האם בנט ממשיך את מלחמתו של פירון בחופש החינוך?

בשם ה'שוויון' והאחידות הכפויה, משרד החינוך הכריז מלחמה על בית הספר הריאלי בחיפה. במקום ללמוד מהצלחתו של מוסד ותיק ומוערך, במשרד בוחרים להיאבק באיי האיכות הבודדים במערכת

בנט ופירון. צילום: אורי לנץ, פלאש 90

בשנים האחרונות מתנהל מאבק ממושך בין בית הספר הריאלי בחיפה על מוריו, הוריו ותלמידיו, ובין משרד החינוך. זהו מאבק רווי רגשות ויצרים: מצד אחד עומדים הורים ותלמידים שרוצים להמשיך לשלוח את ילדיהם למוסד איכותי בן 104 שנים, אשר הצמיח מנהיגים ישראלים רבים; מנגד ניצב משרד החינוך, השואף לקדם בכל מחיר חינוך שוויוני בישראל. הריאלי, כמוסד אליטיסטי, לא תואם את הפרדיגמה הזו.

במוקד המאבק עומדים תשלומי ההורים שבית הספר גובה והליך המיון שהוא מקיים כדי לשמר את אופיו וייחודו, הסותרים את מדיניות משרד החינוך בשנים האחרונות. הרוחות בקהילת בית הספר סוערות, וההורים והמורים מתרעמים על ההתערבות הממשלתית הבוטה בחופש הבחירה שלהם בחינוך ילדיהם.

"המאבק שלנו הוא מאבק בסיסי, אנחנו נאבקים על זכותו של האדם לבחור", אמרה ליאת בודקר, אם לתלמידים בבית הספר וממובילות המאבק.

מנדי רבינוביץ', ממנהלי בית הספר, הסביר את עמדת המוסד: "אבסורד שמשרד החינוך מתעסק בכספים במקום במצוינות. התקציב שלנו שווה בממוצע לתקציב של בתי ספר אחרים בישראל פר תלמיד, ואנחנו מצליחים להגיע להישגים גבוהים מאוד. אם למשרד החינוך חשובה המצוינות, נשמח לקבל מימון כמו כל בית ספר בישראל. כך נוכל להוריד את תשלומי ההורים, ולשמור על החופש המקצועי שלנו שמוכיח את עצמו כבר 104 שנים… הפקידים רוצים לכופף אותנו ולגרום לנו לוותר על מה שאנחנו מאמינים בשם צמצום הפערים. לא מצמצמים פערים באמצעות כיפוף".

אחת האמהות שהפגינו נגד התערבות משרד החינוך, ביטאה את העניין בפשטות ובמרירות: "קחו את האלו שטובים, ותורידו אותם למטה. שכולם יהיו זבל".

ייבוש מכל הכיוונים

כדי להבין טוב יותר במה מדובר, הנה קצת רקע: בתקופת שר החינוך הקודם, שי פירון, הוחלט על סדרת צעדים שמטרתם קידום השוויון וחיזוק החינוך הציבורי בישראל. חלק מצעדים אלו כוונו לשיפור איכות בתי הספר הממלכתיים הנמצאים בשליטת משרד החינוך, אך חלק בלתי נפרד של התכנית כלל הכרזת מלחמה בתופעת בתי הספר ה"פרטיים" והאיכותיים, המגלמים בעצם קיומם את "אי השוויון" השנוא.

בישראל ישנם כ־1,500 מוסדות פרטיים ופרטיים למחצה, או במינוח הפורמלי: "מוכר שאינו רשמי" (200 מוסדות נוספים, רובם המכריע חרדיים, מוגדרים "מוסדות פטור"). רוב המוסדות ה"מוכרים שאינם רשמיים" הם חרדיים או מוסדות לחינוך מיוחד, ורק פחות מ־600 הם ממלכתיים וממלכתיים־דתיים.

מוסדות אלו אינם פרטיים לחלוטין. הם אמנם נהנים מחופש ניהולי רחב יחסית, הבא לידי ביטוי בכך שקל להם יותר לסנן תלמידים בקבלה, הם אינם תלויים באזורי רישום ויכולים לקבל תלמידים מכל הארץ, והם רשאים לגבות כספים נוספים מהורי התלמידים. עם זאת, גם בתי ספר אלו נתונים לפיקוח מסוים של משרד החינוך, מחויבים ללמד חלק מתכני המשרד, ורובם הגדול מקבלים מימון ציבורי משמעותי מאוד – עד 75% מהמימון של בית ספר ציבורי רגיל. מספר המוסדות היסודיים והעל־יסודיים שאינם מקבלים כלל מימון מהמדינה, עומד על פחות מ־20.

הרוב הגדול של בתי הספר ה"פרטיים" הוקמו כדי להעניק חינוך על בסיס ערכי הקהילה והתרבות שאליהם משתייכות משפחות בית הספר – כמו, למשל, בתי הספר החרדיים והנוצריים. במקרים אלו לא מדובר בבתי ספר אליטיסטיים המיועדים לקהל ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, אלא בדרך כלל להפך.

לצד מוסדות אלו קיימת קבוצת בתי ספר איכותית, המשתמשת בחופש שמעניק לה מעמד "המוכר שאינו רשמי" כדי לקיים מסגרת חינוכית ייחודית, האמורה להעניק לילדים חינוך העולה ברמתו על זה שיקבלו בבית ספר ממלכתי. עם הקבוצה הזו נמנים בתי הספר הדמוקרטיים, בית הספר לטבע בתל אביב, 'הכפר הירוק' – וגם בית הספר הריאלי בחיפה.

ב־2013, בתקופת השר גדעון סער, גרם משרד החינוך לסגירת בית הספר האקסקלוסיבי במיוחד 'חברותא', שגבה מתלמידיו סכום של 35 אלף שקל בשנה, על ידי כך שנמנע מלתת לו רישיון ומימון. המקרה ההוא היווה סנונית מקדימה למה שהתרחש בהמשך.

בתקופת השר פירון נוספו טקטיקות נוספות למלחמה בבתי הספר הפרטיים למחצה, כפי שתיארה מרב ארלוזורוב בסדרת כתבות ב'דה מרקר'. ראשית, במשרד החינוך הוחלט על קיצוץ ענק, ככל הנראה במטרה "לייבש" את בתי הספר. באופן מפליא (ומפלה), הקיצוץ דילג על מרבית בתי הספר החרדיים. רבים מבתי הספר האחרים ניסו לעתור לבג"ץ. בתי הספר שסבלו מהקיצוץ היו בעיקר הנוצריים, החילוניים והממלכתיים־דתיים. כדי להתמודד עם הקיצוצים נעזרו בתי הספר בשילוב של הגדלת תשלומי ההורים וגיוס תרומות. משרד החינוך לא הסתפק בכך, ופעל גם לאכוף את האיסור על מבחני מיון לתלמידים, עניין שעד אז לא נאכף באופן רציני.

למרות קיומם של מבחני מיון בבתי ספר רבים בארץ, באורח פלא "התגלו" מיונים דווקא בבית הספר הריאלי בחיפה, בבית הספר לטבע ובבתי הספר הנוצריים (רשימה חלקית), ומשרד החינוך דרש שהם ייפסקו.

אם לא היה די בכל זה, כדי לוודא הריגה הוציא פירון חוזר מנכ"ל שכוון ישירות לבתי הספר היוקרתיים, והגביל את גובה שכר הלימוד שניתן לגבות מהורים. שמעתם נכון: משרד החינוך לא מרשה להורים שרוצים לשלם מכיסם הפרטי לטובת חינוך ילדיהם לעשות זאת, ולמעשה מחייב את כולם להיכנס לסד הממלכתי של החינוך הציבורי. העיקר שיהיה שוויון.

עם קיצוץ בתקציבים הממשלתיים, ותחת מגבלות מלאכותיות על תשלומי ההורים, לא נותרו למעשה לבתי הספר הפרטיים מקורות מימון.

בבתי הספר יצאו למאבק ציבורי בגזרות הללו, כולל עתירות לבג"ץ. לאחר מאבק ממושך הוחלט על הקמת ועדת חריגים במשרד החינוך, שתקבע כמה שכר לימוד ניתן לגבות במקרים שונים. במסגרת הוועדה נוצרה מלחמת התשה בין משרד החינוך למקרים "מיוחדים" ובהם בית הספר הריאלי בחיפה, שנראה כי משרד החינוך רואה בו סמל למאבקו למען "שוויון".

שכר הלימוד המקסימלי בבית הספר הריאלי בחיפה כיום הוא כ־17 אלף שקל בשנה. על פי הערכות, אם התקנות החדשות של משרד החינוך יאכפו, בית הספר לא יוכל לגבות יותר מ־5,000 שקל לשנה.

בית הספר הריאלי יצא למלחמה. הנהלת בית הספר הכריזה שהיא לא תקבל שום הגבלה ממשרד החינוך, ואם לא תהיה לה ברירה היא תוותר באופן מוחלט על מימון משרד החינוך, ותגבה כ־4,000 שקל בחודש מכל תלמיד (48 אלף שקל לשנה). משרד החינוך מצדו גם הוא מגלה קשיחות, ועד למועד כתיבת שורות אלו לא נמצא פתרון.

מודל לחיקוי, לא למלחמה

ומה חושבים במשרד החינוך? לפני כשבוע התקיימה הפגנת הורים מול ביתו של שר החינוך ברעננה. בנט יצא אליהם, ואמר את הדברים הבאים: "בקדנציה הקודמת נעשה מהלך, לא שלי, אבל הכוונות טובות. המהלך היה כדי לצמצם פערים במדינת ישראל. אני בא מהשוק החופשי, אני מאמין בתחרות. אבל אם נאפשר תחרות פתוחה לגמרי במדינת ישראל, לאורך זמן, יהיו בתי ספר עם השקעה כספית אדירה של הורים, והם ישאבו את החזקים ביותר כלכלית בלבד… ברמה לאומית, אנחנו נאפשר הקמת בתי ספר במימון בלתי מוגבל – אבל בלי מימון של המדינה. אנחנו רוצים את הכסף של המדינה בשביל לצמצם את הפערים ולהרים את החלשים".

אף שמשרד החינוך ממשיך במדיניות פירון, נראה כי בנט מעוניין להחריג את הריאלי, כנראה מתוך הכרה במעמדו. "ביום הראשון שהוא [המנכ"ל החדש של משרד החינוך, שמואל אבוהב] נכנס למשרד, אמרתי לו 'אנחנו מצילים את הריאלי'", אמר בנט להורים, והסביר לקהל כי גם בית הספר יהיה חייב להתגמש, וכי כל קריטריון החרגה יהיה חייב לעמוד במבחן בג"ץ. הדברים הללו עדיין לא מרגיעים את ההורים, שכן טרם ברור איזו נוסחה תוכל "להציל את הריאלי" וגם לספק את כל הצדדים.

משרד החינוך משַחק משְחק מסוכן. בתרחיש האופטימי, יקרה אחד מהשניים: בתי הספר הפרטיים־למחצה ישרדו במציאות החדשה, או ייטמעו באופן מוצלח במערכת הציבורית; בתרחיש הפחות אופטימי, חלק מבתי הספר יהפכו לאולטרא־אקסלוסיביים, ויתחילו לגבות תשלומי עתק מעשירים בלבד; חלק מבתי הספר יקרסו, וחלק מבתי הספר ייטמעו בתוך המערכת הציבורית, ויהפכו לבינוניים בעקבות המעבר לשליטת מערכת החינוך וארגוני המורים.

ההשפעה של מהלך כזה על ה"חלשים" וצמצום ה"פערים" תהיה אפסית: ההורים בעלי האמצעים ימשיכו להשקיע מכספם בחינוך ילדיהם – בחוגים, בשיעורים פרטיים ובהעשרות שונות. אך זו תהיה מכת מוות למוסדות המצטיינים, שמפיקים במשך עשרות רבות של שנים בוגרים איכותיים המשתלבים בהנהגת המדינה ובהובלת המשק.

במשרד החינוך מוטרדים מכך שבתי הספר הפרטיים שואבים כוח אדם איכותי, כספים, ותלמידים איכותיים. בעיקר משתגעים שם מזה שבתי הספר מצליחים היכן שהמשרד נכשל. בראיית עולמם של אנשי המשרד, מדובר במשחק סכום אפס: הצלחת בתי הספר הפרטיים באה על חשבון המערכת הציבורית, ודופקת את התלמידים שלא זכו ללמוד במסגרות האליטיסטיות.

מערכות החינוך הציבוריות בכל העולם מצויה במשבר, ונתוני הבנק העולמי מראים כי החינוך הפרטי צומח בכל העולם. שרת החינוך החדשה בממשל טראמפ היא תומכת נלהבת של החינוך הפרטי. בכל העולם חושבים מחדש על חינוך, וישנה תחושה של שינוי באוויר – ולא רק בהיקף לימודי המתמטיקה הנדרשים.

במקום לראות בהצלחה של הריאלי מודל לחיקוי שצריך לאמץ את לקחיו בכל המערכת, המשרד מכריז מלחמה על התחרות, ורוצה להפוך למונופול הבלתי מעורער של החינוך בישראל. במקום לקדם את החינוך הפרטי והפרטי למחצה, ובמקום לטפח את היזמות החינוכית ולהשתמש בהצלחות שלה כדי לטייב את המערכת – משרד החינוך עסוק במלחמה חסרת שחר נגד ההצלחות הבודדות של המערכת. חבל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. בנט מתנהג כמו אח תאום של יאיר לפיד – הכיפה שעל ראשו היא אחות תאומה לכיפה שעל ראש אברום בורג:

    בנט מודיע על זכייתו של פרופ׳ שולמן, פעיל שמאל בדרום הר חברון, ממייסדי תעאיוש, בפרס ישראל:

    http://rotter.net/forum/scoops1/288671.shtml

    ‎‎בנט נפגש עם יוסי ביילין ומכתיר אותו בתארים "איש חכם וציוני גדול":

    http://rotter.net/forum/scoops1/293555.shtml

    בנט מאשר קביעות למפמ"רית השמאל יעל גוראון:

    http://rotter.net/forum/scoops1/382749.shtml

  2. המציאות בכל העולם היא שאנשים עם כסף רב יצליחו ומצליחים להקים כל מיני בתי ספר פרטיים לילדים שלהם ללא קשר אם משרד חינוך כלשהו יסכים או לא. ברור הוא שאפשר תמיד להקים בית ספר פרטי שאינו מקבל תמיכה מהמדינה. גם בכל מיני מדינות מתפתחות העשירים שולחים את ילדיהם ללמוד בחו"ל בכל מיני פנימיות בהן התלמיד מקבל חינוך מעולה. אין שום אפשרות למדינה לעצור את זה. זה נכון בכל מקום כולל רוסיה הקומוניסטית לשעבר וסין הקומוניסטית דהיום. זה גם מראה שכל תלמיד יכול להיות מצוין אם נותנים לא את הכלים להיות מצוין. קיים גם תחום אחר כמו בית הספר הראלי שבו ההורים עשירים יחסית אבל עדיין צריכים תמיכה של המדינה כדי לממן את הלימודים. מצד אחד המדינה צודקת כי אין לה עניין לממן בית ספר שאינו פתוח לכל ובעצם רק כמה יחידי סגולה באים בשעריו באמצעות קשרים כאילו או אחרים. אולי המדינה אינה מעוניינת לממן בית ספר לקבוצה מסויימת של האוכלוסיה. לכן נראה לי הגיוני שאם בית ספר מסוים מעוניין לשמור על מסורת כלשהי עדיף שאותו בית ספר יהפוך לגמרי לפרטי ולא יבקש תמיכה מהמדינה.

    1. הטעות שלך היא שאתה חושב שה"מדינה" מממנת. ההורים, באמצעות המסים שהם משלמים, הם המממנים. אם המדינה לא רוצה לממן, שתתכבד ותחזיר את החלק היחסי של תקציב החינוך מתוך תקציב המדינה, כזיכוי מס להורים ששולחים את ילדיהם לחינוך פרטי.

    1. בנט לקח על עצמו להיות סוס טרויאני של השמאל במחנה הדתי-לאומי והשמאל דואג להוציא לו שם של דתי-לאומי קיצוני כדי להשכיח מאנשי המחנה הדתי-לאומי את העובדה שכל פעולותיו של בנט נעשות לחיזוק השמאל:

      http://www.zeevgalili.com/2013/03/17855

  3. שוויון בחינוך זה יפה ונכון, בכלל שוויון זה נהדר, אך צריך להשתמש בזה נכון. לשוויון בחינוך, למשל, צריך לדאוג מלמטה, להשקיע שם. למעלה הם יסתדרו כבר לבד.

    1. הפוך גוטה.
      שיווין בחינוך זה אסון. זה מתסכל גם את החזקים וגם את החלשים.
      יש כאלה הדורשים חיזוק והשקעה עודפת בלימודים, ויש כאלו שצריכים אפשרויות לאתגר, להתפתח ולהצטיין. כשאתה גוזר שיוויון – אתה מאבד את שניהם.
      יתרה על כך, מי שמושך את המשק קדימה הם אותם מצטיינים ולכן אם אין ברירה וחייבים לבחור במי להשקיע – מבחינת המשק עדיף דווקא במצטיינים ולא בחלשים.
      המצטיינים באמת יסתדרו לבד, השאלה האם אתה רוצה שהם "רק" יסתדרו או שימצו את הפוטנציאל שלהם? עבורי התשובה לשאלה זו – ברורה.