אמריקה חזרה לעצמה

התקיפה בסוריה הייתה אתחול מחדש של מדיניות החוץ האמריקנית, והיא שידרה לעולם מסר ברור: אחרי שנים של דיבור נשיאותי פסיבי ומודאג, ארה"ב פועלת באופן מהיר והחלטי. ראו הוזהרתם

טראמפ מחזיר את אמינות ההרתעה; חדר המצב במהלך המתקפה בסוריה. צילום: הבית הלבן, מתוך ויקיפדיה.

העולם מרותק להיפוך המסחרר במדיניות החוץ של דונלד טראמפ. הוא נבחר על בסיס ההצהרה של 'אמריקה תחילה', והתנער מתפקידה כשוטר גלובלי. הוא מתח ביקורת חריפה על טפילותם של זרים (בניסוח שלי), המוצצים את נוזלי הגוף היקרים שלנו, ומדובר בבעלות ברית! ב־4 באפריל הוא הצהיר: "אינני רוצה להיות נשיא העולם; אני נשיא ארצות הברית, ומכאן ואילך זה יהיה אמריקה תחילה".

שבוע קודם לכן, מזכיר המדינה שלו ושגרירתו באו"ם אמרו שניהם שמשטרו של בשאר אסד הוא מציאות קיימת, והחלפתו אינה נמצאת עוד בסדר העדיפויות האמריקני.

ואז אסד ריסס את המורדים בנשק כימי, וטראמפ שיגר 59 טילי טומהוק על סוריה.

זו הייתה, באופן חלקי, תגובה רגשית לתמונותיהם של ילדים שמתו מהרעלת סארין, והיה בכך גם ניצול הזדמנות לגאול את הקו האדום של ברק אובמה באשר לשימוש בנשק כימי, שמעולם לא נאכף.

בין אם המניע היה מוסרי או אסטרטגי, טראמפ פעל, ואתחל מחדש את מדיניות החוץ שלו כולה.

נכון שתקיפת הטומהוקים כשלעצמה לא תשנה באופן מהותי את מהלך מלחמת האזרחים בסוריה. ידם של אסד וחבריו לנשק – איראן, רוסיה וחיזבאללה – עדיין על העליונה, אך שוב לא ניתנת להם יד חופשית לעשות כרצונם. אחרי שש שנים של פסיביות אמריקנית, כעת הוצבו גבולות – ואמריקה תאכוף אותם.

תקיפת הטומהוקים גם לא הייתה תחילתו של מסע לשינוי המשטר. עם זאת, מדובר בקביעה מחודשת של העניין האמריקני הן בניהול המלחמה והן בתוצאותיה. ההתנערות האמריקנית הסתיימה. ראו הוזהרתם.

יתר על כן, מהירות התגובה שידרה גם היא מסר לעולם הרחב היותר. אובמה איננו. לא עוד חקירות משפטיות מתוחכמות. לא עוד דיבור נשיאותי מודאג ומתייסר על הדילמות המוסריות של עולם שקורס. אובמה התחבט במשך עשרה חודשים מה לעשות באפגניסטן, טראמפ היה זקוק ל־63 שעות כדי לגרום לאסד לשלם על צביעותו בעניין הנשק הכימי.

אמריקה הפגינה את יכולתה לפעול באופן מהיר ומכריע, וכדי להגן, אם לא אכפת לכם, על נורמה בינלאומית מופשטת – היגיון שעוקף בדרמטיות את האילוצים של 'אמריקה תחילה'.

נאום ההכתרה של טראמפ דחה באומץ קונצנזוס אמריקני בן 70 שנה על הצורך לשאת בעול המנהיגות העולמית. פחות משלושה חודשים לאחר מכן, התקפת הטילים על סוריה שינתה באופן פתאומי את המהלך הזה לכדי התערבות מחודשת – ולא כחלק ממסע צלבני בשם הנחלת הדמוקרטיה, אלא בשירותן של מטרות אסטרטגיות קונקרטיות, שהוגדרו באופן כללי והן משתרעות הרחק מעבר לחופי ארה"ב.

צפון האוקיינוס השקט, למשל. ההתקפה על סוריה שיגרה מסר הן לסין והן לצפון קוריאה כי איומיו של טראמפ לפעול באופן חד־צדדי נגד הגרעין והטילים של פיונגיאנג הם רציניים בהחלט. מכת מנע נגד מתקנים אלה עדיין נמצאת בסבירות נמוכה, אך כעת היא בהחלט באה בחשבון. מה שנמצא בסבירות גבוהה אף יותר – ואפילו די מתקבל על הדעת – הוא יירוט אמריקני של טיל צפון קוריאני במעופו.

המסר לרוסיה ברור באותה מידה: אל תגזימו יותר מדי בסוריה, וגם לא באירופה. איננו ששים אלי קרב, אבל אתם לא תקבעו את הכללים. סוריה חלקה את השימוש בשדה התעופה א־שייראת עם חיילים רוסים. הקסרקטינים הרוסיים נותרו ללא פגע, אך ברור שקרבתם לא היוותה גורם מרתיע מבחינתנו.

הלקח הגדול יותר הוא זה: בסופו של דבר, האינטרס הלאומי גובר. בדלנות פופוליסטית נשמעת נהדר, משלהבת קהלים ואפילו עשויה לנצח בחירות, אבל בניגוד לדעת יועץ הבית הלבן סטיב בנון, היא איננה מדיניות החוץ המתאימה לארצות הברית. בנון אולי כתב את נאומו של טראמפ לטקס ההשבעה בסגנון 'אמריקה שובי הביתה', אבל הידיים ששכתבו את הנוסח הזה בתקיפה בסוריה הם ידיהם המוכרות של אנשי צוות מדיניות החוץ של טראמפ, בראשות שר ההגנה ג'יימס מאטיס והיועץ לביטחון לאומי הרברט מקמאסטר, החותרים באופן מסורתי למעורבות אמריקנית בינלאומית.

אסד הפר את הטאבו הבינלאומי על שימוש בנשק כימי. מי יאכוף אותו אם לא אנחנו? טראמפ המועמד היה משיב: זה לא ענייננו. טראמפ הנשיא שלף את הטומהוקים.

מדיניות החוץ של טראמפ עברה שינוי: מהגנה על המולדת להגנה על אינטרסים, ערכים ונכסים אסטרטגיים בחו"ל. אלה מתקיימים לאורך זמן, ומכאן ההמשכיות הבסיסית של מעורבות החוץ שלנו לאחר מלחמת העולם השנייה.

עם כל הכבוד ללורד פלמרסטון, ראש הממשלה הבריטי הפופולרי מהמאה ה־19, לנו האמריקנים אין תשוקות קבועות, רק אינטרסים קבועים – ולהם יש דרך משל עצמם להפגין נוכחות. זו הסיבה שבדלנות בנוסח בנון היא ליקוי מאורות.

זה לא אומר שדברים לא יכולים להשתנות מחר. רק עכשיו ראינו דוגמה אחת של 'אחורה פנה'. עם נשיא שתופס את היותו בלתי צפוי כיתרון, הוא יכול לשנות שוב כיוון ב־180 מעלות בלי שום בעיה.

לעת עתה, חסידי ההתערבות האמריקנית בחו"ל נמצאים על הסוס. מדיניות החוץ של ארה"ב חזרה לתלם, והעולם נכנס למצב של 'תחת אזהרה': שמונה שנים של סהרוריות באו אל קצן. אמריקה חזרה לעצמה.

___________________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.