בנק ישראל משחק בכלכלה ומעלה את מחירי הדיור

כולם מדברים על מחירי הדיור אבל אף אחד לא מצביע על שורש הבעיה: מדיניות בנק ישראל, שמתערב בשוק באמצעים שונים ומעוות את מערכת המחירים

התערבות מזיקה במשק. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

מצוקת הדיור הפכה בשנים האחרונות לסוגיה בוערת המסרבת לרדת מסדר היום. פוליטיקאים, עיתונאים ופעילים חברתיים ממשיכים לפזר לציבור הבטחות ומציעים פתרונות מגוונים, אך נדמה שאחד הגורמים המרכזיים שאחראי לתופעה לא מוכר בתודעה הציבורית.

המדובר הוא בבנק ישראל, שבמדיניות הריבית שלו משבש את השוק ומביא לעיוותים במערכת המחירים. כפי שנראה להלן, מדיניותו של הבנק פוגעת לא רק בתחום הדיור, אלא גם במגזרים רבים נוספים המשפיעים באופן דרמטי על יוקר המחייה ואיכות החיים בישראל.

מכיוון שמדובר בנושא מקצועי יחסית, הציבור הרחב לא מבין את משמעויות העומק שיש למדיניות בנק ישראל והעומדת בראשו קרנית פלוג. על כן ישנה חשיבות רבה לחשוף את פעולות הבנק ואת האופן בו הן משפיעות על חיי האזרחים.

דיור

מינואר 2000 ועד מאי 2007 מדד מחירי הדיור בישראל היה יציב למדי ועמד על רמה של 187 נקודות בממוצע. לאחר מכן הייתה האצה חריפה במחירי הדיור, והמדד הגיע בנובמבר 2016 לרמה של 494 נקודות — עלייה של 128.3%.

העלייה החריפה הזו נובעת בחלקה מהשליטה של הממשלה על קרקעות לבנייה ומרגולציה מדכאת שגורמים ביחד לפגיעה בהיצע דיור. עם זאת, גורם חשוב שנוטים להתעלם ממנו הוא היצע הכסף.

מינואר 2000 ועד דצמבר 2016, מדד היצע הכסף AMS (היצע הכסף המתואם) עלה מ-33.6 מיליארד שקל ל-365.3 מיליארד שקל — עליה של 987.2%. לקרוא לעלייה הזו "דרמטית", לא משקף את עומק הבעיה.

כפי שניתן לראות בגרף הבא, ישנו קשר ברור בין הגדלת כמות הכסף בשוק לבין העליה במחירי הדיור.

הריבית הנמוכה משפיעה על מחירי הדיור בשתי דרכים: ראשית, היא מוזילה את עלות המשכנתאות, והופכת את לקיחתן לברת השגה; שנית, היא הופכת אפיקי השקעה אחרים ללא כדאיים – מי ירצה להפקיד את כספו בבנק בריבית אפסית, בזמן שהוא יכול להרוויח כסף בנדל"ן או בדברים אחרים.

כדאי לציין שהזרקת כסף זו אינה משפיעה על המצב באופן מיידי – יש פער זמנים בין תחילת ההזרמה להשפעתה. שינויים בכסף משפיעים בפיגור זמן שונה על מדדים כלכליים שונים, כמו פעילות הייצור (PMI) והפעילות הכלכלית בכללה (תמ"ג).

ככל שנוגעים הדברים למדד מחירי הדיור, אנו מעריכים שפער הזמנים הוא, בממוצע, 12 חודשים. לכן, ניתן לצפות להתחזקות נוספת במדד מחירי הדיור (אם מניחים שכל הנתונים האחרים יעמדו בעינם).

הפער בזמנים בין השינוי בהיצע הכסף ושינויים בפעילות הכלכלית נובע מהעובדה שכאשר מוזרק כסף לכלכלה, הוא לא מתפזר ברחבי המערכת מיידית, אלא מתחיל בנקודה מסוימת, עובר מאדם לאדם, ומשוק לשוק. אחרי שהכסף עובר בשווקים שונים בסבב אחד, הוא עורך סיבוב שני, ולכן לשינוי בכסף יש השפעה על הפעילות הכלכלית בטווח הקצר וגם בטווח הארוך יותר.

משמעות הדבר היא ששינויים בהיצע הכסף לפני כמה שנים עדיין יכולים להיות בעלי השפעה של ממש, אך עם חלוף הזמן, תנודות עדכניות יותר בהיצע הכסף מחזקות או מרככות את השפעת השינויים המוניטריים שהתרחשו כמה שנים לפני כן.

בנק ישראל משחק בכלכלה

המוסד האחראי לתנודות בהיצע הכסף הוא בנק ישראל. המפתח לזיהוי הפעילות הזו הוא באמצעות ניתוח של החשבון המאזני שלו.

באמצעות פעולות בשוק הפתוח – כלומר, קנייה או מכירה של נכסים – הבנק המרכזי נהנה מהשפעה ישירה על קצב הצמיחה של היצע הכסף. כאשר הבנק קונה נכסים בשוק הוא למעשה מדפיס כסף, ובכך נוצר כסף יש מאין שנכנס למשק ופועל את פעולתו.

כפי שניתן לראות להלן, בפברואר 2008, קצב הצמיחה השנתי בחשבון המאזני של בנק ישראל עמד על מינוס 27.2%, אך בספטמבר 2009 הוא קפץ לפלוס 77.8% – עלייה מסיבית מאוד. ואז, באוגוסט 2013 הוא נפל לקצב של מינוס 7.5% ואז שב וטיפס לקצב של 17.3% בנובמבר 2015. בנובמבר 2015 קצב הצמיחה ירד ל-1.6% ואז שב ועלה ל-11% בנובמבר 2016.

מה גרם לתנודות האלו? כיצד אפשר להבין את הנתונים המוזרים הללו?

אחד הגורמים לכך היא מדיניות בנק ישראל לקביעת רמת הריבית. מכיוון שבנק ישראל מנהל מדיניות שנועדה להחזיק את הריבית נמוכה, הוא צריך לפצות על השפעות לוואי שונות שגורמות לתנודות במגוון נתונים כלכליים שעלולים להוביל ללחץ ציבורי ולדרישה לשנות את שער הריבית.

לכן, כדי לשמר את רמת הריבית אליה מכוון הבנק המרכזי, הוא נדרש להגדיל או לצמצם את כמות הכסף – ונתון זה משתקף בתנודות בחשבון המאזני של הבנק. באופן אירוני, הבנק המרכזי מגיב לעתים תכופות להשפעות הזרמות כספים קודמות שלו – כמו כלב הרודף אחרי זנבו.

שימו לב: בספטמבר 2008 רמת הריבית של בנק ישראל הייתה 4.25%, ומאז נמצאה בקו ירידה כמעט עקבי, עד לרמה של כמעט אפס במרץ 2015. מאז היא נותרה ברמה זו.

חדשות רעות לכלכלה

לדעתנו, ובניגוד לתפישה רווחת, הרחבת היצע הכסף היא תמיד חדשות רעות לכלכלה. מדוע?

תפקיד חשוב של הכסף הוא לספק את השירות של אמצעי חליפין. כך, פרט או עסק מייצרים משהו, שאותו הם מחליפין בכסף, ואותו כסף מוחלף לאחר מכן במוצרים ובסחורות שמיוצרים בידי פרטים או עסקים אחרים. כך, בסיוע הכסף מוחלף משהו במשהו אחר.

כשזייפן חודר לזירה הכלכלית, הוא אינו מייצר דבר, הוא מחליף את הכסף המזויף במוצרים ובשירותים. כלומר, הוא מחליף כלום במשהו ממשי.

התוצאה היא שהזייפן גורע משהו ממאגר המוצרים והשירותים – כלומר, ממאגר העושר הממשי – ואינו מעניק דבר בתמורה. באופן מתבקש, מצב כזה גורם לפגיעה בעושר האמיתי משום שהוא פוגע בגורמים מפיקי העושר.

מנקודת מבט כלכלית, אין זה מעלה או מוריד אם הכסף נוצר בידי הבנק המרכזי או בידי הזייפן שלמה פוחצ'בסקי בעל מכונת הדפוס המשוכללת. מה שמשנה הוא רק שברגע שהכסף מופיע "כמו לחם מהשמיים" הוא מניע מעגל של החלפת לא כלום במשהו ממשי.

מצב זה פוגע ביצירת עושר ממשי, משום שהוא מסיט משאבים מיצירת עושר לעבר בעלי הכסף החדש שנוצר – ודבר זה גורם לדלדול מאגר העושר האמיתי.

שימור הריבית ברמה הקרובה לאפס לאורך תקופה ארוכה מחזקת פעילויות מסוימות שאינן יכולות להתקיים מכוח עצמן, וחייבות להיתמך באמצעות הסטת עושר ריאלי מיוצרי העושר. כחלוף הזמן, הדבר מחליש את היכולת ליצור עושר ריאלי, וכתוצאה מכך, יש ירידה ברמת החיים של פרטים.

יש מבקרים הגורסים שאם ישראל הייתה מונעת מבנק ישראל להתעסק בשערי הריבית היה נוצר הלם חריף. לדוגמה, העלאה אפשרית בריבית הייתה מביאה להתחזקות השקל מול מטבעות זרים אחרים, והדבר היה מביא לפגיעה קשה בייצוא ובייצור המקומי, ומגדילה את הייבוא.

אנחנו סבורים שהתפתחות כזו אינה הכרחית. סגירת הנתיבים ליצירת כסף וריסון גודל הממשלה יותיר כמות גדולה יותר של הון ממשי בידיהם של יוצרי העושר. דבר זה יניע הליך של צמיחה כלכלית ריאלית. ברגע שמאגר העושר הריאלי יתחיל להתרחב, הוא יפעל למעשה לטובת הפחתת שיעורי הריבית (כיציר של השוק החופשי המשקף את מאגר החסכונות לעומת הרצון להלוות ולהשקיע).

בהזדמנות זו יש לומר כמה מילים על קדושת הייצוא. או בעצם על חוסר קדושת הייצוא. בניגוד לרושם המתקבל מהצהרות בנק ישראל וגורמים נוספים, מדינת ישראל לא נוסדה כדי לייצא. ייצוא אינו מטרה בפני עצמה וייצוא אינו משקף את עושרו האמיתי של הציבור. ייצוא נועד אך ורק כדי להשיג את המט"ח שבעזרתו אזרחי ישראל מייבאים נפט גולמי, מכוניות, תרופות, בגדים, ריהוט, מוצרי אלקטרוניקה, מזון וכמובן תיירות חוץ.

ככל שהשקל חזק יותר, כך הייבוא זול יותר. לכן החלשת השקל בצורה מלאכותית במטרה לעודד את הייצוא, משולה לאדם שיורה בעצמו כדי להמריץ את מחזור הדם. מה הטעם להחליש את השקל ולעודד את הייצוא כאשר המטרה האמיתית היא לממן את הייבוא?

מי שרוצה לעודד את הייצוא בצורה שלא מקפחת את כלל אזרחי ישראל, מוזמן להוריד מסים – לא רק לחברות הגדולות אלא לכולם, ללא אפליה, וכמובן להוריד מנטל הרגולציה המטורף.

בלי טובות!

ונקודה אחרונה – המלחמה באינפלציה נמוכה. בנק ישראל מצהיר שההתערבות שלו בשוק נועדה בחלקה להגן על אזרחי ישראל מאינפלציה נמוכה. או במילים אחרות, בנק ישראל מגן עלינו מכך שהמחירים עולים לאט מדי. ולזה צריך להגיד: בלי טובות!

בניגוד לאמונה שהשתרשה בקרב בנקים מרכזיים, אינפלציה אינה יוצרת צמיחה, אינה נוצרת מצמיחה והיא אינה צריכה להוות מטרת מדיניות. בשוק שנהנה מצמיחה ריאלית, המחירים יכולים לרדת לאט מאוד או אפילו לרדת, כאשר כמות כסף נתונה רודפת אחרי כמות עולה של מוצרים ושירותים. לא רק שאין בכך כל נזק, זוהי תוצאה ברוכה של צמיחה כלכלית.

בנק ישראל אף נגרר למצב אבסורדי שבו בזכות ירידה במחירי האנרגיה בעולם בתקופה האחרונה, הבנק החמיץ את יעד האינפלציה שלו. כלומר, עפ"י בנק ישראל, ירידה עולמית בעלויות האנרגיה היא מצב שלילי שיש להילחם בו. כאמור, שבנק ישראל לא יעשה לנו טובות.

לסיכום – ההתערבות של בנק ישראל פוגעת בפעילות הבריאה והטבעית של כלכלת ישראל, מיטבה עם בעלי חברות מייצאות על חשבון כלל אזרחי ישראל, מזניקה את מחירי הדיור ופוגעת ברמת החיים של כולנו. נאמר בפעם השלישית: בלי טובות!

דר' פרנק שוסטק הוא הכלכלן הראשי של AAS Economics. גלעד אלפר הוא כלכלן, חבר במועצה המייעצת של שר האוצר ומועמד בפריימריז של מפלגת 'זהות'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

14 תגובות למאמר

  1. מעולה אבל מתעלם מבעיה חמורה יותר והיא שכך מתנהלת כל הכלכלה העולמית… מדינת ישראל לא יכולה להתנהג כאילו היא בוואקום.
    יכול להיות שבנק ישראל צריך להעלות מעט את הריבית אבל לצפות מבנק ישראל שיפעל לשינוי השיטה המוניטרית הרווחת בכל העולם (הדפסת כסף מאוויר) או שיפעל בניגוד לה לא מציאותי ולא ישים.

  2. מאמר לא משכנע. עצם זה שיש מתאם לא אומר שהיצע הכסף גרם לעליה במחירי הדיור (ובפרט שהכותב מסכים שזה לא הסיבה היחידה לעליה).
    יחסית להתערבויות אחרות הגדלת היצע הכסף ״נוראית״ הרבה פחות מרגולציות ישירות שממש מעוותות את הכלכלה. כאן לפחות הבנק נותן לשוק החופשי את החופש להגיב להיצע הכסף באופן חופשי, בניגוד לכל מיני חוקים שממש מגבילים את זכותו של האדם על רכושו.
    נראה לי שהמטרה (לפחות המוצהרת) של בנק ישראל היא למתן את התנודתיות בשקל, וכך ליצור סביבה קצת יותר נוחה לעסקים. למרות שמדובר בהתערבות בשוק, זה הרבה פחות נורא להלחם נגד היבואנים כדי שהיצואנים יסבלו פחות.

    במילים אחרות, אם כבר אין ברירה אלא לקבל ״טובות״, עדיף שהבנק ישחק בערך השקל ולא יחוקק עוד חוקים על איך להשתמש בו.

  3. הייתי שמח להסבר קטן.
    עם כל העליה בהיצע הכסף איך אנחנו לא חווים אינפלציה גבוהה?

  4. שאלת תם (אני באמת לא מבין בכלכלה ולכן אשמח אם מישהו שכן מבין יאיר את עיניי):
    עד כמה שאני מבין הריבית בכל העולם נמוכה מאד כבר כמה שנים. בנוסף לכך בנק ישראל אינו היחיד שמתערב בקביעת שער הריבית, ובאופן דומה שער הריבית נקבע על ידי הבנק המרכזי גם בארה"ב ושאר מדינות המערב.
    במצב עניינים כזה, האם אין סכנה שהעדר התערבות של בנק ישראל, כפישמןצע במאמר, יגרום לריבית גבוהה מאד בישראל ביחס לשאר העולם? והאם מצב כזה לא טומן בחובו סיכונים ממשיים לכלכלה הישראלית?

  5. מאמר מעניין ,מעורר מחשבה אשר דן במקרו כלכלה אשר ממעיטים לדון בה בציבור הישראלי, לא יזיק אם מובילי הכלכלה בישראל יקראו את המאמר.ונשמע את דעתם

  6. מאמר מעניין ,מעורר מחשבה אשר דן במקרו כלכלה אשר ממעיטים לדון בה בציבור הישראלי, לא יזיק אם מובילי הכלכלה בישראל יקראו את המאמר.ונשמע את דעתם

  7. אני מסכים עם חלק גדול מהניתוח.
    הסיבה להגן על הייצוא היא שחלק מהיצואנים הם מהמעסיקים הגדולים במשק, למרות זאת, לאור ההיסטוריה הלא רחוקה, גם אלו כבר הבינו שהשער של הדולר שירד כבר ל-3.3 עשוי לחזור לשם ולכן אין סיבה לבנק ישראל להתערב לפני רמה של 3.2 או 3.1.
    העלאת ריבית כיום תהיהי חיובית לשוק אבל עשויה ליצור מפולת בבורסה (שזה חלק מהחשש) שהיא כמו הדפסת כסף, כלכלה וירטואלית רוב הזמן.
    כדאי להתייחס גם לנקודות אלו בניתוח מעמיק.

  8. מאמר מצוין על התנהלות המשק – שיועצי האוצר ובנק ישראל מנהלים ומבצעים החלטות שגויות כמו מיסוי דירות לא בנימוק כלכלי אלה מנימוקים חברתיים שאין להם מקום בכלכלה חופשית תנו למשק להתנהל עצמאית ואז מה שיקרה שהכלכלה יודעת לאזן את עצמה עצמאית ללא רגולטורים המציאות חזקה מכל הרגולציות וכל האקו-מולים משפיעים לשעה שעתיים וכאב הראש חוזר
    צריך לטפל במחלה ולא בסימפטומים ששר האוצר, בנק ישראל ויועציהם יקראו ויישמו אין קיצורי דרך והתזות של בנק ישראל כבר לא עומדות במציאות כלכלית של המאה ה21-22

  9. לא ניסינו להוכיח את התזה שלנו באמצעות הקורלציות בגרפים, הגרפים הם רק לצורכי הדגמה. לב הטענה היא שהדפסת כסף מערערת את יצירת העושר במשק, ממש כמו זייפן שמפיץ שטרות שהדפיס במרתף הבית שלו. אם הדפסת כסף היא כה נהדרת אז למה שמדינות עניות לא יתחילו פשוט להדפיס גם הן? זה מצליח בזימבבואה?

    מדוע לא רואים את השפעת הדפסת הכסף במדדי המחירים? בוודאי שרואים, אך בכל סוג מוצר יש קצב שונה והשפעות שונות מצדדים שלישיים. למשל, ירידת מחירי הנפט בעולם מורידה את עלות האנרגיה בארץ ומפעילה לחץ בכיוון הפוך להשפעה מהדפסת הכסף. ומעבר לזאת, הדפסת כסף הרי משפיעה גם על מחירי נכסים, ואת זה רואים לא רק במחירי נדל"ן אלא גם במחירי המניות בבורסה בת"א.

    לבסוף, צריך לומר שאינפלציה בהגדרתה המקורית היא כלל לא עליית מחירים, אלא עלייה בהיצע הכסף, שהיא כשלעצמה מעוותת את הקצאת המקורות במשק. עלייה במדדי מחירים היא בסה"כ השלכה אפשרית (ומאוד סבירה) של אינפלציה. למעשה, ממשלות שינו בכוונה את ההגדרה של אינפלציה מעלייה בהיצע הכסף לעליית מחירים. והמטרה הייתה להשיג בדיוק את מה שאנחנו רואים היום: בלבול. אם כלכלנים היו ממוקדים במה שקורה למאזן בנק ישראל, הייתה קמה צעקה ציבורית והבנק המרכזי לא היה יכול להמשיך לפעול בצורה שהוא פועל. אבל מאחר שכולם ממוקדם במדדי מחירים (שם יש כאמור השפעות מצד שלישי, השפעות בקצבים שונים על מחירים שונים, ופער הזמן שעובד מרגע הדפסת הכסף עד שהמחירים זזים), בנק ישראל יכול להמשיך בשלו ללא הפרעה.

  10. א. החלשת השקל היא סוג של מכס כי גם מגנה על הייצור מקומי לא רק הייצוא כי הופכת ייבוא לפחות כדאי. עוזרת לכל מי שמייצר מוצר צריכה בארץ להתחרות במתחרה שלו מחו״ל. (אבל גם מייקרת את העלויות של חומרי גלם ואנרגיה ועבודה ומדללת את השכר שהוא משלם לעובד כי הוא והעובד שלו יכולים לקנות פחות עם השקל שלהם)

    ב. ישראל גדלה במיליון איש כל 7 שנים.
    הבנייה לדיור נמצאת תחת רגולציה כבדה שמונעת מההיצע להדביק את הצריכה.
    לכן מחירי הדיור מתייקרים ולא יורדים.

    ההון שמועבר לשוק הבנייה הוא לא המחלה הוא התרופה כי הוא גורם לייצור של יותר דירות.

    הסיבה להתיקרות – נטל המס, הגנה על היצור המקומי, ובעיקר המחסור בקרקע מתוכננת ומאושרת למגורים, ובתשתיות
    (יש מקומות שלא מאשרים בנייה כי נגמרה הקיבולת של המכון טיהור שפכים או כי אין מחלף)

  11. "הוזלת הדיור" = מסך עשן להעדפת עובדים פלשתינים (תמורת פיגועים + דירות במחירי בועה)
    "מחיר למשתכן" = גימיק יחצני

    פטור ממס על 5,000 ש"ח מהשכרה = יריקה בפרצוף לשכירים שמשלם 10% מס על
    משכורת של 5,000 ש"ח / עידוד "משקיעים" = פיאודליזם מודרני

    הפתרון היחידי = מיסוי כבד על השכרת דירות (שר אוצר שעובד בשביל הציבור)