כלכלנים בכירים נגד כחלון: "מחיר למשתכן אינה תורמת להורדת מחירי הדיור"

שני דו"חות כלכליים שפורסמו לאחרונה מותחים ביקורת חריפה על תכניות הדיור של הממשלה, וקוראים שלא להגדיל את תקציבי החינוך והרווחה

כחלון. צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90

שני ניירות מדיניות התפרסמו לאחרונה בנוגע לאתגרי הכלכלה הישראלית ודרכי ההתמודדות עמם. הניירות עשו כותרות בעיתונות הכלכלית, והבליחו לרגע גם לתקשורת המרכזית בדמות דיווחים על ה"קטסטרופה" הצפויה למשק הישראלי.

מבין שלל הנתונים והעובדות שהוצגו במחקרים, שאת חלקם אסקור מיד, נתון אחד בלט במיוחד: מתברר כי העבודה של עובד ישראלי פרודוקטיבית פחות מזו של מקבילו במדינות הדומות לישראל ב־OECD, בלא פחות מ־22 דולר לשעת עבודה. כך על פי נייר העמדה של מכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי בהרצליה, שחובר על ידי ראש המכון ומי שיכהן בעבר כמשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, יחד עם חוקר המכון אביחי ליפשיץ.

מה גורם לפער המטריד הזה? הבדלים בתשתיות ובמיומנות העובדים מסבירים חלק ממנו, אך חלקו הגדול – כ־10.5 דולר לשעת עבודה – נובע מ"מס חברות ובירוקרטיה עודפת". במילים פשוטות: אם היינו רואים בישראל שוק חופשי יותר, פער הפריון בינינו ובין אזרחי המדינות המובילות היה עשוי להיחתך בכמחצית.

מכאן נעבור לשאר הנתונים, שהם מטרידים לא פחות.

הבעיה המרכזית העומדת בפני המשק היא העובדה שפריון העבודה בישראל נמוך משמעותית ביחס למדינות הדומות לה ב־OECD. ישראל סובלת מתשתיות תחבורה לקויות, עומס על מערכות הבריאות, עומס רגולציה ויוקר מחיה. אם לא יתחולל שינוי משמעותי, ישנה אחידות דעים בקרב כלכלנים כי מדינת ישראל תעמוד בפני משבר קשה, שיחריף ככל שקבוצות מיעוט כמו החרדים והערבים לא יצליחו להשתלב במשק.

העובדה שגם אנשי מכון אהרן, וגם מחברי נייר העבודה הנוסף – פרופ' דן בן־דוד (לשעבר מנכ"ל מרכז טאוב) ופרופ' אייל קמחי ממוסד שורש – מסכימים על רבות מבעיות היסוד, מלמדת עד כמה האתגרים ברורים ודחופים. למעט הבדלים מסוימים הנובעים מתפיסות אידאולוגיות שונות, שני המכונים מבטאים קונצנזוס מפתיע גם בנוגע לפתרונות הרצויים ולהפך.

מוסד שורש

 

הגדלת תקציבי הרווחה איננה הצעד הנכון

אין סיבה והצדקה להגדיל את תקציבי הרווחה; העמדה הזו, המובעת ומנומקת בשני ניירות העמדה, כוללת ביקורת מרומזת על שר האוצר משה כחלון, ושיטות הפעולה שלו.

"ישנם קולות בשיח הציבורי וגם בקרב כלכלנים", כותבים אקשטיין וליפשיץ, "הקוראים להגדלה משמעותית של ההוצאה החברתית על ידי העלאת מסים והעלאת שיעור הממשלה בתוצר לרמות המקובלות במערב אירופה. אנו סבורים כי ברמת התוצר לנפש בישראל וגודל הוצאות הביטחון אין זה נמצא בעדיפות ראשונה". לדעתם, עדיף להתמקד בצמיחה מאשר בחלוקה מחדש של העושר: "החזון של צמיחה (הגדלת העוגה) תוך דגש על עליית הפריון לשעת עבודה… צריכים להיות הבסיס של האסטרטגיה הכלכלית".

"טיפול שורש בפריון הנמוך ובעוני ואי־השוויון הגבוהים חייב להתמקד בבעיות השורש", מסכימים בן־דוד וקמחי. "…פתרון שהנו יותר בר קיימא הוא הספקת כלים ותנאים טובים יותר למספר רב יותר של אזרחי ישראל כדי שהכנסתם מעבודה תגדל".

'מחיר למשתכן' מאפשרת לאנשי קש לקנות דירות

כזכור, בנק ישראל פרסם לאחרונה ביקורת חריפה על מדיניות הדיור של שר האוצר כחלון. כלכלני מוסד שורש ומכון אהרן מסכימים לניתוח ואף מוסיפים עליו.

פרופ' בן־דוד ועמיתו קוטלים במילים חריפות את 'מחיר למשתכן' של כחלון. "לעתים תכופות", הם כותבים, "תכניות ממשלתיות המיועדות לסייע לרוכשי דירה ראשונה, כגון 'מחיר למשתכן', מספקות מימון ציבורי לרכישת דירות להשקעה באמצעות אנשי קש בעלי זכויות".

הביקורת של אנשי מכון אהרן חריפה עוד יותר, ומתמקדת בכשלים באזור המרכז ובפערי התכנון. מחקר אנשי המכון העלה כי מחירי הנדל"ן בכל הארץ נגזרים מהמחירים בתל אביב והמרכז, ולפיכך אי אפשר להשפיע באמת על השוק בלי לתת מענה לבעיה במרכז. בנוסף, הם מצביעים על שורה של בעיות שורשיות עמוקות בכל המערכת התכנונית בישראל שלא לוקחת בחשבון גורמים רבים, כך שיוקר הדיור הוא בעיה עמוקה מכפי שנדמה.

"פעולות הממשלה אינן מתמודדות בצורה מסיבית עם הכשלים הרוחביים של שוק הדיור והפיתוח האורבני בישראל", כותבים פרופ' אקשטיין ופרופ' ליפשיץ. "תוכניות הדגל של 'מחיר למשתכן' ו'הסכמי הגג' עם עיריות, ממוקדים מחוץ לגוש דן ובעיקר בפריפריה. אין מהלך מקיף כלל־ארצי, היוצר לרשויות המקומיות בכלל ואלו של גוש דן במיוחד, תמריץ מסיבי לאשר הגדלה של היצע דיור והשקעה בתשתיות תחבורה ומבני ציבור, כך שהשירות לאזרחים יעלה ויתאים את העדפותיהם על מיקום המגורים".

להשקיע בתחבורה דרך יזמים פרטיים

כאמור, על פי הניתוח של כלכלני מכון אהרן, קיים פער של 22 דולרים בפריון העבודה בין ישראל ובין קבוצת המדינות הדומה לה ב־OECD. לדבריהם, המצב הירוד של תשתיות התחבורה בישראל הוא  "הגורם המרכזי… לפריון הנמוך". לפי החוקרים, "גורם זה מסביר 24% מפער הפריון – כ־5.1 דולר לשעת עבודה".

גם חוקרי מוסד שורש כותבים כי "הצפיפות בכבישים פוגעת בפריון ומגדילה את אי השוויון ושיעורי העוני". ההסבר לכך פשוט: "אם פירמה זקוקה למספר כפול של נהגים ומשאיות משום שהם תקועים בפקקים, פריון העבודה יורד באופן משמעותי". מעבר לכך, "היעדר נגישות למקומות עבודה הנמצאים בערים הגדולות מקטין במידה את אפשרויות התעסוקה לבעלי השכלה ומיומנויות ברמה נמוכה".

המסקנה המתבקשת לכאורה היא שהממשלה צריכה להשקיע הרבה יותר בתשתיות, ובעיקר בתחבורה ותחבורה ציבורית. הבעיה היא שכדי לבצע את ההשקעות הללו יהיה צורך להגדיל את הגרעון באופן משמעותי, דבר שעלול לפגוע בצמיחה ולסכן את המשק בטווח הארוך; בנוסף, פרויקטים ענקיים, ובמיוחד בתחום התחבורה, טומנים בחובם בעיות תכנוניות, משפטיות ובירוקרטיות – כלומר בזבוז כסף ציבורי רב.

פתרון חלקי הוא ביצוע ההשקעה בתשתיות תחבורה בשיטת ה־PPP – כלומר, ביצוע הפרויקטים על ידי חברות פרטיות, כפי שנעשה בכביש שש למשל. כך הדאגה מכשלי תכנון מצטמצמת, ואף המימון נעשה מעט נוח יותר.

מעבר לכך, יש לא מעט צעדים שניתן לעשות כבר היום כדי להוריד את עומס התחבורה, אך רעיונות אלו כמעט לא נידונים בשיח הציבורי. למשל, העובדה שנסיעות שיתופיות ('אובר') עדיין אינן חוקיות בישראל; המונופול החלקי של אגד; או אגרות גודש, רעיון שהכלכלן עומר מואב מקדם במרץ. אלה צעדים העשויים להקל על הקושי התחבורתי בהווה, וחבל שלא מושקעים יותר מאמצים אינטלקטואליים ותקשורתיים כדי לקדם אותם.

איך לשפר את ההון האנושי

שיפור המיומנויות של העובדים בישראל הוא עניין הכרחי כדי לשפר את רמת הפריון במשק. 25% מאוכלוסיית המדינה היא ערבית, אוכלוסייה שרמת החינוך בה דומה לעולם השלישי; 19% נוספים מהאוכלוסייה הם חרדים, שברובם לא לומדים אפילו את לימודי הליבה (על פי נתוני מוסד שורש).

הניתוח של מכון אהרן העלה כי פערי המיומנויות מסבירים 21% מפער הפריון, וזה הרבה מאוד. מה שמפתיע הוא שבניגוד למקובל בשיח התקשורתי, אקשטיין וליפשיץ מסבירים שהפתרון איננו נעוץ בהזרמת עוד כסף למערכת החינוך: "אין אנו חושבים שהגדלת תקציבים מעבר למסגרת לתחומי החינוך, הבריאות והרווחה צריכים להיות היום בעדיפות ראשונה". כך סבורים גם בן דוד וקמחי: "הבעיה אינה בכמות המשאבים אלא באיכותם ובאופן הקצאתם. לא רק שאין מחסור במורים במערכת, גם לא חסרות שעות לימוד בתחומי היסוד".

במקום הזרמת כספים למערכת החינוך, כותבים כלכלני מכון אהרן, מוטב שהמדינה תשקיע בהכשרות מקצועיות־טכנולוגיות, שיסייעו לסטודנטים ועובדים להתאים עצמם לשוק הדינמי, וישפרו משמעותית את כוח העבודה הישראלי. הסיכונים ביישום התכנית ברורים: היא דורשת השקעה מסיבית, וסיכוייה להצליח תלויים ביעילות וגמישות המערכת – היבטים ששוק העבודה וההשכלה הישראלי איננו מצטיין בהם.

לעומת זאת, בן דוד וקמחי מדברים בעיקר על הצורך ברפורמה עמוקה במערכת החינוך. לדעתם יש צורך ברפורמה מקיפה בהכשרה, בתגמול ובהעסקה של מורים. כישורי המורים הישראליים כיום הם נמוכים מאוד, ובמוסד שורש סבורים כי כדי לשפר את המצב יש צורך למשוך להוראה בוגרי תארים אחרים. על מנת לעשות זאת, "(המדינה) תצטרך לשלם להם יותר כדי להתחרות עם חלופות התעסוקה בסקטור הפרטי… גם מספר שעות העבודה ביום ומספר ימי העבודה בשנה יצטרכו להיות דומים לשוק הפרטי – מה שיאפשר העסקת פחות מורים בשכר גבוה יותר". יותר כסף, יותר עבודה ופחות "זכויות עובדים" מיושנות.

כמובן, בן דוד וקמחי אינם מתייחסים אל הפיל בחדר – מערכת החינוך המקובעת וארגוני המורים, המונעים בגופם כל שינוי מסוג זה.

מקום לאופטימיות

אז האם ישראל צריכה לחשוש ממשבר כלכלי חמור שהיא תתקשה לצאת ממנו? בהחלט כן. אך יש לשים לב כי מדינת ישראל נמצאת כיום במצב כלכלי מצוין, וכן שהיא מצויה בעמדה טובה לביצוע רפורמות שישפרו משמעותית את מצבה. בתחומים מסוימים, כמו רמת ההשקעות הציבוריות בשיתוף המגזר הפרטי, וכן בהורדת נטל הביורוקרטיה, ניכרת מדיניות ממשלתית חיובית. בתחומים אחרים מתנהל דיון חיובי ער, אך הוא סובל מחסמי פופוליזם וקבוצות כוח שמונעות בינתיים את השינויים הנדרשים. עדיין יש בעיות בהתנהלות הממשלה בתחומי הדיור והרווחה.

ובכל זאת, יש מקום לאופטימיות. נראה כי המודעות הציבורית לבעיות ולפתרונות הנכונים גוברת, ויחד איתה מודעות הפקידים והפוליטיקאים. יש לצפות כי ישראל תדע להתגמש, להתאים את עצמה למציאות החדשה, ולעלות על נתיב שיבטיח צמיחה וכלכלה משגשגת לאורך זמן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. כחלון נואש ונוקט בפופוליזם, את המחיר ישלם הציבור העובד
    כל התערבות ממשלתית בשוק הדירות תשיג תוצאה הפוכה מהמטרה
    זה לא מצב שהממשלה מתחרה בקבלנים כאשר היא מסבסדת את המוצר, במצב הזה הקבלנים שעומדים בתחרות לא הוגנת יקתינו את התחלות הבניה
    והמחירים יעלו

  2. כרגיל בעלי אינטרסים כותבים ומנסים להשפיעה.
    תוכנית מצוינת. כול הכבוד כחלון

  3. הם כן הומוגניים מהבחינות האלה.
    הם לא הומוגניים מבחינות אחרות.
    תרבות מצרית ?
    אין לערבים תרבות.ערבי הוא כמו האדם הקדמון.
    ערבי הוא הדבר הכי רצחני ונחשל על הפלנטה.
    הדבר הכי קרוב לתרבות שיש לערבים,זה לפצח גרעינים.
    אין להם דת ולא מוסר ולא תרבות.חבורת רוצחים
    נחשלת שכל קיומה נועד להתפשטות וביזה.

    בדיוק כמו מוחמד – גנגסטר שהקדיש את חייו לרצח,
    ביזה,אונס ומכירת אנשים לעבדות.

  4. ואין חדש תחת השמש.
    מתחילת תוכנית מחיר למשתכן בעלי אמצעים שלחו קבוצות של בעלי זכויות חסרי אמצעים להרשם להגרלות ומימנו את התשלומים הנדרשים, חיכו שנתיים / שלוש עד לקבלת החזקה. לאחר קבלת הדירה מכרו במחירי שוק נתנו לבעלי הזכויות כ 100-150,000 ₪ "בונוס" וכולם הרוויחו (בעיקר בעלי האמצעים). השיטה עבדה חזק במגזר הדתי כשעסקנים מימנו עסקאות שאברכים ביצעו תמורת 100,000 ₪.