טראמפ מתכוון לבטל מימון ממשלתי של השידור הציבורי האמריקני

בשמאל ובתקשורת טוענים כי ללא התאגיד ישראל תחדל מלהיות מדינת חוק, אך דווקא בדמוקרטיה הגדולה בעולם פועלים לסתום את הגולל על המימון הממשלתי לשידור הציבורי: "אין בזה צורך"

יסגור את הברז לשידור הציבורי? טראמפ על רקע דיווח ב-PBS, תחנת השידור הציבורית בארה"ב. צילום מסך

בזמן שבישראל מאיימים להקריב את הממשלה המכהנת על מזבח התאגיד ואף מזהירים כי ללא שידור ציבורי נידרדר "במדרון הצפון קוריאני", בארה"ב פועלים לשים סוף להזרמת כספי ממשל לטובת תחנות הטלוויזיה והרדיו הציבוריות במדינה. ביום חמישי האחרון פרסם הבית הלבן את הצעת התקציב לשנת 2018, בה מתוכננים קיצוצים נרחבים של כ-1.1 טריליון דולר. בין היתר מתכנן ממשל טראמפ לבטל בהדרגתיות את התקצוב הפדרלי המוקצה לשידור הציבורי. "בסופו של דבר, המטרה היא להפסיק את המעורבות הממשלתית בשידור הציבורי", הבהיר מיק מולבאני, האיש שמונה על ידי טראמפ לנסח את הצעת התקציב. "זה לא יקרה בבת אחת, אבל ייתכן שכבר בשנה הבאה סכום התקצוב הממשלתי לשידור הציבורי יעמוד על אפס".

מלבד קיצוץ בשידור הציבורי, מתכנן טראמפ להפסיק בהדרגתיות גם מימון ממשלתי של הקרנות הלאומיות לאמנויות ולרוח, בסך כ-300 מיליון דולר לשנה. במחאה על הצעת הקיצוץ, מתכננים אמנים אמריקנים רבים להפגין מול הבית הלבן.

מנהל התקציב של הבית הלבן ביקש להגן על שורת הקיצוצים שהוא מבקש להנהיג. "האם אנחנו באמת יכולים לבקש מכורה פחם במערב וירג'יניה או מאם חד-הורית בדטרויט לממן את התכניות הללו?", תהה מולבאני. "התשובה היא לא". בהמשך דבריו התייחס מולבאני לכוונת הממשל להגדיל את תקציב צבא ארה"ב ב-54 מיליארד דולר ולבנות את החומה בגבולה הדרומי של ארה"ב, בעלות שעשויה להגיע עד 25 מיליארד דולר. "האזרח הפשוט לא צריך לממן שידור ציבורי או אמנות. מה שאנחנו כן יכולים לבקש ממנו זה לעזור במימון ההגנה על ארצנו".

מדובר כאמור בהצעה ראשונית, ומטבע הדברים התקציב הסופי, שמצריך את אישורו של הסנאט, לא בהכרח יהיה זהה לה. ההצעה כבר מעוררת התנגדות בקרב סנטורים רבים, מרביתם דמוקרטים, אך גם מצד חלק מהרפובליקנים. עם זאת, גם פשרה מצד טראמפ תסתיים ככל הנראה בקיצוצים חדים בתקציב השידור הציבורי.

אפילו "רחוב סומסום" מגויס לתעמולה

"חברת השידור הציבורי" של ארה"ב (ראשי תיבות COP) פועלת מכוח החלטה של הקונגרס האמריקני, והיא מספקת שירותי טלוויזיה (רשת PBS) ורדיו (רשת NPR) ללמעלה מ-1,500 תחנות רדיו וטלוויזיה מקומיות ברחבי ארה"ב. מספר התחנות המשדרות משתנה ממדינה למדינה. במדינת ניו יורק, לדוגמה, המדינה השלישית בארה"ב בגודל האוכלוסייה שלה, פועלות 12 תחנות טלוויזיה ו-65 תחנות רדיו המוגדרות "ציבוריות". מנגד, בניו המפשייר, אחת המדינות הקטנות ביותר, פועלות 8 תחנות טלוויזיה ו-33 תחנות רדיו מתוקף רישיון שניתן להן על ידי COP. המימון של COP מתחלק בין הממשל הפדרלי (כולל תוספת צנועה יחסית מצד מושלי המדינות וראשי העיריות) לבין גופים פרטיים. בשנת 2012, לדוגמה, העבירה הממשלה האמריקנית למעלה ממיליארד דולר לטובת הטלוויזיה והרדיו הציבוריים בארה"ב, כ-37 אחוז מכלל מחזור הפעילות של COP.

לדברי פטרישה האריסון, נשיאת COP, הקיצוץ שמתכנן טראמפ עלול להוביל ל"קריסת השידור הציבורי". עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה מעלה ממצאים שלפיהם השידור הציבורי יוכל להמשיך ולעמוד על רגליו גם ללא תמיכת הבית הלבן.

יצוין כי טראמפ אינו הבכיר הרפובליקני הראשון שמבקש לקצץ בתקציב השידור הציבורי האמריקני. "אני לא מתכוון להמשיך ולהוציא כסף על שידור ציבורי בזמן שאני לווה כסף מסין", טען מיט רומני במהלך הקמפיין שלו לנשיאות בבחירות 2012. רומני ציין בזמנו כי הוא תומך בהפסקת המימון הפדרלי לשידור הציבורי למרות חיבתו העזה ל'רחוב סומסום', תכנית הילדים המיתולוגית שעלתה לראשונה לאוויר ב-PBS בשנת 1970.

מתנגדי הקיצוץ המתוכנן משתמשים בימים אלו ב'רחוב סומסום' ככלי ניגוח יעיל נגד טראמפ, אך בפועל, הנוסטלגיה הרומנטית סביב התכנית התנפצה כבר באוגוסט 2015, כאשר 'קיפי' האמריקני נטש את הטלוויזיה הציבורית ועקר לרשת הכבלים HBO, ממניעים כלכליים. המעבר מ-PBS ל-HBO התבצע בעקבות הפסדי עתק של 21.7 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות בהן 'רחוב סומסום' שודרה בטלוויזיה הציבורית האמריקנית. בד בבד, PBS הניבה פחות מעשרה אחוזים מסך ההכנסות של תכנית הדגל שלה.

מלבד השימוש ב'רחוב סומסום', בתקשורת הפרוגרסיבית האמריקנית תוקפים את הקיצוץ המתוכנן של טראמפ, תוך ניסיון לתקוע טריז בין הנשיא הטרי לקהל מצביעיו. לטענת מתנגדי הקיצוץ, הנפגעים העיקריים מהחלשת השידור הציבורי יהיו דווקא "בוחריו הכפריים" של טראמפ, מכיוון שחלקם היחסי באוכלוסיית העניים האמריקנית גבוה יחסית ולכן הם לא יכולים לכאורה להרשות לעצמם לצרוך תכנים המועברים דרך הכבלים או הלוויין. מנגד, הסטטיסטיקות השונות מראות כי אין ממש בטיעון זה, וכי אפילו עניי ארה"ב אינם זקוקים לשידור ציבורי כדי ליהנות מטלוויזיה איכותית. 83 אחוז מהאוכלוסייה המוגדרת "ענייה" בארה"ב מחזיקה ברשותה מכשיר הקלטה ביתי לתכני טלוויזיה אינטראקטיביים. בנוסף, בביתם של 70-65 אחוז מהעניים האמריקנים מותקנים כבלים או צלחת לווין.

בישראל המצב כנראה אפילו טוב יותר. לפי נתוני 'המועצה לשידורי כבלים ולוויין', לכ-80 אחוז מבתי האב בארץ יש גישה לתכנים המועברים דרך כבלים או לוויין. אם לוקחים בחשבון כי ישנם ישראלים לא מעטים שאינם מחזיקים מקלט טלוויזיה בביתם מתוך בחירה  – בין אם מסיבות דתיות ובין משום שהם צורכים תכנים דרך אמצעים טכנולוגיים אחרים – ניתן להעריך כי שיעור הישראלים שאינם נהנים משירותי תוכן של כבלים או לוויין אך ורק משום שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם הוא נמוך ביותר. למרות הנתונים המעודדים, ממשלות ישראל לדורותיהן אינן מעלות על דעתן להפסיק לחלוטין את התמיכה בשידור הציבורי ובמקצועות האמנות והרוח.

לפני שפוליטיקאים ואנשי תקשורת ממהרים להזהיר כי הדבר היחיד שמפריד בין ישראל למשטרו של קים ג'ונג און הוא שאלת גורלו של תאגיד השידור הציבורי, מומלץ לקחת נשימה עמוקה, לשתות כוס מים קרים ולהעיף מבט על המתרחש בדמוקרטיה הגדולה בתבל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. ארצת הברית היא לא הדמוקרטיה הגדולה בעולם (זו סתם עובדה דמוגרפית), וכל מי שיש לו ידע בסיסי בתיאוריה דמוקרטית והיסטוריה מבין שטראמפ הוא סכנה לדמוקרטיה הליברלית המערבית. מצד שני, במידה מעריצים פופוליסטים ימנים, בלי קשר למחוייבות שלהם לעקרונות שעליהם מושתתת הציוויליזציה המערבית. הכל כדי לא להודות שמדיניות הימין הרומנטי שהאתר הזה מקדם מובילה אותנו חזרה למציאות שבה היה העולם לפני מלחמת העולם השנייה ושהיא הייתה התוצאה הישירה שלה.

    1. ברוווווווווווור. מוצרט ושופן קיבלו מימון ציבורי, בלעדיו היינו שומעים רק חריקות של ציפורניים על לוח גיר. פיקאסו צייר את יצירותיו רק בזכות המימון הציבורי לאוניברסיטה, בה הוא שרד פחות משנה. ללא מימון ממשלתי, לא הייתה לנו עיתונאות עתירת פרסי פוליצר כמו New York Times או The Wall Street Journal. לא היו יוצאות סדרות מופת כמו שובר שורות או משחקי הכס.
      אתה צודק בדבריך ללא ספק, הדבר היחיד שמפריד בינינו לבין ה"תקופות האפלות בהם עלו הנאצים לשלטון" זה מימון ציבורי.
      איזה מזל שאתה פה כדי להקרין עלינו מהילת אורך ולהגן עלינו מפני הפיכתנו אנו לנאצים. הו, המלך-פילוסוף הנאור, אנא, לעולם אל תחדל לפרוש עלינו את אברת חסדך.

    2. על מה אתה מדבר? איך ביטול שידור ציבורי מחזיר אותנו לימים הנ"ל? עם קביעות כל כך תלושות, אני תמהה מדוע השמאל לא מבין איך הוא מאבד מצביעים. גם לא ברורה התובנה הנשגבת הזו ששידור ציבורי חשוב כי כך אומרת התקשורת. מה אתה מצפה מהם לומר? "בבקשה קחו ממני את המשכורת"? המדינה לא מייצרת לחם (בין השאר) והיא גם לא צריכה לייצר תקשורת (בין השאר). טיעונים נגד הם מופרכים וגורמים לאיבוד נקודות בעיניו של ההומו ספיאנס.

    3. אין ספק שהשמאל הנאור ע"י הרס השוק הפרטי וע"י זה שיאמר לכולם מה ואיך לחשוב, מה ללמוד ובמה לעסוק (ע"י העלאת מיסים לממן את השירותים הציבוריים השונים והבירוקרטיה שהיא פועל יוצא) הוא שיתרום לחופש ולדמוקרטיה. ע ההזוי בטח היה מצביע לקומוניסט סנדרס.. שידור ציבורי מוצלח יש בקוריאה הצפונית… "ידע בסיסי בתאוריה דמוקרטית".. מפגר.

  2. מעניין שלא מתכננים (אולי עדיין) להגיש בג"ץ נגד הקיצוץ בטענה שזה יהרוס את חופש הבטוי בפרט ואת הדמוקרטיה בכלל.

  3. למה אני האזרח צריך לשלם 100 שקלים על מוצר שאני יכול לקנות בחמישה שקלים
    את עלות הרשות משלמים אנו האזרחים במחיר מופקע להחריד, משכורות מנופחות ועובדים מיותרים
    האמת שאנו לא צריכים לשלם אגורה על המוצר הזה כאשר השוק מציע בחינם מוצרים טובים בהרבה
    היינו פריירים הרבה מאד שנים

    1. מידה, מי בודק לכםעובדות? לא COP אלא CPB — Corporation for Public Broadcasting. זה מביך.

  4. הגופים הנל מקבלים סכומי כסף גדולים מהשכבות החזקות בארהב, שהן גם צרכניות משמעותיות של התקשורת ה״ציבורית״. בעייה קשה עם גופי התקשורת האלו היא שהם משמשים ככלי פרופוגנדה שמאלנית בלתי פוסקת. שאלה לגיטימית שראויה להשאל בהקשר זה היא מדוע הציבור בכללותו נדרש לשלם עבור כלי תקשורת עם אג׳נדה פוליטית שאינה משקפת את כלל הציבור. (ישראל, אגב, אינה יוצאת נשכרת ממערכת זו, שאימצה בשנים האחרונות את פוליטיקת הזהויות הפרובלמטית של אובמה, אינה מעיזה כלל לדון בצדדים הבעייתיים של נושא הפליטים מארצות ערב, וכו.