המהפכה הצרפתית שלא הייתה

אף שמרין לה־פן לא צפויה לנצח בסיבוב השני, אזרחי צרפת ביטאו מסר מהדהד של מיאוס במפלגות הממסדיות ורצון בשינוי. האם הקיטוב הפוליטי הגובר מסכן את יציבותה של "הרפובליקה החמישית"?

לה פן ומקרון. צילומים: AG Gymnasium MelleCC BY-SA 3.0 ;Copyleft CC BY 4.0

תוצאות ההצבעה בסיבוב הבחירות הראשון לנשיאות צרפת שנערך אתמול, הן בעלות ממד היסטורי. לא מן הנמנע שמערכת הבחירות הזו תביא לקבורתה של ״הרפובליקה החמישית״ – השיטה הפוליטית הנשיאותית השולטת בצרפת מאז שנות החמישים המאוחרות של המאה הקודמת, ליתר דיוק מאז 1958. השיטה הזו עברה עם השנים שינויים קלים, אך היא אפשרה לבסס את מוסד הנשיאות כמעין מונרכיה ריכוזית רפובליקנית. נשיא טורקיה, ארדואן, טוען ששיטת הממשל החדשה שיזם והביא לאימוצה בארצו לפני שבוע, נוצרה בהשראת שיטת הממשל הצרפתית. עם זאת, בצרפת קיימת דמוקרטיה פרלמנטרית. בטורקיה כבר לא.

המסר העיקרי של סיבוב ההצבעה הראשון שנערך אתמול, ועם בחירתו הכמעט ודאית של המועמד העצמאי המזוהה עם המרכז־שמאל, עמנואל מקרון, בסיבוב ההצבעה השני שייערך ב־7 במאי, הוא שלצרפתים נמאס מהמצב הפוליטי הנוכחי וממערכות השלטון הקיימות, אך אין להם אומץ לשנות את חוקי המשחק. הם רוצים מהפכה, אך חוששים מתוצאותיה. לכן הם נתנו את קולם לנציגים שמדברים על שבירת הכלים, אך מהווים חלק מהשיטה הפוליטית הישנה. לכן הם גם יתמכו בנשיא שמדבר על סדר חדש אך לאיש אין מושג מה הם המצע והתכניות שלו.

לראשונה מאז הקמתה של הרפובליקה החמישית עלו אמש לסיבוב ההצבעה השני, המכריע, שני מועמדים שאינם מייצגים את שתי המפלגות הגדולות העיקריות שעיצבו את פניה של צרפת בעשורים האחרונים: המפלגה הרפובליקנית השמרנית, והמפלגה הסוציאליסטית. המפלגה הסוציאליסטית, עד אתמול מפלגת השלטון, ספגה מהלומה כבדה ביותר, כאשר המועמד מטעמה בנואה המון, נציג הזרם השמאלי במפלגה, קרס וקיבל כ־6% בלבד מקולות המצביעים. מבחינת המפלגה הסוציאליסטית מדובר באסון פוליטי, המעלה סימני שאלה גדולים באשר לעתידה.

המועמד המוביל בסיבוב הראשון, עמנואל מקרון – קרוב לוודאי נשיאה הבא של צרפת – הוא אמנם תוצר של שלטון המפלגה הסוציאליסטית בשנים האחרונות, אך הוא השכיל להתנתק ולהתרחק לחלוטין מהמפלגה הסוציאליסטית שבממשלתה כיהן, ולהקים מפלגה משלו, 'צועדים קדימה', תוך שהוא מסרב לזהות את עצמו ואת תנועתו כמשתייכים לשמאל או לימין. אף שמקרון נחשב בעיני רבים ליורשו הרעיוני של הנשיא הסוציאליסטי הפורש והלא פופולרי פרנסואה הולנד, ולמרות עברו כבנקאי שעשה קריירה בבנק של משפחת רוטשילד, הצליח מקרון ליצור לעצמו תדמית של מועמד שאינו מחובר לממסד ולגייס תמיכה גדולה בעיקר בקרב מצביעים צעירים, שמחפשים שינוי. מקרון, אגב, צפוי להיות הנשיא הצעיר ביותר שייבחר בצרפת – הוא בן 39 בלבד.

זמן קצר לאחר היוודע התוצאות אמש זכה מקרון לתמיכה מיידית של המפלגה הסוציאליסטית לקראת סיבוב ההצבעה השני, וכן בתמיכה פומבית מפורשת של מועמד הרפובליקנים השמרנים, פרנסואה פיון. בנאום התבוסה שלו קרא פיון לתומכיו שלא להצביע בסיבוב השני לנציגת הימין, מרין לה־פן, מנהיגת 'החזית הלאומית'. פיון הגדיר את 'החזית הלאומית' ״מפלגה קיצונית בעלת עבר אלים״, והבהיר שהוא עצמו מתכוון להצביע עבור מקרון.

נשיא ללא עורף מפלגתי

גם לה־פן מכרה לבוחרים תדמית של מי שאיננה קשורה לממסד הפוליטי המסורתי, אף שהיא מייצגת מפלגה שכבר הפכה מזמן לחלק מממסד זה. בנאום שנשאה בפני תומכיה המשולהבים במטה מפלגתה אמש הדגישה לה־פן את הקו האנטי־ממסדי שלה, ודיברה על ״המערכת שניסתה לחסל״ אותה פוליטית. לה־פן שרטטה ברורות את קו התקיפה העתידי שלה נגד מקרון: היא תקפה את "שלטון הכסף", בהתייחסות ברורה לעברו הבנקאי של יריבה ולקשריו המסועפים בעולם העסקים. בדבריה של לה־פן ניתן למצוא הד להתקפות האנטישמיות מצד הימין הקיצוני הצרפתי על מקרון בשל קשריו עם משפחת רוטשילד. לה־פן הצהירה שהיא מציעה לבוחרים שינוי עמוק ומוחלט של ״פנים חדשות״ בשלטון, ולא את יורשיו של הנשיא הנוכחי הולנד וכישלונו המוחלט. ״הגיעה העת לשחרר את העם הצרפתי, ואני נציגת העם״, קבעה, לקול תשואות פעילי מפלגתה. ספק רב אם תעמולת בחירות שתתבסס על מסרים שליליים אלה, ושתטיל דופי במועמד שנתפס כתחלופה צעירה לשכבה פוליטית מבוגרת שאליה משתייכת גם לה־פן, תצליח לגייס אהדה רבה.

ההפתעה הגדולה ביותר בהצבעה אתמול הייתה מידת הצלחתו של מועמד השמאל הרדיקלי, ז׳אן לוק מלונשון, שגרף אחוזי תמיכה זהים לאלו שקיבל מועמד המפלגה הרפובליקנית, פיון. עד חשיפת פרשיות השחיתות של תשלום משכורות פיקטיביות לרעייתו וילדיו, נחשב פיון למועמד המוביל ולמנצח הכמעט ודאי בבחירות. מלונשון, מצדו, היה המועמד האנטי־ממסדי האותנטי ביותר במערכת הבחירות לנשיאות. התמיכה הגדולה בו, כמו גם הוצאתם של מועמדי המפלגות הגדולות מהמרוץ לנשיאות, מהווים ראיה ברורה לרצונם העמוק של אזרחי צרפת לשנות את חוקי המשחק הפוליטיים. הרצון הזה יעמוד למבחן המשמעותי ביותר בסבב הבחירות השלישי, המשמעותי לא פחות מהבחירות לנשיאות, שייערך כחודש לאחר בחירתו של הנשיא: הבחירות הכלליות לאסיפה הלאומית, הפרלמנט הצרפתי.

הבחירות הנפרדות לפרלמנט אפשרו לציבור הצרפתי לייצר מערכת איזונים פוליטית, שלעתים אילצו נשיאים בשלושים השנים האחרונות לנהל את המדינה ב״דו קיום״ עם ממשלה שהוקמה על ידי המפלגה היריבה. עם זאת, בדרך כלל נהנו נשיאי הרפובליקה החמישית מתמיכת רוב מטעם מפלגותיהם בפרלמנט. מקרון יהיה נשיא שמייצג מפלגה שהוקמה לפני שנה, והמהווה תנועה עממית של תמיכה במועמד בודד ולא מערכת פוליטית מאורגנת, בעלת מצע ברור ומנגנון תפעולי משומן. האם הוא יוכל לייצר רוב פרלמנטרי ולהרכיב ממשלה שתוביל שינויים, כאלה שיענו לשאיפות האוכלוסייה הצרפתית כפי שהתבטאו בהצבעה אתמול? האם ההקצנה האלקטורלית לימין ולשמאל תבוא לידי ביטוי גם בבחירות לפרלמנט, או שמא הבוחרים יעדיפו לשוב לחיקן של המפלגות הגדולות? האם הצרפתים יכפו על הנשיא הבא, המזוהה עם המרכז־שמאל, לשלוט עם ממשלה ימנית בעלת מדיניות שונה מאוד מזו שעמה מזוהה מקרון – בעיקר בכל הקשור לביטחון הפנים ולגישה כלפי האיחוד האירופי? האם המצב הפוליטי שייווצר בעקבות הבחירות לפרלמנט לא יותיר בפני הנשיא הבא ברירה אלא לשנות את שיטת השלטון בצרפת ולהכריז על ״הרפובליקה השישית״? אם כן, כיצד זו תיראה?

מבנה ״הרפובליקה החמישית״ נועד להבטיח יציבות פוליטית במדינה שסבלה בעבר מחוסר יציבות כמעט כרוני. התפזרות הקולות בבחירות אתמול, ההקצנה הרעיונית והשיח הפוליטי, הרצון העמוק בשינוי והמיאוס הגדל של אזרחי צרפת מהמערכת הפוליטית הקיימת – מאיימים להחזיר את צרפת למציאות שקדמה ל״רפובליקה החמישית״.

מה תהיה משמעות בחירתו של מקרון מבחינת ישראל? קרוב לוודאי שנראה המשכיות של המדיניות הצרפתית הנוכחית: תמיכה בפתרון שתי המדינות, תיאום מוחלט עם ברלין ובריסל סביב יוזמות לחייב את ישראל להפסיק את ההתנחלויות ביו״ש, התנגדות לצעדי חרם נגד ישראל וטיפוח הקהילה היהודית הצרפתית כגשר מקשר לישראל. בתפקידו כשר כלכלה הביע מקרון הערכה רבה ליכולותיה הטכנולוגיות והכלכליות של ישראל. צרפת של מקרון, שתבקש לקדם את כלכלתה הקופאת על השמרים, תשמח לקדם את היחסים הבילטרליים עם ישראל בתחומים שישרתו את האינטרסים שלה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. הפחד ניצח בצרפת.

    הצרפתים להבדיל מהאמריקאים משותקים מהפחד.

    כשברור שחייבים שינוי הם מחליפים את הנשיא אבל דואגים שהנשיא החדש יהיה אחד שלא מתכוון לשנות כלום מהסוג של קדימה/ יש עתיד/ התנועה/ מפלגת המרכז/ שינוי/ כחלון.

  2. בעיני, ותתקנו אותי אם אני טועה-
    צרפת היא מדינה רקובה לגמרי.
    מדינה שכבשה חצי עולם לפני עידן ועידנים, ומשום מה עדיין תקועה בגאוות העבר וחושבת שהיא קובעת משהו היום בזירה הבינלאומית. מדינה שחושבת שהשפה השלטת היום בעולם היא צרפתית.

    צרפת של היום לא משפיעה על סדר היום העולמי, לא קובעת שום דבר, ועם כל הכבוד לצבאה האדיר- לא ממש ראינו ממנה הצלחות כלשהן בזירת קרב כזו או אחרת, שלא לדבר על המפלה המביכה לנאצים.

    בעיני, כל מוצר צרפתי הוא מוצר שנראה מרשים אבל פועל בצורה לא נכונה. (כן, רנו, אני מתכוון גם אלייך)

    במיוחד הדבר בולט במדיניות חוץ. שם צרפת פשוט לא מצליחה לגרום למדינות אחרות להתרגש ממנה.
    נסו להזכר מתי מדינה כלשהי התרגשה בכלל ממשהו שצרפת עשתה או אמרה?

    כיום מה שנשאר בצרפת זו בעיקר גאווה ריקה מתוכן, אוכל טוב, טעם מעודן, ומוסלמים, מלא מוסלמים.

  3. צר לי, אבל זה ניתוח שיטחי של תוצאות הבחירות.
    הדיבור על הצבעה אנטי ממסדית הוא לא נכון. הצרפתים עמדו להצביע לפיון שהיה אמור לנצח בקלות רבה. רק בשל פרשיות השחיתות שנחשפו הם חיפשו מעומד אחר. הסתכלו ימינה וראו את לה פן, שמאלה וראו את מקרון.
    הם הצביעו למקרון למרות שהוא אאוטסידר לא בגלל. אם זה עזר לו, זה בקרב מצביעי הימין שיכלו לקבל אותו לא כחלק מהממסד השמאלי.

    חבל שאתר רציני כמו 'מידה' מתפתה אחרי חשיבה דוגמטית. פשוט מאז נצחון טראמפ זה הדיבור הרווח.

    1. זה שטויות.
      פיון מייצג חזרה ללאומיות אחרי ההתרחקות ממנה שהגיעה עד למפלגות השמרניות.
      מהבחינה הזאת רוב העם רוצה לאומיות ואילו מקרון הוא פוסט-לאומי וגלובליסטי.

  4. לפי משהוא שאני קראתי לגבי צרפת ניתן להבין. מדיה זאתי נמצאת תחת תהליח התחממות מצב פוליטי עד כדי מלחמת אזרכים
    שמקרון זה מין כזה "קינדר סיורפרייז" שהגיעה לשלב הזה ואוליי לנשאיות עקב צירוף מקרים וליוכל לפתור או לישב בעיות ולכן החרפת מצב פנימי ימשך
    זה משמח אותי. צרפת וצרפתים לא היו ולא יהיו ידידנו. דברים האלו רק מחלישים את הצרפת וגם יורופה
    צרפת חלשה ויורופה חחשה זה לטובתנו
    חבל על מדינתנו חלשה שלא מעיזה לעלות שאלה במב זכויות של קוורסיקנים וקולוניות אחרת של צרפת נכותים מזכויות של ערבים סונים במדינת ישראל הגדולה.
    עכשיו יש לצפות לבחירות בגרמניה וכניסתה של סוציאליסטים שמולאנים לשלטון שגם יביא לעליה להבות
    למלחמה במדינה
    יורופה זה מרכז הבעיות איזור קתן שתפס יותר מידי. עולם יהיה יותר טוב אם יורופה יתפוס הרבה פחות מקום מאשר עכשיו.