ארמון הנציב: המונומנט של האו"ם שמערער על ריבונות ישראל

על רקע החלטת אונסק"ו השוללת את הקשר בין העם היהודי לירושלים, גוברים הקולות הקוראים לסלק את האו"ם מארמון הנציב. הנה מה שצריך לדעת על השריד האחרון של הניסיונות להביא לבינאום ירושלים

כוח שמירת שלום? ארמון הנציב בירושלים. צילום: Freeyoni CC BY-SA 3.0

במרומי פסגה נישאה בדרומה של ירושלים, 810 מטרים מעל פני הים, בנו שלטונות המנדט הבריטי מתחם דמוי מבצר ששימש כלשכה, משרדים ובית המגורים של הנציב העליון הבריטי. מאז חנוכתו בשנת 1933 ידע המקום תהפוכות רבות, שכולן משקפות את האנומליה וחוסר העקביות של האחיזה היהודית בירושלים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הבריטי את ירושלים. האומה הבריטית והעולם האנגליקני ייחסו לאירוע זה משמעות עצומה מבחינה דתית, פוליטית, צבאית ותדמיתית. הממשל הצבאי הבריטי הלאים את מתחם 'אוגוסטה ויקטוריה' על הר הצופים ומיקם בו את המפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ ישראל, ובהמשך את מקום מושבו של הנציב הבריטי העליון. היה בצעד זה סוג של התרסה מול הגרמנים המובסים, שהמקום נקרא על שם מלכתם שיזמה את הקמתו.

בקיץ 1927 פקדה את ירושלים רעידת אדמה, שבמהלכה ניזוק בניין 'אוגוסטה ויקטוריה'. הבריטים החרימו את 'בית מחניים' שברחוב הנביאים. בבניין התגוררה באותה עת משפחתו של מנחם אוסישקין, מנהל הקרן הקימת לישראל, שגורש מהבית באופן משפיל.

הבריטים ניגשו לבניית בית הקבע. לאחר שנבחנו כמה חלופות, נרכש שטח בן 65 דונם סמוך לשכונת הגנים תלפיות. בשנת 1928 נבחרה התכנית, וכעבור שנה החלה הבנייה. דו"ח ועדת החקירה הבריטית שבחנה את השתלשלות מאורעות הדמים של קיץ תרפ"ט, קבע שהתקרית הראשונה במאורעות הרצחניים הייתה בהתנפלות בדווים על חוות הלימוד של רחל ינאית בן־צבי, הסמוכה לשטח שבו החלה בניית ארמון הנציב. הדו"ח מציין כי הנערות ששהו בחווה נאלצו לברוח והמקום נבזז, ללא כל תגובה מצד הממשלה.

המתחם שתוכנן ונבנה בתקציבי עתק היה לאחד המבנים היפים והמרשימים בירושלים. הוא הצטיין בפאר אדריכלי, גינון מרהיב, ומעל הכול נוף עוצר נשימה המשקיף ממזרח על מצלעות מדבר יהודה השחון, ממערב אל הרי יהודה המוריקים, מדרום אל הרי חברון, וגולת הכותרת – חומות העיר העתיקה שמצפון.

פיקדון זמני

המבנה שזכה בפי הירושלמים לכינוי "ארמון הנציב", נועד לדברי בוניו לשרת אלף שנות מלכות בריטית בירושלים, מה שכידוע לא קרה. בשנים שאחרי תום מלחמת העולם השנייה היה הארמון סמל לעריצות המנדטורית שמנעה ממעפילים שרידי חרב להגיע לחוף מבטחים, על אף הסיוע העצום שלו זכתה מצד היישוב העברי.

ביום שישי 14 במאי 1948 הורד הדגל הבריטי מתורן הארמון. אלן קנינגהאם, הנציב העליון האחרון, הצדיע ונסע לחיפה. תם המנדט הבריטי.

נכסי המקרקעין הרבים שהותירו אחריהם הבריטים, כמו תחנות משטרה ומבני משרדים, נתפסו בידי הצדדים הלוחמים. ארמון הנציב נמסר מיד עם תום המנדט לצלב האדום, כאשר ברור היה שמדובר בפיקדון זמני.

בליל 17 באוגוסט 1948 ניהל גדוד בית־חורון של חטיבת ירושלים קרב עז סביב הארמון. בקרב שהלך והסתבך נהרגו ארבעה־עשר לוחמים. מפקד הגדוד, מאיר זורע, לא הצליח ליצור קשר עם מפקד החטיבה משה דיין שנעלם. במשך השנים נפוצו השערות רבות על נסיבות היעלמותו המוזרה של המח"ט בעיצומו של יום קרב.

בתום הקרב הושגה הסכמה על פירוז ההר. השקט המתוח נשמר עד יום שישי, 17 בספטמבר 1948. בבוקרו של אותו יום נחת בשדה התעופה עטרות מטוס הדקוטה הלבן של המתווך מטעם האו"ם, הרוזן השבדי פולקה ברנדוט. המתווך, שהגיע לראשונה לירושלים ביום נפילת העיר העתיקה (30 במאי 1948), הצליח להמאיס את עצמו תוך זמן קצר על כל ההנהגה הישראלית, בין השאר בגלל התעלמותו מן הזיקה היהודית לירושלים.

בלוויית עוזרו נסע ברנדוט לרמאללה, והספיק לציין ביומנו את הזעזוע שחש כאשר חלף על פני מחנה פליטים, אותו תיאר כמחזה מכמיר הלב שראה מימיו. אין ספק שמראהו של מחנה פליטים איננו נעים לעין, אך דבריו של ברנדוט מביכים משהו בהתחשב בעובדה ששלוש שנים קודם לכן, בהיותו ראש הצלב האדום השבדי, ביקר במחנות השמדה נאציים והיה מראשוני הנכנסים לברגן־בלזן עם שחרורו.

מרמאללה נסע המתווך לבניין ימק"א בירושלים, ומשם התכוון להמשיך עם פמליה של אנשי או"ם לארמון הנציב. בימק"א נתקל המתווך באקראי במושל ירושלים דב יוסף שהטיח בו מילים קשות על נטייתם של גורמי תיווך בינלאומיים לתפוס מבנים אסטרטגיים בירושלים כמו מלון המלך דוד. יוסף ידע לאן מועדות פני המתווך, והביע חשש שאם יתפוס האו"ם גם את ארמון הנציב, סמל השלטון בארץ ישראל, עלולים גורמים יהודים אלימים לפגוע בו. ארבע שעות מאוחר יותר, לאחר צאתו מארמון הנציב, נורה ברנדוט למוות במרכז ירושלים על ידי חוליה של אנשי מחתרת לח"י.

עם השנים נודעו קשריו ההדוקים מדי של ברנדוט עם מנהיגים נאצים בימי מלחמת העולם השנייה, אך הסיבה היחידה שבגללה הורה מפקד לח"י בירושלים יהושע זטלר להתנקש בברנדוט הייתה כוונתו לשלול את ירושלים מאחיזת היהודים.

עוד באותו ערב שיגר עוזרו של ברנדוט, האמריקני ד"ר ראלף באנץ', מברק בן 1,700 (!) מילים למזכ"ל האו"ם, ובו העלה הצעה מנומקת להפוך את ארמון הנציב למטה האו"ם. מבלי לאבד זמן החל באנץ' לקדם את תכניתו. הצלב האדום פינה את המקום, ו ב־7 באוקטובר 1948 פלשו אנשי האו"ם לארמון לאחר שהודיעו על כך לישראל ולירדן: "לאחר הודעה מראש לשני הצדדים, ולאחר שלא נשמעה התנגדות מצד ישראל ומצד ירדן, הועבר הארמון עם השטח שסביבו מידי הצלב האדום לרשות האומות המאוחדות".

בינואר 1949 נכנס לארמון כוח משמר משותף ישראלי־ירדני בן 22 שוטרים. עד מהרה נדרשו השוטרים לעזוב, ובמקומם נכנסו כוחות או"ם. בשנים הבאות ניצב הארמון במוקדן של מחלוקות רבות, אך כל הצדדים העדיפו לשמור על המצב הקיים.

ב־5 ביוני 1967 השתלטה על הארמון פלוגה ירדנית. משמר האו"ם נכנע ללא קרב ונטש את המקום. הירדנים ירו מן הארמון אש על מערב ירושלים. לוחמי חטיבת ירושלים ניהלו במקום קרבות קשים, והצליחו להשתלט על ארמון הנציב ולהניף על התורן את דגל ישראל.

הר העצה הרעה

עם תום המלחמה הפעיל האו"ם לחצים אדירים על ישראל ודרש שתיסוג מן הארמון. לאחר משא ומתן מתיש הוסכם שלאו"ם יינתן היתר לפעול בארמון, כדייר בנכס השייך לממשלת ישראל. ההסכם שחתמה הממשלה עם האו"ם עורר זעם ומחאה ציבורית, אך ההחלטה לא שונתה.

במסורת הנוצרית ידוע המקום בשם "הר העצה הרעה" או "הר המועצה הרעה" ( Hill of Evil Council). על פי אותה מסורת, כאן התגורר הכהן הגדול קיפא, שבביתו התכנסה מועצת הזקנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה בידי הרומאים. כידוע, לאורך הדורות נשפכו נהרות של דם יהודי בגין עלילה זו. בתקופתנו הפך האו"ם לשמש מעין מועצה רעה מודרנית, והיה למוקד של קבלת החלטות בעלות גוון אנטישמי.

ארמון הנציב, השייך מבחינה קניינית למדינת ישראל, עודנו משמש את האו"ם ומתבצעות בו עבירות בנייה חמורות הכוללות פלישה, יציקות בטון במבנה ההיסטורי ובנייה נרחבת ללא היתר. במתחם פועלת תחנת דלק פיראטית המזהמת את הסביבה.

מזה שבעים שנה אוחז האו"ם באחד המבנים היפים והחשובים בירושלים, ומדינת ישראל נאלצה להסכים לגזל המתמשך. לא לגמרי ברור מה בעצם עושים שם אנשי האו"ם. אם תכלית נוכחותם היא להשכין שלום – הם לא עושים זאת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. ממשלת ישראל הייתה צריכה לנצל את שעת הכושר של ההחלטה המבזה נגד ההתנחלויות או ההחלטה של אונסק"ו ולהעיף את האו"ם מארמון הנציב

  2. כרגיל כלב נובח אינו נושך. when you need to shoot shoot don't talk. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

    אפרופו ברנדוט, לפי השמועות ברנדוט עזר לנאצים באיכון מטרות על בריטניה. לא יודע אם זה נכון אבל זאת השמועה.

    1. ההיסטוריון יו טרבור רופר טען שהוא טיווח את טילי הנאצים שירו על לונדון

  3. אם שואלים אותי.יש לבעוט החוצה לאלתר את אנשי האו'ם הבטלנים והחד צדדיים,שלמעשה פועלים בנכס בניגוד לחוק הישראלי.חוץ מנזק אין שום תועלת במוסד האנכרוניסטי

  4. על ישראל להודיע רשמית לאו"ם שיסלק את פקידיו ואת מרגליו מכל מתחם ארמון הנציב לאור תוצאות עבודת מוסדותיו השונים החלטותיו ודיווחיו המוטים כנגד ישראל אין שום הצדקה לפעילותם בירושלים הם רק מוסיפים שמן על הבעירה בארץ ישראל ורעל אנטישמי מחוצה לה יש לישראל לפעול למימוש ריבונותה בכל חלקי העיר ירושלים ובפרט במתחם העוין הנ"ל שממשיך בהתרסה מדינית ודתית כנגד מדינת היהודים שיחפשו להם מקום חדש להתפנק בו בסוריה עיראק או תימן שם הם צריכים להיות ולהשכין שלום ולהפסיק את הבטלנות המשכרת והמענגת של ארץ ישראל על גבם של היהודים