הקמפיין שגרם לשמאל להתאהב במרואן ברגותי

במשך שנים היה נראה כי קיים קונצנזוס בישראל בדבר הבעייתיות שבשחרור "מחבלים עם דם על הידיים", גם אם במסגרת עסקת חילופי שבויים. אולם בכל הנוגע לאסיר אחד, הקריאות לשחרורו מהדהדות במרחב הציבורי למרות הודאתו במעורבות פעילה בארגון פיגועי טרור וברצח חמישה ישראלים. זהו המקרה המיוחד והמסקרן של בכיר פת"ח ולשעבר ראש התנזים ביהודה ושומרון, מרואן ברגותי.

בימים אלו, כאשר ברגותי מוביל שביתת רעב מאורגנת במטרה לשפר את תנאי המאסר של האסירים הביטחוניים בישראל, וכאשר הוא ממצב עצמו כמנהיג העתידי של העם הפלסטיני, ראוי להיזכר מי הוא באמת מרואן ברגותי, ולנסות להבין מה מוביל רבים וטובים בשמאל הישראלי לתמיכה נלהבת במי שאחראי לרצח ישראלים חפים מפשע ברחובות ישראל, ואף הודה בכך בפה מלא במהלך חקירתו.

ברגותי טען במשך שנים כי הוא מתנגד לרצח חפים מפשע וכי הוא מצדד רק ברצח חיילים, אולם בפועל המשיך לרצוח ללא אבחנה. הוא גם היה אחד הבכירים הפלסטינים הראשונים שהציע להבדיל בין "מתנחלים" לאזרחי ישראל שבתוך גבולות 67'. את הראשונים, הוא טען, מותר לרצוח במסגרת "התנגדות לכיבוש", אך באחרונים עדיף שלא לפגוע. לא מן הנמנע שההבחנה הזו היא שמצאה חן בעיני גורמים בשמאל הקיצוני. כך או כך, בחקירתו הודה ברגותי עצמו כי הניע פיגועים נגד חפים מפשע גם בתוך תחומי הקו הירוק. כל זה לא גורם למעריציו לתהות על ערכן של הצהרותיו הנוכחיות בנוגע לשאיפתו לשלום.

התסביך של השמאל הישראלי בנוגע לברגותי איננו חדש. במשך שנים, עוד לפני שנכלא, תחזקו גורמים בשמאל הישראלי קשר עם המנהיג הפלסטיני הצעיר והכריזמטי. חיים רמון, המתואר כ"חבר קרוב" של ברגותי, נפגש עמו "מדי שבוע" שנים לפני שנעצר, כך על פי דבריו ל'הארץ'. גם יו"ר מרצ לשעבר חיים אורון קיים עם ברגותי קשרי ידידות עוד לפני שנשפט ונכלא בישראל, והגביר אותם לאחר מכן. אליהם מצטרפת שיירה ארוכה של בכירים בשמאל הישראלי שעולים לבקר את ברגותי באופן קבוע בכלאו כבר למעלה מ־15 שנה. בזמן שיד אחת לגמה קפה עם ידידים מהשמאל הישראלי, היד השנייה הידקה חגורות נפץ על מחבלים מתאבדים שנשלחו לריכוזי אוכלוסין בישראל.

אישיות ערמומית ורבת פנים

הקריאות לשחרור ברגותי והטענה כי מדובר בשוחר שלום ובמי שיצעיד את הפלסטינים לעבר שלום אמיץ עם ישראל, לא צצו באופן מקרי. מדובר בתוצר של מכונת תעמולה משוכללת שברגותי עצמו לוקח בה חלק, ואשר מטרתה להכשיר את הלבבות בקרב הציבור הישראלי לקראת שחרורו, תוך ניסיון לצייר את דמותו כלוחם חופש אזרחי ולהתכחש לשבילי הדם שהותיר אחריו.

"ברגותי מבין שאין לו דרך אחרת להשתחרר מהכלא ללא מהלך ציבורי גדול בדעת הקהל הישראלית, לכן הוא מתבטא באופן שנוח לאוזן הישראלית לשמוע. אבל זו הונאה", אומר ל'מידה' אל"מ ד"ר משה אלעד, ששימש בעבר מושל ג'נין ובית־לחם והכיר את ברגותי באופן אישי.

"הראשון שהוא הזמין לפגישה היה דווקא אדם מהימין, את גדעון עזרא ז"ל, שאפילו השתכנע וקרא לשחרורו. הוא ידע שדרך אנשי ימין זה יהיה קל יותר", מספר אלעד. "גדעון עזרא סיפר לי בזמנו מה היה במפגשים. הוא היה מסביר כיצד ימתן את החברה הפלסטינית וילך לשלום, וניסה לשווק את עצמו כפוליטיקאי שניתן יהיה לעשות איתו עסקים בעתיד".

ברגותי משקיע בתחזוק קשרים עם גורמים רבים בשמאל הישראלי, אולם מי שמנצחת על הקמפיין מבחינה תקשורתית וציבורית מחוץ לכותלי הכלא היא רעייתו, פדווה. לפי המתואר בכתבת פרופיל מחמיאה שפורסמה על ברגותי לפני כשנה בעיתון 'הארץ', מאז כליאת בעלה מנהלת פדווה קרן הממומנת על ידי הרשות הפלסטינית, ו"שנועדה ליצור לחץ בינלאומי שיביא לשחרורו, תוך טיפוח מיתוס הדומה מאוד לזה שהתפתח סביב המנהיג בשנות האפרטהייד בדרום אפריקה".

כחלק מהקמפיין, ב־2016 חתמו שמונה זוכי פרס נובל לשלום, בהם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר ודזמונד טוטו, ממנהיגי מאבק השחורים בדרום אפריקה, על מכתב שבו קראו לשחרר את ברגותי ותיארו אותו כאביר זכויות אדם וכלוחם זכויות מיעוטים. חלקם אף שיגרו מכתב לוועדת פרס נובל וקראו להעניק לברגותי את הפרס, תוך שהם מציינים את מחויבותו לדמוקרטיה, לזכויות אדם ולשוויון בין גברים לנשים. באותה כתבה ב'הארץ' מוצג ברגותי כאיש הגות וקורא ספרים מושבע, הומניסט דגול ואפילו סוג של פמיניסט, ובעיקר כפרטנר פלסטיני אידאלי.

לדברי אלעד, למרות הניסיון לצבוע את ברגותי כאדם מתון, הוא מעולם לא היה כזה. "כשעסקתי ביישום הנספח הביטחוני של הסכם השלום בסוף שנות התשעים, תמיד ידענו שיש לנו שניים: את ג'יבריל רג'וב שקיבל משכורת מערפאת כדי ליישם את ההסכם, ואת ברגותי שקיבל כסף כדי לסכל את ההסכם. הוא היה מתגאה שיש לו אלפי חמושים שיהיו מוכנים ברגע האמת לתקוף את אנשי הרשות הפלסטינית על בגידתם. הוא מעולם לא היה בעד הסכם השלום. הוא היה בעמדה של פארוק קדומי שהיה מספר 3 באש"ף והוביל את ההתנגדות מתוך אש"ף להסכם", מתאר אלעד.

"אני לא שירתי ברמאללה אלא בג'נין, אבל אני זוכר היטב את הדיווחים של האנשים שלנו מרמאללה שתיארו אותו כגורם קיצוני ומתסיס", ממשיך אלעד. "בזמן שאנחנו ניהלנו מפגשים עם אנשי 'אגף השלום' של הרשות הפלסטינית, ברגותי הטיל אימה ברחבי רמאללה ועשה הכול כדי לפוצץ את המגעים העדינים. הוא עודד פגיעה בחיילי צה"ל, הטיף לירי על התנחלויות, ואיים גם על עמיתיו שנפגשו עם ישראלים ש'יומם יגיע".

למרות כל מה שמנסים לספר, משוכנע אלעד, ברגותי היה טרוריסט כל חייו ונשאר כזה. "הוא מספר שהוא התמתן כי הוא רוצה להשתחרר, אבל ברגע שהוא יהיה בחוץ לאף אחד לא תהיה שליטה עליו. נישאר עם ההבטחות ביד. הוא יהיה חייב להוכיח שהוא לא קנה את שחרורו בתמורה לדיל עם ישראל. סף הבגידה והחשדנות בחברה הפלסטינית מאוד נמוך, וברגותי לא ייפול בזה".

אלעד מתאר את ברגותי כאישיות ערמומית ורבת פנים, מה שמסביר לטענתו את העובדה שרבים כל כך נפלו שבי בקסמיו. לדבריו, יש כאן פרדוקס אבסורדי לחלוטין: בעוד שהפופולריות של ברגותי בקרב השמאל הישראלי מתבססת דווקא על התדמית הפרגמטית שלו, ברחוב הפלסטיני הוא זוכה לאהדה דווקא בשל התדמית המיליטנטית שלו.

לדברי אלעד, ברגותי סוחב איתו תסביך רב־שנים של ניסיון למצב את עצמו כמנהיג בשיעור קומה. "שנים הוא חולם להיות סוג של נלסון מנדלה פלסטיני, זה לא משהו חדש. הכלא העצים את זה. אני זוכר כיצד למרבה הגיחוך הוא אפילו ניסה למתג את עצמו כמנהיג פועלים", נזכר אלעד. "אפילו הזמינו אותו לארגונים בינלאומיים כמנהיג פועלים – אף שמעולם לא היה לו קשר לפועלים, והוא גם לא נלסון מנדלה. ברגותי הוא רוצח חסר עכבות, שבנה את הכריזמה שלו בדם ושהאלימות זורמת בעורקיו".

מיוסי שריד עד ציפי לבני

ואכן, הקמפיין המשומן שהפעיל ברגותי קצר הצלחה לא מבוטלת, כאשר בשנים האחרונות הקריאה לשחררו גלשה ללב המיינסטרים של השמאל הישראלי. כך למשל, באתר הרשמי של מרצ מופיעה קריאה ברורה לשחרור ברגותי, "אחד התומכים המובהקים ביותר של תהליך השלום עם ישראל". במרצ מלמדים זכות על פעילות הטרור של ברגותי, ומסבירים כי "משהתמהמה ההסכם לבוא, הגיע למסקנה החמורה שעליו להשתמש בארגונו כדי ללחוץ על ישראל באמצעות האינתיפאדה".

גם ראשי מרצ לדורותיה – יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון והיו"ר הנוכחית זהבה גלאון – קראו לשחרר את ברגותי. אורון, אחד הישראלים הקרובים ביותר למנהיג הפלסטיני הכלוא ומי שאולי ביקר אצלו יותר מכולם, הוא מהקולות הבולטים הקוראים כיום לשחרורו. הסופר עמוס עוז העניק לברגותי באמצעות אורון את ספרו, ובהקדשה כתב: "בתקווה שנתראה בשלום ובחופש". במאמר המערכת של 'הארץ' הובעה תמיכה יותר מפעם אחת בשחרור הטרוריסט הכלוא.

הקריאות הללו אינן זרות גם לבכירי מפלגת העבודה ובהם ח"כ עמיר פרץ, שבשנים האחרונות הביע תמיכה פומבית בשחרורו של ברגותי. פרץ אף ביקר מספר פעמים את הטרוריסט המורשע בכלאו (בתשובה לשאלתנו טען דוברו כי פרץ שינה לאחרונה את דעתו). מי שעוד נפגשה עם המחבל המורשע היא ציפי לבני, שבהיותה שרת המשפטים נפגשה "באקראי" עם ברגותי בכלא הדרים כדי לבדוק אפשרות לקדם את השלום באמצעותו.

גם שר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן־אליעזר הביע תמיכה פומבית בשחרור ברגותי מהכלא, ואף הכריז כי "ייאבק למען שחרורו". בן־אליעזר איננו הבכיר היחיד במערכת הביטחון שקרא לשחרר את ברגותי; קדמו לו ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, סגן שר הביטחון לשעבר תא"ל (במיל') אפרים סנה, וכן דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו. איש הימין המזוהה היחיד שהצטרף לקריאות לשחרור ברגותי הוא כאמור סגן ראש השב"כ לשעבר, ח"כ גדעון עזרא ז"ל, שנימק את עמדתו בכך ש"מדובר במנהיג המחר של הפלסטינים".

"הקריאה לשחרור ברגותי נובעת מתוך הבנה שמדובר באדם מתון, שמייצג את הזרם בציבור הפלסטיני שרוצה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים", אומר ח"כ לשעבר חיים אורון בשיחה עם 'מידה'. לשאלה כיצד ניתן לתמוך בשחרור אדם שהודה ברצח חמישה חפים מפשע, משיב אורון כי הוא "לא נכנס לשאלה הזו", אולם מבקש להסביר כי "בכל מקרה את שיחות השלום נאלץ לנהל עם אלו שנלחמו בנו". לדבריו, פסילה של אדם שהשתתף במאבק הפלסטיני משמעותה סיכול כל סיכוי להידבר עם הפלסטינים אי־פעם.

אורון רומז על קונספירציה ישראלית כאשר הוא טוען שהמתנגדים לשחרור ברגותי מבקשים למעשה לסכל את השלום העתידי, שעשוי לדעתו להגיע כתוצאה משיחות עם ברגותי המשוחרר. אני מנסה להבין מאורון האם אין חשש שהאדם שתמך בעבר בטרור ושיגר מחבלים לעבר ריכוזי אוכלוסין, לא יחזור ויתמוך בטרור אחרי שישוחרר. לאורון אין ספק, לטענתו על סמך היכרותו עם ברגותי, כי הוא לא יתמוך שוב בטרור.

בדרכו של ערפאת

באווירה הנוכחית, שבה הדיון נע סביב השאלה האם ברגותי יהיה פרטנר פלסטיני טוב לישראל או לא, קל לשכוח מה הוביל את האיש להיות מושם מאחורי סורג ובריח. האדם שרבים בשמאל קוראים לשחרורו ומכנים אותו "נלסון מנדלה של הפלסטינים", הורשע, על סמך הודאתו המלאה, במעורבות ישירה ברצח חמישה ישראלים חפים מפשע. בכתב האישום שהוגש נגד ברגותי ב־2004 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא הואשם ברצח חמישה חפים מפשע על סמך הודאתו, ובמעורבות בעוד ארבעה פיגועים.

ברגותי הודה בחקירתו כי שלח את המחבל שהיה אחראי לפיגוע בתחנת הדלק בגבעת־זאב, שבו נרצחה יואלה חן. כמו כן הוא הודה בתכנון הפיגוע במעלה־אדומים, שבו נרצח הנזיר היווני ג'רמינו ציפוקטקיס. ברגותי הורשע לאחר שהודה כי נתן את אישורו לפיגוע במסעדת "סי פוד מרקט" בתל־אביב, שבו נרצחו שלושה ישראלים: רב־סמל סלים ברכאת, יוסף הבי ואלי דהן. למעשה, כתב האישום המקורי ייחס לברגותי מעורבות רחבה בפיגועי טרור רבים ואחריות לביצוע 37 פיגועים ופעולות טרור בין דצמבר 2000 לאפריל 2002, שבהם נרצחו 32 ישראלים נוספים. אולם בשל חוסר ראיות הוא זוכה ממרבית האישומים.

במהלך המשפט השמיע ברגותי כמה משפטים שגרמו כנראה לשמאל הישראלי להתעניין בו ובדעותיו, כאשר יצר בידול בין רצח מתנחלים לרצח ישראלים בתוך תחומי הקו הירוק. כמה חודשים לפני שנעצר על ידי ישראל פרסם ברגותי טור דעה ב'וושינגטון פוסט', ובו כתב בין היתר את המשפטים הבאים: "בעוד שאני, ותנועת הפת"ח שאליה אני משתייך, מתנגדים נחרצות לפגיעה באזרחים בתוך ישראל, שכנתנו העתידית – אני שומר לעצמי את הזכות להגן על עצמי, להתנגד לכיבוש הישראלי בתוך ארצי ולהלחם על חירותי".

בשלב הסיכומים של משפטו אף טען ברגותי כי הוא נגד רצח חפים מפשע באופן גורף: "אני נגד הרג חפים מפשע, נגד רצח ילדים ונשים". אולם כאשר בוחנים את מעשיו בפועל מתברר כי ברגותי לא היסס לאמץ דיבור כפול, בדומה לסגנון ההתנהלות שאפיין את מורו ורבו יאסר ערפאת. בזמן שהצהיר על התנגדותו לפגיעה בחפים מפשע, הוא המשיך לקדם רצח ישראלים. בפסק הדין הסתירה הזו מופיעה שחור על גבי לבן: "הוכח מעל לכל ספק שהנאשם נטל חלק ועמד בראש פעילות רצחנית שמטרתה פגיעה בחפים בפשע, כולל פיגועי התאבדות… "ברגותי תמך בגלוי בביצוע פיגועים כנגד חיילים ומתנחלים, כולל נשים וילדים".

השופטים הדגישו כי בניגוד מוחלט להצהרתו הוא לא חדל לתמוך באנשיו ולסייע להם באספקת כספים ואמצעי לחימה, גם כאשר נוכח שוב ושוב שהם מבצעים פיגועים כולל פיגועי התאבדות בתוך שטחי הקו הירוק, וזאת בניגוד מוחלט להצהרותיו. לפי השופטים, "בכך הוא הביע את הסכמתו לכל סוגי הפיגועים שביצעו אנשי השטח של הפת"ח, ועודד את פעילי הפת"ח לבצע פיגועים כנגד ישראל ואף שיבח את מבצעי הפיגועים כולל אלו שבוצעו בתוך ישראל". השופטים התייחסו גם לדבריו של ברגותי שלפיהם הוא פוליטיקאי שחתר לשלום, וכתבו: "נראה כי מבחינת הנאשם הדרך לשלום עוברת בנתיב דמים של הטרור".

"בשמאל הישראלי משתוקקים לאמץ פרטנר בכל מחיר, ובוחרים להתעלם מהבעייתיות הרבה של ברגותי", אומר אל"מ משה אלעד. "אם הוא ישוחרר זו תהיה בכייה לדורות. אין מחרחר מלחמה גדול ממנו. הוא מנהיג בצלמו ובדמותו של יאסר ערפאת. מניפולטור שיודע לדבר עם הישראלים, אבל לא עזב את הנשק מעולם. עם האנרגיה ורוח הלחימה שהוא מייצג עבור הרחוב, ועם אתוס האסיר המשוחרר על גבו, אם יש מנהיג פלסטיני שיכול להצית אינתיפאדה נוספת – זה רק ברגותי".