שידור ציבורי "משוחרר מאינטרסים כלכליים"? הצחקתם את התאגיד

כשהתאגיד מעסיק את בוריס קרסני, הלוביסט החזק והסמל של יחסי הון-שלטון בישראל, אפשר להבין שאת ההבטחה לשידור נטול פניות הם לא הולכים לקיים. עמית סגל בטוויטר: "קרסני זה כיוון רע"

האינטרסים מתערבבים? היחצ"ן אבי בניהו, הפרסומאית ג'ודי ניר מוזס שלום והלוביסט בוריס קרסני. צילום: תומר נויברג /פלאש90, הדס פרוש /פלאש90, צילום מסך

אחת ההצדקות לקיומו של שידור ציבורי בישראל היא הטענה שרק שידור הממומן מכספי ציבור יהיה משוחרר מאינטרסים עסקיים של השוק, ויאפשר להציג לציבור תוכן ומידע שבכלי התקשורת המסחריים יש נטייה להעלים.

מכיוון שזו ההצדקה המרכזית לקיומו של השידור הציבורי, כדאי לבחון את התאגיד החדש ולשאול: האם הוא מספק את הסחורה? האם השידור הציבורי של ישראל יהיה מנוטרל מאינטרסים? נקי מהשפעות בעלי ההון ואנשי העסקים?

כפי שהראה מוטי אוחנה במאמר שפורסם ב'מידה' בתחילת השבוע, ככל שמדובר באינטרסים של הסקטור התקשורתי התאגיד רחוק מלספק את הסחורה. התקשורת המסחרית והתאגיד הציבורי מעורבים זה בזה בסבך של קשרים עסקיים, אישיים ומקצועיים עד שלא ניתן להפריד כבר בין השניים. במובן הזה, התאגיד רחוק מלעמוד בהבטחות של עצמו. והציפייה כי מפיקים שפרנסתם תלויה בבעלי ערוץ 10 וזכייניות ערוץ 2 יוכל להפיק עבור התאגיד תכנים "משוחררים מאינטרסים" היא חסרת יסוד.

אך התלות בעולם העסקי חורגת מעבר לכך. מתוך המעט שאנו יודעים על הקבוצות המחוברות לתאגיד, ניתן לראות כי לא רק שמנהלי התאגיד נכשלו בניסיון לנתק אותו מגורמי הכוח בתעשייה ובמשק, אלא שהם הכניסו אותם בדלת הראשית, בחוזים אישיים ובתפקידי מפתח.

הדבר הבולט ביותר והתמוה ביותר היא ההחלטה לשכור את שירותיו של הלוביסט בוריס קרסני, שהחל לייצג את התאגיד בקיץ שעבר, תמורת 49,000 ש"ח.

עצם העובדה שתאגיד ממשלתי שוכר לוביסט שיפעל בכנסת נגד הממשלה שהקימה אותה היא הזויה וספק אם חוקית בכלל. אך מעבר לכך: קרסני נחשב למלך הלובי העסקי והפוליטי של ישראל, והכנסתו לתוך קודש הקודשים של השידור הציבורי מביאה עמה כמעט כל אינטרס עסקי ופוליטי שאפשר רק להעלות על הדעת.

קרסני, הוא הבעלים של חברת 'פוליסי', חברת ייעוץ ולובי שפועלת מזה כשלשה עשורים. כשעוברים על רשימת הלקוחות שבאתר מתגלה שהוא מייצג – באופן מילולי ממש – כמעט את כל המשק הישראלי. תמצאו שם חברות סלולר, עיתונים, בנקים, חברות ביטוח, ענקיות מזון, חברות שירותים, קופות חולים ועוד ועוד. קרסני מייצג גם חברות מתחרות באותו תחום, כשהן פועלות למען האינטרסים המשותפים שלהן בכנסת.

פעילותו חובקת הכל של קרסני זכתה לביקורת רבה, והוא נחשב ל"מונופול" או "קרטל" בתחום הלובי, עד שיש התוהים שמא סביב שולחנו של קרסני נעשות גם פעולות אסורות בתחום ההגבלים העסקיים – כמו תיאום מחירים בין חברות שמתחרות לכאורה כדומה.

מעט נכתב בעיתונות על פעלו של קרסני – בעיקר בשל העובדה שמעטים רוצים להתעסק איתו – אך ממה שניתן לדלות מצטיירת תמונה מטרידה: לפי מה שפורסם, הכוח שקרסני צבר במסדרונות הכנסת הופך אותו גם לשחקן פוליטי רב השפעה. מבחינה פוליטית קרסני נמצא בשמאל, וייעץ במשך שנים למפלגת העבודה – בין היתר עמד מאחורי נצחונו של אהוד ברק בבחירות 1999, אך ברמה המקצועית הוא עובד עם פוליטיקאים מכל המפלגות.

אלדד יניב, שעבד בקמפיין של ברק, חשף בפרק מספרו חלק משיטותיו של קרסני ואת האופן שבו הוא מעורב בתהליכים פוליטיים ומדיניים רבים.

קרסני אכן מחובר לכולם. יועצים פוליטיים עוברים מהכנסת ל'פוליסי' ובחזרה. במעין "דלת מסתובבת" בלתי פוסקת של הון-שלטון. בתחקיר שפורסם בערוץ 10 נספרו למעלה מ-20 מקרים אלה, הכוללים בין היתר את רומן גרביץ', שעבד 8 שנים אצל קרסני ומשמש כיום מנהל סיעת ישראל ביתנו; אפי אושעיה חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה ויו"ר הסיעה, שהיום הא בכיר ב'פוליסי'; רפי פלד מפכ"ל המשטרה לשעבר, מנכ"ל משרד רוה"מ ומנכ"ל חברת החשמל; וזה רק על קצה המזלג.

לאחרונה אף נודע כי קרסני שכר את גילת רובינשטיין – רכזת החקיקה של סיעת 'כולנו' – דבר שהעלה סימני שאלה על שורה של חוקים שטיפלה בהם הסיעה בכנסת הנוכחית, כפי שפרסמו ה'מפצח' בעמוד הפייסבוק שלהם, חוקים אלו נוגעים ישירות ללקוחות של קרסני:

חוק שוטף+30 לעצמאים וספקים (תאגידים גדולים ובהם כמה מלקוחותיו של קרסני הוחרגו מהחוק)
רפורמה בהימורים בחוק ההסדרים (מפעל הפיס הוא לקוח של קרסני)
מס דירה שלישית ( התאחדות הקבלנים- לקוח של קרסני)
הרפורמה בבנקאות ובכרטיסי אשראי- וועדת שטרום (מסטרקארד, איגוד הבנקים, בנק הפועלים, הפניקס, ואיגוד חברות הביטוח- לקוחות של קרסני)
הרפורמה בשידור הציבורי (התאגיד "כאן" הוא לקוח של קרסני)

מעבר לכך שמדובר במה שנראה לכאורה כ"תגמול" על שירותים שניתנו בזמן ששירתה בכנסת, העסקתה של רובינשטיין בחברת הלובינג יוצרת בעיה חמורה הרבה יותר. כפי שמסכמים ב'המפצח': "כל המידע פנים בנושאים אלו-עבר היישר לקרסני ולפוליסי".

כך זוכה קרסני בשותפים נאמנים בתוך הכנסת, וכשהם מסיימים את עבודתם ועוברים אליו הוא מקבל מידע פוליטי ומערכתי פנימי רב ערך. (מחברת פוליסי טרם התקבלה תגובה בעניין, נפרסמה מיד כשתתקבל)

ככל שהדברים נוגעים לתאגיד, קרסני מושקע שם מאסיבית. על פי אתר הכנסת, פועלים כיום 10 נציגים של חברת 'פוליסי' שעיסוקם הוא תאגיד השידור. זו כמות גדולה יחסית של נציגים, החריגה מהמקובל בתחום.

קרסני גם מחובר היטב לסביבתו של כחלון וידוע גם לפחות על פגישה אחת שלהם במהלך משבר התאגיד האחרון. השניים נפגשו במהלך חנוכת משרד עורכי דין חדש בתל-אביב, שאחת השותפות בו היא נוגה רובינשטיין שכיהנה כיועצת המשפטית של משרד התקשורת בתקופת כהונתו של כחלון במשרד.

בתמונה רבת משמעות שאותה לא נוכל להציג משיקולי זכויות יוצרים, אבל ניתן למצוא אותה כאן, נראה כחלון מחויך במהלך האירוע, כשמאחוריו מבצבץ ראשו של קרסני.

על מה הם שוחחו באירוע? מי אמר מה ועל מה? האם פעולותיו של קרסני עומדות מאחורי המשבר התאגיד האחרון? אין לדעת. אבל כשלוביסט-על נפגש עם הפוליטיקאי שעומד במרכזו של משבר פוליטי הנוגע לאחת מלקוחותיו – מותר לציבור לשאול שאלות.

המעורבות של קרסני בתאגיד, לא חמקה מעין הבראנז'ה. ולמרות שמינויו לא זכה כמעט לשום חשיפה בכלי התקשורת הגדולים מסיבות מובנות, הטוויטר התמלא בתמיהות ושאלות קשות. כפי שתראו להלן, גם עיתונאים ופוליטיקאים שתומכים במוצהר במאבקו של התאגיד נגד ראש הממשלה, התקשו להבין את הצעד הזה.

הנה לקט נבחר:

רשימת הלוביסטים מטעם 'פוליסי' העוסקים בתאגיד השידור. מתוך אתר הכנסת

מינויים תמוהים

מי ששם לב לכך שהתאגיד פועל למעשה נגד ההצדקה הבסיסית לקיומו כגוף ציבורי ונטול פניות, הוא חוקר ה'עין השביעית' שוקי טאוסינג.

טאוסינג פרסם בשבוע שעבר על כך שאבי בניהו, ג'ודי ניר-מוזס-שלום ובנה נמרוד יגישו תכניות בתאגיד. מוזס-שלום ובנה הם פרסומאים, ובניהו הוא יחצ"ן, עובדה זו גרמה אצלו להרמת גבה.

כך נכתב באתר ה'עין השביעית':

התוכנית האישית שלה בקול-ישראל הפכה סמל מובהק לשוחד מסך (או "שוחד מיקרופון") שאפיין את רשות השידור והיה מהסממנים שהביאו עליה את קצה.

לפי טאוסינג, אצל בניהו, שנכון לעכשיו עוד לא חתם עם התאגיד אך מנהל עמו מגעים, זה הרבה יותר גרוע. בניהו הוא בעלים של משרד יחסי ציבור המייצג מגון גדול של לקוחות שמגיעים כמעט מכל סקטור של המשק.

במידה ובניהו יכנס לתאגיד, הוא יביא עמו פלונטר שלם של אינטרסים וניגודי עניינים שיהיה בלתי אפשרי כמעט להתירו.

כך טאוסינג:

בישראל פועלים לא מעט גופי תקשורת מסחריים, והסיבה לכך שהמחוקק החליט כי דרוש גם שידור ציבורי היא כדי שיהיו לנו עיתונאים שאינם תלויים באינטרסים מסחריים, במו"ל ובמפרסמים. האם יעלה על הדעת להעסיק עיתונאי שהוא בעצמו בעל אינטרס, שמקבל שכר מהגופים שהוא אמור לסקר?

לסיכום הוא אומר:

אם אלו האנשים שבתאגיד השידור יודעים לבחור, לא צריך את תאגיד השידור. אפשר היה להישאר עם רשות השידור.

בסופו של יום, גם מי שתומך בהקמתו של תאגיד השידור הציבורי מוכרח להודות: זה לא זה. לא ככה. לפחות בהבטחה שלכם לציבור תעמדו. ואם אתם לא מסוגלים לעשות זאת, תניחו את המפתחות ותלכו הביתה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

12 תגובות למאמר

  1. ושוב, אתר שהוא לוביסט של ביבי בוכה על לוביסטים אחרים, בדיחה.
    (וזה לא קשור בכלל על מה אני חושב על המהלך, זה קשור לזה שאתן האחרונים שיכולים להעיר לאחרים)

    1. יובל
      האתר הזה לא ממומן מכספי משלם המיסים. אין שום בעיה שמישיהו בכספו הפרטי מממן איזה לוביסט שבא לו . הבעיה היא כשזה נעשה בכספי ציבור.י

    2. כן, אבל מידה זה כלי תקשורת ציבורי. באמת לא שמת לב להבדל הקטן?

  2. בואו ננסה שנתיים בלי שידור ציבורי בטלויזיה. נשאיר את רשות השידור כמו שהיא ברדיו. שנתיים. נראה אם הדמוקרטיה תקרוס. ואח"כ עוד שנתיים. ניחוש הזוי שלי,, היא לא תקרוס

  3. סוף-סוף מישהו מתייחס לבעייה הכי גדולה :
    הדמוקרטיה הקיקיונית היחידה במזה"ת מנוהלת ע"י לוביסטים
    לאמריקאים יש את טראמפ
    בישראל יש …. בג"ץ

  4. טוב, איך נאמר זאת בזהירות ובאחריות:
    לבוריס קרסני יש גם עבר בטחוני מפוקפק למדי.
    לא ברור לי כיצד כל הפעילות הפוליטית שלו והמידע אליו הוא נחשף לא מדליקים נורות אדומות במשרדים מסוימים באזור תל אביב.

  5. והכי גרוע יש פה נבחרי ציבור שמכרו את האינטרס של הכלל לטובת המעטים שבמקרה הזה הוא הלובי העסקי!!!!

  6. לא מבין מה הדיון המגוחך הזה על רשות השידור מול תאגיד השידור.

    עובדים על כולנו בעיניים. זו נבלה וזו טרפה.

    אני לא צריך לממן מכספי המסים שלי שום שידור תקשורת שהוא. גם כאן, כמו בתחומים אחרים רבים, תנו לשוק ולתחרות חופשית לעשות את שלהם, והסירו כבר את החסמים האנטי דמוקרטיים על כניסת שחקנים וגופים ותאגידים חדשים פרטיים לשוק.

    כל ציבור שמעוניין בתכנים מסוימים, בשוק חופשי באמת, יקבל אותם. יהיה מי שידאג לספק לו אותם.

    לשמאלנים יהיה מה לראות, לימנים יהיה מה לראות, ואף אחד לא יוכל לבכות ולהתלונן שהצד השני משתלט לו על המיקרופון. כל כך הגיוני וכל כך מתבקש.

    איך שוב הסיטו את הדיון מעצם המהות – האם בכלל יש צורך לממן שידור ציבורי, ועבדו שוב על כולם בעיניים, וכל המגיבים פה נשאבים לדיון המגוחך הזה – מה עדיף, נבלה או טרפה, זה פשוט נפלא מבינתי.

    כנראה שלוביסטים ותככנים כמו קרסני מאחורי הקלעים יודעים מה הם עושים אחרי הכול…

    במדינה נורמלית – הדיון פה היה שונה במהותו ומיסודו, והיה מתמקד בכך שאין לאף אחד צורך במאפייה תקשורתית שממומנת על ידי הציבור כולו.

    יש מספיק קהל שמאלני, ימני, חילוני, אשכנזי, מזרחי, דתי, חרדי, ערבי, וכולי, בארץ, כדי שיהיה משתלם לגופי תקשורת, אם יוסרו החסמים והשוק יהיה פתוח ותחרותי, לשדר את התכנים בהם כל סקטור או חלק מהציבור מעוניין.

    אבל בישראל כמו בישראל…. עצוב.