עולם בהתאמה אישית

הפרסומות של גוגל והפיד של פייסבוק, האתר האישי של הבנק ואפילו העננים – כולם למדו לקרוא את המחשבות שלנו ולפעול בהתאם. כלומר לא ממש

הכל בשבילי. דוכן פייסבוק במנהטן, צילום: סרג' אטאל /פלאש90

הָעֲנָנִים אוֹרְבִים לִי כְּשֶׁקּוֹרִים אָבִיב אוֹ סְתָיו כָּאן
וּמִסְתַּכְּלִים לִי בָּעֵינַיִם וְעוֹשִׂים לִי דַּוְקָא.
אִם מִשְׁקָפָשִׁים עַל עֵינַי – בְּפֶרֶץ גַּחֲמָה
הֵם מִזְדָּרְזִים לִפְרוֹס וִילוֹן אָטוּם עַל הַחַמָּה;
אַךְ מִשֶּׁמִּשְׁקַפְשַׁי הוּסְרוּ וְאֻפְסְנוּ בַּתִּיק
סָרִים הָעֲנָנִים לַצַּד – לֹא צֵל וְלֹא בָּטִיח.
אֲנִי מֵסִיר, אֲנִי מַחְזִיר, וְהֵמָּה נִרְצָעִים לִי:
רוֹקְדִים לְפִי חָלִיל שֶׁלִּי אֶת מָה שֶׁלֹּא מַתְאִים לִי.

 

אֲבָל כֹּחָם שֶׁל הֶעָבִים דַּקִּיק כִּמְעַט כְּסוּג שֶׁל
קְלִפַּת הַשּׁוּם אֶל מוּל מַחְלֶקֶת הַפִּרְסוּם שֶׁל גּוּגֶל.
עֵינֵי הַגֹּלֶם בְּרֹאשׁוֹ וְהֵן כְּבָר מְבִינוֹת:
קָרָאתִי מַשֶּׁהוּ – מַשְׁמָע אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת
אֶת הַנּוֹשֵׂא וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת פִּסְלוֹ מִפְּלַסְטִיק;
מָה שֶׁנָּכוֹן בְּיֶתֶר שְׂאֵת אִם גַּם מַמָּשׁ חִפַּשְׂתִּי
אֵיזוֹ מִלָּה בִּמְנוֹעוֹ: הוּא כֶּתֶר לִי יִמְכֹּר
אִם רַק הִקְלַדְּתִּי אַבְשָׁלוֹם, וְתַנּוּרִים אִם קוֹר.

 

וְיֵשׁ גָּבוֹהַּ מִגָּבוֹהַּ. יֵשׁ רַב-רַב-עָנָן.
הֲלֹא הוּא פֵייסְבּוּק. הוּא נָבִיא חָכָם מֵרַבָּנָן.
הוּא מְצוֹתֵת לַצֶּ'ט שֶׁלִּי, מַסְתִּיר אֶת הַקְּלָפִים,
וְאָז מַזְרִיק אֶת הַנּוֹשֵׂא לַוְּרִיד שֶׁלִּי, לַפִיד.
כָּתַבְתִּי מַשֶּׁהוּ בַּדּוֹאַל – וּמִיָּד צִיטָטוֹת
וַאֲמָרוֹת עַל הָעִנְיָן קוֹפְצוֹת עָלַי בִּסְטָטוּס
שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא קָרָא. אֲבָל הַשִּׂיא נִשְׁבַּר
כְּשֶׁהִתְנוֹסֵס לִי לַפַּרְצוּף בְּאֹרַח לֹא מֻסְבָּר
מָה שֶׁאָמַרְתִּי בְּחַדְרִי שְׁנִיָּה וָרֶבַע קֹדֶם
וְשֶׁשָּׁמְעוּ רַק אַלְגּוֹרְיתְמוֹס וְאָזְנֵי הַכֹּתֶל.

 

קִצּוּר דְּבָרִים: כָּל הָעוֹלָם סוֹבֵב כַּיּוֹם סְבִיבִי
וּמְגַיֵּס לְצֹרֶךְ כָּךְ עָנָן וְגַם נָבִיא.
אַךְ כָּל הַלָּלוּ הֵם כְּזֶלְדּוֹת לְעֻמַּת הַטַּנְק
הַמּוֹדִיעִינִי-נְבוּאִי-אִישִׁי: אֲתַר הַבַּנְק.
רַק הוּא יוֹדֵעַ לְלִבִּי. אֶל חֶשְׁבּוֹנִי יַבִּיט:
אִם מִינוּס לִי, יַצִּיעַ הַלְוָאָה רַבַּת רִבִּית,
וְאִם קְצָת פְּלוּס אֶצְלִי – יַפְצִיץ לִי אוֹפְּצְיָה מְעַלֶּפֶת:
פִּקְּדוֹן פְּלָאִים פִּיקַנְטִי (רַק מֵרַף שֶׁל מֵאָה אֶלֶף).
נִצְרָךְ אוֹ קֹרַח, זֶה אוֹ זֶה. אוֹ בּוּץ בּוֹהֵק אוֹ בְּלַאי.
אַךְ מָה אִכְפַּת לִי: הָעוֹלָם נִתְפָּר כַּיּוֹם עָלַי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. צור, האם היית בן החיים כשאלתרמן נפטר..?
    כי אם כן, זה ממש-ממש מוזר
    אני מוכן להישבע, בין אם ישן או ער
    שאתה מגלגולו של אותו המשורר