לגרמניה נמאס מהבחישה של ארדואן

ראיון שבו האשים ראש הביון הגרמני את ארדואן בדיכוי מתנגדיו, מביא לשיא את המתח בין המדינות. בברלין מאשימים את אנקרה בפעילות חתרנית על אדמתם, ומטילים ספק בשפיותו של "האיש החולה על הבוספורוס"

עושה הכל כדי להלהיט את הרוחות. ארדואן. צילום: unaoc CC BY-NC-ND 2.0

ראשי סוכנויות ביון מעדיפים בדרך כלל לעבוד ללא חשיפה ציבורית מיותרת, ולהתרחק משערוריות פוליטיות ומשברים מדיניים. ברונו קאהל, נשיא שירות ביון החוץ הגרמני, ה־BND, מוצא עצמו בימים אלו במוקד אורות הזרקורים בשל משבר מדיני בין ארצו לבין טורקיה, שהוא עצמו היה מיוזמיו ומהגורמים לו, ולא בכדי. מישהו היה צריך לעצור את ההתנהלות חסרת המעצורים של ארדואן ושליחי משטרו.

לפני שבועיים העניק קאהל, משפטן בן 54, מאנשי מפלגת השלטון השמרנית הנוצרית־דמוקרטית של הקנצלרית אנגלה מרקל, ראיון מקיף לשבועון 'דר שפיגל', שבו התייחס בין היתר באריכות למצב הפנימי בטורקיה. "מבחינת השמירה על החוק ניתן להבחין בטורקיה בהתפתחויות שהן רחוקות מלהיות מרגיעות", קבע ראש ביון החוץ הגרמני, והוסיף במילים נחרצות ביותר: "השאלה היא: האם המדינה הזו נותרת שותפה לברית הביטחונית (נאט"ו – א"ב)?"

"ישנן תמיד תקופות טובות ורעות", אמר קאהל בהתייחסו לגישת נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן למערב. "שירותי ביון צריכים לעבוד גם עם מדינות שאינן עומדות בקריטריונים של עקרונות השמירה על החוק שלנו. רק בגלל המיקום הגאוגרפי של טורקיה ברור שאנחנו לא יכולים לסגור את הצינורות אליה". ואז, בתשובה לשאלת המראיינים על נכונות טענת המשטר הטורקי בדבר עמידתה של "תנועת גולן" האסלאמית מאחורי ניסיון ההפיכה הצבאי הכושל בקיץ שעבר, הטיל קאהל שורה של פצצות מילוליות רבות עוצמה.

"טורקיה ניסתה ברמות שונות לשכנע אותנו בכך (ש'תנועת גולן' עמדה מאחורי ההפיכה – א"ב). עם זאת, עד כה הדבר לא עלה בידה", אמר ראש הביון הגרמני. "איזה הסבר יש לך לניסיון ההפיכה נגד ארדואן? האם הוא בוים על ידי הממשלה?", תהו העיתונאים מ"דר שפיגל". "ניסיון ההפיכה לא נעשה ביוזמת הממשלה״, הבהיר קאהל. ״כבר לפני 15 ביולי (מועד ניסיון ההפיכה – א"ב) החל גל טיהורים גדול שביצעה הממשלה. לכן, חלקים מסוימים של הצבא חשבו שעליהם לבצע הפיכה במהירות, לפני שיגיעו אליהם. אבל, זה היה מאוחר מדי ו׳ניקו׳ אותם", פירשן קאהל, שנכנס לתפקידו שבועיים בלבד לפני ניסיון ההפיכה בטורקיה. "מה שראינו בעקבות ניסיון ההפיכה היה קורה בכל מקרה, אולי לא באותו עומק ובאותה קיצוניות. ניסיון ההפיכה היה רק תירוץ מוצלח (עבור תוכניות משטר ארדואן – א"ב)״.

"האם תנועת גולן היא אסלאמיסטית קיצונית, או בכלל טרוריסטית?", הקשו המראיינים בהתייחסם להאשמות ממשלת אנקרה כלפי התנועה הדתית שמנהיגה, המטיף פתהוללה גולן, יושב בגלות בארה"ב. "תנועת גולן היא אגודה אזרחית שעוסקת בחינוך דתי וחילוני. מדובר בבתי ספר שהעניקו שיעורי עזר ובמוסדות הכשרה מקצועית, שבמשך עשרות שנים עבדו יחד עם כוחותיו של ארדואן", השיב קאהל. "האם היית מגדיר את התנועה הזו ככת?", התעקשו העיתונאים לדעת. "קשה לי לומר זאת. זו הגדרה מקובלת בקרב החברות המערביות. בכל מקרה, 'תנועת גולן' לא ייצגה מיעוט חסר חשיבות״.

מבחינת אנקרה, ראש הביון הגרמני אמר את כל הדברים הלא נכונים, ועוד עשה זאת בראיון רשמי ופומבי ולא בחדרי חדרים. הוא אמר שאין ראיות משכנעות לכך שתנועת גולן עמדה מאחורי ניסיון ההפיכה הצבאי, בעוד שהמשטר הטורקי הטיל את מלוא האחריות להפיכה על התנועה הדתית והגביר באופן קיצוני את רדיפת פעיליה ומוסדותיה. אלפי גופי חינוך, דת, חברה ותקשורת שזוהו עם התנועה נסגרו. רבבות מחברי התנועה, או כאלה החשודים בקרבה רעיונית אליה, פוטרו ממקומות עבודתם, זכויות בסיסיות שלהם נשללו, ורבים מהם הושלכו לבתי מעצר וכלא. המשטר באנקרה מאשים את תנועת גולן בהיותה ארגון טרור. קאהל שלל את ההאשמה הזו, ואפילו נמנע מלכנות את התנועה "כת". מנגד, הוא האשים את ממשלת ארדואן בביצוע "טיהור פוליטי", שהחל עוד לפני ניסיון ההפיכה.

שיטות של שטאזי

הצהרותיו של ראש ה־BND הושמעו בעיצומה של הסלמה מדינית גוברת בין אנקרה לבין אירופה. כזכור, המשבר הגיע לשיא לאחר שממשלות אירופיות, בהן ממשלת גרמניה, סירבו לאפשר לשרים טורקים לגייס על אדמת ארצותיהן את קהילות המהגרים הטורקים לתמיכה במשאל העם על שינוי שיטת הממשל בטורקיה, שיהפוך את הנשיא ארדואן לשליט־על. ארדואן הגיב על האיסורים הללו בהשתלחויות מילוליות משולחות רסן, והאשים את האירופאים – בכלל זה את קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אישית – בשימוש ב"שיטות נאציות".

אנקרה לא עברה על דבריו של קאהל בשתיקה. מיופה הכוח הגרמני בבירת טורקיה נקרא לשיחת נזיפה במשרד החוץ הטורקי. דובר המשרד פרסם הודעה שלפיה כל עדויות העצורים ורישומי התקשורות שנתפסו לפני ואחרי ניסיון ההפיכה מעידים על כך שתנועת גולן ארגנה את הפוטש, שבמהלכו נהרגו 249 בני אדם ושדוכא תוך פחות מיממה. השר הטורקי לענייני אירופה, עומר צ'ליק, הצהיר שדבריו של קאהל מעידים על כך שגרמניה מתכוונת להגן על קבוצה שטורקיה – חברה בנאט"ו – רואה בה ארגון טרור. שר ההגנה הטורקי, פיקרי אישק, הרחיק לכת והאשים את סוכנות הביון הגרמנית בנטילת חלק בניסיון ההפיכה. "כנראה הוא עיוור וגם חרש, אם אינו רואה את תפקידה של תנועת גולן", אמר אישק בהתייחסו לקאהל. "זה מעורר שאלות האם ה־BND שיתף פעולה עם הגולניסטים, והאם היה לו חלק בניסיון ההפיכה". דוברו של ארדואן ציין, שרבים מחברי תנועת גולן מצאו מקלט בגרמניה, וכי נראה שגרמניה מתכוונת להשתמש בהם נגד טורקיה. אנקרה הפכה את גרמניה רשמית לאויב האומה הטורקית.

בימים האחרונים התחוור מה הניע את ראש שירות ביון החוץ הגרמני לצאת בהצהרות שהיה ברור כי יכעיסו את המשטר הטורקי. בשלהי פברואר, בשולי כינוס "ועידת הביטחון" במינכן, נועד קאהל עם עמיתו הטורקי, ראש שירות הביון (ה־MIT), האקאן פידאן. פידאן הוא איש אמונו של ארדואן, ושותף פעיל ביותר במימוש תוכניותיו ארוכות הטווח של הנשיא הטורקי ובביצור שלטונו. לפני זמן מה נחשפה הקלטת שיחה בינו ובין שר החוץ לשעבר, אחמט דבוטאולו, שבה העלה פידאן את הרעיון לביים מתקפה על טורקיה משטח סוריה, שתצדיק התערבות צבאית טורקית במדינה השכנה. היוזמה, שהזכירה את הדרך שבה פלשה גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1938, נדחתה. אך היה מי שטרח להקליט את השיחה בין ראש שירות הביון לשר החוץ, להדליף את ההקלטה לתקשורת ולגרום מבוכה מדינית ופוליטית רבה לארדואן ולאנשיו. הממשלה הטורקית מיהרה מיד להאשים את תנועת גולן בביצוע ההקלטה ובפרסומה. אגב, המרגל מספר אחת של טורקיה, פידאן, מילא תפקיד מכריע בסיכול ההפיכה הצבאית בקיץ שעבר.

לתדהמתו של ראש שירות הביון הגרמני, הגיש לו עמיתו הטורקי בפגישתם במינכן רשימות מפורטות של מאות ארגונים ואנשים החשודים על ידי אנקרה בקשר כלשהו לתנועת גולן. הרשימות כללו כתובות, מספרי טלפון וצילומים, שחלקם נעשו בחשאי. מהמסמכים עלה בבירור כי השירות החשאי הטורקי מקיים פעילות ריגול רחבת היקף על אדמת גרמניה נגד אנשים הנחשדים בהיותם מתנגדי משטר ארדואן. יתרה מזו, ברשימות הופיעו גם שמותיהן של שתי פוליטיקאיות גרמניות: מישל מונטפרינג – חברת הבונדסטאג מטעם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, יו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית גרמניה־טורקיה ואשתו של סגן הקנצלרית לשעבר ומזכ״ל הסוציאל־דמוקרטים, פרנץ מונטפרינג; ואמינה דמירבוקן־וגנר, חברת הנהלת מפלגתה של הקנצלרית מרקל, המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, שנולדה בטורקיה והיגרה עם הוריה לגרמניה בגיל שמונה.

ראש שירות הביון הטורקי ציפה, לכאורה, לסיוע מצד שירותי הביון וביטחון־הפנים הגרמניים בפעולה נגד הגופים והאנשים ששמותיהם הופיעו ברשימות הארוכות, זאת על בסיס הטענה שמדובר בגורמים שמשתפים פעולה עם ״ארגון טרור״. אך סביר יותר להניח שפידאן יזם פרובוקציה מודעת, שנועדה להסלים את המתיחות עם גרמניה. שכן, כמה שבועות לפני אותו מפגש במינכן פרסמה הרשות הפדרלית הגרמנית להגנת החוקה (השב"כ הגרמני) מידע על כך שהמשטר הטורקי מרגל אחר מסגדים ואימאמים טורקיים בגרמניה, המסונפים בצורה עזו או אחרת לתנועת גולן. חשיפה זו, שלפיה גם כמה ממתנגדי המשטר הטורקי חויבו לחזור לארצם ושם נעצרו, עוררה ביקורת רבה ביותר מצד הממשל ודעת הקהל בגרמניה. פעילות הריגול הטורקית נתפסה כהפרה בוטה של הריבונות הגרמנית וייצוא הסכסוכים הפנים־טורקיים לגרמניה.

בעקבות חשיפה זו התריע השב"כ הגרמני כי פעילות גורמי ביון טורקיים בגרמניה עלולה לאיים על שמירת הסדר הציבורי בגרמניה. נוכח התפתחויות אלו, המחווה של הגשת הרשימות, המהוות ראיה מוחצת להיקף פעילות הריגול הטורקית בגרמניה, יכולה להתפרש רק כקריאת תגר משפילה מצד אנקרה. המשטר הטורקי ביקש להעביר לגרמנים מסר ישיר שלפיו הוא רואה באזרחי גרמניה הטורקיים רכוש לאומי, ורשאי בשל כך להפר, על דעת עצמו, את ריבונותה של גרמניה. יתרה מזאת: הוא גם מרגל אחר פוליטיקאים גרמנים המקורבים לגורמי אופוזיציה טורקים, ודורש מהרשויות הגרמניות לסייע לו בהשתקתם.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה המשטר הטורקי מרשה לעצמו לפעול נגד נציגי ציבור גרמניים: לאחר שהבונדסטאג קיבל בקיץ האחרון החלטה המכירה ברצח העם הארמני על ידי טורקיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, תקפו ארדואן ודובריו בארסיות רבה צירי בונדסטאג ממוצא טורקי שהצביעו בעד ההחלטה, והפנו כלפיהם איומים שהתפרשו כקריאות לרצח.

המידע על המעקב שביצע שירות הביון הטורקי אחר פוליטיקאיות גרמניות הגדיש את הסאה מבחינת הגרמנים. דוברי מפלגות שונות האשימו את משטר ארדואן בהפעלת ״שיטות שטאזי״ (משטרת החרש של מזרח גרמניה הקומוניסטית) להשתקת מתנגדיו, וב״טרור ממשלתי״. מישל מונטפרינג, מקורבנות הריגול הטורקי, דיברה על ״חציית גבול ברורה, שמעידה על ניסיונות הממשלה הטורקית לדכא עמדות ביקורתיות״. יו״ר סיעת הסוציאל־דמוקרטים, תומס אופרמן, העריך: ״נראה שארדואן אינו מעוניין עוד בשותפות עם גרמניה״. חבר אחר במפלגה, שר המשפטים הייקו מאאס, הצהיר: ״לא נסכים לכך שמר ארדואן ישלח את השירותים החשאיים שלו לרגל אחר אנשים אצלנו. ריגול זו עברה. החוק הגרמני תקף גם כלפי שירות הביון הטורקי״. מאאס שיגר בתחילת מרץ מכתב מחאה חריף ביותר לעמיתו הטורקי בגין מעצרו של עיתונאי טורקי־גרמני, הכותב עבור היומון השמרני הגרמני 'די ולט'. העיתונאי, דניס ייצל, נעצר לפני כמה שבועות בידי הרשויות בטורקיה באשמת חברות בארגון טרור, בשל קשריו עם גורמי אופוזיציה למשטר ארדואן. זו פעם ראשונה שטורקיה עוצרת עיתונאי בעל אזרחות גרמנית. במכתבו לשר המשפטים הטורקי, התריע מאאס מפני פגיעה בשלטון החוק. השר הטורקי הגיב במלוא התקיפות על המכתב, והמליץ לשר הגרמני למצות את זמנו בעבודה יעילה נגד פגיעות בזרים בגרמניה, בכלל זה טורקים, במקום ״להגן על טרוריסטים ומארגני הפיכות״.

"האם הוא עדיין שפוי?"

״האיש החולה על הבוספורוס״ היה הכינוי שמעצמות אירופה הקולוניאליות הדביקו לאימפריה העות׳מנית החל מאמצע המאה ה־19, לנוכח החוליים הרבים שהפכו את השולטנות הגדולה לכוח מתפורר ונחלש בזירה הבינלאומית. בעוד צרפת ובריטניה לטשו את עיניהם בתאוותנות רבה לעבר השטחים שהיו תחת שלטונו של ״השער הנשגב״ באיסטנבול, על גדות הבוספורוס, החליטה גרמניה הקיסרית לכרות ברית עם העות׳מנים ולסייע בהבטחת המשך שלטונם לנוכח שאיפות ההתפשטות של יריביה האירופיים. הייתה זו תחילתה של ידידות הדוקה בין שתי המדינות, שנשמרה עד השנים האחרונות. העות׳מנים היו בעלי בריתם של הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, הטורקים שמרו על ניטרליות במלחמת העולם השנייה, וכאשר גרמניה החלה לבנות את כלכלתה מחדש מהריסות הרייך השלישי היו אלה 'עובדים אורחים' מטורקיה שיובאו לגרמניה מחוסרת הקולוניות ככוח עבודה זול. בגרמניה חיים כיום כ־4 מיליון אזרחים, תושבים, מהגרים וצאצאי מהגרים ממוצא טורקי. גרמניה לא ממש התאמצה לקלוט אותם. חלקם לא רצה להיקלט בגרמניה.

ארדואן זיהה את פוטנציאל התסכול הגדל בקרב קהילות המהגרים בגרמניה ובמדינות אירופה אחרות, והחליט לגייס אותו לצרכיו. לכן הוא העניק למהגרים הטורקים את הזכות להשתתף מארצות מגוריהם בבחירות ובמשאלי עם הנערכים בטורקיה. כ־1.3 מיליון מהטורקים החיים בגרמניה הם בעלי זכות הצבעה בטורקיה. בבחירות שנערכו מאז הענקת זכות ההצבעה לטורקים בחו״ל, נהנה ארדואן מאחוזי תמיכה גדולים ביותר בקרב קהילות המהגרים, שאפשרו לו לחזק או לשמר את כוחו הפוליטי. לנוכח התפלגות האוכלוסייה הטורקית בסוגיית התמיכה בשינוי שיטת המשטר, לקהילות המהגרים באירופה עשויה להיות השפעה מכרעת במשאל העם, שיסתיים ב־16 באפריל. המהגרים באירופה כבר החלו להצביע בקונסוליות הטורקיות.

אולם הפעם נראה שגם בקרב הטורקים החיים מחוץ לארצם, הדעות על הנהגת משטר נשיאותי חלוקות ביותר. תרמו לכך, בין היתר, העימות הצבאי המחודש בין ממשלת טורקיה לתנועת הבדלנים הכורדים, שהסלים מאוד בשנתיים האחרונות, והתגברות רדיפתם של יריבים אידאולוגיים. הכורדים, שהיו בעבר מתומכיו הגדולים של ארדואן – בתקווה שהוא יחליש את מעמד הצבא והזרמים הלאומיים הטורקיים, חשים נבגדים וחוששים כעת ששינוי שיטת הממשל יהפוך את ארדואן לדיקטטור, שיפעל לחסל את השאיפות הלאומיות הכורדיות.

אין ספק שחוסר הוודאות באשר לתוצאות משאל העם – סקרי דעת הקהל מצביעים על מאבק צמוד בין תומכי ומתנגדי שינוי שיטת הממשל – הביא את ארדואן ליזום את ההסלמה המילולית והמדינית מול גרמניה ומדינות אירופיות נוספות, שהתנגדו להפיכתן לזירת התגוששות פנים־טורקית ואסרו על שריו ונציגיו של ארדואן לקיים כנסים פוליטיים בשטחן. עם זאת, אין מדובר רק בהתלהמות טקטית נקודתית ורגעית מצדו של ״השולטן מאנקרה״, כפי שארדואן מכונה בפי יריביו. ממשלות אירופה עוקבות בדאגה רבה אחר קריסת הדמוקרטיה הטורקית השבירה והפיכתה לדמוקטטורה. אם עד לפני עשור עוד היו אירופים שראו בארדואן ובמפלגת ״הצדק והפיתוח״ שלו מקדמי סימביוזה אפשרית בין אסלאם פוליטי לערכים דמוקרטיים, היום ברור מעבר לכל ספק שארדואן הפך למכשול העיקרי בפני קידום הדמוקרטיה בטורקיה.

״הפרלמנט״ – עיתון המוצא לאור על ידי הבונדסטאג הגרמני נתן ביטוי לתחושה זו כשבחר להעניק לדיווח נרחב על טורקיה בעמודו הראשון את הכותרת בעלת המשמעות הכפולה ״האיש החולה על הבוספורוס״. זה לא היה רק שימוש במונח היסטורי, אלא רמיזה ברורה להיותו של ארדואן חולה נפשית. סגניתה של מרקל בראשות הנהגת המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, יוליה קלקנר, הרשתה לעצמה לתהות בפומבי: ״האם הוא עדיין שפוי?״

הגרמנים, שמקפידים מאוד על ניסוחיהם, אינם בוחלים עוד במילים כשהם באים לתאר את ארדואן ואת הנזקים שהוא גורם לטורקיה. חששם הגדול ביותר של הגרמנים הוא שהנזקים הללו יגלשו גם לגרמניה וירעילו את האווירה הרגישה והשבירה ממילא בין האוכלוסייה הגרמנית לקהילות המהגרים הטורקים. בצל חשש זה נועדו באמצע השבוע שעבר שרי הפנים והחוץ של גרמניה עם נציגים ופוליטיקאים מקרב הקהילות הטורקיות. שר החוץ זיגמאר גבריאל, ממנהיגי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, אמר במעמד זה דברים ברורים ביותר: ״עשרים, שלושים שנה של חיים משותפים מוצלחים ייהרסו, ובחברה שלנו יתעוררו שוב רגשות טינה אנטי־טורקיים״, התריע. ״כשיסתיים משאל העם, אנשים שחיים בגרמניה יצטרכו להתחיל הכול מאפס. צריך לדבר על דרכים לאסור ׳ייצוא׳ עימותים מטורקיה לגרמניה. אסור שהעימותים הללו ייצרו קרעים בחברה הגרמנית״.

ברור למדי שאין עוד כל סיכוי לצרף את טורקיה לשורותיו של האיחוד האירופי. המשא ומתן בעניין נתקע והוקפא. התומכת הגדולה ביותר בצירופה של טורקיה לאיחוד, בריטניה, עוזבת בעצמה את האיחוד. כעת, גם התקווה לשמור על ״יחסים מועדפים״ בין אירופה לטורקיה הולכת ודועכת. אירופה מקווה עוד להציל את יחסיה עם האוכלוסייה הטורקית החיה על אדמתה, אך ארדואן עושה הכול להלהיט את הרוחות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר