"הקרבנות" הפלסטיניים של יום הזכרון האלטרנטיבי – מחבלים עם דם על הידיים

כשבודקים מי הם הפלסטינים שארגון השמאל הקיצוני 'פורום המשפחות השכולות' מבקש לזכור, מתברר שמבחינתו רוצחים וקרבנותיהם נמצאים במעמד שווה

לוחמי חופש? צילום: עבד רחים ח'טיב, פלאש 90

טקס הזיכרון המשותף לישראלים ולפלסטינים עורר בשבוע שעבר דיון ציבורי סוער. זו לא הפעם הראשונה שבה האירוע הזה מתקיים, אך הפעם צפה ועלתה שאלה נוספת: האם בין אנשי "פורום המשפחות השכולות", מארגני הטקס, מצויים קרובי משפחה של מחבלים?

נציג "פורום המשפחות השכולות" טען בראיון בגלי צה"ל שהוא אינו מכיר כאלה. גם בתגובה של אנשי הפורום, בעמוד הפייסבוק הרשמי של הארגון, הוצהר ש"אין בפורום קרובי משפחה של מחבלים", ומיד הודגש: "ישראלים או פלסטינים".

כדי לדעת מה המציאות, פנינו ב'פרספקטיבה' לאתר הארגון. חלק מהעובדות בו היו מעורפלות, וקשה היה להבין מהאמור באתר מה הרקע למותם של ה"קרבנות" הפלסטיניים והקשר שלהם לפעילות טרור. ובכל זאת, אחד הסיפורים המופיעים באתר מספק מענה מסוים לשאלה הזו.

זהו סיפורם של שני אחים, בני אותה משפחה, שנהרגו מאש צה"ל, שניהם בני עשרים וקצת במותם. סיפור עצוב של מוות כפול במשפחה. קרוביהם של האחים חברים בארגון "פורום המשפחות השכולות". באתר הארגון מכונים האחים "כמאל" ו"תייסיר", ללא שם המשפחה. את סיפורם מגולל בן המשפחה, אוסמה אבו־עיאש, המתאר את קורותיהם של השניים עד שנורו על ידי צה"ל ונפלו, זה אחר זה, בהפרש של שנה. גם תמונותיהם מוצגות באתר, פניהם של שני אחים צעירים שנקטפו. גם לשכול הפלסטיני, ידע הקורא, יש פנים.

אבל יש עוד כמה תמונות שנשמטו מהסיפור הזה: תמונה של תינוקת בת 9 חודשים. תמונה של בחור צעיר בן 27. תמונה של עשרות פצועים שרועים על המדרכה, ותמונות נוספות של אזרחים וחיילים – חלקם נפגעו מירי, חלקם נפגעו בהתפוצצות מטענים. האחים הללו אחראים למותם.

כמאל אבו־שהאב, האח הראשון, היה מעורב בפיגוע בנתניה לפני 15 שנה. שני מחבלים פתחו אז באש בטיילת העיר. השניים ירו צרורות לעבר עוברי אורח והשליכו רימון לתוך אחד המלונות באזור. כמאל סיפק להם את אמצעי הלחימה. אך לא רק להם. כמאל, שהיה פעיל ב'גדודי חללי אל־אקצה', היה חלק מחוליה צבאית שביצעה פיגועי ירי ופיגועי מטען. ברשימת מטרותיו היו חיילים ואזרחים.

בדו"ח של ארגון Human Rights Watch על פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים, העיד עליו אחד מאחיו, כי לפני שיזם התקפה  נהג כמאל לרוב להתייעץ עם שניים: נאסר עוויס ומחמוד אל־טיטי, "אבל בנסיבות דחופות הוא יכול היה להחליט על התקפה בעצמו".

הנה האנשים שעמם "התייעץ" כמאל: נאסר עוויס, ממפקדי 'גדודי חללי אל אקצה', האחראי להירצחם של לפחות 14 אזרחים ישראלים; ומחמוד אל־טיטי, ששימש מפקד ב'תנזים' והיה אחראי לתכנון פיגועי תופת שבהם נרצחו 11 אזרחים ישראלים.

אחיו של כמאל, תייסיר אבו־שהאב, הלך בעקבותיו. גם תייסיר היה פעיל ב"זרוע הצבאית של חמאס" והיה מעורב בהכנת מטענים, חומרי נפץ וחגורות נפץ. בתקופת האינתיפאדה השנייה, שבמהלכה בוצעו יותר ממאה פיגועי התאבדות, מדובר היה במצרך מבוקש.

אלו אם כן האחים "כמאל" ו"תייסיר", חברי חוליות טרור פעילים ונמרצים. מתוך למעלה מ־600 משפחות החברות בפורום המשפחות השכולות, דווקא סיפורם נכלל בין 19 הסיפורים הנבחרים המוצגים באתר.

מה עוד מסתתר ברשימת המשפחות החברות בארגון? אלו עוד טרוריסטים זוכים להלבנת מעשיהם הנפשעים? המידע המופיע באתר הארגון איננו מאפשר לדעת, אבל די במה שגילינו כדי להעלות שאלות קשות.

במרכז טקס הזיכרון האלטרנטיבי של "פורום המשפחות השכולות" עמד המשפט: "חולקים בכאב, בונים תקווה". המסר הגלוי של האמירה הזו פשוט: כולנו בני אדם, כולנו קורבנות הסכסוך, כולנו חולקים כאב משותף. אבל הנה המשמעות הסמויה: כאבם של הורים לתינוקת בת 9 חודשים שנרצחה, הוא בעל ערך שווה לכאבם של הורי המחבל שסיפק את הנשק לרוצחה.

___________

טל רפאל היא חוקרת בכירה בארגון 'קאמרה/פרספקטיבה'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

25 תגובות למאמר

  1. כדאי מאוד להכנס לאתר פרספקטיבה ולקרוא את הסיקור המלא.
    סיפור האחים הטרוריסטים אכן מרתיח, אבל האם ייתכן , רק לרגע, שנציג פורום משפחות שכולות צודק, וההורים נמצאים בארגון מתוך חרטה ורצון להגיע להדברות? אני מפקפקת, אבל אולי.

    באתר פרספקטיבה מובא גם סיפורו של יוסף עוויש, וזהו סיפור הרבה פחות חד משמעי. כדאי לקרוא אותו במלואו, וגם את הראיון עם אחיו במקור ראשון כאן

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/755/780.html

    הראיון מעורר מחשבה ביותר, והאח אינו מצטייר כטרוריסט מובהק. ייתכן בהחלט שהמוות שלו נבע מאי הבנה וממתח של חייל צעיר שטעה בהערכת הסיכונים.

    לפני ההתנפלות. אני תומכת ימין, אין לי קשר לפורום המשפחות, ואני מפקפקת מאוד בכוונות הטובות של המשתתפים הפלסטיניים בפורום.
    אבל דווקא קריאה המאמר הזה, במאמר התואם באתר פרספקטיבה ובקישורים , מוביל אותי לחשוב שארגונים מסוג זה יוכלו אולי להוביל למשהו חיובי בטווח הארוך. אולי.

    1. לא מתנפל בכלל. חושב שאת נאיבית ברמות מטורפות. אם באמת חשבת שהמארגנים לא ידעו או שאולי מדובר ב"צעיר שאינו מצטייר כמחבל מובהק".. אגב, איך נראה מחבל מובהק? ראית פעם מקרוב, בלבן של העיניים , מחבל אמיתי? מה ציפית שיהיה לו? זנב?
      לרוב הם נראים ונשמעים רגילים לגמרי, עד שאתה מקבל את החומר המודיעיני על החבילה שאתה יוצא לאסוף בלילה ואז אתה מבין כמה האיש רע.
      יוכלו להוביל למה בדיוק? לאצבע בעין? מה הבעיה של המטורללים הללו להלל ולשבח זכר מחבלים ברמאללה? במוקטעה? למה בתל אביב ולמה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.
      אגב, לאור התגובה שלך, מה בדיוק עושה אותך לתומכת ימין? לאור המניפסט המוזר שלך, את נשמעת מתאימה לגמרי להשתתף בטקס הזה בשנה הבאה ולהיות אפילו אולי אחת הנואמות שיספרו איך קריאה של מאמר הובילה אותך לחשוב שיש סיכוי לשלום בזכות האירוע המכונן הזה.
      12 שנים שהם מחללים את זיכרו של אחי שנפל, ואת זכר שני אחיי לנשק מהצוות שנפלו בפעילות מבצעית. מצער שאת יכולה לראות בכזה אירוע משהו חיובי.

    2. דפנה, גם אני איש ימין ואני איתך. להיות ימני זה לא מחייב להיות אידיוט צמא דם. גם אם הם מחבלים, גם אם הם רוצחים, הם כבר מתו. וטוב שכך. יש לנו פה משפחות של רוצחים שבאות לשבת עם ישראלים ולהגיד שהם נגד מלחמות, נגד הרג ונגד טירור. זה דבר חיובי. אני לא אזיל רבע דמעה על מחבל שמת, אני אחגוג על זה. אבל למשפחה שלו מותר להתאבל עליו ורצוי שבדרך של שלום מה שהן בדיוק עושים. מה עדיף שיתאבלו עליו בהכנת מטעני נפץ ?

  2. נכון – אבל
    מי אנחנו שנאמר לבני משפחות שכולות
    איך לשאת את כאבם – טועים או צודקים
    שיעשו מה שהם רוצים. לא מבין את ההתנפלות עליהם.
    גם קצת צניעות לא תזיק –
    ארבע בטטות שלא מבינות כלום
    הוציאו אותנו מלבנון.

    1. אין בעיה, יכולים לעשות ערבי גאלה לזיכרם של מחבלים מתים בג'נין, רמאללה, מוקטעה..היי..אפילו בעזה.
      לא תהיה לנו שום בעיה שתשאו את כאבכם על מחבלים מתים עם האחים שלכם בעזה.
      צניעות? ברור, מאחד כמוך שחושב שזה מרגש ערב עם הורי מחבלים לא מצפה למשהו אחר

    2. זיו, להיפך. האם החליטו לא לעשות את זה בעזה, אלא לבוא ללב ליבה של ישראל, למרות כל הכעס כךפיהם מהחמאס, ולבוא ולשבת איתנו, הישראלים שהרגו לה את הבן ( ובצדק הרגו, אין ווכוח, מחבל חייב למות) ולמרות הכאב והיגון, להחזיק לאמא ישראלית את היד ולהגיד לה שהיא בוכה לא רק על בנה אלא גם על הישראלים, כי כולנו בסוף בני אדם. זו צניעות, זו ענווה, זו גדלות רוח. לללבות שנאה ולנהטיף למלחמה על היום זו הבורות והסכנה. מי שרוצה לחיות על החרב לשארית ימיו וימי ילדין ונכדיו, שיבושם לו. לי נמאס לאבד חברים ובני משפחה במלחמות , גם אם הם צודקות.

  3. אין חדש תחת השמש. אמר החכם מכל אדם, שלמה.
    מאז ומתמיד היו בינינו כאלה שעזרו לאוייב. שהרסו אותנו מבפנים.

    1. היכן אתה רואה פה עזרה לאוייב. את האוייב צריך להרוג ובכל הכוח. האוייב הספציפי מת וטוב שכך. והמשפחה שלו, של המחבל המתועב הזה, באה לת"א, כן כן, לארץ האוייב שלהם, בשביל לשבת עם משפחות של ישראלים שבעצם הרגו להם את הבנים, להתעלות מעל רגשי הנקמה , ולהגיד די לאלימות , כן לשלום. זה משהו רע ? הם לא אמרו בוא נפוצץ ישראלים שהגו לנו את הבן שלנו, הם אמרו די לשפיחות הדמים. סופסוף יש ערבים "טובים" שרוצים שלום ואחווה במקום מלחמה, וכולכם קופצים. אני ימני בדם, וחושב שטקס זה הוא מבורך והלוואי שיהיו עוד הרבה כאילו, כי זה מראה שיש גם בצד השני בני אדם ולא כולם חיות טרף.

  4. מאמר חשוב שחושף את העיוות השכלי בו שרויים חלקים בחברה שלנו, אבל חשוב לציין משהו: כתבת ש"באתר הארגון מכונים האחים “כמאל” ו”תייסיר”, ללא שם המשפחה.", ובהמשך ציינתם את שמם ככמאל אבו־שהאב ותייסיר אבו־שהאב, למרות שבאתר של הפורום ההזוי הזה שמות המשפחה דווקא כן רשומים, ממש מתחת לתמונותיהם: כמאל אבו עיאש ותאיסיר אבו עיאש – לא אבו-שהאב כפי שציינת במאמר.

    האם יש כאן טעות?

    1. יתכן שמדובר על ניסיון מכוון לקשות על מציאת העובדות האמיתיות לגבי אחים כחלק מהסילוף וטיוח של האתר מדובר.
      מקווה שאני טועה.

  5. הבנים מחבלים, ההורים שלהם לא, וגם להם מותר לבכות על המוות של הילדים שלהם. אין כאן הלבנת פשעים ולא השוואה בין רוצחים לקרבנות. רק רצון משותף שכל המוות הזה ייפסק

  6. כשם שאנו איננו רואים בחיילינו רוצחים, כאשר הם הורגים בשדה הקרב פלסטינים חפים מפשע, וביניהם ילדים רבים, מוטב שנדע לקבל את קיומו של צד שני שלוחם בנו חזרה. גם כשהוא אלים ורצחני. אין בזה אישור של האלימות. אף צד איננו טהור. מלחמה היא קשה מאוד. אין בזה הנצחה של מעשי ההרג, אלא להיפך, הנצחת זכרם של בנינו שנהרגו למען שינוי הדרך לעבר הידברות והפסקת האלימות.

  7. מה נסגר אתכם אנשים ? אני ימני, אפילו ימני מאד. ואני לא רואה פה כל בעיה. הענמיין פה זה לא שיהודים זוכרים חללים פלסטינים, הקטע פה הוא שישנן משפחות של מחבלים עם דם או בלי דם, שבאות לישראל, לשבת ביחד עם משפחות שכולות ישראליות, ולבכות ביחד על מות הבנים, האבות ואחים ולהגיד די לשפיכות הדמים. תמיד אנו אומרים שאין עם מי לדבר, אין פרטנר, כולם רוצחים, כולם מחבלים. והנה, עד שסופסוף ישנם ערבים, אפילו משפחות של מחבלים, כן כן, מחבלים שאומרים עד כאן ! די לטירור , חלאס לאלימות , כולנו אחים, ובאים לישראל ביום הזיכרון בשביל להשתתף בטרס משותף, זה הרי מבורך. הלוואי שכל הפלסטינאים יבואו לציין את יום הזיכרון ולבכות על חללי צהל היקרים שלנו. אולי ככה בסוף נפסיק להילחם. אז די להתשגע מכל דבר ותחשבו בהיגיון. בואו ביחד נילחם בטירור ולא במשפחות שכולות ואנשים שנגד אלימות. דווקא העובדה שמשפחה של מחבל קיצוני שבאה לארץ ואומרת שזה היה טעות , ומצטערת על מה שעשה בנה, ולא שווה להילחם ולמות , זו הגדולה בעיני ומי שלא רואה כאן משהו גדול פשוט עיוור שרוצה לחיות על חרבו לעולמי עולמים.

    1. אף ישראלי שם לא בוכה על מחבלים. ברור לכולם שטוב שהמחבלים מתו, וכל מחבל חייב למות. מדובר באנשים שאיבדו את היקר מכל והחליטו לשבת עם האוייב ובמקום לדבר מלחמה, לדבר על שלום. עם מי נשעה שלום אם לא עם האוייב. לא עושים שלום עם חברים. וככה מתחיל שלום, בין אנשים פשוטים ולא בין מנהיגים. אז גם ערבים שבאים בטוב אנו תוקפים, מה קרה לנו?

    2. רוב המגיבים פה פשוט או עוורים או טפשים. ושוב אני ימני מאד. אפילו מאד מאד, ודווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי להגיד את מה שאני אומר פה. כולם פה מסתכלים על העולם רק מנקודת מבט שלהם. בשביל הערבים אנחנו רוצחים. ובשביל הערבים המחבלים הם החיילים היקרים שלהם. הם האוייב שלי, ואני אהרוג כל אוייב שקם. אבל אני מבין שמהצד שלהם הם גיבורים , וזה סבבה. זה הגיוני שכל עם חושב שהוא צודק והאחר פושע. אז ישנם פה קבוצה של אנשים, שמתעלים מעל האגו, והשנאה, והנקמנות ופשוט יושבים יחד כבני אדם ובוכים ביחד על אובדן החיים בגלל מלחמות. מה נורא פה? ושוב, לא מצדיק מחבלים. כל מחבל כדור בראש ישר. אח"כ אין לי בעיה שאמא שלו תבוא לת"א לבכות עליו.

    3. לצבי בן ציון: תקשיב לי טובה – העיוור והטיפש היחיד כאן הוא אתה – כי אתה מתעלם מהעובדות ומהמציאות – והמבין יבין! אתה כנראה לא מבין שאויב זה אויב – ורוצח זה רוצח! אבל על זה עוד הייתי שותקת לך – אבל אתה שקרן כי אתה כותב שאתה ימני – ואתה ציניקן – כי אתה קורא לנו עיוורים וטיפשים – ועל זה אין מחילה! לך תתחבק עם הנייה או עם נסראללה – בעיה שלך שאתה כזה סנילי ותמים! יום אחד תהיה הקורבן הבא שלהם – ואז כבר נראה מה תכתוב – והמבין יבין!

  8. מי שמופתע – שירים את היד! היי – למה אף אחד לא מרים?………… והמבין יבין.

  9. בקצב הזה יעשו יום זיכרון לנאצים ביום השואה – והמבין יבין! תכתבו לי שאני לא צודק!

  10. למה אפשר לצפות משמאלנים קיצונים – שלמדו מאבותיהם – שהפכו את איימן הרוצח לקורבן – ואת קסטנר הבוגד לקדוש – אה? והמבין יבין1

  11. חברים, נראה מפגש כזה בב"ס ברמאללה או שכם וג'נין?!
    שיפסיקו תחילה להרעיל את ילדיהם במערכת החינוך בחסות אונר"א.

  12. למגיבים המגינים על יום הזכרון האלטרנטיבי.
    מחבלים לא תומחים בחלל ריק, הם צומחים מתוך חינוך מקולקל או לכל הפחות מתוך הורים חסרי תשומת לב בסיסית.
    ההשוואה בין אותם המחבלים לקורבנותיהם למעשה מסירה מהוריהם אחריות ולכן מעודדת הורים אחרים להתנהל באותה הדרך וגם מחזקת את הסירוב לשתף פעולה(אין פרטנר בלי אחריות).
    ומכאן שהיא פסולה.
    רוצים יום זכרון גם ל׳קרבנות׳ הצד הפלסתיני? תציגו אותם כפי שהם באמת במהלכו.