טראמפ מחזל"ש את מדיניות החוץ של אובמה; השמאל והאיראנים משתגעים

התקיפה הישראלית בסוריה חושפת טפח מהסדר החדש שעומד להיווצר באזור: טראמפ מתחיל ללחוץ על איראן וגרורותיה, לקול מחאת נאמני אובמה

הבית הלבן שואף להפריד בין הרוסים לאיראנים. כוחות אמריקניים נוחתים במדבר. אילוסטרציה

המהומות בקונגרס האמריקני ובתקשורת שם סביב הקשר הרוסי ויחסי הצוות של טראמפ עם גורמים רוסים במערכת הבחירות, מתחילות לקבל כיוון אחר. זה מתחיל להיראות יותר כניסיון חבלה במדיניות החוץ של ממשל טראמפ, שהולכת ומקבלת צורה, מאשר כניסיון להגן על הדמוקרטיה.

הדמוקרטים, ואיתם בובות האצבע שלהם ב'ניו יורק טיימס', ב'ניו יורקר', ב'וושינגטון פוסט' וברוב ערוצי הטלוויזיה, מנסים לחבל בכל דרך בתפנית שמבצעים הנשיא טראמפ ואנשיו נגד איראן במזרח התיכון, תוך פעולה שמכוונת להגיע להבנות ולעסקה כוללת עם רוסיה במזרח התיכון ובאוקראינה. איראן היא הפרויקט של אובמה, שמאות אלפי סורים שילמו עליו בחייהם ומיליונים רבים הפכו לעקורים. כך גם המתיחות הרבה שמתהווה סביב צפון קוריאה בדרום מזרח אסיה.

בתחילת החודש הנוכחי התחוללה תפנית דרמטית במצבה של איראן בסוריה ובמפרץ הפרסי. ב־7 במרץ נערכה פסגה של ראשי הצבאות של ארצות הברית, רוסיה וטורקיה. הפגישה נערכה בטורקיה, בהשתתפות ראש המטות המשולבים הגנרל דאנפורד, והרמטכ"ל הרוסי גראסימוב. נראה שהאמריקנים מממשים את כוונתם להפריד בין רוסיה לאיראן, וזה מצליח.

מסמך של ממר"י שפורסם לפני כשבוע מצביע על התפנית, תוך שימוש במוטו המיוחס לאחד מנשיאי טורקיה בעבר, דמירל, לאמור: "אם אינך מוזמן לשבת ליד שולחן הסעודה, סימן שאתה מנה בתפריט". יש כאלה שמייחסים את הפתגם הזה למקור היסטורי רוסי. בכל אופן, מי שלא הוזמנה הפעם לשולחן היא איראן.

בפגישה הזאת קיבלה טורקיה תפקיד חשוב בייצוב סוריה. לפי דיווחים שונים, העסקה האמריקנית־רוסית משקפת חיכוכים שקיימים לאחרונה בין הרוסים לאיראנים בסוריה. הרוסים יזכו כמובן בהכרה בנמל שלהם לחופי סוריה, שלטון אסד יישאר על כנו, ויהיה ניסיון לאחד מחדש את סוריה במתכונת פדרטיבית.

בנוסף, ממשל טראמפ עובד בחודש האחרון גם בגיבוש מדינות המפרץ בהנהגת ערב הסעודית למעין מיני־נאט"ו נגד איראן. היעד הסופי מבחינת יצירת מערכת יחסים חדשה בין ארצות הברית לרוסיה, הוא הסרת הסנקציות מעל רוסיה.

נראה שההתפתחות הזו נגד איראן יכולה לתת הסבר רקע להתחממות של השבוע האחרון בחזית ישראל־סוריה. אפשר להעריך שהפגישה האחרונה שנערכה בין נתניהו לפוטין לא הייתה פגישה של שני פקחי טיסה המסדירים נתיבים בשמים ולוחות זמנים לגיחות. סביר יותר להניח שפוטין עדכן את ראש הממשלה בהתפתחויות, ואולי הוסיף בקשות והנחיות לגבי ההתנהגות הרצויה מבחינת ישראל בשעה המזרח־תיכונית הזו, כאשר מתחיל להתבצע ניסיון רציני להסדיר את ענייני סוריה.

בראיון שערכנו לא מכבר עם היועץ המדיני הבכיר מרק דובוביץ', עלה התרחיש של התגברות הלחץ על איראן והשלכותיה המסוכנות מבחינת ישראל. בהחלט יכול להיות שההתנהגות האיראנית והחיזבאללאית בשבועות האחרונים היא תולדה של הלחץ הזה, עם החדירה המחודשת לגולן שכוללת התגרויות בישראל. הדרך של האיראנים להתנגד לנישולם מהתפקיד שייעדו לעצמם בסוריה, היא לנסות לפוצץ את ההסדרים וההסדרות השונות באמצעות חיכוך עם ישראל.

מנגד, הציניות המעצמתית – גם של האמריקנים וגם של הרוסים – בהחלט יכולה להוביל אותם להשתמש בישראל כשוט נגד האיראנים. שום כוח אמריקני לא ינסה לפגוע בכוחות איראניים או של חיזבאללה, אבל ישראל דווקא מוכנה לעשות זאת בכל עת. ואם הנשיא פוטין רוצה לגרום לאיראנים דימום כבד באף, הוא יכול לעודד את ישראל בדרכים שונות לעשות זאת בשבילו. אחר כך הוא כמובן ינזוף בנו.

כך שבניגוד לרושם שנוצר בישראל, שלפיו ממשל טראמפ לא עלה על המגרש ואין לו מה להגיד כשהמתיחות בגולן גוברת, זו טעות אופטית. ממשל טראמפ נוכח בגיבוי שהוא נותן לישראל בנושא הביטחוני, וכן במשא ומתן שמתחיל על נושא ההתנחלויות וההליכה להסדר כלשהו מול הפלסטינים.

לדעתי, ישראל תידרש לתרום את חלקה כגורם משלים לתהליכי ההסדרה בסוריה. הנוסחה של בנייה בתחומי גבולות היישובים מקובלת כנראה על צוות טראמפ. נתניהו אמר בדרכו חזרה לישראל שמתקרבים להסכמות עם האמריקנים בנושא הבנייה. אבל כמו אצל טראמפ, גם בישראל קיימים גורמים המחבלים ביכולתה של ממשלת נתניהו הנוכחית להשתלב במהלכים החדשים של ארצות הברית ורוסיה.

צריך לראות את זה כהזדמנות, בגלל כניסתו של ממשל ידידותי. הגורמים המעכבים הם תוצאה של מבנה הקואליציה, כמו גם המטרד של החקירות שנועדו לגרום להפלת ראש הממשלה. הפתרון שעשוי לעלות שוב על סדר היום הוא שינוי הרכב הממשלה על ידי כניסת בוז'י הרצוג ואותם חברי כנסת שיצליח לגרור איתו מהמחנה הציוני. יש סימנים שנתניהו מכוון לשם, ושהרצוג לא סוגר את הדלת. מאמרו של אחיו, מייק, ב'אמריקן אינטרס' על המשא ומתן בעידן אובמה ועל הנזקים שאובמה וקרי גרמו, משקף את עמדת בוז'י. יש מצע משותף.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. "סביר יותר להניח שפוטין עדכן את ראש הממשלה בהתפתחויות ואולי הוסיף בקשות והנחיות לגבי ההתנהגות הרצויה מבחינת ישראל".
    ברור, מדינה חלשה כמו רוסיה רק מחכה שאימפריה האדירה כמו ישראל תנחה אותה בדיוק מה לעשות ומה לא לעשות. בטח בגלל זה שגריר ישראל ברוסיה זומן לאחרונה פעמיים תוף 3 ימים למשרד החוץ הרוסי – הרוסים רצו לקבל עוד הנחיות.

    1. יורם, תרגיע.
      אם אתה לא מבין, לכל מדינה יש אינטרסים אחרים. רוסיה בודאי מעוניינת לקדם אינטרסים א ב ו-ג.
      אממה, ישראל יכולה, אם היא רוצה, לדפוק לרוסים את כל האינטרסים שלהם. לא בגלל שאנחנו כאלה גדולים, אלא בגלל שיש לנו יכולות.
      ברור שנפגע בעצמנו במידה כזו או אחרת אם נעצבן את הדוב הרוסי. הרוסים יודעים שאם הם ילחצו אותנו לקיר, אנחנו גם יודעים להשתגע.
      או במילים אחרות, לכולם יש אינטרסים וזה סבבה שמבצעים תאום עמדות ופעולות.

      וחוץ מזה קצת הבנת הנקרא:
      לא ישראל מנחה את רוסיה. כתוב בדיוק הפוך אם לא שמת לב.
      אם רוסיה מזמנת את השגריר הישראלי, סימן שחשוב להם לדבר. הרי ברור שבשטח הם יכולים להעביר מסרים בצורה תקיפה (וגם כואבת) יותר, לא? אז למה הם בוחרים בדרך "הרכה" לדבר איתנו?

      הימים שבהם נחשבנו לשחקן שולי, חסר חשיבות, בלתי משפיע וכללית סוג של עלה נידף – חלפו.
      האיום של ברה"מ לבן גוריון, שאם לא יסוג מסיני אז ימחקו אותנו, כבר בלתי אפשרי היום. וגם זה בזכות בן גוריון.

    2. תלמד לקרוא
      פוטין הנחה את נתניהו ולא להפך

    3. יורם,

      בלי להעליב, הבנת הנקרא אינה התחום בו אתה מצטיין.

    4. תקרא בזהירות את המשפט. הכוונה היא שפוטין הנחה את נתניהו, ולא להיפך.

  2. הסדר אזורי הוא פנטזיה חלופית/משלימה לשתי מדינות לשני עמים. ודאי שאין לישראל שום אינטרס בנסיון הנואל להקים את סוריה מחדש. לא היו לישראל ימים טובים יותר מימי האביב הערבי ועליה להתרחק כמו מאש מכל חיבור לאחד הצדדים באזור כולל האמריקאים והרוסים.

  3. סוריה כרגע במצב חסר תקווה.יתכן ואסאד יפול.או עסברח.אבל איני רואה גוף פנימי שיכול להרים שלטון יציב ומאחד.סוריה בעלת מיעוטים שונים שכרגע קשה לאחד בינהם.

  4. תודה,
    המאמר של מייק הרצוג באמריקן אינטרסט איננו מדבר קודם כל, על הנזק שגרמו קרי ואובמה. המאמר שלו אפילו איננו מציג כל הזמן את הממשל כמקשה אחת. בכלל, המאמר איננו עולה בקנה אחד עם מה שניתן לכנות, בהכללה שאמנם חוטאת לפרטים, כקו המרכזי באתר זה.
    נכון שכניסת חלק מהמחנה הציוני לממשלה יכולה להוות פיתרון, אבל חלק מהכותבים כאן דווקא רואים בפיתרון זה את הבעיה.. מעניין
    תודה שוב