בלי כסף אין חירות

הכסף הוא תנאי לחירות הפרט ולאינדיבידואליזם. קיבוץ עין חרוד שעבר לאחרונה הפרטה, זוכה סוף-סוף לברכת החופש והשגשוג

הבסיס לחירות ולשגשוג. צילום: אורל כהן /פלאש90

"בעין חרוד טוב מאוד"

שירו של משורר הילדים זאב שהופיע ב-1931 בשער הגיליון הראשון של "דבר לילדים" נפתח במילים: "בעין חרוד טוב מאוד, אין שם כסף כלל". על השיר הזה התחנכו דורות של ילדים עבריים בארץ ישראל.

הכסף, הממון, הבצע, ההון והקפיטאל הם מונחים נרדפים ושליליים המייצגים את הרע, והבלתי מוסרי שבעולם.

לאחרונה, לאחר 86 שנים, נסגר המעגל ועין חרוד החליטה על הפרטה.

עכשיו הגיעה השעה גם לרהביליטציה של הכסף. מותר להתפעל, ולהגיד כמה מילים טובות על ההמצאה האנושית המופלאה: הכסף.

הכסף בצורת צדפים ידוע כבר מבבל של מאה ה-18 לפנה"ס, ומטבעות זהב הוטבעו על ידי המלך קרויסוס בלידיה 450 שנה לפנה"ס. הכסף  הוא המצאה אנושית חכמה שלא הומצאה על ידי שום אדם באופן מכוון, אלא כמו השפות, הדתות, התרבויות וכלכלת השוק החופשי, הוא פרי של "תכנון ספונטאני", תוצאת ניסיונם של רבבות בני אדם במשך מאות שנים.

הציביליזציה האנושית והתפתחותה המואצת אפשרית בזכות חלוקת עבודה יעילה, ורק הכסף מאפשר את חלוקת העבודה בין בני האדם ובין המדינות.

הכסף שהוא שפתם של המחירים מעביר את האינפורמציה של ההיצע והביקוש ובלעדיו לא היו אפשריים יצור יעיל, מסחר וקיומה הרציונאלי של הכלכלה והחברה האנושית.

אפשר להפליג עוד ועוד בזכותו של הכסף והדברים ידועים. פחות תשומת לב ניתנה לתרומתו הגדולה של הכסף לחירות.

שיעבוד, חירות וכסף

הכסף הוא תנאי לחירות הפרט ולאינדיבידואליזם. לא משנה מה רמת ההכנסה – כשהיא ניתנת בכסף מאפשרת למקבל לקבוע בעצמו ועל פי עדיפותיו מה לצרוך. בעבר, העבד לא קיבל כסף, הוא קיבל  מגורים, לבוש  ומזון שאפילו את הרכבו קבע האדון. גם אם הכמויות היו מספקות והתנאים ראויים, אין כאן חירות. זהו מצבו של האסיר בכלא ושל החייל בשרות חובה המקבל סכום זעיר של כסף ולבוש, מזון ומגורים על חשבון הצבא אך אינו חופשי לבחור את העדפותיו על פי טעמו.

הבחירה החופשית על פרטיהם השונים של איכות החיים שלנו היא מרכיב חשוב בחירות וגם חלק חשוב מאיכות החיים עצמה, כיוון שגם השלטון הדמוקרטי ביותר אינו יכול לקבוע או לדעת מה מתאים לנו יותר מאשר אנחנו עצמנו. כאשר מישהו אחר קובע עבורנו את איכות החיים, אנחנו צורכים מצרכים ושירותים שאין לנו כל צורך בהם וחסרים את מה שדווקא לו אנחנו כל כך זקוקים.

בעין חרוד היה קשה מאוד כי לא היה שם כסף כלל. היה ברור שהקולקטיב יודע טוב יותר מהפרט את צרכיו. החברים קיבלו בחדר האוכל אותו המזון ובמחסן הבגדים את אותם הבגדים, האסיפה הכללית החליטה על שטח הדירה של כל משפחה וגם על ההרכב המדויק של רמת חייה. הקיבוץ לא סמך על חבריו שיוכלו בעצמם לחלק את הכנסתם בין מזון, תרבות, לבוש, עזרה הדדית וכדומה.

גם אצלנו

כל משטר טוטליטארי, קומוניסטי, סוציאל-דמוקרטי וגם דמוקרטי שואף לקחת מהאזרחים חלק גדול יותר מהכנסתם בכסף ולדאוג בשווה-כסף, טוב ונכון יותר לצרכיהם ורווחתם.

בראשית המאה ה-20 הייתה ההוצאה הציבורית באירופה, ארצות הברית, אוסטרליה ויפן כ13% מהתוצר הלאומי, ואילו כיום, היא כבר הגיעה לקרוב למחציתו.

בישראל נלקחים מהכנסות האזרחים מס הכנסה, מיסי קנייה לסוגיהם, מס על הדלק, מיסים על הרכב, מכסים, מע"מ, ביטוח לאומי, ארנונה ועוד. בכספי המיסים המדינה לוקחת על עצמה את האחריות והדאגה לבריאות, חינוך, ביטחון הסוציאלי, סרטים, הצגות, שרותי דת, שידורי רדיו, טלוויזיה וסובסידיות למיניהן.

הכסף שנלקח מהאזרח ומוחלף במוצרים המחולקים על ידי המדינה "חינם" מקטין את חירות הפרט ומפחית את יעילות שימוש האזרחים בהכנסתם.

איש אינו יודע להוציא את כספם של בני האדם נכון יותר מאשר הם עצמם.

השנה בחרו חברי עין חרוד בחירות.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. אמנם יש קשר בין כסף לחירות, אך הדוגמא של עין חרוד 'מפספסת'.
    1) חברי הקיבוץ נמצאו בו מרצון חופשי.
    2) הדמוקרטיה הישירה, הנהוגה בקיבוץ, נתנה הרגשה של שליטה על הגורל, אולי יותר מעירוני ממוצע.

  2. נכונה הייתה שיטת עין חרוד "אין שם כסף כלל" בימים ההם, ונכונה היא ההפרטה בזמן הזה.

  3. משפט המפתח של הכתבה כשהיא )ההכנסה( ניתנת בכסף, היא מאפשרת למקבל לקבוע בעצמו ועל פי העדפותיו את מה לצרוך…
    וכשחושבים על זה לעומק, זה לב העניין של הכסף.

    חינוך טוב, אף הוא טוב שיכלול את המרכיב הזה כאן.

    אני אוהבת את הגישה ההתפתחותית שמציג/ה שלמה פרלה.

    אין להתעלם מכך שכאשר הדברים מוזלים/חינם, קל יותר לבחור בהם. או ביניהם. וכנו כן, מבחירה באופן ציבורי של השקעת כספי מיסים- פה יש לציין כי בחירה ציבורית היא מעשה קשה. שמוכרע הרבה פעמים על חודו של קול, ולא בכדי.

  4. הכסף לא רק "מאפשר להחליט אילו מוצרים לצרוך", כלומר להחליט את ההחלטה הרת הגורל של איזה אוכל ובגדים אני רוצה.

    מעלתו של בכסף – הוא מאפשר להחליט באילו ערכים להשקיע!
    עם כסף, אני לבד מראה אילו ערכים חשובים לי, וכמה אני מוכן להשקיע כדי לקדם אותם:

    מראה חיצוני? (קנה את דגם המכונית האהוס עליך!)
    חינוך לילדים? (בחר את החינוך הכי ערכי לדעתך! , כמובן , יתכן ותצטרך לקצץ בסעיף האוכל אם אתה חושב שזה יותר חשוב)
    תרומה לנזקקים? (איזה ארגון לדעתך עושה זאת בצורה הכי טובה? אתה יכול לבחור!)
    ארבעת המינים? (יש אתרוגים ב 1000$)
    טבעונות? (תוספת קטנה לחלב סויה)
    קומוניזם? (הרבה יותר מרשים שאתה נותן את כל הכסף לקיבוץ מרצונך 🙂 )