הפרנויה המינית מגיעה לקמפוס

פרופ' לורה קיפניס לא ציפתה לכך שמאמר שכתבה על אווירת הפחד באוניברסיטאות בארה"ב סביב היחסים בין המינים, יביא לחקירה ממושכת ויאיים על משרתה. אחרי ש"נאבקה על חפותה וזוכתה", היא כתבה ספר על הנושא

משהו רקוב בממלכת האקדמיה. כך אומרת לורה קיפניס, פרופסור מן המניין ללימודי קולנוע באוניברסיטת נורת'ווסטרן. קיפניס יודעת על מה היא מדברת: לפני שנתיים היא נחקרה על ידי פקידים באוניברסיטה על מאמר פרי עטה, שיצר לכאורה "סביבה חינוכית עוינת".

במאמר שפרסמה ב'שנתון ההשכלה הגבוהה' מתחה קיפניס ביקורת על מדיניות האוניברסיטאות כלפי יחסים בין פרופסורים לסטודנטים, וגינתה פמיניסטיות בנות זמננו על שהן יוצרות באופן כללי אקלים של פחד סביב יחסי מין בקמפוס. שתי סטודנטיות נעלבו והגישו תלונות, בטענה שלמאמר הייתה 'השפעה מצננת' על נכונותן של סטודנטיות לדווח על מקרים של התנהגות מינית בלתי הולמת.

כמובן, האירוניה היא שקיפניס, בת 60, היא בעצמה פמיניסטית מהדור הראשון ופרוגרסיבית פוליטית. השמאל קם על בשר מבשרו.

האינקוויזיציה הקפקאית נמשכה 72 יום. במהלך תקופה זו סירבו החוקרים למסור לקיפניס מסמך כתוב המפרט במה היא מואשמת, ולאחר מכן הגישו תלונות חדשות נגד היועצת שלה על כך שיצאה להגנתה. בסופו של דבר היא נוקתה מאשמה, אך רק לאחר ששברה את שתיקתה במאמר שני, שבו חשפה את ההתעללות שעברה מצד האוניברסיטה שלה, ואולי הביכה את נורת'ווסטרן עד כדי כך שההאשמות נגדה בוטלו.

כתוצאה מהחוויה הקשה שעברה, פרופ' קיפניס השיגה מעמד כמעט איקוני בקרב עורכי דין ופעילים העוסקים בתחום חופש הביטוי, שהוא התיקון הראשון לחוקה של ארצות הברית. אכן, מזלה שפר עליה: אלמלא הפכה לסלבריטאית חדשה, קרוב לוודאי שספרה החדש היה גם הוא מביא לפעולות תגמול נגדה.

בספרה 'קרבה בלתי רצויה: הפרנויה המינית מגיעה לקמפוס' שיצא לאור בימים האחרונים, קיפניס מכוונת לכל מי שמנציח את המיתוס שלפיו סטודנטיות – שהן הרוב במרבית הקמפוסים – הן חסרות אונים מבחינה מינית, ונופלות קרבן למעשים בלתי פוסקים של מיקרו־אגרסיה הכלולה בחומרי הלימודים והדיונים בכיתות, וכן להערות פוגעניות מחוץ לקמפוס. יש לה גם מילים קשות לומר על 'מפקחי המין', שעורכים פעולות שיטור (מתוך עניין כמעט תאוותני) באשר ליחסי מין בקמפוס.

הספר, קצר וקריא מאוד, הוא כתב אישום מוחץ נגד ההיסטריה הנוכחית בקמפוסים ונגד בתי דין שדה חשאיים המוסמכים לדון בכל דבר, החל בניסיון להתלוצץ וכלה בתקיפה מינית פלילית. אף שקיפניס מגוללת את פרטי הסיוט הפרטי שלה, אין זה ספר מריר או כעוס. הוא בעיקר מזלזל, לעתים אף בהומור, בניסיונו של השמאל הקיצוני למגר את הכפירה האינטלקטואלית.

קיפניס מספרת את סיפורה, ואת סיפורו של עמית שלה מנורת'ווסטרן שהואשם גם הוא בהטרדה מינית, מתוך שנינות ושעשוע אירוני. לחוקרים בעניינה היא מתייחסת בחריפות כאל "האינקוויזיטורים שלי במערב התיכון". היא כותבת כי התבוננות בשימוע הפיטורים של עמיתהּ "דמתה לצפייה במישהו שנשרף על המוקד בהילוך איטי".

הפרשנות הקיצונית של ממשל אובמה

מי או מה אשמים אפוא במצב העניינים הנוכחי? השורשים התרבותיים של הריקבון האנטי־אינטלקטואלי שלנו עמוקים, והם אולי מורכבים מכדי שיוכלו להיעקר אי־פעם לחלוטין. אבל לפי קיפניס, נוכל לזהות בקלות לפחות עבריין אחד: המשטר הנוכחי של אכיפת החוק למניעת אפליה מינית.

חוק זה, הידוע גם בשם התיקון התשיעי לחוק החינוך (1972), מאיים למנוע מימון פדרלי ממוסדות חינוך הנוקטים אפליה על בסיס מיני. החוק עצמו הוא הוראה פשוטה להימנע מ​​אפליה, אך בידיהם של פקידים פדרליים ומנהלי מכללות הוא הפך להיות כלי לדיכוי ולצבירת נקודות פוליטיות נגד מה שמכונה 'פטריארכיה'.

לפני שש שנים בדיוק פרסם משרד החינוך של אובמה את המסמך הבעייתי המכונה "עמית יקר". המסמך הוצג כ"הנחיה" שמטרתה להסביר כיצד בכוונת המשרד לאכוף את החוק. למנשר עצמו אין מעמד אכיפתי עצמאי, ולמרות זאת נעשה בו שימוש כדי ללחוץ על מכללות ואוניברסיטאות (או לתת להם גיבוי פוליטי) כדי שיקימו מנגנונים נרחבים לעקור מן השורש כל סוג של "התנהגות בלתי הולמת" כביכול על בסיס מגדרי, ולנסח נהלים לטיפול בנאשמים – מבלי שיינתנו להם ההגנות של הליך משפטי ראוי.

פחות ידועים הם שני מסמכים פרשניים אחרים מעידן אובמה: תכנית הלימודים למכללות ואוניברסיטאות (משרדי המשפטים והחינוך, 2013)  ו"מכתב הממצאים" (2016) של משרד המשפטים. המנשרים הללו פירשו את התיקון התשיעי לחוק החינוך כמי שאוסר על "שיח" מיני או מגדרי על בסיס "פוגעני", "ללא קשר לשאלה אם הוא יוצר סביבה עוינת או נאמר על בסיס של מידה כנגד מידה". במילים אחרות, גם אם רק החבר הבלתי סביר ביותר בקהילה האוניברסיטאית נפגע כתוצאה מהשמעת השקפות על מיניות או מגדר, כי אז משרדי החינוך והמשפטים קובעים כי התיקון התשיעי מחייב את המוסד החינוכי לפתוח בחקירה; ואין זה משנה אם ההתבטאות המדוברת מוגנת על ידי התיקון הראשון או על ידי התחייבות של האוניברסיטה לשמור על חופש הביטוי.

אם חשבתם שלורה קיפניס היא הקורבן היחיד לפרשנות הקיצונית הזאת של התיקון התשיעי לחוק החינוך, חִשבו שנית. קיפניס מזכירה לפחות שני פרופסורים נוספים שהוגשו נגדם תלונות על פי סעיף זה, בגין התגייסותם הפומבית להגנה על עמיתיהם שהואשמו בכך. קיפניס מזכירה שורה של קורבנות אחרים, אבל הם רבים מכדי לכלול אותם בספר שהוא בעצם נרטיב אישי.

טלו, למשל, את המקרה המוזר של דניס גאווס, פרופסור מן המניין לספרות אנגלית במכללת ספרינגפילד במסצ'וסטס. בשנת 2005 התבקש גאווס על ידי המחלקה שלו ללמד קורס חדש בנושא "גברים בספרות". המכללה מציעה גם קורס בשם "נשים וספרות". גאווס לימד את הקורס "גברים בספרות" במשך שמונה סמסטרים, מאז 2005. בשנת 2015 הודיעה לו דיקנית המכללה המארחת, אן הרצוג, ​​ כי אחד התלמידים התלונן על הקורס, וביקשה שגאווס ישנה את הסילבוס. גאווס סירב.

בשבוע שעבר שלחה אליו הרצוג מכתב נוסף, המודיע ​​לו כי הוצב בסטטוס של "מצב אזהרה רשמי", שכן סירב בעצם לשתף פעולה עם חקירתה. אף שמכללת ספרינגפילד לא הפעילה את התיקון התשיעי בניסיונה לפטר את גאווס, פיטר ווד מאגודת החוקרים הלאומית ציין כי פעולותיה של המכללה מקורן ברעיון המלאכותי שחופש דיבור אקדמי לגיטימי יכול ליצור סביבה עוינת המנוגדת לחוק – רעיון שאותו קיבעו משרדי החינוך והמשפטים בתקופתו של אובמה. "האקדמיה האמריקנית הגיעה למצב שבו די בתלונות של סטודנטים על קורס שמסתתרת בו הטיה גברית, כדי להסיר את הקורס מתכנית הלימודים", כותב ווד.

המתרגל נעלב, הסטודנט נשלח ל"אימון רגשי"

גם סטודנטים הועמדו לדין משמעתי על העלאת טיעונים אינטלקטואליים שיש מי שמתייחסים אליהם כאל 'טריגרים'. בתביעה שהוגשה לאחרונה נטען כי אוניברסיטת ייל הענישה סטודנט על כתיבת מאמר המגנה אונס. פיטר ברקוביץ' דיווח ב'וול סטריט ג'ורנל' כי התלמיד השתמש בפשע האונס כדי להמחיש את תפיסת הנפש של סוקרטס המתוארת ב'רפובליקה' של אפלטון. המתרגל בקורס, שבדק את העבודות ונתן להן ציונים, נפגע כנראה מהטענה שלפיה אונס הוא "מעשה לא רציונלי" שבו דחפים אינסטינקטיביים בנפש גוברים על כוח ההיגיון, ודיווח על הסטודנט הסורר לפקיד הממונה מטעם המכללה על יישום התיקון התשיעי. כעונש על פשע המחשבה שלו, אולץ הסטודנט להשתתף ב'אימון לרגישות' במרכז לבריאות הנפש של האוניברסיטה.

בחודש שעבר, בטרם נשאה לורה קיפניס דברים בקולג' וולסלי שבמסצ'וסטס, העלו שלושה תלמידים מצגת וידאו המנסה להפריך את טיעוניה. לאחר שעזבה את הקמפוס פרסמו שישה פרופסורים מהוועדה לאתיקה, גזע ושוויון באוניברסיטה, הצהרת גינוי לקיפניס ובה הצעה שהמכללה תימנע בעתיד מאירוח דוברים שדעותיהם גורמות "מצוקה" ל"עשרות" סטודנטים.

אין ספק, סיפורים על תקינות פוליטית בקמפוסים שלנו נפוצים לפחות מאמצע שנות השמונים. אך כפי שמבהירה קיפניס בספרה, כאשר פקידים בקמפוסים משתמשים בפרשנויות מעוותות לתיקון התשיעי כדי לאיים על קריירות אקדמיות, הסיכונים גדולים מתמיד. אולי הגיע הזמן שממשל טראמפ יפיץ "הנחיה" או שתיים משלו.

________________

המאמר פורסם ב'נשיונל רוויו'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

21 תגובות למאמר

  1. אני מבולבל?!?!?
    "בתביעה שהוגשה לאחרונה נטען כי אוניברסיטת ייל הענישה סטודנט על כתיבת מאמר המגנה אונס. פיטר ברקוביץ' דיווח ב'וול סטריט ג'ורנל' כי התלמיד השתמש בפשע האונס כדי להמחיש את תפיסת הנפש של סוקרטס המתוארת ב'רפובליקה' של אפלטון. המתרגל בקורס, שבדק את העבודות ונתן להן ציונים, נפגע כנראה מהטענה שלפיה אונס הוא "מעשה לא רציונלי" שבו דחפים אינסטינקטיביים בנפש גוברים על כוח ההיגיון, ודיווח על הסטודנט הסורר לפקיד הממונה מטעם המכללה על יישום התיקון התשיעי לחוקה. כעונש על פשע המחשבה שלו, אולץ הסטודנט להשתתף ב'אימון לרגישות' במרכז לבריאות הנפש של האוניברסיטה."
    ע"כ הציטוט מהכתבה

    לא הבנתי, מה הבעיה לכתוב *נגד* אונס?
    מה הוא עשה שהאוניברסיטה הענישה אותו?? באמת אני שואל שאלת תם כדי להבין רבותיי!!!
    אני במצוקה! יש כאן דברים בלתי מובנים בעליל

    1. אתה במצוקה? התקשר למשטרת הקמפוס מהר, שיתפסו את הסורר שפגע בך! הדבר הכי נורא שאפשר לעשות למישהו במאה ה-21 זה להעליב אותו. מי צריך את חופש הביטוי! (אגב, אם נפגעת מכך שהנחתי את המגדר שלך אני מצטער, הייתי צריך לשאול אותך קודם איך אתה רוצה שאתייחס אליך. בכל מקרה תתייחס אליי בגוף שלישי נסתרות)

    2. נדמה לי שבעצם ההגדרה של אונס כמעשה לא רציונלי יש הפחתה של אחריות העבריין לתפיסתו של המתרגל של הסטודנט. זה היה מספיק כדי להתלונן עליו. שמע חביבי את הטרוף שהאויר בקמפוסים ספוג בו לא נבין.נתקלתי בסרטונים ביוטיוב של כל מיני "פרוגרסיבים" והחומר קשה לעיכול. עיוות מיליטנטי של עאלק הומניזם.

    3. אתה מחפש היגיון בטירוף הליברלי/פוסט מודרני/פוליטקלי קורקט???

      הם כבר מזמן חצו את כל הגבולות.

    4. אתה יכול לקרוא את התביעה ולהבין יותר. במשפט אחד, הבעיה עם הטיעון שהוא העז להעלות אפשרות שאונס הוא פעולה לא ראציונלית וזה לא מסתדר עם טענת הפמיניזם הפרוגרסיבי שאונס הוא פעולה רציונלית בהחלט שנובע מסט ערכים עליהם מחונכים הגברים בחברה הפטריאכלית שמחפצנת את האישה, ובלהבלהבלה הנה התביעה:
      https://kcjohnson.files.wordpress.com/2013/08/yaleiii-complaint.pdf

    5. גם אני קראתי את מספר פעמים את התביעה ..לא ממש הסתדר לי לוגית
      אבל כשעשוע אינטלקטואלי אולי המתרגל לא קיבל את הההנחה שאונס הוא מעשה בלתי רציונלי
      . אלא מעשה שיש מאחוריו תפיסת עולם מעוותתת

    6. גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה.
      לדעתי ה"בעיה" היא שהסטודנט הסביר את מעשה אונס שנובע מדחף אינסטקטיבי לא רציונלי.
      בניגוד למה שכת הפמיניסטיות רוצות שיראו בו (אני מסכים שזה יכול להיות בחלק מהמקרים) אקט נגד נשים כי הן נשים ומעשה שנעשה ביודעין כדי לבטא את הכוחנות הגברית על האישה.

      הרי אם מדובר על דחף לא רציונלי, איך אפשר להאשים את הגבר? ואיך אפשר לחנך אותו?
      ואם הדחף הלא רציונלי הוא מקרי או פוטנציאלי רק בחלק קטן של אוכלוסיית הגברים, איך נצדיק את השנאה הכללית נגד הגברים?

      זה מה שאני מבין, אולי אני טועה

    7. אותך מיד למרכז לבריאות הנפש הנ״ל!
      וברצינות – התלונה נגד הסטודנט היתה שהוא העז *לכתוב* על אונס, וגרם בכך ל-טריגר נוראי שהשפיע קשות על נפשם הרכה של עמיתיו לספסל הלימודים. אלמלי היה כותב שאונס הינו פשע גברי-לבן-ימני-נוצרי-ציוני, היה הסטודנט בוודאי זוכה בפרס הדיקן.

  2. הפרוגרסיבים השתגעו לחלוטין. המאמרים מהנשיונל רוויו נהדרים. המשיכו לתרגם!

  3. אם בארזים (אוניברסיטת ייל) נפלה שלהבת (ענקית) מה יגידו אזובי הקיר. אם לא יקומו עוד פרופ' על טרוף הדעת הזה ויחזירו את האקדמיה למקומה הטבעי תהיה זו נסיגה אקדמית רצינית שתלך ותעמיק אם לא יעצרו אותה. כל זה יהיה רשום על שמו של השמאל הרדיקלי "הנאור"

    1. עוד לפני הנשיונל רוויו, כבר מאט גרונינג עסק בזה בעונה האחרונה של משפחת סימפסון…
      עונה 28 פרק 18 או 20 אם איני טועה….
      [אמנם היתה שם איזו הטרלה של העסק… אבל הקו נכון בהחלט]
      בושה שאני צריך לציין את זה, אבל זה באמת מעצבן!

  4. המאמר של קיפניס מעניין מאוד. מדובר בבית משפט בו לא צריך הוכחות או עדים (שתי המתלוננות בתיק שקיפניס מדברת עליו לא העידו בבית השפט כדי לא לעבור חקירה נגדית). אחת מהמתלוננות הייתה חברה לשעבר של הפרופסור שטענה שהוא אנס אותה כשהם עדיין היו ביחד והוכחה היחידה שלה הייתה שהיא כמה בלי תחתונים. בדיעבד התברר שהפרופסור לא יישן איתה באותו בית בלילה המדובר (הוא היה בבית מלון) ושהיא יישנה ערומה על בסיס קבוע.

    אני גם ממליץ לכם לחפש את פרופסור jordan peterson שמדבר על אותו נושא ועל נושאים דומים.

  5. אם זה המצב, למה אי אפשר לגייס בקמפוסים סטודנטים מאנ"ש שיגישו תלונות כלפי כל מיני מיזמי BDS שיוצרים אקלים פוגעני שלא לא לאמר עמוס טריגרים?

    1. מה אתה משווה בכלל? ה – BDS פועל רק נגד יהודים וישראלים. נגדם הכל מותר. רק בני אדם עלולים להיעלב ולהיפגע, וידוע שיהודים הם לא בדיוק בני אדם, ועל ישראלים בכלל אין מה לדבר. תשאל כל מוסלמי מצוי או כל אינטלקטואל פרוגרסיבי נאור, והם יסבירו לך.

    2. אתה צריך לזכור את סדר הנקירה – בפסגה גברים מוסלמים, אחרי זה נשים לבנות, אחר כך שחורים ובסוף גברים לבנים. בגלל זה פרשות האונס בערב השנה החדשה באירופה צונזרו – גברים מוסלמים נגד נשים לבנות. דיכוי של נשים מוסלמיות מותר כל עוד הוא נעשה על ידי גברים מוסלמים, כי זה עניין תרבותי ואסור לתת לקולוניאליזם שלנו לקבוע. בכל מקרה BDS זה בעד מוסלמים, אי אפשר לתבוע אותם, הם צודקים מהגדרה ומאבקם הצודק מאפשר אלימות.

  6. אם מישהו חושב שבארץ אנחנו לא קרובים לזה – שידבר עם אורית קומר

  7. אזה מזל שלא גמרתי בצפר תיכון
    אם זה מה מלמדים שם בפרופסורה אני מעדיף לישאר טמבל ולעבוד במוסך.
    שם בשירותים יש תמונות של בחורות ערומות
    ולא תמונה של איש, תמונה של איש עם שמלה ותמונה של איש עם חצי שמלה

  8. בראיה כוללת, הנושא בכתבה אידיקטיבי בשני מישורים:

    א. הכיוון אותו החברה המערבית העכשווית מובילהת
    ב. עקרון המידתיות הליברלי
    מעניין לציין, שגם לליברליזם המתקדם יש נטיית חוסר התאמה ברורה (nonreciprocal), ככל שמתקדם.
    במילים אחרות ככל שהלברליזם מתקדם מעבר לנקודת השיא, כך הוא נהפך לקיצוני יותר.
    מאוד מעניין לציין ש׳בתי הדין החשאיים׳ המנעות מנושאים מיניים, והכתבת הסילאבוס… אופיניים למשטרים טוטליטאריים בעיקר מוסלמים. ה׳מידתיות׳ (מידה 🙂 ), היא הדילמה, התופעה והפתרון.

  9. ממליץ לשקול ברצינות לפעול נגד פעילי BDS באוניברסיטאות שרודפים, מאיימים ופועלים נגד סטודנטים תומכי ישראל ונגד יהודים בכלל בעילה שמעשיהם ודיבריהם "גורמים "מצוקה" ל"עשרות" סטודנטים".אותו טיעון בדיוק של הפרופסורים מקולג' וולסלי שכתבו נגד פרופ' קיפניס.

  10. ברוכים הבאים להכתרתו הרשמית של עידן הטיפשות והבורות! הוא כנראה יהיה הרבה יותר קצר מעידן החכמה והידע שקדם לו. משום שהחכמה והידע מאריכים ימים מאד עד שמתברר שהם מובילים למבוי סתום ואין להם תשובות או מענים ראויים לבעיות המציאות הביולוגית הטבעית של האבולוציה החברתית הצצות כפטריות אחר הגשם. עידן הטיפשות והבורות יהיה קצר כי לו שום אג'נדה מלבד הזעם והאכזבה מהתוצאות העגומות שהשיג עידן התבונה והידע ומהרצון להענישו על שאכזב. טראמפ הוא סמלו של העידן החדש, מאפייניו של העידן החדש הוא אינפלציה תקשורתית מידע המוני בלתי בדוק, כוזב, ומניפולטיבי וקושי להבדיל בין מידעים שמוליד משבר אמון עמוק, שמוליד תסכול שמוליד תגובות יתר מוגזמות עד מופרכות. תחת הביטי העידן החדש הזה, יש לראות גם את הכתבה הזאת והעיסוק המופרז והמופרך במיניות ובפמיניזם במקדשי החכמה והידע.

    1. גם אצלנו העניין החל באוניברסיטה העברית, עם מרצה למשפטים שפוטרה בסופו של דבר, ואחר כך פוטרה שוב ממוסד אקדמי אחר. ככל הזכור לי, החוק למניעת הטרדה מינית נהגה על ידה ובשותפות עם כמה גורגונות נשיות אחרות שחלקן נמצאות עמנו בכנסת, וחלקן, מכות על חטא על הטירוף שאחז במין הנשי.
      באופן אישי, אני חושב שזו לא פאניקה, אלא "היסטריה המונית אוניברסלית".

      יש דיון רחב מאוד גם באתר "הסולידית", כדאי לראות גם את הדעות שם. מומלץ.

      http://www.hasolidit.com/%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%99%d7%aa