בלי כסף אין חירות

"בעין חרוד טוב מאוד"

שירו של משורר הילדים זאב שהופיע ב-1931 בשער הגיליון הראשון של "דבר לילדים" נפתח במילים: "בעין חרוד טוב מאוד, אין שם כסף כלל". על השיר הזה התחנכו דורות של ילדים עבריים בארץ ישראל.

הכסף, הממון, הבצע, ההון והקפיטאל הם מונחים נרדפים ושליליים המייצגים את הרע, והבלתי מוסרי שבעולם.

לאחרונה, לאחר 86 שנים, נסגר המעגל ועין חרוד החליטה על הפרטה.

עכשיו הגיעה השעה גם לרהביליטציה של הכסף. מותר להתפעל, ולהגיד כמה מילים טובות על ההמצאה האנושית המופלאה: הכסף.

הכסף בצורת צדפים ידוע כבר מבבל של מאה ה-18 לפנה"ס, ומטבעות זהב הוטבעו על ידי המלך קרויסוס בלידיה 450 שנה לפנה"ס. הכסף  הוא המצאה אנושית חכמה שלא הומצאה על ידי שום אדם באופן מכוון, אלא כמו השפות, הדתות, התרבויות וכלכלת השוק החופשי, הוא פרי של "תכנון ספונטאני", תוצאת ניסיונם של רבבות בני אדם במשך מאות שנים.

הציביליזציה האנושית והתפתחותה המואצת אפשרית בזכות חלוקת עבודה יעילה, ורק הכסף מאפשר את חלוקת העבודה בין בני האדם ובין המדינות.

הכסף שהוא שפתם של המחירים מעביר את האינפורמציה של ההיצע והביקוש ובלעדיו לא היו אפשריים יצור יעיל, מסחר וקיומה הרציונאלי של הכלכלה והחברה האנושית.

אפשר להפליג עוד ועוד בזכותו של הכסף והדברים ידועים. פחות תשומת לב ניתנה לתרומתו הגדולה של הכסף לחירות.

שיעבוד, חירות וכסף

הכסף הוא תנאי לחירות הפרט ולאינדיבידואליזם. לא משנה מה רמת ההכנסה – כשהיא ניתנת בכסף מאפשרת למקבל לקבוע בעצמו ועל פי עדיפותיו מה לצרוך. בעבר, העבד לא קיבל כסף, הוא קיבל  מגורים, לבוש  ומזון שאפילו את הרכבו קבע האדון. גם אם הכמויות היו מספקות והתנאים ראויים, אין כאן חירות. זהו מצבו של האסיר בכלא ושל החייל בשרות חובה המקבל סכום זעיר של כסף ולבוש, מזון ומגורים על חשבון הצבא אך אינו חופשי לבחור את העדפותיו על פי טעמו.

הבחירה החופשית על פרטיהם השונים של איכות החיים שלנו היא מרכיב חשוב בחירות וגם חלק חשוב מאיכות החיים עצמה, כיוון שגם השלטון הדמוקרטי ביותר אינו יכול לקבוע או לדעת מה מתאים לנו יותר מאשר אנחנו עצמנו. כאשר מישהו אחר קובע עבורנו את איכות החיים, אנחנו צורכים מצרכים ושירותים שאין לנו כל צורך בהם וחסרים את מה שדווקא לו אנחנו כל כך זקוקים.

בעין חרוד היה קשה מאוד כי לא היה שם כסף כלל. היה ברור שהקולקטיב יודע טוב יותר מהפרט את צרכיו. החברים קיבלו בחדר האוכל אותו המזון ובמחסן הבגדים את אותם הבגדים, האסיפה הכללית החליטה על שטח הדירה של כל משפחה וגם על ההרכב המדויק של רמת חייה. הקיבוץ לא סמך על חבריו שיוכלו בעצמם לחלק את הכנסתם בין מזון, תרבות, לבוש, עזרה הדדית וכדומה.

גם אצלנו

כל משטר טוטליטארי, קומוניסטי, סוציאל-דמוקרטי וגם דמוקרטי שואף לקחת מהאזרחים חלק גדול יותר מהכנסתם בכסף ולדאוג בשווה-כסף, טוב ונכון יותר לצרכיהם ורווחתם.

בראשית המאה ה-20 הייתה ההוצאה הציבורית באירופה, ארצות הברית, אוסטרליה ויפן כ13% מהתוצר הלאומי, ואילו כיום, היא כבר הגיעה לקרוב למחציתו.

בישראל נלקחים מהכנסות האזרחים מס הכנסה, מיסי קנייה לסוגיהם, מס על הדלק, מיסים על הרכב, מכסים, מע"מ, ביטוח לאומי, ארנונה ועוד. בכספי המיסים המדינה לוקחת על עצמה את האחריות והדאגה לבריאות, חינוך, ביטחון הסוציאלי, סרטים, הצגות, שרותי דת, שידורי רדיו, טלוויזיה וסובסידיות למיניהן.

הכסף שנלקח מהאזרח ומוחלף במוצרים המחולקים על ידי המדינה "חינם" מקטין את חירות הפרט ומפחית את יעילות שימוש האזרחים בהכנסתם.

איש אינו יודע להוציא את כספם של בני האדם נכון יותר מאשר הם עצמם.

השנה בחרו חברי עין חרוד בחירות.