התקינות הפוליטית הורגת. עובדה

אוניברסיטאות אמריקניות מונעות מסטודנטים גברים הליך הוגן בתלונות על רקע מיני. המקרה הטרגי של תומס קלאק ממחיש את השלכותיה הקשות של הכניעה לשיח רדיקלי חסר היגיון

הפוליטיקלי קורקט כבר גובה קורבנות; הפגנת אנטי-טראמפ. צילום מסך.

בקמפוסים של המכללות בארה"ב שולטת פיקציה מוזרה: האמונה שלפיה הקהילות הכי 'סובלניות', מתקדמות ורגישות באמריקה הן בה בעת מקומות מסתור אפלים לטיפוסים שליליים, ולפיכך יש הצדקה לנקוט אמצעי חירום מיוחדים שנועדו לחסל דיכוי ולהגן על חסרי המגן.

לפיכך מנפחת הממשלה הפדרלית סטטיסטיקות מופרכות אך מזעזעות שלפיהן 20 אחוז מהסטודנטיות יהיו קרבנות תקיפה מינית. לכן קמפוסים מיישמים מדיניות ונהלי משמעת המונעים הליך הוגן, ומתייחסים לגברים 'סטרייטים' כאל אשמים, אלא אם כן הוכחה חפותם. אם לשפוט לפי טענת המכללות, כל זה הכרחי. אחרי הכול, אונס והטרדה מינית מייצגים טראומות מְשנות חיים. ומה לגבי האשמות שווא וענישה לא צודקת? ובכן, אלה אינם אלא אי־נוחות רגעית, מחיר קטן שיש לשלם בעבור המטרה של 'צדק חברתי'.

ספרו את זה למשפחתו של תומס קלאק, סטודנט באוניברסיטת טקסס בארלינגטון.

ב־2 ביוני 2016 שלח קלאק יד בנפשו, ימים ספורים לאחר שנודע לו כי הוא עתיד לעמוד לדין משמעתי ולעבור 'חינוך מחדש' בגין 'הטרדה' לכאורה של סטודנט הומוסקסואל. לפני שבועיים הגישה משפחת קלאק תביעה משפטית. אם טענותיה יוכחו כנכונות, הן צריכות לעורר צמרמורת אצל הורים לבָּנִים.

התיאורים העובדתיים של האירוע סותרים זה לזה וקשה ליישבם. סטודנט הומוסקסואל האשים את קלאק בכך שהקליד בשורת החיפוש של הדפדפן שלו את המילים "גייז צריכים למות", בעת שהתקיים בכיתה 'שיח זכויות'. הסטודנט ההומוסקסואל הקליד בתגובה את המילים "אני גיי", ואז אמר קלאק לכאורה שהסטודנט ההומוסקסואל צריך לשקול להרוג את עצמו.

התיאור שמסר קלאק על מהלך העניינים היה הפוך בתכלית. לטענתו, הסטודנט ההומוסקסואל קרא לו "חתיך". קלאק, לגרסתו, הקליד בתגובה לדפדפן שלו את המילים "די, אני סטרייט". לדבריו, הסטודנט השיב לו "אני הומוסקסואל" והמשיך לבהות בו, עד שבסופו של דבר קלאק קם והתיישב במקום אחר.

לגבי מה שקרה אחר כך ישנן טענות יוצאות דופן. לאחר שהסתיים השיעור ניגש לכאורה הסטודנט ההומוסקסואל למנהל בכיר באוניברסיטה שהיה מוכר לו, ושכיהן כסגן הנשיא לענייני סטודנטים ודיקן הסטודנטים. במקום לפתוח, כמקובל, בתהליך ליישוב תלונות על הטרדות מיניות או אפליה מגדרית כפי שמחייב התיקון התשיעי לחוק החינוך, סייע הדיקן לסטודנט ההומו להכין תביעה העוקפת לחלוטין את ההליך הרגיל.

לפי הטענה, הדיקן מינה לטיפול במקרה מנהל אחר (ל'הגינות אקדמית') בקמפוס, שהוציא באופן מיידי צו האוסר על קלאק ליצור קשר עם המתלונן נגדו, להמשיך להופיע לשיעורים בכיתה שבה התרחשה התקרית, וכן ליצור קשר עם מי מחבריו לכיתה, במישרין או באמצעות צד שלישי. לאחר מכן דווח כי מנהל זה אסר על אביו של קלאק, עורך דין במקצועו, להשתתף בפגישה שעסקה בתקרית; ולבסוף "הכריע" המנהל במחלוקת מבלי למלא אחר הנהלים שנקבעו באוניברסיטה בנוגע למקרים מסוג זה, מבלי לתת לקלאק הזדמנות ליצור קשר או לזמן עדים, ומבלי לשמוע כלל עדויות שיוכלו לאשש או להפריך את טענות אחד הצדדים. האוניברסיטה מצדה הכחישה כי סטתה מההליכים המתחייבים, וטענה כי פעלה לפי המדיניות והנהלים שלה.

המנהל המשותף ל'הגינות אקדמית' הרשיע את קלאק ב"הטרדה", קבע כי יהיה בתקופת מבחן במשך כל הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטה, ואסר עליו לשוב לכיתה שבה אירעה התקרית, אם כי התיר לו להשתתף ב"פרויקטים קבוצתיים מחוץ לכיתה".

רמיסה של זכויות בסיסיות

הורים מוצאים לעתים נחמה בכך שבניהם הלומדים במכללות יכולים להימנע מאווירת ההיסטריה האנטי־גברית אם רק ימלאו אחר כמה הנחיות פשוטות יחסית ושכל ישר: לא לשתות יותר מדי אלכוהול; לא להסתבך עם תרבות ההיכרויות; לנהוג לפי כללי הנימוס הבסיסיים כדי שדיבור גס לא יתקבל שלא כהלכה. כמובן, אין עצה שהיא חסינת תקלות לחלוטין, אבל הליכה לאורם של שלושת עקרונות אלה – בנוסף לכך שהם מוסריים בזכות עצמם – תסייע למנוע בעיות רבות.

אבל לא עבור קלאק. אם גרסתו באשר לאירועים תתאמת (האוניברסיטה טענה כי נהגה לפי הכללים הראויים), המשמעות היא שבמעשיו לא היה כל דופי: הוא עסק בענייניו בכיתה, דחה רמיזה מינית בלתי רצויה ושינה את מקום מושבו. אם גרסתו של קלאק נכונה, המשמעות היא שסטודנט הומוסקסואל עם מניע אפשרי של מבוכה או פחד הצליח לנצל הטיה ידועה של מנהלים בקמפוס כדי להעניש את האיש שאליו פנה.

התביעה מעוררת טענה מעניינת – ומניסיוני, נכונה – שלפיה אוניברסיטאות "מעוניינות ביוקרה ופרסום בהציגן את עצמן כמי שעומדות בחזית המאבק נגד הטרדות מיניות, אלימות מינית והתנהגות תוקפנית בקמפוס". כתוצאה מכך, יש להן "עניין מיוחד לפעול מהר ולהשית עונשים חמורים על סטודנטים (כמעט תמיד גברים) המואשמים בהטרדות מיניות, אלימות מינית או התנהגות תוקפנית, וזאת כדי לשמר מראית עין של היותן בעמדת הנהגה בתחום".

במהלך הקריירה המשפטית שלי עבדתי עם סטודנטים שחוו אותן התנסויות שמשפחתו של תומס קלאק טוענת שהוא חווה. ייצגתי סטודנטים שעל הוריהם נאסר להשתתף בדיונים משמעתיים, והם נאלצו להתמודד לבדם עם חרון אפה של ההנהלה. ראיתי סטודנטים שניצלו קשרים שהיו להם עם אנשי הנהלה כדי להשיג תוצאות נוחות להם במחלוקות בקמפוס. ראיתי גם באיזו מהירות ותקיפות מגיבות אוניברסיטאות לתלונות שמעלים חברים מועדפים מקבוצות פרוגרסיביות־קרבניות.

וראיתי עוד משהו: את המחיר ששילמו סטודנטים שהואשמו בהתנהגות שאינה הולמת. את הפחד והמתח שנלוו לתחושתם כי המוניטין שלהם, הקריירה שלהם, חלומותיהם – כל אלה מתפוגגים ממש לנגד עיניהם. כאשר הם נמצאים במהלך הקרב, והאוניברסיטה כולה נראית כמי שיוצאת נגדם, קשה לשמור על פרספקטיבה ולהביט קדימה.

התאבדות היא תופעה מסובכת, ואין לי ספק כי עובדות נוספות יתגלו כאשר המקרה יתברר עוד במערכת המשפטית, אבל לעולם אל תאמינו לכך שסנקציות ונקיטת אמצעים באים ללא מחיר, או שהליך הוגן הוא בסך הכל אי־נוחות ומושג מופשט העומד בדרכו של הצדק החברתי. כפי שכבר טענתי, האוניברסיטאות שלנו נמצאות על סף משבר חוקתי. בתי המשפט מוצפים בתביעות מחוף אל חוף, גברים ונשים סובלים מציד מכשפות נוראי, ותמריצים אידאולוגיים וכספיים דוחפים את האוניברסיטאות לרמוס את הזכויות הבלתי מעורערות של סטודנטים ומורים, על מנת שיוכלו לעמוד בדרישות הבלתי אפשריות של רדיקלים חסרי היגיון בקמפוסים.

שמירה על הליך תקין אין פירושה שמישהו מגמד מחומרתן של תקיפות או הטרדות מיניות. העניין איננו הגנה על זכויות המאשים או כבוד לזכויות הנאשם. העניין הוא שהליך הוגן הוא עיקרון בסיסי בזכויות אדם, ושלילתו גורמת בעצמה סוג מיוחד של טראומה לסטודנטים, טראומה שיש לה לפעמים תוצאות מחרידות.

________________

המאמר פורסם במגזין 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. ״אם גרסתו תתאמת״ הוא משפט המפתח פה. תלי תלים של נבואות איוב ותיאוריות קונספירציה על בסיס מקרה שבעצם בכלל לא בטוח שבאמת קרה. מזכיר קצת את האופן שבו טראמפ מעלה האשמות מופרכות כנגד יריבים פוליטיים, ואז מוסיף ״אולי. אני לא יודע. זה מה ששמעתי.״ פרצופו של הימין האמריקאי.

    1. וגרסתו של ההומוסקסואל המטריד והמעליל (לכאורה) כן התאמתה?
      או במילים אחרות – הימין, בארה"ב וגם אצלנו, למד הכל מן השמאל, ומנסה לחקות אותו. אבל לא בהצלחה יתרה, מפני שלאנשי הימין חסרים יכולת הרמייה הטבעית, הנבזות הקיצונית, חוסר הבושה המוחלט, ושאר תכונות חביבות בהן מצטיינים אנשי השמאל.

    2. משפט הפתח פה הוא חזקת החפות. במסגרת טייטל תשע האוניברסיטאות יכולות להרוס לסטודנטים ומרצים את החיים בלי עובדות, עדים, או משפט תקין.

    3. שוב אתה מקשקש בקומקום? עיקר קצפו של הכותב יצא על ההליך שעבר על הנאשם. אתה באופן קבוע מפספס את עיקר הנכתב ובמקביל טופל האשמות קש לכותב.

  2. גם בארץ.
    אשה מתלוננת על א' ומיד נופל על בעלה מעצר, צו הרחקה, ועוד מרעין בישין.
    גם אם הבעל יוכיח חפותו (ואין לו איך)- האשה לא תלך לכלא על העוול.
    עצוב. מערכת מוטית.