר לבני המעמד הבינוני, שמהווים את רוב האוכלוסייה. הבעייה, כפי שצויין במאמר, שברגע שמנסים לעשות זאת האליטות בתקשורת, במשפט, במנהל הציבורי ובאקדמיה מתחילות לצווח וליילל. האנשים האלו שתופשים את עצמם כמורמים מעם וכמומחים דגולים בכל התחומים, טוענים שהתרכזות בצרכי המעמד הבינוני פוגעת בעניים, שמרביתם בארה"ב כמו בארץ הם בני מיעוטים. עובדה זו הופכת אותם לאהובי נפשם של בני האליטות. פחות מסיבות הומניות ויותר מפני שהמיעוטים הם מצביעים שבויים של אליטות השמאל. לכן כל פעם שמועלת תכנית כלכלית שפויה, התקשורת פוצחת במסע הסתה פרוע, שלמרבה הצער משכנע די והותר מבני המעמד הבינוני לפעול נגד טובת עצמם ולהכשיל את תוכניות הימין.
      הפתרון הוא לשבור את המונופול התקשורתי ואת הילת הידע והסמכות המזוייפת שיש לאנשי השמאל. למעשה, טראמפ ונתניהו כבר החלו לעשות זאת, וזו הסיבה העיקרית לארס והשנאה שנשפכים עליהם בכמויות מדהימות בעת האחרונה. שום אדם לא אוהב שמקצצים בכוחו. על אחת כמה וכמה כשמדובר במחנה פוליטי שלם.

    2. הרבה יותר מיליארדרים בארצות הברית תומכים דווקא בהילארי מאשר בטראמפ. הילארי הבטיחה את השמיים ואת הארץ, עד חצי המלכות, לגדודים שלמים של חבריה ומכריה העשירים ולשלל תורמי קרן קלינטון, מארה"ב ומארצות חוץ. לא במקרה הקרן החביבה הזאת נמצאת על סף פירוק עכשיו. ככה זה כשנותנים הבטחות שאי אפשר לקיים ויום הפירעון מגיע. גם התרומות שקיבלה הילארי למסע הבחירות שלה מאילי הון, היו רבות לאין ערוך ממה שקיבל טראמפ. והטיפוסים האלה ממש לא תורמים כסף מתוך נדיבות ועקרונות נעלים. מבחינתם זאת הייתה השקעה עסקית, פשוטו כמשמעו.
      אבל כל זה לא ממש חשוב. התמונה שציירת כאן יפה מאוד, וחבל לתת לעובדות לקלקל אותה.

  2. סוף סוף מישהוא שיגיד את מה שהעם חושב. האמיץ היחיד פה זו איילת שקד ומירי רגב

  3. על זה אומרים – אבן שטיפש אחד משליך לבאר, מאה חכמים לא יוכלו להוציא. בעצם, במקרה הזה לא מדובר בטיפש גדול, אלא במנוול גדול, שגרימת נזק, אי יעילות ובזבוז היו כל רצונו. לכן כל הדברים הללו הם לא תופעות לוואי לאובמהקר, הם מטרתה האמיתית של התוכנית המופלאה הזאת. לא במקרה אובמה הצהיר פעמים רבות שאובמהקר היא פסגת הישגיו.

    1. לא רק אובמה קר היא גאונותו הכלכלית של הדמוקרט הליברל ששכן בבית הלבן, אלא הרמאות שהכלכלה השתפרה וזאת באמצעות הגדלת החוב הלאומי לממדים אדירים.

  4. נראה שבאמת עיקר המעשים של הימין הוא יבבנות על מעשי השמאל' כפי שמאבחן נכונה אמנון לורד
    http://mida.org.il/2017/03/18/%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%98-%D7%95%D7%96%D7%95-%D7%90%D7%A9%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F/

    אז אני יכול להבין אמריקאי שמייבב מרה על אובמהקר ועל כך ש-20 מיליון עניים אמריקאים לא נזרקים לכלבים ברגע שהם חולים ומקבלים טיפול רפואי כלשהו, ועל כך שכתוצאה מכך לא מקצצים לו במיסים כפי שרצה.

    בניגוד אליו, אנחנו פה יודעים שמערכת הבריאות האמריקאית לקוייה מהיסוד: האמריקאים מוציאים למעלה מ-17% מהתל"ג עבור בריאות, ומקבלים מוצר שאינו בהכרח מן המשובחים. כדי לקבל טיפול טוב עליהם להצטייד בתכנית ביטוח יקרה להחריד, או לשלם המון כסף כשקורה משהו, וכשקורה משהו המערכת שם מוטה לטובת גביית תשלום $$$ טוב במקום טיפול טוב.

    אנחנו מבינים שאובמהקר זה פלסטר על נמק, אבל נראה שהקראוטהמר הזה לא מסוגל להבין וכל מה שמעסיק אותו זה לא איך מעניקים טיפול עומק למערכת הבריאות האמריקאית, אלא איך בועטים 20 מיליון אמריקאים החוצה מתכנית הבריאות.

    אז זה מה שאני לא מבין: למה אנחנו צריכים להבין ולהזדהות עם היבבנות הזו?

    (ואגב: איך הייתה נראית מערכת הבריאות שלנו היום אם הסוציאליסטים לא היו מקימים את קופות החולים לפני 100 שנה כמעט?)

  5. מה שמכונה ימין איננו ימין.
    ההבדל היחידי בין האקדמאים המרקסיסטים של השמאל לבין האקדמאים המרקסיסטים של מה שמתיימרים להיות "ימין" ….הוא השקרים לפני הבחירות.

    הימין " מתנגד לקולוניאליזם כושי-מוסלמי-היספני"
    אבל לא מגרש אותם.
    הוא "מתנגד לרצח העם ההמוני שמכונה הפלות"
    אבל לא מפסיק אותו.
    הוא לא סוגר את מערכת המשפט המיותרת ולא משנה
    שום דבר מהותי בכלכלה או התקשורת או באקדמיה.
    השמאל עושה,בעיקר נזק,אבל עושה.
    ה"עלק ימין" רק מזיין את המוח.
    למה? כי שכבת הפיאודלים האקדמאית שקוראת
    לעצמה ימין,היא לא כזו והיא תמיד רואה עצמה
    חלק מהאצולה האקדמאית,שברובה המכריע היא שמאל,ומחפשת שם לגיטימציה.
    שלטון ימין אמיתי יגיע מצד האדם הפשוט והוא כמובן יצטרך לתפוס את השלטון בכוח.האצולה הפיאודלית האקדמאית לא תאפשר שלטון שכופר ב"זכות" שלה לשעבד את כל היתר.