ההטרלה החוקתית של חנן מלצר

אנו מכריזים בזאת על הקמת הרשות הרביעית של הדמוקרטיה הישראלית, היא הרשות המשדרת. ושיהיה לנו בהצלחה

מלצר. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אני מודה: אני תמים. בכל פעם שאני פותח פסק דין של בג"ץ יש בי עדיין איזו ציפייה סמויה למצוא טקסט קוהרנטי, טיעונים משכנעים, עוגנים מבוססים ומבנה משפטי בעל תוכן ממשי. פעם אחר פעם אני מתאכזב עמוקות. מעבר להטיה האידאולוגית ולעברית הרצוצה, יותר מדי פסקי דין של שופטינו מתבססים על ריק רטורי ושרירותיות חסרת תוכן.

כזו היא החלטתו של השופט חנן מלצר אתמול, להאריך את צו הביניים המקפיא את פיצול תאגיד השידור הציבורי, כפי שאושר במליאת הכנסת. השורות המעטות המוקדשות להנמקה העקרונית של הצו, חושפות עד כמה עמוק הנגע. השופט מלצר בודה מלבו כמה זכויות חוקתיות, שמהן הוא גוזר את כל הדיון. שימו לב:

פגיעות בזכות לחופש הביטוי של תאגיד השידור הציבורי והאורגנים שלו, בזכותם לקניין וכן פגיעות בחופש הביטוי, בחופש העיסוק ובזכות ההתארגנות של העיתונאים, בצד פגיעות במרקם הדמוקרטי ובחופש הביטוי של הציבור על היבטיו השונים, והכל מבלי שתתקיימנה לגבי פגיעות אלו הוראות "פיסקאות ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק (לרבות דרישות התכלית והמידתיות).

כדי להבין מה מלצר מחדש פה – יותר נכון ממציא – צריך לזכור על מה אנחנו מדברים: ממשלה בוחרת לבצע שינויים במבנה של גוף שידור הממומן מכספי הציבור. אין כאן שום פעולה הנוגעת לחירויות הפרט במדינה, לחופש העיתונות הכללי או לזכותם של אזרחים להתבטא, לכתוב ולפרסם ככל העולה על רוחם. כל הנושא הוא אופן הפעולה של גוף התקשורת הממשלתי של ישראל.

כשירות לקורא, הנה תרגום לעברית מדוברת של החידושים החוקתיים של מלצר:

א. לא רק לאזרחים יש "זכות לחופש ביטוי", אלא גם לגופים ממשלתיים.
ב. לגופים ממשלתיים יש "זכות לקניין", אף שמדובר ברכוש ציבורי הממומן מכספי הציבור.
ג. חופש הביטוי וחופש העיסוק של עיתונאים מחייב את הציבור לשלם להם כסף ולהעסיק אותם במשכורות מפליגות.
ד. יש דבר כזה "פגיעה במרקם הדמוקרטי", המהווה עילה לפסול חוק.

מלצר וחבריו משבשים פה לחלוטין את אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, באופן מביש וחסר אחריות.

מכיוון שנראה ששופטי ישראל אינם בקיאים בהגות הרלוונטית, נזכיר להם שמשמעותו של חופש הביטוי היא חירות בסיסית של כל אזרח לפעול ביוזמתו וברצונו החופשי כדי לבטא את עמדותיו ולקדם את הרעיונות שהוא מאמין בהם, מבלי שהממשלה או גוף אחר יתערבו בכך. זו איננה "זכות" המחייבת את הממשלה להשקיע משאבים כדי שלאנשים מסוימים יהיה מונופול על התדרים ומשכורת חלומות. זו חובה שעיקרה הוא על דרך השלילה, והקובעת למעשה את ההפך: על הממשלה למשוך את ידה מכל הנעשה בספירה האזרחית של אמונות ודעות.

לא צריך ללכת רחוק עם ההיגיון של מלצר כדי להבין את גודל האבסורד. לדבריו, כל שינוי שהממשלה תבחר לבצע בשידור הציבורי יהווה פגיעה מובנית בחופש הביטוי שלו. ירצו בעתיד לקצץ בתקציב? חופש הביטוי נפגע; ירצו לסגור חטיבה? חופש הביטוי נפגע; ירצו להוריד תכנית מסוימת מהמסך? חופש הביטוי נפגע. שינוי בהסדרי הפנסיה, החופשות או ימי הכיף לעובדים באילת? לא יקרה, שופטינו יעמדו בפרץ. ההחלטה היחידה שמותר לממשלה לקבל על פי מלצר, היא להגדיל את תקציבי השידור הציבורי. כל דבר אחר יפגע בחופש הביטוי המקודש.

למעשה, ההפך הוא הנכון: גם אם הממשלה תחליט מחר שכל השידור הציבורי יוקדש לדיווח על סידורי פרחים, תספורות כלבים וסיפורי עם עתיקים של שבטים אפריקניים, לא תיפול שערה אחת מראשו של חופש הביטוי של אף אזרח ישראלי. ואפילו – אם נדמיין לרגע תרחיש רחוק הרבה יותר – יוחלט יום אחד לסגור את השידור הציבורי כולו על גלציו וגלגלציו. חופש הביטוי של אף אחד לא ייפגע, אולי להפך. העובדה שמזה 80 שנה גברים בגיל העמידה מקריאים בקול בריטון ידיעות חדשותיות מתוך חדר דלוח בירושלים, לא הופכת את העניין לזכות חוקתית.

ממשלות ישראל החליטו להשקיע את כספי הציבור במיזמים תקשורתיים (כושלים, יש לומר), וזו זכותן החוקית המלאה. ממשלות מבצעות גם טעויות, וכל עוד אין בהן עבירה על החוק – ממש אין זה מתפקידו של בג"ץ לחלץ אותנו מהן. מציאות שבה שופטי בג"ץ מנהלים את המדינה, גרועה יותר מכל טעות ממשלתית.

מכיוון שמלצר בורא יש מאין זכויות חוקתיות ומבנים משטריים, פסק הדין הזה צריך להטריד כל אזרח. כשההגיגים החוקתיים מתנתקים מתקדימים או טקסטים מחייבים, כל שנותר לנו היא שרירות לבם של השופטים. וזה כבר ממש לא מצחיק.

בשנים האחרונות, האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרן ברק ירד מהפסים. בין אם זו רמתם הנמוכה של תלמידיו וממשיכיו ובין אם זו הדינמיקה המוכרת של הכוח המשחית, בג"ץ מנפיק לאחרונה החלטות יותר ויותר תמוהות, שמערכת הנימוקים שלהם מביישת אפילו את קצרניות הבית. שוב ושוב מובילים השופטים את המערכת שעליה הם אמונים להתנגשות חזיתית עם הרשויות האחרות ובעיקר עם השכל הישר, ופוגעים באמון הציבור.

עד כמה עמוקה ההטרלה של מלצר, ניתן ללמוד מציטוטים שדווחו מהדיון, שבהם השווה מלצר משווה בין השידור הציבורי לרשות השופטת, כאילו השידור הציבורי הוא חלק מהמבנה המשטרי של המדינה: "יש מדינות בהן הופכים את השופטים ל'זמני', ואומרים להם 'נראה איך תשפטו'. אתה מבין את הבעייתיות?", אמר מלצר לנציג המדינה. שדרן רדיו, שופט עליון – הכל אותו דבר.

ובכן, אנו מכריזים בזאת על הקמת הרשות הרביעית של הדמוקרטיה הישראלית, היא הרשות המשדרת. ושיהיה לנו בהצלחה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

35 תגובות למאמר

  1. סלח לי, אבל כבר עברנו את השלב הזה.
    הכל ידוע, הכל מוכר והכל צפוי.
    השאלה היחידה היא מי המטומטם וחדל האישים שחשב שאם הוא ייתן במתנה 800 מליון ש"ח לכל מיני קובלנצים ורם לנדסים, הוא יקבל משהו אחר חוץ מעוד שכפול של גל"צ ושות'?

  2. איך אפשר לראות מה שקורה במדינה המגוחכת הזאת ולא להאמין באלוהים ששומר עלינו מכל האינפנטילים האלה ?

  3. מסכי םעם המגיב הראשון. הכל היה צפוי. השופטים הם רק צעד אחד לפני הצהרה מפורשת "אני מחליט כי ככה נראה לי".
    בעיני השאלה המהותית היא היכן הכנסת? אם הימין אינו מסוגל להעמיד 61 ח"כים שישנו את מערכת המשפט – החרפה עומדת לפתחו.

  4. תאגיד הוא התאגדות של אדם אחד או יותר לכלל ישות משפטית בעלת מטרות, הפועלת בנפרד מבחינה משפטית מבעליה, מעובדיה או חבריה (תופעה המכונה "תכונת האישיות המשפטית הנפרדת").

    ככזה התאגיד כשר לבצע פעולות משפטיות ולשאת בהתחייבויות משפטיות, כאילו היה אדם. התאגיד כפוף לחוקים ולתקנות המיוחדים לסוג התאגידים אליו הוא משתייך. מכלול הדינים העוסקים בתאגידים קרוי דיני תאגידים.

    בעלי התאגיד יכולים להיות אדם, קבוצת אנשים או תאגידים אחרים. בהתאם לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 מוגדר תאגיד כ"גוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות".
    ויקיפידה.

  5. פעם הבג"ץ הסתיר את כוונותיו בתוך משהו חוקי, ואם היית טוען על סמך פסיקותיו שהם מוטים פוליטית היית ננזף על ידי החונטה השמאלית על פגיעה בקודש הקודשים. היום בתוך הפסק גם אם אפשר לפסוק כך (לפי הפרשנות החוקית שלהם) הם מכניסים בתוך הפסק את דעותיהם וזה מוגדר כחלק מהפסק. ההבדל בין רוסיה ( הקומוניסטית )לישראל, שלפחות ברוסיה או שהכריחו להודות על האישום או שיקרו ביודעין אבל לפחות פסקו לפי חוקי המדינה, אצלנו בגץ משנה וממציא חוקים לפי דעתם בלבד.

  6. "כזו היא החלטתו של השופט חנן מלצר אתמול" – לא, זאת החלטתם של השופטים עמית, סולברג, ומלצר. מילא מלצר, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד על סולברג, זה שיש לו"הטיה האידאולוגית" לכיוון השמאלי/ליברלי, או אקטיביזם שיפוטי, וגם לגבי עמית יש לי ספק.
    אולי הם פסקו לפי שיקולים משפטים, ולא לפי הטיה אידאולוגית?

    1. התגובה שלך הייתה קצת יותר משכנעת אם במקום רק לפרט את שמות השופטים היית גם מביא טיעונים עניניים התומכים בפסק הדין.

  7. הצחוק הוא ש"שופטים זמניים ונראה איך תשפטו" זו בכלל המצאה של אהרן ברק ודורית בייניש.
    כל שופט עליון היה מתמנה מינוי זמני לשנה אחת "ונראה איך תשפטו".

  8. בג"צ ממזמן ירד מהפסים תוך כדי דהירה על רכבת שיכרון הכוח. הבעיה היא שאין בנמצא פוליטיקאים היכולים לשנות את התמונה. שקד, שהיא שרת המשפטים הכי שמרנית שהייתה בישראל מעולם, לא היוותה יותר ממכה קלה בכנף לאימפריאליזם המשפטי.

  9. מצטרף ליוסי.
    אתה וארז תדמור ( ראה ספרו מדוע אתה …) ועוד כמה אנשים אומרים לנו וחוזרים על זה איך בית המשפט מתערב בצורה בוטה בהחלטות ממשלה וכו'. התערבות לא דמוקרטית וכו'..
    אבל אף אחד לא מציע פתרונות מעשיות !! מה יש לעשות ? אתם פונים לשרה שקד ? אפשר לתבוע שופטים על פסקי דין הזויים ? למה הממשלה לא מעבירה חוקים על הגבלת כוחו של בית המשפט.
    אני לא מצליח להבין.

    1. מאד פשוט:
      בממשלה יושב כחלון.
      לפי ההסכמים הקואליציוניים, הוא ומפלגתו פטורים ממשמעת קואליציונית לגבי חוק "פסקת ההתגברות".
      הוא מתנגד ועומד מול כל שינוי בסמכויות בית המשפט העליון.

    2. זה לא כחלון, זה ביבי שמונע כל רפורמה מוכרחת במערכת המשפט ובדרכי מינוי הפקידים שם.
      עוד הרבה לפי כחלון.

  10. החלטת הממשלה (זה לא באמת החלטת הממשלה, אלא החלטת הביבי והשרה) לפצל את תאגיד השידור הציבורי, רק בגלל שגאולה אבן נבחרה להגיש את מהדורת החדשות, היא החלטה דיקטטורית, לא דמוקרטית, לא סבירה ולא הגיונית.
    השופט היה צריך להגיד לממשלת ישראל שהם נפלו על השכל, ובשביל הגחמות של סגול השיער המטומטם וחוסר הביצים של שאר מפלגות הקואליציה, לא צריך לבזבז מליונים מכספי ציבור על הקמת תאגיד שידור שלישי, בשביל שישדרו את החדשות שביבי ושרה רוצים להכתיב.

    ההחלטה נכונה, הנימוקים לא ממש רלוונטיים.

    1. בקיצור אתה רוצה דיקטטורה של בג"ץ ואפשר לפזר את הכנסת חבל על המשכורות

    2. תגובה אינפנטילית. הנימוקים לא נידרשים להכתב…

    3. יש החלטות שנראות לך לא סבירות ולא הגיוניות. אבל כל זמן שהן עברו תהליך חקיקה מסודר, אז הן צריכות לעבור, ואין לבג"ץ שום זכות להתערב.
      החוק לפיצול התאגיד עבר הליך חקיקה מסודר. אין פה חוק לאישור עינויים או רצח תינוקות. אין פה דגל שחור. יש פה החלטה מנהלית איך יאורגן התאגיד.
      אפשר לטעון שההחוק הזה הוא טעות, אך הוא עבר, הוא סביר ואסור לבג"ץ להתערב (בדמוקרטיה אמיתית).
      אגב, לפי אותו היגיון בג"ץ היה צריך לטעון שההתנתקות היא פגיעה בכבוד האדם וחירותו ובחופש העיסוק והקניין של מתיישבי גוש קטיף. אבל כמובן שבאותן עתירות הוא נדם.

    4. במקרה הזה אין מדובר בפגיעה בזכויות האזרח, וככזה אין בסמכותו של בית המשפט לפסוק כפי שפסק (ועל כן גם ההתפלפלות הריקה מתוכן שבפסק הדין שלא נשען על אף זכות חוקית, אלא על זכויות מומצאות מטעם שופטי העליון).
      מה שאתה מדבר עליו הוא ההגיון בחלוקת כספי הציבור כפי שחולקו. כפי שמפלגה אחת יממן את ההתנחלויות, אחר ישיבות, ושלישי קיבוצים, כך גם האבסורד בחלוקת הספים בעניין התאגיד. עם זאת, כפי שנכון גם בכל אחד מהמקרים שכתבתי לעיל, האזרח צריך לשפוט את מדיניות הממשלה שלו בבחירות, ולא בית המשפט.
      לסיכום, בג"ץ אחראי על זכויות, והממשלה על מדיניות. מה שעשית (ועשו שופטי העליון) – ערבבת בין השניים.

    5. דני, זו התבטאות גסת רוח. לבד מהכפשות חסרות ביסוס לא הבאת שום ראיה למה שאתה כותב כאילו אלו עובדות. לא הייתי מגיב כך אבל זו ההתבטאות שלך "סגול השיער המטומטם". אז נלך לשיטתך. מעניין לבדוק מי הוא המטומטם כאן!? ניקח לדוגמה את המשפט "…זו החלטת הביבי והשרה רק בגלל שגאולה אבן נבחרה..". ראשית הסתה ע"י עלבונות זולים כמו עיוות השם.
      שמו ביבי, בניימין, נתניהו, אבל "הביבי" הוא סגנון התבטאות של ילד קטן וכועס שבאה להקטין ולהשניא את הילד שאיתו הוא רב מבלי צורך לנמק משהו.
      שנית "הביבי והשרה". מה הקשר לשרה? יש לך איזה הוכחה ששרה מעורבת בהחלטה הזו?! זu עוד צורת הסתה שמטרתה לגרור את אישתו לנושא שאין לך שום מושג שהיתה מעורבת בו.
      "רק בגלל שגאולה אבן נבחרה". מהיכן לקחת את זה. אתה מדקלם ספקולציות של שונאי ביבי מקצועיים כאילו באמת הם יודעים. הם שיקרו וממשיכים לשקר בנוגע לביבי כחלק ממערכת שנאה שהם מנהלים שנים רבות. ואתה משתמש בזה כאילו זו תורה מסיני. יש לך איזה הוכחה?!
      דבר על עובדות. להתבסס על ספקולציות יכול כל מטומטם. ללא קשר לצבע שיערו.

  11. למה מסתירים את האמת?לפני התמנותו לשופט עליון חנן מלצר היה יועץ משפטי של מפלגת העבודה!!!!סוף -סוף שופט עליון ללא אגינדה פוליטית~!

  12. א. למה לא מוזכרים השופטים יצחק עמית ונועם סולברג?
    ב. למה לא מוזכרים שאר השיקולים שהעלו השופטים כמו הצורך בתקופת מעבר?
    ג. ולמה אין התייחסות לכך שאף אחד לא מבין בעצם מה הטעם בחוק הזה?

    1. למה זה רלוונטי ?
      מדוע הצורך בתקופת מעבר או האם יש או אין טעם לחוק הזה קשור לבית המשפט העליון ?
      או בקיצור – מדוע הם דוחפים את אפם, למקום לא להם ?

    2. ולמה אין התייחסות לכך שאף אחד לא מבין בעצם מה הטעם בחוק הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כי לא רצו שיהיה גרביים בצבע אדום. זה בדיוק הנקודה באיזה חוצפה החונטה צריכה לקבל הסברים על איך שלטון הרוב יממן את השידור הציבורי !!!

    3. מה זה חשוב?
      הנקודות והנימוקים שמעלה עקיבא ביגמן אומרים דרשני. אם אין דעת מיעוט אזי שלשתם טעו או שיש סיבה נסתרת לפסק.

  13. הזכות לחופש הביטוי, הזכות לחופש העיסוק ושמירה על ערכי יסוד של משטר דמוקרטי- כולם עקרונות מוכרים עד מאוד בפסיקת בג"צ. מי שממציא ומסלף הוא כותב המאמר.
    נכון שזכות לחופש הביטוי נתונה לאזרחים, אך כאשר יש שליטה של השלטון במערכי השידור העיתונות והחדשות, מן הסתם זכות זו נפגעת ביותר מדרך אחת… נכון שאין חובה לממן שידור ציבורי, ואין חובה לממן חדשות מכספי ציבור. אך אם כבר עושים זאת באופן ממלכתי ומכספי ציבור אסור שהתוכן יוכתב על ידי המשטר. פה זה לא רוסיה הקומוניסטית, עוד לא הקימו משרד תעמולה וצנזור ראשית, לכן על השיח להיות של עיתונות חופשית ולא תוך חשש ותחת מרותו של הפריץ…
    חבל רק שלא כתבת מה הייתה המטריה החוקית והמהותית של העתירה, למרות שזה מובן, כך הרבה יותר קל להטעות חלק מהקוראים.

    1. למה בג"ץ לא התערב למען תושבי גוש קטיף. מכיר כאלו שמאז לא עוסקים בחקלאות למרות הבטחות לשקמם. נפגעה פרנסתם. אבל אז חוק יסוד חופש העיסוק לא הוזכר.
      יש דוגמאות נוספות למכביר.
      ברור שמדובר על פסקים הזויים ומוטים. אין פה צדק.

  14. נא לפנות לנתניהו.
    הוא זה שחסם את פסקת ההתגברות באופן עקבי מאז ראשית כהונתו כראש ממשלה.

  15. איפה בציטוט שלך, שהוא חסר בעצמו, מוזכר עניין המשכורות שלהם. איך עשית כזה פיתול בסגנון של פרשני תורה?
    עצם האיזכור של המשכורות שלהם, גורם לי לחשוב שאתה יודע משהו. הייתכן שאתה מקנא ובגלל זה יוצא קצפך?
    מזלך שתקשורת זה לא בית משפט, ולא הרשות הרביעית, כמו שאתה טוען. אחרת היית צריך להביא סימוכין לטענה שלך, כמו לינק. והיית צריך להגיד את האמתף רק את האמת ואת כל האמת.

    1. אני ממש מפסוט מהדיון.
      קודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית נגוע בוירוס.
      ומ 1967 היהודים בישראל במתקפת סייבר על זכותם להגן על עצמם.
      שופטי בית המשפט העליון עם כל הכבוד, הם מחפשים איזה ערבי
      זחוח מאיזה כפר נידח בעירק שייתן להם יחס אליהם.
      עד אז הם מבלבלים לנו את השכל עם עולמות שלא קיימים…
      הרי אצל הערבים אין בית משפט עליון – לא ברור למה השופטים שלנו מתחנפים אליהם?

  16. הטעות הקטגורית היא הטענה שהשידור הציבורי הוא גוף ממשלתי. ממש לא, אם כבר זה גוף הקשור במהותו לכנסת: עיסוק באינטרס הציבורי הרחב ובקידומו, וביקורת לאור זאת על התנהלות הממשלה. בדיוק מה שעושה ואמורה לעשות כנסת ישראל. זו הסיבה שהממשלה רוצה שליטה על ייצור החדשות בתאגיד, וזו הסיבה שאסור לאפשר להם את זה. לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.

  17. הפכת את התאגיד לגוף ממשלתי ובפליטה פרוידיסטית זו גילית הכול ונפלת בגדול

  18. שידור הציבורי עצמאי, יציב ואחראי הוא אינטרס ציבורי רחב. אם יהיה רק שידור פרטי, או אם יהיה רק שיטור דיבורי (שידור ציבורי כשופרה של הממשלה), כפי שרוצים ח"כ ביטן ושות', מצבנו יהיה רע ומר. לכן הטענה של מאמר זה מופרכת. כדאי גם לעתונות הפרטית לשמור מכל משמר על תקשורת ציבורית מאוזנת. אחרת יהיו כאן רק מגזרים אינטרסנטיים ואפס שיח משותף.

    1. למה מצבנו יהיה רע ומר אם יהיה רק שידור פרטי?

  19. הנל בפשטות הוא טרול ממומן בבג"צ של המאפיה השמאלנית פרוגרסיבית לבנה. יש לבחון את כל ההחלטות וההצהרות שלו לאור עובדה זו.

  20. עקיבא יישר כוח!

    כתבה ועוד כתבה, תחקיר ועוד תחקיר: אנשים מתחילים להבין את הנזק שגורמת מערכת המשפט.

    בסוף תימצא הדרך להחזיר את הרשות השופטת למקומה.

  21. הבעיה עם כותב המאמר היא שהוא ציטט חלק מההחלטה שלא נכתב על ידי השופטים. כל העניין בצו על תנאי הוא שבית המשפט מבקש מהמדינה לענות למשהו שהעותרים ניסחו (ולא בית המשפט) – כל שורת הזכויות האלו נוסחה על ידי העותרים ובהחלט ייתכן שייקבע שלא קיימת אף אחת מהן. לאחר שקראתי את ההחלטה במלואה עולה שבהנמקה הסיבה העיקרית למתן צו הביניים היא מאזן הנוחות – ובמילים אחרות החשש שככל שהחוק ייכנס לתוקף לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שהעתירה תתקבל בסופו של יום.