"אם היה מדובר בערבים כל המדינה היתה קופצת"

אייל חיימובסקי, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, אמר בפגישה סגורה כי לא יממן סרטים עם חרדים: "זה מזיק לעיר ולתדמית שלה". מנגד, הרשות תומכת בסרטים שמקדמים את הנרטיב הפלסטיני. הרל"י: "שומרים על חופש הביטוי"

מקדמים נרטיב פלסטיני; המיזם לקולנוע וטלוויזיה ירושלים. צילום מסך.

"היינו המומים. יצאנו מהפגישה ושאלנו אחד את השני אם הוא באמת אמר את זה עכשיו. לא האמנו שדווקא בירושלים נשמע מאנשי ציבור שיש מדיניות להדיר חרדים. זה נאמר במפורש ובפנים, בלי להסתיר".

כך סיכמה חגית רייכל, אחראית יצירה מקורית באיגוד הבימאים, פגישה שהתקיימה לפני כשבועיים עם מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) אייל חיימובסקי. "אני לא רוצה לראות הווי חיים חרדי בירושלים על מסך הקולנוע", אמר חיימובסקי בפגישה לפי עדותה, והוסיף כי העיסוק בחרדים "מזיק לעיר ולתדמית שלה. אני אנתץ את הסטריאוטיפ על ירושלים של חרדים ופיגועים".

בהמשך הפגישה – שעסקה בשאלת התמיכה של קרן הבת של הרל"י, 'המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים', בסרט העוסק בחרדים בירושלים – אף נטען כי חיימובסקי אמר לנוכחים שאם דבריו בנוגע לאוכלוסייה החרדית לא מוצאים חן בעיניהם, הם מוזמנים לנסות ולהדיח אותו מתפקידו.

מנכ"ל הרל"י אף הבהיר כי אם יכריחו אותו לתמוך בפרויקטים המציגים הווי חיים חרדי בירושלים הוא יפעל לבטל את 'המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים'. שני הגופים, הרל"י והמיזם לקולנוע, זוכים לתקציבים ציבוריים של מאות מיליוני שקלים המגיעים ממשרדים ממשלתיים ומעיריית ירושלים.

מלבד רייכל, נכחו בפגישה שני אנשים נוספים – מנכ"ל איגוד התסריטאים ליאור תמם ויוצר הקולנוע והטלוויזיה בני פרדמן, שיזם את הפגישה המדוברת – המאשרים גם הם כי חיימובסקי אכן אמר את הדברים המיוחסים לו. "הדברים נאמרו", מדגיש מנכ"ל איגוד התסריטאים, "אפילו שאלתי אותו (את חיימובסקי, ג"צ) כמה פעמים במהלך הפגישה אם הוא באמת אמר את זה כרגע, אם הוא באמת מתכוון לזה שהם לא רוצים פרויקטים עם חרדים. הוא אישר ואמר שהם מחפשים 'סיפורים אחרים'. זה מאוד מוזר כי זה משהו שפשוט לא אומרים, בטח לא כשזה נאמר מטעם קרן ירושלמית שהמטרה שלה היא להציג על המסכים הווי חיים ירושלמי. איפה יציגו הווי חיים חרדי אם לא בירושלים?".

חיימובסקי עומד בראש גוף ציבורי. אתה יכול להעריך מה היה קורה אם במקום חרדים הוא היה אומר למשל שאינו רוצה לתמוך בפרויקטים שמבליטים את האוכלוסייה הערבית בירושלים?

"בתעשיית הקולנוע ובשמאל היו קופצים על זה ומרעישים עולמות. לטעמי המקרה הזה צריך להרעיש לא פחות. יש לחיימובסקי מנדט להחליט שהוא רוצה יותר קומדיות או דרמות, או שאפילו הוא לא רוצה להתעסק בנושאים כמו הסכסוך עם הפלסטינים. זו התוויית מדיניות מקובלת. אבל לקטלג אוכלוסייה ספציפית ולהדיר אותה? זה כבר צורם ומרגיש רע. אני כבר המון שנים בתעשייה ועל מקרה כזה לא שמעתי בעבר".

"התנהלות שערורייתית"

הפרויקט שעמד במרכזה של הפגישה הוא הסרט 'גאולה' שכתב בני פרדמן. זהו סרט המבוסס על סיפור אמיתי, ושבמרכזו יזם הייטק חרדי וצעיר שעוזב את לימודיו ב'כולל' ופותח בשכונת גאולה החרדית חנות אלקטרוניקה בה נמכרים נגנים 'כשרים', אותם פיתח בעצמו. החנות החדשה גוררת את השכונה לכאוס.

בשיחה עמנו התקשה מנכ"ל הרל"י לספק הסברים ברורים לדברים שאמר בפגישה אך לפני כשבועיים. "אמרתי שהמיזם לקולנוע וטלוויזיה לא מתערב ביצירות של אנשים ולכן אני לא יכול להתחייב אם יהיו חרדים או לא יהיו חרדים", טוען חיימובסקי. "אם הייתי אומר ליוצר 'תעשה ככה ותשנה ככה ובמקום ערבי יהיה אשכנזי או שמאלני' היית אומר שאני מתערב ביצירות. אני לא אגיד ליוצרים איך לכתוב את הסרט שלהם". מצד שני, לדבריו, "יש לקטורים שבוחרים מה שאנחנו חושבים שיכול להיות הכי מיטבי עבור ירושלים".

כשהתעקשנו, השיב: "כרגע אני לא אומר כלום", והפנה אותנו לחברת יחסי הציבור עמה הוא עובד.

בתגובה שנשלחה אלינו הדברים לא הוכחשו: "אם דברי מנכ"ל הרשות לא הובנו כהלכה", נכתב בתגובת הרל"י והמיזם, "זה המקום להבהיר: כל היצירות המוגשות למיזם נבחנות תחת עיקרון חופש היצירה וללא הבדלי דת, מין, השקפה פוליטית או שיוך מגזרי". תגובת הרל"י תובא במלואה בסוף הכתבה.

פרדמן תוקף בחריפות את מנכ"ל הרל"י. "מדובר בהתנהלות שערורייתית", טוען פרדמן, תושב ירושלים וחילוני הנשוי לאישה חרדית. "האם מר חיימובסקי באמת מאמין שזכותו להשקיע עשרות מיליונים מכספי ציבור כדי ליצור מצג שווא של ירושלים אוטופית נקייה מחרדים? האם במשרדים הממשלתיים ובעיריית ירושלים המתקצבים את הרל"י מודעים למדיניות של חיימובסקי להדיר אוכלוסייה שלמה מהמסכים?".

ירושלים בלי חרדים

הרשות לפיתוח ירושלים הוקמה בשנת 1988, והיא פועלת על פי חזון שמטרתו "קידום ירושלים כעיר בינלאומית ומובילה בתחום הכלכלי ובאיכות החיים במרחב הציבורי". תקציב הרל"י הכולל לשנת 2015 עמד על קרוב ל-300 מיליון שקלים המגיעים מכספי ציבור, ומושקעים בשורה של פרויקטים ברחבי הבירה – דוגמת שיקום ופיתוח אגן העיר העתיקה; עידוד תיירות ועסקים בעיר ופיתוח מרכז העיר.

היבט נוסף של פעילות הרל"י נוגע לפיתוח מיזמים שונים, ביניהם גם 'המיזם לקולנוע וטלוויזיה' שמתוקצב בכ-10 מיליון שקלים לשנה. מטרת המיזם, כפי שמתואר על ידי הרל"י, היא "לפתח את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בעיר ולהעצים את הדימוי האנושי של ירושלים".

בתשע שנות קיומו, השקיע המיזם מעל ל-70 מיליון שקלים בכ-100 תסריטים ו-70 הפקות של סרטים וסדרות. מבין למעלה מ-40 סרטים בהם תמך המיזם עד כה, רק הפקות ספורות בלבד עוסקות בחרדים, וגם הן התמקדו באיזוטריה דתית. הסרט 'תיקון', למשל, שזכה לתמיכת המיזם עוסק בחרדי שחוזר מן המתים; בעוד סרט נוסף, 'ההר', מתמקד באישה חרדית המתגוררת בבית קברות. סרט אחר שזכה לתמיכת המיזם, 'לב שקט מאוד', מציג את האוכלוסייה החרדית כקנאית וקיצונית המשתמשת באלימות כדי להשתלט על השכונות החילוניות של העיר. ב'הארץ' הוסבר כי גיבורת הסרט החילונית מעוניינת בחיי שלווה אך "כוחות עוינים סובבים אותה ומפרים את יכולתה לממש יעד זה. בסרט אלה אינם כוחות על־טבעיים, לא רוחות רפאים ולא זומבים, אלא תושביה החרדים של קרית יובל, השכונה הירושלמית המתחרדת יותר ויותר, שבה היא בחרה לגור".

לטענת גורמים שונים, מדיניות ההתבדלות של המיזם מהאוכלוסייה החרדית צברה תאוצה מאז נכנס חיימובסקי לתפקידו כמנכ"ל הרל"י, במהלך שנת 2014. קודם לתפקיד זה שימש חיימובסקי כמנהל לשכת ראש הממשלה.

הדוגמא הבולטת ביותר להמחשת התגברות תופעת הניכור של המיזם כלפי האוכלוסייה החרדית היא ההחלטה שלא לתמוך בעונה השניה של הסדרה המצליחה 'שטיסל', המתמקדת בהווי החיים החרדי בירושלים. העונה הראשונה של 'שטיסל', שזכתה לתמיכה כספית מהמיזם בטרם חיימובסקי נכנס לתפקידו, התקבלה בהערכה עצומה לא רק בברנז'ת הקולנוע והטלוויזיה (הסדרה גרפה 11 פרסי אקדמיה ופרס 'נמר הזהב' בפסטיבל ונקובר היוקרתי) אלא גם בקרב הציבור החרדי. למרות ההצלחה המרשימה של העונה הראשונה, שהתבטאה גם באחוזי רייטינג נאים, במיזם לא תמכו בעונה השניה של 'שטיסל' – בהחלטה שהתקבלה לאחר כניסתו של חיימובסקי לתפקיד מנכ"ל הרל"י.

בשיחה שערכנו עם גורמים בהפקת 'שטיסל' הם הודו כי ההחלטה של המיזם שלא לתמוך בעונה השניה של הסדרה התקבלה אצלם "בהפתעה". ב'שטיסל' הוסיפו כי המיזם הסביר להם בזמנו את החלטתם בכך שכמדיניות, המיזם לא מתקצב סדרות מעבר לעונתן הראשונה. מנגד, המיזם חרג מ'מדיניות' זו כאשר החליט לתמוך בעונה השלישית של סדרת הסאטירה 'פולישוק' ובעונות 4-2 של הסדרה 'עבודה ערבית' – בהן כמעט ואין חרדים.

פרויקט איכותי ומוצלח נוסף שהמיזם לא תמך בו ושמתקשר להווי חיים חרדי בירושלים הוא הסרט 'לעבור את הקיר' של היוצרת החרדית רמה בורשטיין. הסרט, שיצא לאחרונה לאקרנים וכבר הספיק לזכות באהדת הקהל (מעל 200 אלף צופים) ובשלושה פרסי אופיר, עוסק בסיפורה של חוזרת בתשובה ירושלמית, בשנות השלושים לחייה, המחפשת שידוך לעצמה. בצוות ההפקה הסבירו כי הם ויתרו מראש על פנייה למיזם בבקשה לתמיכה בהפקתו.

המחבל הפך ל"פעיל בתנועת שחרור"

בעוד שהרל"י והמיזם לקולנוע ממעטים לתמוך בפרויקטים עם חרדים, אם בכלל, הם לא מהססים להשקיע את כספי משלם המיסים בפרויקטים קולנועיים שהקשר בינם לבין עיר הבירה מקרי בהחלט. לפי רשימה שערך פרדמן, לפחות 12 מבין למעלה מ-40 סרטים שהמיזם השקיע בהם לא עומדים לכאורה בתנאי הסף של המיזם לתמיכה בפרויקטים: "להנכיח את העיר על אנשיה, הארכיטקטורה שלה, האור שלה – ירושלים היא מקום התרחשות הסרט, הלב הפועם".

לדוגמא, 'רווקה פלוס', שזכה לתמיכת המיזם, תואר כסרט בעל "קשר רופף" בלבד לירושלים.

באופן דומה תמך המיזם ב-2 מיליון שקלים – סכום הנחשב גבוה במיוחד בסטנדרטים של המיזם – ב'נורמן' שעלילתו מתרחשת בכלל בניו יורק, כאשר ירושלים זוכה בסרט לייצוג של דקות ספורות.

במקרים אחרים, יוצרים שינו את התסריט באופן מלאכותי כדי 'להתאימו' לירושלים ולזכות למימון. היוצר אורן שטרן, סיפר כי כאשר חיפש מקורות מימון לסרטו 'זינוק בעליה', הוא נזכר לפתע באופציה הירושלמית ואמר לאחת הקולגות שלו "בואי נעתיק את זה לירושלים, אם יש איזשהו סיכוי לקבל משם (מהמיזם) מימון".

חלק מהיצירות שזכו לתמיכת המיזם שנויות במחלוקת ציבורית עמוקה. כזה הוא למשל 'בורג' של אשת השמאל שירה גפן. "הלב הפועם" של 'בורג' אינו בירושלים, אלא דווקא בנושא אחר החביב במיוחד על יוצרי קולנוע ישראלים – 'הכיבוש'. באתר 'המיזם' מתוארת הגיבורה של 'בורג', פלסטינית בשם נאדין, כאישה "חפצת חיים", אך כזו ש"חיוניותה נקברת" תחת "ההמתנות במחסומים" של צה"ל. בראיון שערכה לקראת צאת הסרט לאקרנים סיפרה היוצרת גפן כי במהלך מבצע 'צוק איתן' היא בחרה לעמוד דקת דומיה דווקא לזכר ההרוגים הפלסטינים במבצע.

המיזם תמך גם בסרט 'נדיה שם זמני' המתחקה אחר נערה פלסטינית הנוסעת בסוף שנות השמונים ללונדון בעקבות אהבתה – מחבל בארגון הטרור אש"ף. אתר המיזם מכנה את הטרוריסט הפלסטיני בסרט בתואר "פעיל בתנועת שחרור פלשתינית".

סרט שנוי במחלוקת נוסף שזכה לתמיכת המיזם, 'חנה ארדנט', אמנם נוגע לירושלים אך לאו דווקא באופן מחמיא. הסרט מתמקד בארבע השנים בהן סיקרה ארדנט את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן. בימאית הסרט, מרגרט פון טרוטה, שהגנה בחירוף נפש על דמותה של ארדנט, אף הציגה בסרט את ישראל כמדינה ביריונית שנקטה במדיניות של השתקה והפחדה כלפי ארדנט. האם זו התדמית אותה רוצים ליצור לעיר?

בעוד המיזם מתרחק מהצגת חרדים בעיר, הוא שש לממן את הצגתם של חיי ערביי מזרח ירושלים באופן אוהד ובמגוון רחב של סרטים וזא'נרים, כדוגמת הסרטים 'התפוררות' ו'ערבים רוקדים'. החרדים כאמור לא זוכים לפרבילגיה שכזו.

הרושם המצטבר מבדיקה של הפקות המיזם הוא שההרל"י והמיזם מקדמים את הנרטיב השחוק לעייפה הבא: ה"טובים" בעיר הם חילונים ליברליים/שמאלנים וערבים שוחרי שלום, ואילו הרעים הם החרדים ו"הכיבוש". הימנים והדתיים מפריעים לשמאלנים ולערבים לממש את הדו קיום האוטופי שלהם ב'בירת שתי המדינות'.

במיזם דוחים, בקרנות הקולנוע משבחים

ההתנהלות של המיזם מספקת חלון הצצה לאופן בו מתנהלות חלק מקרנות הקולנוע בישראל ולבעיות שיש עמן בכל הנוגע לשקיפות.

"הם מתנהלים כקרן פרטית, למרות שהם לא כאלו", אומר מנכ"ל איגוד התסריטאים ליאור תמם, שמסביר כי המיזם אינו שקוף ביחס לקרנות אחרות וקשה להבין מתוך מה שמפורסם באתר מדוע הוחלט לתמוך בפרויקט זה או אחר וכמה כסף ניתן לכל יוצר/רעיון/מיזם. "יש סביב המיזם אווירה של החלטות שרירותיות", הוא אומר.

זו הייתה האווירה גם בטיפול בסרטו של פרדמן, ששלח למנהל המיזם הוניג מייל בו ביקש אישור להגיש את 'גאולה' למכרז האחרון של המיזם. להפתעתו הרבה, כתב לו מנהל המיזם במפורש כי "סיכוייך לזכות במכרז קטנים", ולאו דווקא מסיבות מקצועיות, אלא "כיוון שהרקע החרדי כבר סוקר בהרחבה בהפקות המיזם". כאמור, לטענה האחרונה של הוניג אין אחיזה של ממש במציאות.

רייכל, אחראית יצירה מקורית באיגוד הבימאים מספרת כי "היתה תחושה שבמיזם מנסים להתחמק מבני פרדמן כשהם נותנים לו הסברים לא מנומקים ולא רציניים מדוע לא כדאי לו להגיש את 'גאולה'. חברת איגוד הבימאים הוסיפה כי "גם אני וליאור (תמם) לא הבנו את ההתנהלות הזו ולכן נענינו לבקשתו של בני להצטרף לפגישה".

בפגישה לפני כשבועיים ניסו בהרל"י ובמיזם להציג את פרדמן כ'יוצר מתוסכל' שלא מוכן להכיר בדעתם כי התסריט אינו ראוי מבחינה מקצועית. "זה היה מחזה מופרך", מספרת רייכל מאיגוד הבימאים. "בני הוא יוצר מוכשר ומוכח והניסיון לנגן על הקטע של 'יוצר מתוסכל' היה לא מכובד ובעיקר לא קשר למציאות".

טענותיה של רייכל מעוגנות היטב במציאות, בהתחשב בכך שהתסריט של פרדמן זכה לחוות דעת חיוביות ביותר מצד שתי קרנות הקולנוע הדומיננטיות שפועלות בישראל – 'הקרן לקולנוע ישראלי' ו'קרן רבינוביץ". "התסריט מציג עולם חרדי שלא נראה כמותו", קבע למשל יואב אברבמוביץ', המנהל האמנותי של 'קרן רבינוביץ", שהוסיף כי "תענוג לקרוא קולנוע דרמטי בנוי היטב פשוט וישיר אך עם זאת לא פשטני ולא נוסחתי".

בתגובתם טוענים בהרל"י כי "בניגוד לנטען, התנאים והמועדים להגשת בקשות לתמיכה מפורסמים כל העת באתר הרשות לפיתוח ירושלים ובאמצעי התקשורת השונים".

"רוצים להפוך את ירושלים לפרבר של תל אביב"

פרדמן לא מתרשם מתגובת הרל"י ומבהיר כי במידה וחיימובסקי לא יחזור בו באופן פומבי ומפורש מהצהרתו על הדרת חרדים ויודיע על שינוי רשמי של מדיניות הרל"י בנושא הוא מתכוון לקדם עתירה מנהלית נגד הרל"י והמיזם. "האם יש תקדים לכך שגוף ציבורי מצהיר במפורש על החלטתו לפגוע בחופש הביטוי והיצירה, ולהדיר אוכלוסייה כלשהי מהמסך?", תוהה פרדמן ומוסיף כי ייתכן ו"הרל"י והמיזם לא ציינו במפורש במכרז שהם לא רוצים חרדים מכיוון שידוע להם היטב שהדבר מפוקפק מבחינה חוקית".

בעבר התקיים שיתוף פעולה מוצלח בין פרדמן למיזם, כאשר המיזם תמך בפרויקט הקודם שלו, 'התאבדות' – סרט מתח שזכה להצלחה בינלאומית כשנמכר לענקית התקשורת 'נטפליקס', הופץ ב-135 מדינות ודובב לתשע שפות.

זכית בעבר לתמיכה מהמיזם. יש שיגידו שרק עכשיו, אחרי שנדחית, אתה נוהג בצביעות ונזכר פתאום להיאבק בו.

"הפרויקט הקודם שלי לא עסק בחרדים ולכן לא יכולתי לדעת לגבי המדיניות של הדרת חרדים. כמו כל יוצר, שמעתי אינספור פעמים את המלה 'לא' לפרויקטים שלי ולא היתה לי בעיה לשמוע 'לא' גם הפעם, מהמיזם. אבל אף פעם לא אמרו לי מראש שלא להגיש תסריט – ולא בגלל שהוא באיכות לא טובה אלא כי הוא עוסק באוכלוסייה מסוימת. כירושלמי וכיוצר זה נראה לי מזעזע ומביש".

אתה חושש שהעימות מול המיזם יפגע לך בפרנסה?

"זה כבר פגע לי בפרנסה. קיבלתי אישור לפרויקט תיעודי משותף עם המיזם, והיינו כבר אמורים להתחיל בצילומים, אבל ברגע שהבעתי תרעומת על ההתנהלות שלהם מולי בפרויקט של 'גאולה' – פתאום הם נבלעו מתחת לאדמה. אני יוצר ירושלמי שכותב סיפורים על ירושלים. מצד שני אני לא יכול לתת יד להתנהלות כזו שמדירה חלקים שלמים באוכלוסייה, ובמקביל מעבירה מיליונים לפרויקטים שלא קשורים לירושלים. צריך גם לזכור שהמיזם הוא רק חלק קטן מהפעילות של הרל"י. אם זו הגישה של הרל"י כלפי חרדים בקולנוע ובטלוויזיה, למה שבתחומים אחרים, קצת יותר דרמטיים מקולנוע, הגישה תהיה שונה? אני חילוני, אשתי חרדית ויש לנו ארבעה ילדים נהדרים שחיים בבית ירושלמי לתפארת שמייצג את מגוון האוכלוסיות העשיר שיש פה בעיר. לא יכול להיות שבהוראה מגבוה, יוחלט למחוק את הגיוון הזה ולהפוך את ירושלים לפרבר של תל אביב או ברלין".

מהרל"י ומהמיזם לקולנוע ולטלוויזיה נמסר:

"כרבע מכלל היצירות שזכו לתמיכת המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים במהלך שמונה שנות פעילותו עוסקות בהווי הדתי בירושלים. סך הכל תמך המיזם ביותר מ-100 תסריטים ומעל ל-70 הפקות. במקביל, הכשרות ייעודיות עבור משרות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הירושלמית נערכות כל העת בשיתוף המיזם בקרב המגזרים השונים בירושלים – ובכללם נשים וגברים מהמגזר החרדי.

בניגוד לנטען – התנאים והמועדים להגשת בקשות לתמיכה מפורסמים כל העת באתר הרשות לפיתוח ירושלים ובאמצעי התקשורת השונים. כל בקשה עוברת בחינה מדוקדקת של לקטורים מקצועיים – והם אלה הממליצים על מתן מענקים ליצירות הראויות. הועדה הציבורית המאשרת את ההמלצות כוללת בין היתר את מנהלי בית ספר לקולנוע "סם שפיגל", "מעלה" וכן ד"ר דפנה סרינג – כנציגת הלקטורים והציבור.

ראוי לציין, כי במסגרת הליך קפדני זה נהנה מר בני פרדמן מתמיכות ומענקים נדיבים של המיזם לקולנוע ולטלוויזיה, עבור סרט פרי עטו ("התאבדות"). תמוה בעינינו, כי תלונותיו על נהלי קבלת מענקים מהמיזם הועלו רק כאשר בקשותיו נדחו ולא בעת שזכה לתמיכת המיזם.

עם זאת, אם דברי מנכ"ל הרשות לא הובנו כהלכה – זה המקום להבהיר: כל היצירות המוגשות למיזם נבחנות תחת עיקרון חופש היצירה וללא הבדלי דת, מין, השקפה פוליטית או שיוך מגזרי".

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. מה חשבתם? תבדקו במחקרים שמתפרסמים ותראו דבר פלא – כמות ההסתה נגד חרדים ברשת\טלוויזיה (גב האומה או 'פנים אמיתיות' של אמנון לוי) היא כפולה ביחס אקוויולנטי לגודלה באוכלוסיה (10% מכלל האוכלוסיה) לעומת ההסתה נגד ערבים (17.5% מכלל האוכלוסיה).

    ועכשיו יהיה מי שיגיד – בהחלט יש מה לשנוא… נגיד שכן. אבל למה זה יותר וזה פחות, וכי הערבים משרתים בסיירות?

    בקיצור. עם כל הכבוד לשלטון הימין – עדיין יש כאן שנאה והכללה של ציבור שלם. כל הכבוד לגלעד שהעלה את הנושא!!!

    הערת אגב: אמנון לוי צייץ מרה בימים האחרונים כנגד פרסום התצלום של ברגותי מרביץ טורטית, ונשאלת השאלה הנוקבת: האם אין בכל פעלו (90 אחוז מתכני התוכנית פנים אמיתיות מתמקדת בציבור החרדי, חרף הגדרתה כתוכנית תחקירים כללית) שום פסיק של הטרדה והכללה כנגד הציבור החרדי?
    (להלן מספר דוגמאות:א. כלה בערב יום חופתה – המצולמת ***טובלת במקוה (בעירום)*** – ולכאורה לא רצתה שיתפרסם דבר זה?
    ב. רבנים\נשות אברכים\חוזרים בשאלה – שהתראיינו אצלו, ולבסוף הוצאו דבריהם מהקשרם (לגבי החוזרים בשאלה הפגיעה הרבה יותר חמורה, והמבין יבין) – ונגרם להם ולמשפחותיהם נזק רב מאוד בקהילה ויותר מזה (הגם שיש להם אחריות, מצד שני תפקידו של המראיין באיזושהיא רמה גם לשמור על כבודו של המרואיין לפי העניין)
    [בנוגע לנ"ל, ישנם מספר מרואיינים חכמים שהקליטו את מלוא משך השיחה והעלו אותה לרשת, כדי להראות בפועל איך הוצאו הדברים מהקשרם]
    ג. לכאורה מונטיזציה והצדקה של ארגוני אנטי דת (כמו שילוב הכוחות שלו עם ה"כתבים לענייני חרדים" למיניהם, ואנשי ארגוני החזרה בשאלה -ועיוות נתונים מחריד, שנכתב עליו בארוכה כאן במידה), או לחילופין מפלגות חרדיות (וכמו שנחשף לגבי אבישי בן חיים וש"ס) – על חשבון ראיונות תמימים עם אנשים.

    כל אלה כנראה לא מפריעים לו, ועל טורטיה בשירותים של רוצח שפל ובזוי שנידון למאה ויותר שנים בכלא על עוולות רבות שבכפו (וגם הצילום היה ללא חשיפת אברים מוצנעים- ואם היתה, בוודאי היה טישטוש) – הוא זועק מרה, וכדי בזיון וקצף.

    ולא לחינם אמר הנביא – זובחי אדם עגלים ישקון.

  2. לא יאומן. לממן סרט חרדי קלאסי (סוגה שמתפתחת לאט לאט – לאו דווקא עם הסוגה הקיצונית של חרדי\ת שחוזר\ת בשאלה. – דבר שארגוני השמאל ישמחו לממן, כדי להוכיח את הwishfull thinking (דעותיהם החולמניות) שלהם.

    לממן סרט חרדי – זה לא.
    אבל סרט שמנותק לחלוטין מהזהות היהודית, ומתמקד בכמעט המרת דת לנצרות!!! זה בסדר גמור לפי דעתם.

    לאיפה הגעתי? אני בארץ ישראל?

  3. "באתר 'המיזם' מתוארת הגיבורה של 'בורג', פלסטינית בשם נאדין, כאישה "חפצת חיים", אך כזו ש"חיוניותה נקברת" תחת "ההמתנות במחסומים" של צה"ל. בראיון שערכה לקראת צאת הסרט לאקרנים סיפרה היוצרת גפן כי במהלך מבצע 'צוק איתן' היא בחרה לעמוד דקת דומיה דווקא לזכר ההרוגים הפלסטינים במבצע."

    הקטע הזה נשמע לא כמו צורת התבטאות של אשת שמאל, אלא כמו חיקוי נלעג של אשת שמאל. אם כך "היוצרת" גפן, באמת מתארת את סירטה, הרי שהיא זקוקה גם לייעוץ פסיכיאטרי וגם לייעוץ של מומחה להימנעות משימוש בקלישאות מגוחכות.
    אה, כן, גם כדאי לה ליצור קשר עם אסף הראל. יש להם בדיוק אותו ראש. אני מזהה פוטנציאל לרומן לוהט.

  4. אם היה מדובר בחובשי כיפה כולם היו קופצים. ישנן מפלגות בישראל שלא מאפשרות לנשים להיבחר ולייצג. לא מדובר במימון של סיפורים אלא בחיים עצמם ובאחת מזכויות הבסיס על פי החוק.

  5. זו בכלל לא הבעיה.
    הבעיה העיקרית היא שכספי משלם המיסים הולכים למימון סרטים. מי שרוצה שימצא לעצמו מימון פרטי ויעשה סרט.

  6. זה באמת כואב, איך שאפילו אנשי ימין לכאורה (כמו יו"ר הרל"י עכשיו, שהיה מנהל לשכת רוה"מ נתניהו) השנאה לחרדים מעבירה אותם על דעתם, עד שבמקום לתמוך בהם, מעדיפים לתמוך באויב הערבי

    ואם תאמר, זה נבלה וזה טריפה, זה לא משנה!
    אף אתה הקהה את שיניו, ואמור לו – האם אי פעם היה מחבל מתאבד חרדי? או שמא בגלל איסור ההתאבדות (שקיים דרך אגב ביהדות ובאיסלם באופן שווה לחלוטין, ורק השיח'ים המודרנים עם הזיקה הלאומנית המציאו שמותר לכתחילה להתאבד לצורך הריגת הכופרים) אין מחמ"ת חרדי, טוב, אז אולי פח"ע עם הרוגים – המופנה במוצהר נגד המדינה – לא היה (רציחות היו לא אחת ולא שתיים, וגם אם תחשיב את פשע השנאה נגד שירה בנקי ז"ל על לא עוול בכפה, הרי לך פיגוע אחד וזהו לכאורה (אם יימצאו עוד אשמח שיעדכנו כאן בתגובות, אני בדיוק כותב על כך).

    לעומת זאת, מחבלים מתאבדים, ושאינם, יש למכביר בחוצות ירושלים. ולהם אתם נותנים את הכסף?

    לא חבל, שבמקום שהחרדים ושומרי המצוות יהנו גם הם מסרטים טובים (לפי סגנונם ורמתם) שלאו דווקא לועגים להם, אלא מציגים אותם באור מחמיא, ועל ידי כך ירגישו יותר מקושרים לאדמה הזאת מעוד ועוד בחינות, במקום זה, רק יודעים ללכלך. לא פלא שאח"כ חוסמים כבישים.

    תגידו לי שאני מדבר כמו ילד קטן: "זה הוא התחיל"…
    אבל זאת האמת, העליהום שנעשה במשך השנים לציבור החרדי (מסיבות כלליות, וכמו כן בשל ההתנהגות הבריונית של ראשי הסיעות החרדיות שדורשים פרוטקשן לפעמים לפעילות הקואליציה (כאילו שהאחרות לא. אבל לא משנה), הגיע בשנים האחרונות לממדי ענק!

    לדוגמא, בשבוע האחרון קרה מקרה חמור מאין כמותו, שאישה חילונית הלכה בשכונה חרדית בבית שמש, בלבוש שלא התאים למאן דהוא, וילד אחד יידה בה אבן.
    אין ספק שהדבר הזה חמור ומזעזע, ולא זו דרכה של תורה, וכואב הלב לאן היחסים הידרדרו. אך לשם ההשוואה, ישנם עשרות ומאות פיגועי יידוי אבנים על אזרחים ישראלים, הגורמים לפציעות קשות ואף למוות, והם לא בגלל חוסר "צניעות", אלא פשוט בגלל שאנחנו יהודים ישראלים.

    ומה התגובה?!? במקרה החרדי – שלילת תקציבים! גיוס המוני ומעצרים (ואולי גם ר"פ)! דמוניזציה של החרדים נוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון"! שנאת הדת (כולל הזרמים המתונים ביותר) באופן ברוטאלי, והטרלה של החרדים מעל כל פלטפורמה אפשרית!
    (לא מביע דעה נגד רוב הדברים, רק הריאקציה היתה קיצונית מדי, ובאה ברובה ממקום שרוצים לפתור הכל פתרון סופי ביד ומיד, זה לא עובד ככה!)

    לעומת זה, כאשר ישנם כפרים שמייצרים מחבלים רוצחים באופן סדרתי (כמו סילוואד) – הם מקבלים אדמות ששיחררנו בדם חיילינו הקדושים.
    וכשישנם מחנות שיהודי לא יכול לעבור בהם (שועפאט) – משקיעים בהם מיליונים בפיתוח
    וכאשר שכונה שיש לה רקורד כמעט יום יומי של פח"ע ממגוון סוגים, החל ביידוי אבנים, עובר בסכינאות, וכלה בפיגועי דריסה (ג'בל מוכבר) – יושביה מקבלים ביטוח לאומי, ומקבלים חופשי אישורי עבודה בישראל.

    כאשר קיימת בישראל מפלגה שחותרת ומצהירה בפומבי נגד קיומה של המדינה כמדינה יהודית, וח"כים בדימוס של מפלגה זו מצהירים בפומבי נגד קיומה של המדינה בכלל, וח"כים מתוכה מורשעים בבגידה!!! – היא יושבת ומלקקת דבש מתוך צלחות בשווי 14 מיליארד ש"ח לצורך העצמת ערביי ישראל.
    (דרך אגב, פי 6 ממה שהמדינה נותנת לחרדים – פי 3 ביחס לאחוז האוכלוסיה הערבית בתוך ישראל, ולעומת אחוז החרדים במדינה, אבל לא משנה)

    ואז עוד חושבים על לוחמה פיננסית בטרור, עד שמגיע הפיגוע הבא, ומתברר שאת הפיגוע שאחריו יצליחו למנוע אך ורק דרך חיטוט בפייסבוק של טינאייג'ר מוסלמי מהגדה, ולא עם שום קצבה…

    וכבר אמרו רבותינו ז"ל – "אמרי דבי רבי ינאי, אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא, משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו, אמר לה מי גרם ליך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך" (ברכות לב א)

    והנמשל מובן.

    (*יהיו שיגידו שגם החרדים מקבלים ובועטים בממשלה, וגם אם זה נכון, האם זה באותו סדר גודל?)

    לא, לא ביקשתי יד קשה, לא "גם לי גם לך לא יהיה – גזורו"
    אלא, הסתכלו בהיגיון, לאן הדברים הגיעו.

  7. המציאות היא שהאיבה נגד החרדים וגם האיבה נגד הערבים ישראליים, שניהן מוצדקות.

    צביעות המממנים אכן מרתיחה, אבל הנסיון להציג את החרדים כאלטרנטיבה לערבים או חמור מכך, כידידי החילונים הימניים והמשכילים, הוא שקר גס ומסוכן.

    1. במה הם בדיוק מוצדקות?
      המימון בסוף כמעט כולו חוזר למדינה בצורת מע"מ ומס הכנסה (שבשלב מסויים גם קצבאות בט"ל מפרישות ממנו מס הכנסה), 50% מהגברים החרדים עובדים (בלבן, ומי יודע כמה בשחור) 75% מהנשים החרדיות עובדות. לא מושקע בהם שקל מעבר לתקצוב הישיבות בכמיליארד וחצי ש"ח לשנה (לא משנה עכשיו אם זה צודק או לא, ואני חושב שלא כל כך)

      הערבים חולשים על 33% מקצבאות שהמדינה מחלקת לאזרחיה, בסכומים של מיליארדים. ופי 2 מגודלם היחסי באוכלוסיה (17.5%). ומקבלים תעדוף בתקצוב עיריות ב14 מיליארד ש"ח מהשנה והלאה.

      לעומת זה אצל החרדים, אין תעדוף בעיריות (עיריית בני ברק היא עירייה שיצאה מגירעון בזכות שני גורמים – אכיפה מוניציפאלית, ועידוד ארנונה עסקית (כי בארנונה הפרטית הרוב מקבלים הנחה), וזה 70% מהאופן שבו יצא הגירעון מהם, ה30% אחוז הנותרים הוא בשל היותה עיר עם אוכלסיה בדירוג סוציו אקונומי נמוך.
      לגבי קצבאות ילדים (קלישאה זולה, שאני לא מבין איך מעיזים להשתמש בה בכלל, מה אשמים הילדים שהם נולדו? אולי גם יעלימו אותם בשם הרווחה?) וקצבאות בכלל, אחוז הקצבאות של החרדים מתאים כמעט בדיוק לגודלם באוכלוסיה – 11%.
      אצל הערבים התעדוף מגיע בלי שום קשר לאוכלוסיה, רק בגלל שהם ערבים ושיראו שאנחנו דואגים להם.

      ומה? כמה מתגייסים מהם לצבא? 1% מכל מחזור גיוס של בנים ובנות ערביים מתגייסים, וזה שיא, בד"כ זה הרבה פחות.
      לעומת זה – אצל החרדים המצב (בגלל ההידברות) הולך ומשתפר – קרוב ל2800 מתגייסים חרדים בכל מחזור, בערך 15-17% מתוך כל מחזור גיוס (בנים ובנות) חרדים.

      מה עוד? ערבי שלא מתגייס לצה"ל לא צריך לתת דחיה כל חצי שנה שהוא במדרסה או לא יודע איפה. הוא פשוט מצהיר אצל הקאדי, וחלאס (כמו בנות דתיות), ומיד אח"כ הוא ניגש לאוני' הקרובה למקום מגוריו ולומד מקצוע, ומסיים בערך מתי שבן גילו היהודי מתחיל (אחרי צבא וטיול וכו'). ונכנס יותר מהר למעגל העבודה, ומרוויח יותר כסף.
      לעומת זה החרדי שברצונו ללמוד בגיל 18 אין לו את הפריבילגיה הזו, והוא צריך מדי חצי שנה להתייצב ולעמוד בתנאים, ואוי לו ואבוי לנפשו אם לא (ולפעמים התנאים משתנים בתדירות כל כך גבוהה, שיש בחורים שנופלים בין הכיסאות כביכול, האם זה בכוונה או לא, איני יודע…) וזה עד גיל 26 או שלושה ארבעה ילדים, ובגיל כזה ועם כמות ילדים כזו, למי יש ראש ללמוד?
      ואם הוא יעז ללמוד במכללה במקום ישיבה בגיל הגיוס, ויעלו עליו, מחבוש.
      (אני לא מדבר על האנרכיסטים החרדים, שהגם שרבם ת"ח, עכ"ז הם עושים חילול ה' נורא. שיתייצבו וזהו).

      אז מה היה לנו כאן?
      תעדוף ללא הצדקה סוציו אקונומית – V (חרדים "בוחרים" בעוני, הערבים "מזייפים" עוני)
      קצבאות שנשאבות בכמויות כפולות -V
      אי גיוס לצבא מבלי פיקוח אמיתי – V (+חשש לבגידה, כי החמולה מעל המדינה)
      פריבילגיה ללמוד מוקדם ולצאת למעגל העבודה 3 שנים מוקדם יותר מחילוני – V
      אי נאמנות למדינה ולמוסדותיה (קרי, שמירת חוק, לאו דווקא ציונות) – V

      אז מי כאן המפונק?

  8. אתם אפילו יותר גרועים מאייל חיימובסקי, הוא לפחות אומר את האמת שלו.
    הסרט כולו משמיץ חרדים. לא מאהבה אתם מדברים…

  9. צדיקים זכו-מלאכתם נעשתה בידי אחרים
    שהרי אין ארור מתדבק בברוך-וככה מרוויח הברוך התמים
    שומר פתאים ה'

  10. מעניין שהמניע העיקרי חהתבטאות של חימוסבקי הוסתר. רוב הסרטים הישראלים אינם ריוחיים כי אין להם קהלך בישראל. הישראלים לא סובלים את רוב הסרטים ואת יוצריהם. לכן הסרטים שנשעים כאן מיועדים לייצוא לאירופה. הקהל האירופאי שצורך את הסרטים האלה הוא ברובו סמול קיצוני ואנטימי שלא רוצה לראות יהודים, בטח לא דתיים. הם רוצים לראות סרטים אנטי-ציונים שמציגים את היהודים כפושעים ואת הערבים כשוחרי שלום. זה הקהל שאליו חיימובסקי מכוון. זו, בקליפת אגוז, הכלכלה הפוליטית של תעשיית הסרטים הישראלית. כל יוצר קולנוע מתחיל מבין את זה (ולכם לא מפתיע שרוב היוצרים הם מהסמול הקיצוני)