בחזרה להגנה המרחבית

עשרות אלפי אזרחים מאומנים ומצוידים הם התשובה היעילה לטרור לסוגיו וגם למנהרות ולמסתננים

יחידות אזרחיות מאומנות יכולות לעשות את ההבדל. מטווח בגוש עציון, צילום: גרשון אלינסון /פלאש90

תולדות ההגמ"ר, "ההגנה המרחבית" של צה"ל, ובדיקת הרלוונטיות של יחידה זו היום לא רק מעניינות וחשובות, אלא יש בהן גם לקח חשוב על הצורך לשינוי והתארגנות מהירים מול הסביבה המשתנה, וסכנתם של קונספציות ואידיאולוגיות נוקשות.

עד מלחמת השחרור

מתחילת המאה הקודמת הישוב היהודי היה נתון להתקפות רצחניות של כנופיות על ישובים, דרכי תחבורה ותושבים בערים המעורבות.

ארגון "ההגנה" התבסס כמעט רק על הגנת כל ישוב על ידי יחידה מקומית, בפיקוד מא"ז (מפקד אזור), המצוידת במעט נשק בלתי חוקי שנרכש בכספי הישוב והיה גם רכושו של הישוב. הישובים נתפשו כמוצבים בתהליך ההתפשטות הציונית. כאלה היו חניתה, ישובי "חומה ומגדל", 11 הנקודות בנגב והרבה ישובים אחרים.

ההתארגנות הזאת התאימה ל"מאורעות" והספיקה מול כנופיות בלתי סדירות של כפריים המצוידים בנשק מיושן ופרימיטיבי.

במלחמת השחרור

גם השלב הראשון של ההתקפות הערביות במלחמת השחרור נשא אופי של מתקפת כנופיות על ישובים ודרכי תחבורה. המלחמה התנהלה ללא קווי חזית, בכל חלקי הארץ, ובכל הישובים והערים. הייתה הצדקה מלאה לסיסמה של אותם ימים: "כל הארץ חזית, כל העם צבא!"

גם כאשר "המאורעות" הפכו למלחמה צה"ל התקשה להשתחרר מהאופי והארגון המקומיים-יישוביים. במבצע הצבאי הנרחב הראשון, "מבצע נחשון", היה צריך בקושי רב, לחלץ ולאסוף את הנשק "הפרטי" מהישובים שהתקשו להפנים שהמדינה הצעירה נמצאת במלחמה ולא בעוד סבב של מאורעות.

למרות שמהפלישה של הצבאות הערביים במאי 1948 צה"ל נשא בעיקר המלחמה, גם הישובים מילאו תפקיד משמעותי. יד מרדכי עצרה את הפלישה המצרית לשבוע גורלי ונגבה בלמה את הפלישה בציר המרכזי. רמת רחל עצרה את המצרים בשערי ירושלים והטנקים הסורים נעצרו בדגניה.

האידיאולוגיה של אי פינוי אף ישוב הוכיחה עצמה, למרות האסון בכפר עציון, והישובים ביחד עם צה"ל קבעו והבטיחו את גבולות המדינה.

ממלחמת השחרור עד מלחמת יום הכיפורים

לקחי מלחמת השחרור עיצבו את התורה הצבאית של "המגן והחרב", כהגדרתו של יגאל אלון. ישובי הספר שנקראו "ישובי משלט" נועדו לעצור את התקפת צבאות האויב על הגבולות, כדי לאפשר לצה"ל לגייס את המילואים ולהתרכז להתקפה, לפריצה ולהכרעה בחזית אחת אחר השנייה. ישובים מוקמו לאורך הגבולות כתחליף לעומק האסטרטגי שחסר לישראל ונועדו להבטיח את הריבונות ולשמש "קיפודי הגנה" שבהם הושקעו אמצעים, נשק וציוד. כוח האדם רותק ליחידות ה"הגנה המרחבית" בישובים, בפיקודם של המא"זים.

המציאות, שוב, לא הצדיקה את התורה ואת ההשקעה. מלחמת סיני ב- 1956 ומלחמת ששת הימים ב- 1967 התנהלו רק בשטח האויב. ההגנה המרחבית, וישובי הספר על נשקם וחייליהם, בהם השקע כל כך הרבה, לא מילאו כל תפקיד. התוצאה הייתה שקיעה מתמשכת של ההגנה המרחבית שנשארה עם כוח אדם מוגבל ומזדקן ונשק קל ומיושן.

כשפרצו מאות טנקים סוריים לאזור מיושב בגולן לא הייתה כל משמעות הגנתית ליחידות המדולדלות עם מעט הנשק הקל של "ההגנה המרחבית". הישובים היו רק מעמסה נוספת על הצבא המופתע. גם האידיאולוגיה של הישארות ביישוב בכל מחיר לא עמדה במבחן. לא היה כל הגיון בהשארת כמה עשרות אנשים בישוב שנשטף על ידי מאות שריוני אויב.

לאחר המלחמה כשהתברר שהאויב יכול לפרוץ לשטחינו ויכולות להיות לנו גם משימות הגנה, נעשו כמה ניסיונות להחיות ואף לחזק ולצייד את ההגנה המרחבית, אולם היא נשארה כוח קטן, ובלתי משמעותי שמטרתו ותפקידיו אינם ברורים.

בחזרה להגנה המרחבית

שנות דור, למעלה מארבעים שנה, חלפו מאז המלחמה הקונבנציונאלית האחרונה של ישראל. בינתיים יש לנו שלום שנראה יציב עם מצריים וירדן, הצבא הסורי אינו קיים למעשה וללבנון אין כוחות שריון ואוויר שמאימים על ישראל.

ב"מזרח התיכון החדש" שסביבנו ובתוכנו, אנחנו מוקפים "בתת-מדינות": אש"פ ביהודה ושומרון, חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. אין יותר איום צבאי על ישראל. האיום הוא בטרור ובאלפי טילים המכוונים לכל שטחי המדינה. אפילו בעימות עם איראן, אם יתרחש, האיום יהיה טילים על העורף.

הסיסמה מ-1948: "כל הארץ חזית כל העם צבא", נעשתה לאחר כמעט 70 שנה, שוב אקטואלית – במלחמות הבאות כבר לא יהיה עורף.

לעמידה ולניצחון במלחמה הממושכת בטרור חשובה ההגנה המרחבית בכל ישוב ושכונה. אין תחליף לחילי מילואים בכל הגילים, המצוידים בנשק ומאומנים לתגובה מהירה ומקצועית. עשרות אלפי אזרחים מאומנים ומצוידים הם התשובה היעילה לטרור לסוגיו וגם למנהרות ולמסתננים.

יכולת האוכלוסייה לעמוד בהתקפות טילים תקבע את תוצאות המלחמה ואת הזמן שינתן לצה"ל להגיע אל המשגרים ולשתקם.

יכולת העמידה של העורף דורשת התארגנות מוקדמת של יחידה גדולה ומורכבת. במתקפת טילים מאסיבית חשובה פריסה בכל ישוב, רחוב ושכונה של כוחות מאומנים להרגעה ושליטה, לטיפול בחרדות ובפאניקה, לחילוץ ולרפואה וליכולות לתיקון מהיר של תשתיות חשמל, מים, תקשורת ותחבורה.

כל אלה עושים שוב את ההגנה המרחבית ליחידה חשובה מאין כמוה, לא פחות חשובה מחיל האוויר והשריון.

ה"בליץ" הגרמני על בריטניה במלחמת העולם השניה, גרם ל-43.000 הרוגים, 139.000 פצועים והרס של מיליון בתים. העמידה והמוראל של תושבי בריטניה הכשילו את כוונת הגרמנים לגרום להפלת ממשלת צ'רצ'יל וכריתת הסכם עם בריטניה. דווקא עמידתם של האזרחים הביאה בסופו של דבר למפלה הגרמנית.

כוח האדם שיוקצה וההשקעה בציוד ובאימון של ההגנה המרחבית המורחבת עד לעשרות אלפי חילי מילואים, ישפיעו גם אצלנו על תוצאות המלחמות הבאות ואולי גם ימנעו אותן.

עוד משהו

אסטרטגיה: לעשות את הדבר הנכון.
טקטיקה: לעשות נכון את הדבר.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. "המציאות, שוב, לא הצדיקה את התורה ואת ההשקעה. מלחמת סיני ב- 1956 ומלחמת ששת הימים ב- 1967 התנהלו רק בשטח האויב. ההגנה המרחבית, וישובי הספר על נשקם וחייליהם, בהם השקע כל כך הרבה, לא מילאו כל תפקיד."

    נכון, עם יוצא מן הכלל אחד: ב-6 ביוני 67 הותקף קיבוץ דן על ידי כוח שריון סורי ונהדף על ידי לוחמי ההגמ"ר המקומיים

  2. הצעה למבט רחב יותר, כפועל יוצא של התוספת בסוף המאמר – אולי נכון לדבר גם על הפן האקטיבי והיוזם במשוואה, בעיקר ככל הנוגע כמובן לערבים בתוך תחומי ישראל כולל יהודה ושומרון. במילים אחרות, חיזוק משמעותי של הריבונות שלנו בשטחים אלו באמצעות הרחבת האכיפה (בשלב ראשון משטרתית, בהמשך ובהתאם לצורך גם צבאית). במקומות רבים נראה כאילו ויתרנו מזמן על שלטון החוק ובעצם פועלים במתכונת של "הכלה", שלאורך זמן אינה מוכיחה עצמה כיעילה. להגיב זה מצוין (גם את זה לא עושים מספיק) אבל מה לגבי ליזום?
    ראוי למחשבה.

  3. אתר מידה היקר, היום רוב האנשים שקוראים מאמרים קוראים את הכותרת, מרפרפים מעט במאמר ומייד עוברים לתגובות. אתם חייבים להשקיע בפלטפורמת תגובות איכותית. אני ממליץ על זו של DailyMail.co.uk שם צריך להירשם כדי לכתוב תגובה אבל כל אחד יכול לתת לייק/דיסלייק וניתן לסדר את התגובות לפי המומלצת ביותר או ההפך. התגובות שם תמיד מפוצצות

  4. רעיון תאורטי נפלא, אלא שהחוסן הלאומי, שצוין במאמר במובלע, הוא המרכיב העיקרי של הנוסחה. ה"אני" הנוכחי, שהחליף את ה"אנחנו" הקודם, מחייב התוויית חזון ודרך ברמה הלאומית. ראוי להזכיר את המשמר האזרחי, שהוקם ב-1974 לאחר אסון מעלות, על בסיס התארגנויות מקומיות אזרחיות למניעת טרור, ונטמע בהמשך במשטרה, תוך הסבת מאגר כוח האדם שלו לתפקידי שיטור אחרים.

  5. ושכחת את הקרב על משמר העמק שבלם את התקדמות צבא ההצלה של קאוגג'י העיראקי בדרך לכיבוש חיפה

  6. הרעיון נהדר אבל טעון שידרוג.אני טוען שצריך לשדרג את ארגון המתנדבים משאז.להפוך אותו לארגון חזק ויעיל בפני עצמו.וכיצד.ראשית המשאז יהפוך לכח משטרתי אמיתי.יוקם מטה ראשי ובכל הארץ יוקמו בסיסים מאוישים 24 שעות.
    המתנדבים יסייעו לכל ענפי המשטרה.למשטרה הכחולה.למשטרת התנועה.למשטרה הירוקה.למשרדי החקלאות.ולכל צורך בעזרה מיידית
    לכל יחידה באיזור שנקלעת לצורך בכח אדם.
    פיזור הפגנות.הבטחת אירועים.וכדומה.
    המתנדבים יגיעו בבוקר דרך שירות לאומי.דרך חיול מהצבא.ופנסיונרים.ומובטלים כרוניים שמקבלים הבטחת הכנסה.ואבטלה.המתנדבים יעברו אימונים והכשרה ויקבלו נשק אישי.אזיקים.וגז מדמיע.הם ישתמשו באופניים רגילות.וחשמליות.האופניים יסומנו
    בצבע משטרה.הם ישתמשו בקטנועים ואופנועים ורכבים קטנים.וכן בספר בגיפים וטנדרים.
    הם יהיו בשירות המשטרה העירונית ויהיו באותו מבנה.כדי שיהיו יחד עם משטרה רגילה.
    הם יעמדו כשוטרי מקוף.שוטר כחול ושלושה מתנדבים.הם יהיו גם בישובי ספר וסמוכי גדר
    ככח משטרתי מקומי זמין כנגד פולשים ומחבלים.הם יעמדו בקביעות באיזורים לא בטוחים כמו תחנה מרכזית.בנוסף יש להפוך את מגב לכח ביטחון פנים
    יחד עם מתנדבים.ויטפל בכל הנושאים שאינם פלילי נטו.והמשטרה הכחולה תטפל רק בנושא פלילי נטו.
    וכל השאר יעשו מגב ומשאז.

  7. א. חשבתי שביבי הוא מר ביטחון לא? אז מה פתאום אנחנו מחפשים פתרונות אם יש לנו כזה גבר-גבר בתור ראש ממשלה? אגב, לא מחובבי ביבי אישית, אבל המספרים אכן מדברים בטובתו בעניין הזה, ותחת שנותיו בשלטון מספק נפגעי פעולות האיבה ירד. אגב, הוא לא התפתה לגרש משפחות מחבלים לסוריה, ולהציע עונש מוות למחבלים וכל הג'אז הזה של ליברמן-בנט, אלא דווקא נתן יותר אישורי כניסה לפלסטינים לישראל. והתוצאות – מדברות בעד עצמן.

    ב. מידי שנה נרצחות כ-20 נשים בידי בני זוגן או קרובים להן ובפעמים רבות בנשק חם. זה יותר מנפגעי טרור ברוב השנים. ברוב אירועי הטרור כוחות הביטחון טיפלו באירועים (למרות שאזרחים שרודפים אחרי מחבל עם מקל סלפי זה אייטם מגניב לחדשות, זה היוצא מן הכלל ולא הכלל). כך שעוד נשק לאזרחים עשוי בפירוש לגרום ליותר פגיעה בחפים מפשע מאשר להצלתם.

    ג. והפסקה על בריטניה במלחמת העולם השניה קשורה איך בדיוק למאמר? אם כבר היא מוכיחה משהו זה שעורף חזק מתבטא בעם שלא נופל להיסטריה פופוליסטית גם תחת איומים קשים. מזכיר משהו?

  8. מערבב בין שני בעיות ושתי פתרונות
    בעייה אחת:
    איום מצד ערביי ישראל על יישובים יהודיים.
    הפתרון:
    חזרה להגנה מרחבית משמעותית חמושה ומתורגלת בהתאם

    בעייה שניה: איום הטילים על העורף.
    הפתרון:
    הקמת יחידות מתנדבים לא חמושות, במסגרת רשות החירום הלאומית.

    במאמר יש ערבוב בין שתי הנושאים הללו

    בנימה אישית:
    שירתתי במילואים 10 שנים כלוחם במערך ההגמ"ר.
    ההכשרה הסתיימה ב3 ימי אימון, וזהו!
    לא ביצענו שום אימון נוסף, שום תעסוקה מבצעית, ושום כלום.