כלכלה, דמוקרטיה וערכים

האמונה שקיום בחירות והחלת מאפיינים של שלטון רוב יובילו בהכרח לחירות הובילה לעליית החמאס לשלטון בעזה לפני כעשור. אז איך עדיין יש אנשים שמאמינים בה?

ה"דמוקרטיה" סייעה להם לעלות לשלטון; עצרת חמאס בעזה. צילום: עימאד נסאר, פלאש 90.

קפיטליזם ומוסר

הקפיטליזם אינו רק שלילת העבדות, הפיאודליזם, והכלכלה הריכוזית המתוכננת והמנוהלת על ידי השלטון. הקפיטליזם הוא גם תרבות. השיטה הקפיטליסטית של השוק החופשי נוצרה באירופה בתהליך איטי של צמיחת הערים והמסחר, והיא כוללת וגם מותנית במרכיבים תרבותיים רבים שאינם מתחום הכלכלה: יושר, מסורת, חריצות, נורמות מוסריות, זכויות אדם, חיסכון, וחברה ליברלית-דמוקרטית.

כלכלת השוק מתבססת גם על חקיקה ומערכות משפט חזקות ומושרשות, רבבות עורכי דין ורואי חשבון, עיתונות כלכלית, מסחר המבוסס על אמון, מערכת בנקאית אמינה, בתי ספר למשפט, לכלכלה ולמנהל עסקים, ושלטון המגן על הכלכלה החופשית והיוזמה הפרטית. מובן שכל אלה אינם קיימים תמיד במלואם ובכל מקום, אולם המרכיבים האלה, ובעיקר האתיקה וערכי המוסר, מסדירים ומרסנים את השיטה הקפיטליסטית, שבלעדיהם היא מידרדרת לשוד הקרוי "קפיטליזם חזירי", כמו "שיטת התספורות" והקפיטליזם בנוסח ולדימיר פוטין.

כדי לשלול את מערכות הרווחה הממשלתיות צריך לקיים ולפתח את הנדיבות והעזרה ההדדית של הפרט והקהילה, ואת אחריות בני האדם לפרנסה, לבריאות ולביטחון שלהם ושל משפחותיהם. הסוציולוג מקס ובר הוכיח בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" את ההנחה שהקפיטליזם אינו רק שיטה כלכלית, אלא שהוא נובע מעולם שלם של רוח, ערכים ודת – ערכים שהקפיטליזם גם מותנה בהם.

אדם סמית', מיסד התאוריה של הכלכלה החופשית והקפיטליזם, למד ולימד באוניברסיטת גלזגו פילוסופיה של המוסר. אין זה מפתיע שעוד לפני פרסום ספרו השני, "עושר העמים", כתב סמית' את ה"תיאוריה של הרגש המוסרי" (טרם תורגם לעברית). שני ספריו של אדם סמית' הם ספרי היסוד של הקפיטליזם.

הטעות של פרידמן, בוש ושרנסקי

נתן שרנסקי, בספרו "הטיעון בעד הדמוקרטיה" (The Case for Democracy), הציג את ההנחה שמשטר דמוקרטי הוא זכות רלוונטית בכל מקום בעולם והוא גם תנאי הכרחי ומספיק לסיום איומי המלחמה והטרור ולשלום אמת. שרנסקי גם טען שניתן להסכים למדינה פלסטינית, בתנאי שהיא תהיה דמוקרטית.

ספרו של שרנסקי התקבל בהתלהבות על ידי הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן, אשר הזמין את שרנסקי לשיחה ממושכת בבית הלבן והעניק לו את מדליית החרות. בוש אמר: "אם ברצונכם להציץ לאופן המחשבה שלי בנושאי מדיניות חוץ, קראו את ספרו של שרנסקי". האמונה שמלחמות מקורן רק במשטרים לא דמוקרטיים ושדמוקרטיה תביא בהכרח לשלום, נבעה מהמלחמתיות של גרמניה הנאצית, מהמלחמות של הקומוניסטים בקוריאה ובווייטנאם, ומסכנת מלחמת העולם השלישית עם ברית המועצות.

האמונה הזאת נוסחה לפני שרנסקי ובוש על ידי עיתונאי הניו יורק טיימס, תומס פרידמן, שכתב ב-1999: "מעולם לא פרצה מלחמה בין שתי מדינות שיש בהן סניפים של מקדונלד'ס".

הניסיון לא הוכיח את התיאוריה הזו, לא בדמוקרטיה הכפויה על ידי הצבא האמריקאי בעיראק ובאפגניסטן, ולא בבחירות הדמוקרטיות שבסופו של יום, לאחר הפיכה אלימה, הובילו לפני קרוב לעשור (יוני 2007) לעליית חמאס לשלטון בעזה. גם התנגדותו של הנשיא אובמה לביטול הבחירות שהעלו לשלטון את האחים המוסלמים במצרים לא התבררה כצעד נכון או נבון.

המסקנה היא שכשם שקפיטליזם אינו שוק חופשי בלבד, כך גם הדמוקרטיה אינה רק בחירות כלליות ושלטון הרוב. דמוקרטיה זקוקה, פרט לשלטון הרוב, גם לתשתית של מוסר וערכים שנוצרו והוטבעו בציבור ותרבותו במשך שנים ודורות. התנאים לקיומה של דמוקרטיה הם אוכלוסייה משכילה, מתינות וסובלנות, תקשורת חופשית, שמירת זכויות הפרט, חוקה ומערכת משפט.

החירות מותנית באחריות כשם שהאחריות תלויה בחירות. שלטון הרוב במדינה נחשלת, שלא קיימת בה אוכלוסייה משמעותית של מעמד בינוני משכיל, יכול להפוך לעריצות הרוב או לעריצותם של דיקטטור ושלטון שנבחרו על ידי הרוב. בחירות כלליות אינן מחסום בפני שלטון טוטליטרי. גם ארדואן נבחר ונתמך על ידי רוב העם. הבחירות הכלליות בעזה הביאו לעריצות אסלאמית קיצונית, והבחירות הכלליות במצרים במסגרת "האביב הערבי" הביאו לשלטון את מורסי והאחים המוסלמים. פרידריך האייק כתב: "אם הדמוקרטיה היא אמצעי לשמירת החירות, חירותו של היחיד היא תנאי  הכרחי לא פחות לפעילותה של הדמוקרטיה".

משהו לסיום: מעשה לינץ' הוא החלטת רוב עם מתנגד אחד. דמוקרטיה ושלטון הרוב באים לידי ביטוי גם כאשר ארבעה זאבים וכבש מצביעים על ארוחת ערב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. מעמד ביניים משכיל לא תנאי הכרחי לחרות. ברוב המאה ה19 רוב תושבי ארה"ב ואנגליה לא היו מעמד ביניים קלאסי וגם לא היו משכילים (יחסית להיום) ועדיין שררה שם חירות רחבה. מה גם שבתור סטודנט לתואר שני אני חייב להודות שרעיון של חרות אשר עדיפה על פני סוצאליזם לא כל כך פופולרי בקשר הרבה מאוד אנשים משכילים (לא יודע להגיד באחוזים אבל לא מאט). תרבות היא גורם הרבה יותר חשוב מאשר השכלה (לפי דעתי האישית והצנועה)

  2. שכחת את המרכיב החשוב ביותר לקיום דמוקרטיה בכלל ובמזרח התיכון בפרט. ערעור כוחו של האיסלם, המוביל את מאמיניו בהתמדה לאחור, במקום קדימה.

  3. אתה מתכוון דמוקרטיה-ליברלית.
    אנחנו חיים היום במיזוג בין שתי ערכים מנוגדים במהפכה הצרפתית,
    דמוקרטיה-שלטון העם.
    וליברליזם-שהערך המכונן שלו הוא חירות הפרט.
    שתי הערכים האלה ממש לא דרים בכפיפה אחת אלא יש מתח מתמיד בניהם.

  4. פשוט לא נכון. "בחירות" כפויות אינם בחירות. דמוקרטיה היא רך ורק שילטון הרוב המבטא את דעתו בבחירות. ואכן אין מלחמות בין מדינות דמוקרטיות ואין עריצות במדינות דמוקרטיות. בעזה ובעיראק לא היו בחירות. בעזה היו שתי כנופיות עם נשק חמאס ופת'ח שכל אחד ניסתה לכפות להצביע לה – זה לא בחירות להתייחס לזה לבחירות זה כמו לקבל שברוסיה הקומונסטית ה'בחירות' היו אכן בחירות. הדיבורים על עריצות הרוב אין להם שום אחיזה במציאות אין להם שום מטרה מלבד מלנגוס בדמוקרטיה – דבר המסכן את החברה הדמוקרטית בסופו של דבר מביא לעריצות. מהיטלר מוסליני ועד סטאלין כל העריציות היו עריצויות של מיעוט שהשתלט על הרוב.

    1. תודה רבה דודו על החיבור בחזרה למציאות.
      גיבובי השטויות של יהודה הראל שמופיעים פה באופן קבוע כבר ממש יוצאים מכל פרופורציה. אני באמת לא מבין בתור מה הוא כותב את מה שהוא כותב, שהרי נראה כי הן ניסיונו והן ידיעותיו מוגבלות ביותר, ועוד יותר מכך – יכולתו להבין.
      המאמר כולו, מתחילתו ועד סופו, משלב סילופים, עיוותי משמעות, כשלי הקשר ושאר טעויות. בין לבין מפוזרות אמיתות, מה שאולי נותן הילה של אמינות לדברים, אבל באופן כללי איכותו של המאמר נמוכה ביותר, בעיקר משום הנקודה שציינת; להתייחס לתהליכי ה-"בחירות" בעולם הערבי שקול במקרה הטוב ביותר לבדיחה רעה (בעולם הערבי כולו אגב, כולל מדינות שנראות כמעט כדמוקרטיות עבור כל מיני תמימים, כמו למשל מצרים).
      יהודה הראל מערבב בין דבר לבין מה שעומד מאחוריו, בין סיבה ותוצאה, בין עקרון לפרקטיקה. קפיטליזם הוא שיטה כלכלית, לא יותר ולא פחות. זה נכון שהוא *מתבסס* על כמה עקרונות כמו תחרות, מעורבות ממשלתית מינימלית, אינדיבידואליזם, יוזמה חופשית ואחרים, הנשענים בעצמם על עקרונות עומק אחרים כמו ליברליזם (במובן המקורי של המילה), זכויות טבעיות, טבע האדם ועוד. אבל מכאן ועד לפלוט שטויות כדוגמת "קפיטליזם אינו רק שלילת העבדות, הפיאודליזם, והכלכלה הריכוזית המתוכננת והמנוהלת על ידי השלטון. הקפיטליזם הוא גם תרבות" יש מרחק רב. הקפיטליזם יכול לבוא לידי ביטוי בתרבויות שונות, והוא אכן עשוי גם להצמיח סביבו התנהגויות תרבותיות מסוימות. אבל האנדרלמוסיה שיוצר יהודה הראל עם ידי איכר גסות היא פשוט בלתי נסבלת. נו טוב, למה אפשר לצפות מאיש התנועה הקיבוצית? בניגוד לרבים שהצליחו להוציא את עצמם מהלך המחשבה השמאלני הטיפוסי, נדמה שיהודה הראל עודנו אחוז בו בעבותות של ברזל, למרות שאולי אפשר להעריך את הנסיון, הדל, להשתחרר בכל זאת.
      וזה עוד יותר מתסכל משום שהוא נתפס, לא ברור לי למה, כהוגה רציני. וזה אפילו עוד יותר מתסכל משום שהוא אומר הרבה מאוד דברים שאני תומך בהם בלב ובנפש, ומשתייכים לזרם ימני/שמרני קלאסי. לדוגמא, "החרות מותנית באחריות כשם שהאחריות תלויה בחרות". ורק שניה קודם לכן הוא פולט שטות בנוסח "…ומרסנים את השיטה הקפיטליסטית, שבלעדיהם היא מדרדרת לשוד הקרוי "קפיטליזם חזירי", כמו "שיטת התספורות" והקפיטליזם בנוסח וולדימיר פוטין.". מה?! השיטה הקפיטליסטית בהכרח מתדרדרת לקפיטליזם חזירי?! מאיפה זה בא? על מה אתה מתבסס יהודה הראל? ומה הקשר בין פוטין לקפיטליזם? אתה מצטט לכאורה מאדם סמית', ואני מטיל ספק שאי פעם קראת באמת אפילו עמוד אחד מאחד מחיבוריו.
      בקיצור, לפנינו מאמר נוסף שהוא תוצר של מחשבה מבולבלת. וזה כל כך חבל, כי יש המון דברים כאן שאני תומך בהם – דמוקרטיה (מן הסתם), קפיטליזם ושיטת השוק החופשי, ביקורת עניינית על העולם הערבי או שיטות דיקטטוריות למיניהן ועוד. אבל אי אפשר להבין כלום מתוך הדייסה המעורבבת שמוצגת כאן. זה מתחת לכל ביקורת.
      ועכשיו יצוצו מכל החורים מגיניו למיניהם של יהודה הראל (איפה המורה ללשון? מזמן לא ראיתי את הערותיו הריקניות כאן). ואני מתרה בכם מראש – תקפו ולו אחת מטענותיי, גם אם הסגנון בוטה וגס. הראו לי כיצד אני טועה ויהודה הראל צודק.
      לאתר מידה מגיעים כותבים וחושבים רציניים ממנו.

    2. כלומר רוב התושבים בעזה הם "חפים מפשע ובלתי מעורבים", שלא תומכים בחמאס? זה מה שטוענים נציגי מרץ ושאר החושבים כמותם, וזה סילוף מוחלט של המציאות, כמובן. בכל סקר שהתבצע, ובוצעו רבים, רוב מכריע מאוכלוסיית עזה תמך בחמאס.
      הטענה שהיטלר היה מנהיג מיעוט ששלט על הרוב כנגד רצונו, היא לא רק בלתי נכונה, אלא ממש מעשה נבלה והסרת אחריות מן העם הגרמני לזוועות שביצע. להיטלר אכן הצביע רק מיעוט מן המצביעים בגרמניה כשעלה לשלטון, והוא נאלץ להיעזר בקואליציה של מספר מפלגות אחרות. אבל בהמשך שלטונו, מספר תומכיו הלך וגדל, עד שהגיע לרוב סוחף וכמעט מוחלט, בכל אחד ממשאלי העם שנערכו ברייך השלישי. והמצב הזה נותר ממש עד סוף שלטונו. ברור שתטען שמשאלי העם אינם מהימנים, מפני שלא התקיימו בתנאים חופשיים, ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מן המגמה הברורה שהם מראים. מלבד זאת, לו מרבית הגרמנים היו מתנגדים לנאציזם, אי אפשר היה להסביר את רמת הגיוס והתרומה הגבוהות להדהים, בצבא, בחברה במנהל ובכלכלה, של כל שכבות האוכלוסייה לכל אורך מלחמת העולם השנייה, לטובת הקמת ואחזקת האימפריה הנאצית.

    3. לג. לוין
      ה'כלומר' שכתבת אינו נכון. לא דנתי כלל בשאלה האם רוב אנשי עזה הם 'חפים מפשע ובלתי מעורבים'. מה שטענתי שהוא שבעזה לא היו בחירות דמוקרטיות ולהסיק משם על בעיות במערכת דמוקרטיות הוא טעות לוגית. יתכן בהחלט שרוב אנשי עזה תומכים בחמאס – זה לא הופך את עזה לדמוקרטית יתכן שהרוב תומך בעריצות.
      לגבי היטלר שוב הנושא המדובר במאמר הוא בעיות במערכת הדמוקרטית שאיתם צריך להתמודד. במאמר נכתב על בעיית עריצות הרוב כבעיה של מערכת דמוקרטית. טענתי שבמציאות לא קרה מעולם דבר כזה ומערכת צריכה להתמודד עם בעיות מציאותיות ולא עם בעיות שהעלו הוגים חשובים ככל שיהיו אבל אינם מציאותיות לצורך כך ציינתי שהעריצות תמיד התפתחה ממיעוט לא היה מצב של מערכת דמוקרטית שהיה בה עריצות הרוב. היטלר היה מיעוט שהפך לעריץ ואכן אחר שהפך לעריץ רוב העם הגרמני תמך בו והעם הגרמני בהחלט אשם במעשי הזוועה זכותו של עם לרצות שלטון לא דמוקרטי אסור לעם לשתף פעולה עם מעשי זוועה של שלטון בין אם השלטון הוא דמוקרטי בין אם לא – אכן המציאות מראה שמעשי הזוועה הגדולים ביותר יוצאים תמיד משלטון לא דמוקרטי. המסקנה מכאן למערכת דמוקרטית היא הפוכה מהמאמר דמוקרטיה לא צריכה לעסוק בבעיה של עריצות הרוב במערכת הדמוקרטית שזו בעיה שאינה מציאותית אלא איך להלחם במיעוט בריוני שזו בעיה מציאותית מאוד שהחריבה דמוקרטיות.

    4. לאוריאל
      אכן, סגנונך בוטה וגס, וזה כל כך חבל. התרבות של כבוד לזולת ולזכויותיו, כולל הזכות לשם טוב, היא חלק מהחברה והתרבות, שדומני שכותבי ומגיבי אתר זה שואפים אליהן. גם אם אינם עומדים ברף שאתה דורש מהם.
      ככל שעסקת ברעיונות, דבריך היו דברים נכוחים. כאשר עסקת בגופו של אדם, פספסת את קוראיך.
      אגב, גם לכותב שלא סיים את משנתו בפילוסופיה מדינית יש זכות להביע דעה, המבוססת על נסיון חיים ותצפיות חברתיות. וגם אם הוא טועה- ניתן לענות לו בסתירה נחושה אך מכבדת. לא "י"ה מערבב" אלא – "בקביעה X יש ערבוב".
      אני מאמין שיש לך הרבה לתרום לפורום- אך אנא, אל נא באפך.

    5. דודו,
      איבדת אותי עם הטענה שהיטלר אינו דוגמא לעריצות הרוב בדמוקרטיה. נראה לי שאתה מניח אקסיומטית שדמוקרטיה אינה יכולה להיות עריצות, ואז מתאם את הסמנטיקה. אתה כותב "היטלר היה מיעוט שהפך לעריץ ואכן אחר שהפך לעריץ רוב העם הגרמני תמך בו". לי זה נראה דוגמא קלסית לכך שדמוקרטיה יכולה להביא לעריצות. זה שאתה רוצה להתעקש על הטרמינולוגיה ולהגיד שברגע מסוים השלטון פסק להיות "דמוקרטיה" והפך להיות "עריצות", למרות שעדין רוב העם תומך ובוחר בו, אינו משנה את העובדה שאותו עריץ הגיע לשלטון במערכת דמוקרטית. (וראה גם את ארדואן בתורכיה.)
      יתכן שאי ההבנה נעוצה במשמעות ההגדרה של דמוקרטיה. לי, ואני חושב שלרוב האנשים, דמוקרטיה היא צורת הבחירה של השלטון, ולא מה השלטון עושה אחרי זה. (באופן דומה, אני מסכים עם אוריאל כי "קפיטליזם הוא שיטה כלכלית, לא יותר ולא פחות") אבל אחרי שמקטינים את ההגדרות האלו, צריך להסכים שאותם תנאים לליברליות וחופש, שיהודה הראל מכניס להגדרת הקפיטליזם ואתה מכניס להגדרת הדמוקרטיה, גם יהיו תנאים הכרחים למדינה חופשית וליברלית.
      או כפי שהראל כתב – "המסקנה היא שכשם שקפיטליזם אינו שוק חופשי בלבד, כך גם הדמוקרטיה אינה רק בחירות כלליות ושלטון הרוב. דמוקרטיה זקוקה, פרט לשלטון הרוב, גם לתשתית של מוסר וערכים שנוצרו והוטבעו בציבור ותרבותו במשך שנים ודורות. התנאים לקיומה של דמוקרטיה הם אוכלוסייה משכילה, מתינות וסובלנות, תקשורת חופשית, שמירת זכויות הפרט, חוקה, ומערכת משפט." הוא מכניס את אותם תנאים גם למשמעות הקפיטליזם וגם למשמעות הדמוקרטיה. אך מי שלא עושה זאת (כמוני), רשאי לפחד מעריצות הרוב ומקפיטליזם חזירי. מבחינה זו מאמרו תורם בהבנת ההבדל בין מינוח מצומם לרחב.

  5. נכון לחלוטין. ובדיוק מהסיבה הזאת צריך גם להפסיק עם השטויות האלו של דמוקרטיה פה בישראל. הרי הרוב פה יכול עוד להחליט לעלות ממשלת סמול רחמנא ליצלן. אי אפשר לסמוך על העם שיעשה מה שטוב בשבילו. כל עוד הימין בשלטון, שיעשה מה שצריך ויבטל את השיטה הזאת שבגלל העם ההפכפך יכולה עוד להוביל אותנו לאבדון.

    1. מה לעשות שהימין בשלטון כבר שנים רבות, ובכל זאת לא ביטל את הבחירות. ממש מוזר, לא? משום מה דווקא השמאל הוא זה שחוזר שוב ושוב על הטענות שצריך להחליף את העם, שאי אפשר לכבד את החלטת העם ושהציבור הוא אוסף בזוי של מנשקי קמעות.

    2. אני חושב שקלעת פה בול לנקודה. יש פה הבדל מהותי בין העמים. ה-״עם״ ה-״פלסטינאי״ פשוט נחות מוסרית והתפתחותית לעומת העם היהודי. הם ברברים ואנחנו נאורים. בגלל זה הם לא ראויים לדמוקרטיה, זה הגיון בסיסי. אבל רק הסמול הבוגדני יכול לטעון שיש שוויון בין עמים ותרבויות, ושעם כמו שלנו גם כן לא ראוי לדמוקרטיה ושאנחנו אוסף בזוי של מנשקי קמעות.

    3. לעופר
      לעם הפלשתינאי יש אוטונומיה מלאה בשטחי A ו B, החל במשטרה (גדולה ממשטרת ישראל) וכלה ביותר נציגויות דיפלומטיות בחו"ל מאשר לישראל.
      מה חסר להם כדי להיקרא "מדינה דמוקרטית"?
      1. צבא- בשביל להילחם בנו.
      2. בחירות- הנהגת הפלשתינאים , באדיקות דמוקרטית, אינה סבורה שבחירות חוזרות ונשנות הן חלק מחייב בדמוקרטיה.
      3. הזכות לסלול כבישים בשטחי C המחברים את אזורי האוטונומיה לישות תחבורתית אחת. הישראלים מתעקשים לסלול כבישים על חשבונם שלהם, ומונעים זכות דמוקרטית זו מהרשות.
      4. מערכת גביית מס. שכן ישראל גובה מיסים עבורם בנמלים וממעסיקים ישראלים.

      בקיצור, לפלסטינים יש שלטון עצמי מושחת ופרזיטי, אנטי דמוקרטי במהותו, אך מתבכיין במקהלה עם מעודדים כמוך, עופר.

  6. אה כן, וכמו שאומר יהודה הראל בעצמו – "משהו לסיום":
    "מעשה לינץ' הוא החלטת רוב עם מתנגד אחד." – עקום, כל כך אבל כל כך עקום. מרוקן את המילה "לינץ'" מתוכנה באופן מוחלט. מופיע פה כסוג של פאנץ'-ליין, אבל בעצם מפוצץ את הבלון המלא באוויר חם ממילא של הכותב. לא ראוי באמת להתייחסות.
    "דמוקרטיה ושלטון הרוב באים לידי ביטוי גם כאשר ארבעה זאבים וכבש מצביעים על ארוחת ערב." – חבל שהציטוט הזה מופיע ללא ההמשך שלו וללא ייחוס למקור. למשל:
    "Democracy is two wolves and a lamb voting on what to have for lunch. Liberty is a well-armed lamb contesting the vote" – מיוחס לבנג'מין פרנקלין, אבל כנראה בטעות. בכל אופן, ובלי קשר לדובר המקורי, לא ניתן להתעלם מחלקו השני של הביטוי, כפי שכותב המאמר הזה עושה (במכוון? סתם מחדלון אישים? לכותב פתרונים).
    או בגרסה אחרת:
    "Democracy is not freedom. Democracy is two wolves and a lamb voting on what to eat for lunch. Freedom comes from the recognition of certain rights which may not be taken, not even by a 99% vote." – מיוחס למרווין סימקין (מתוך "Individual Rights", Los Angeles Times, 12 January 1992). גם הפעם לא ניתן להתעלם מההמשך.
    בשני המקרים והמקורות שאני מציין, ניתן לראות מחשבה וניתוח קצת יותר מעמיקים באשר למשמעות מושגים רבי משמעות כמו דמוקרטיה, חירות, בחירות וכן הלאה. נושאים רציניים ראויים להתייחסות רצינית.

  7. ל-מצ'לס –
    מקבל את הביקורת באהבה.
    (יהודה הראל מרגיז אותי באופן קבוע ומאותן סיבות, אבל אתה עדיין צודק).

  8. איזו ערמה של שטויות שמקורן בערות מוחלטת או שקרים גסים.
    ראשית,ליברליזם היא הדת הסוציאליסטית ה3.פסגת העריצות של המין האנושי.שכלול של שתי אחיותיה הסוציאליסטיות
    שקדמו לה : הקומוניזם והנאציזם.
    לדבר על דמוקרטיה וליברליזם באותו משפט זה פרדוכס מוחלט.
    לא תיתכן דמוקרטיה ליברלית אפילו תיאורטית.
    שנית,הדת הליברלית צמחה ב60-70 שנים האחרונות.היא לא התקיימה מעולם קודם לכן.
    הדמוקרטיה הומצאה באתונה לפני כ 2500 שנים.
    שלישית,קפיטליזם לא קשור לדמוקרטיה או לדת הליברלית.הוא התרחש באירופה לאחר ימי הביניים והגיע
    לסוף דרכו.הקפיטליזם מכיל גם הוא המון סתירות פנימיות שלא ניתן ליישב.
    קפיטליזם לא קשור לעבדות או שלילתה,הוא לא קשור בכלל לכלכלה ריכוזית : הוא הרי צמח במדינות כמו אנגליה
    בהן היתה כלכלה מאד ריכוזית.כמובן שאין קשר לשטות ששמה "זכויות אדם".

    באשר לדמוקרטיה,אתה מדבר על דיקטטורה פיאודלית של מיעוט אקדמאי שכופה את הדת הליברלית שלו
    בכוח הזרוע על כל האוכלוסיה.מה לזה ולדמוקרטיה ? המשטר שקיים במה שהיה פעם מערב הוא למעשה
    המשטר שסוקרטס דיבר עליו והוא ההפך המוחלט מדמוקרטיה.
    משטר עריצות פיאודלי של מיעוט משעבד שמנסה להתחזות לדמוקרטיה כדי למנוע מהפכות ומלחמות אזרחים
    שהיו מנת חלקו של כל משטר עריצות בהיסטוריה.
    אני לא מבין מה הבעיה עם עליית חמאס לשלטון.זה מה שהרוב רוצה ?
    אתה יוצא מנקודת הנחה ש"דמוקרטיה עלק" אמורה להניב שלטון של מיעוט אקדמאי מרקסיסטי שמחוייב לאינטרסים
    זרים (אלה של התיאוקטריה שמשעבדת את אוכלוסית מה שהיה פעם מערב ללא קשר לבחירות).
    אז באים הטורקים ובוחרים בארדואן והרוסים בפוטין והערבים באלה שדואגים לאינטרס המקומי ולא לזה של המאפיה
    האקדמאית המרקסיסטית.
    הפלא ופלא.

    האם היו באתונה כל הקשקושים שאתה מונה ? לא.
    ואעפ"כ זו הדמוקרטיה האמיתית היחידה בהיסטוריה.
    אתה רוצה דיקטטורה של קומץ אקדמאים ששולטים בתקשורת,אקדמיה,מערכת משפט,בוהמה,פקידות,בנקים.
    וזה לגיטימי,אבל אל תקרא לזה דמוקרטיה.זה בדיוק ההפך.
    מה זאת אומרת "הוטבעו בהם" ? שטיפת מוח של הדת הליברלית שארוזה במילים יפות ?

    מצחיק לשמוע אקדמאי מרקסיסט חושב שהוא ושכמותו המציאו את הדמוקרטיה,שקדמה להם באלפי שנים.
    אקדמאי מרקסיסט שמאמין שהוא ושכמותו נועדו לשעבד את כל היתר,וקורא לזה "דמוקרטיה".