נאום טראמפ: שובו של המצפון המערבי

בנאומו היום בריאד החזיר טראמפ את השפיות לעולם ואת היציבות לאזור. יש הבחנה ברורה בין הטובים לרעים, יש תגמול לבעלות ברית, ותג מחיר שיושת על אויבים. ארצות הברית חוזרת להוביל

יש תגמול לבעלות ברית ותג מחיר לאויבים. טראמפ. צילום מסך

כמה מרענן היה נאומו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ היום בערב הסעודית. שמונה שנים אחרי נאום קהיר של אובמה, שהביא עמו בשורה של אידאליזם מופשט ומנותק מהמציאות והותיר עיי חרבות במזרח התיכון, חוזרת ארה"ב למדיניות ריאליסטית ומבוססת על תוצאות ממשיות.

אובמה הגיע למדינות ערב כמנהיג של מעצמה, אך הפגין בעיקר אשמה וייסורים עצמיים על התפקיד השלילי שמדינתו מילאה כביכול בעולם. טראמפ מגיע עם מסר הפוך לחלוטין: המעצמה שבראשה הוא עומד בטוחה בעצמה, תפקידה הגלובלי ברור לה, והוא לא מהסס לבוא לעולם הערבי ולהציב לו דרישות מעשיות וערכיות.

המטרות של טראמפ הן ביטחון, שלום ושגשוג. האמצעים: הכוח האמריקני, וחזרתו החד־משמעית למגרש של עולם הערכים המוסרי של המערב.

החזון של טראמפ הוא שמרני במהותו וצנוע ביישומו. "נחזיר את הביטחון לאזור באמצעות יצירת יציבות, לא התערבות רדיקלית", הצהיר בנאום, והבהיר כי "יקבל החלטות בהתבסס על תוצאות מעשיות של מדיניות, לא על בסיס אידאולוגיה נוקשה". בכל מקום שבו יתאפשר הדבר, שואף טראמפ ל"שינויים הדרגתיים". ובכלל, מטרתו אינה "לחתור לשלמות, אלא ליצור שותפויות".

טראמפ מבהיר היום שהוא לא יהיה ברק אובמה, אבל מנגד, הוא גם לא גורג' בוש.

טראמפ איננו מהסס לדבר עם מנהיגי המדינות המוסלמיות על הבעיות הקשות שישנן באסלאם הקיצוני, ואיננו נמנע מהצגת האמת המרה בפני העולם הערבי: אתם אחראים לתנועות שמאיימות על שלום העולם, ויותר מכך – עליכם מוטלת המשימה לטפל בכך.

רבים מבקרים את היומרה להקמת מרכז עולמי למאבק בטרור דווקא בערב הסעודית. אבל יש פה גם מסר חשוב: הבעיה, וגם הפתרון, נמצאים בחצי האי ערב, ערש האסלאם והג'יהאד. העובדה שטראמפ שם את האצבע על הנקודה הבסיסית הזו, היא לא פחות ממהפכנית.

טראמפ לא היסס לנקוב בשמותיהם המפורשים של ארגוני טרור רבים, שחלקם זוכים לחסות מאת המדינות שנציגיהן ומנהיגיהן נכחו בנאום. חמאס, חיזבאללה, דאעש, אל־קאעידה ועוד רבים סומנו כ"רעים". להשמיע את הדברים הללו בפני נציגי קטאר והאמירויות, זו אמירה נוקבת שמבהירה מי כאן הכוח הגלובלי ומה הקווים האדומים שלו.

טראמפ קורא למנהיגי ערב לגרש את הטרוריסטים מאדמתם, לסלק אותם ממקומות הפולחן, לשלול מהם תקציבים, להצר את צעדיהם ולרדוף אותם עד חורמה. אמריקה מוכנה לעזור, וצבאה נכון תמיד להתערב כשצריך, אך את המשימה העיקרית הוא מטיל על הערבים עצמם. בעידן שבו הקמפוסים האמריקניים והתקשורת המערבית שטופים בפוליטיקלי קורקט שאיננו מתיר אפילו לדון בשאלות תיאורטיות על אחריות האסלאם, לנאום טראמפ היום ישנה משמעות כפולה ומכופלת.

הנקודה החשובה ביותר לישראל היא כמובן הצבת איראן בראש אויבי הסדר העולמי, כספונסרית הגדולה של הטרור וכגורם מספר אחת לחוסר היציבות באזור. גם בתחום הזה טראמפ מסלק מן השולחן את המורשת ההרסנית של אובמה, ומגדיר במילים חדות וברורות מי האויבים ומי הידידים, מי הטובים ומי הרעים, ולמה הוא מצפה.

אחרי ההתרחקות המכוונת של אובמה מידידי ארה"ב, טראמפ מחזיר את המחויבות הבסיסית של ארצו לבעלי בריתה. "ידידותינו לא יטילו ספק בתמיכתנו, ולאויבינו לא יהיה ספק לגבי נחישותנו". תחת אובמה השתלם להיות רע, והטובים שילמו מחיר. טראמפ הופך את התמונה. יש טובים ויש רעים, ויש מחיר להחלטות הלא נכונות.

הכוח האמריקני חזר למשחק, והמצפון המערבי שוב מוביל את העולם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

14 תגובות למאמר

  1. באמת נאום מרשים. כמו הנאום שבו הבטיח לבנות חומה, או לאסור כניסת מוסלמים, או להחליף את אובמהקר. כמה שאתם מתרשמים מנאומים. תסלחו לנו שאנחנו מחכים עם הכפיים עד שנראה תוצאות.

    1. או כשאמר שיתרחק מבעלי הון המחזיקים את המועמדים בכיסם, ואז מילא את הקבינט שלו ביוצאי גולדמן-זאקס.

    2. לאנונימי –
      נו, טוב שלפחות הילארי התרחקה מבעלי ההון…

    3. בקשר לחומה, לוקח קצת יותר מארבעה חודשים לבנות אותה. בכל מקרה, מספר המסתננים ממקסיקו כבר ירד בשני שליש, תןדות למאבק של הממשל החדש, ועל כך בהחלט אפשר להריע. (כלומר, מי שלא רוצה שארה"ב תוצף במסתננים ממקסיקו יכול להריע. ברור שאתה לא שייך לקבוצה הזאת.)
      כנ"ל לגבי מניעת הצפת ארה"ב במוסלמים. ייקח זמן, אבל למרות מאמצי החבלה של נשמות טובות מן המחנה הפוליטי שלך, גם זה יושג.
      את אובמהקר לקח יותר משנתיים לחוקק, ולכן ייקח גם הרבה זמן לתקן את נזקה של הקטסטרופה הזו. מה גם שהנשמות הטובות מן המפלגה הדמוקרטית לא בדיוק מסייעות למלאכת התיקון. אבל גם זה ייתבצע בסופו של דבר. יש רק לקוות שזה יקרה לפני שתכנית הפלא החביבה הזאת תגרום לנזק בלתי הפיך לכלכלה האמריקנית ולתקציב הפדרלי.
      אבל במחשבה שנייה, אין טעם בהסברים או בהצגת העובדות האמיתיות. הרי טיפוסים כמוך ימחאו כפיים רק אם טראמפ באמת ייכשל וארה"ב תעלה בלהבות, בהתאם לחזון אובמה.
      אם כבר מדברים על זה, מעניין מה הן ציפיותך ותקוותיך בנוגע לעתידה של ישראל. בעצם, אולי יותר טוב לא לדעת…

  2. "בנאומו היום בריאד החזיר טראמפ את השפיות לעולם ואת היציבות לאזור."
    בנאומו של אובאמה הוא הביא שלום למזרח התיכון וזכה בפרס נובל.
    אם כל הכבוד וההערכה לטראמפ, נאום הוא רק נאום.
    נקווה לראות שהמעשים שיבצע הממשל החדש יתאמו לציפיות שלנו ממנו.
    אגב, פה ניתן להעיר שהוא אמנם מחזיר איזשהו הגיון למערכת שלנו, אבל לא בטוח שפעולות הנובעות מההגיון הזה יובילו ליציבות במזה"ת או יערערו אותה (כמובן, באופן חיובי מבחינתנו)

    1. אובאמה הביא שלום? זה בצחוק נכון?
      הרי הוא התחיל את האביב הערבי שתוצאותיה כבר עברו 600000 מתים והמלחמה רק מתגברת….

      זכה בפרס נובל? אפילו הוא גיחח כששמע שרוצים לתת לו. הפרס הזה היה בבחינת WUSHFULL THINKING. היו שראו בו משיח שלהם …..

      אובאמה לא רק שלא פדה את השטר אלה בחוב עצום.

    2. הוא אמר את זה באופן סרקסטי, כלומר אובמה הבטיח להביא שלום בנאום שלו ואפילו זכה בפרס נובל למען זה, אבל הוא היה אחד מהנשיאים הכושלים ביותר בשלום. זה כדי להביע את העובדה שנאום זה רק נאום, וצריך לחכות ולראות.

  3. מותר להיות ציניים (גם אני נהנה מזה לפעמים…), אבל אסור להגזים.

    אם כוונת המגיבים הציניקנים שלפניי לומר ש"לא המדרש עיקר, אלא המעשה" (מסכת אבות, פרק א' משנה י"ז), אז הם בוודאי צודקים. אבל אין פירוש הדבר שהמדרש אינו חשוב ולא מן החכמה לזלזל בו. המדרש, ובנדון דנן נאומיהם של מנהיגים פוליטיים, הם עצמם בבחינת מעשים. טעות היא להתייחס לנאום של מנהיג (כל נאום של כל מנהיג) כאל מלים ריקות. הנאום עצמו, בקונטסקט שבו נאמר, הוא מעשה חשוב. נאומי מנהיגים סוחפים אחריהם את ההמונים למעשים, לעתים טובים ולעתים מזוויעים.

    כשטראמפ עומד מול כינוס של כמעט כל מנהיגי העולם המוסלמי ואומר להם דברים כדרבנות, זה לא דבר של מה בכך. זו התקדמות עצומה לעומת ההתרפסות והפייסנות של אובמה. הקרב על התודעה חשוב מאוד. עד כה התודעה המערבית בכלל והאמריקאית בפרט הייתה שבויה ברגשי אשמה מטורללים מול כל דיקטטור עריץ מזרחי. הבשורה הגדולה של נאום טראמפ היא שאמריקה בראשותו משוחררת כליל מרגשי האשמה המגוחכים הללו אל מול הטרגדיה הערבית. הערבים והמוסלמים הביאו את כל הטרגדיות בהיסטוריה שלהם על עצמם במו ידיהם, ואין להם להאשים אלא את עצמם. טראמפ כמעט אמר את הדברים הללו בהאי לישנא, ורק על כך מגיע לו יישר כוח גדול!

  4. "טראמפ קורא למנהיגי ערב לגרש את הטרוריסטים מאדמתם"
    אנחנו בהחלט צריכים לאמצץ את זה

  5. הוא אמנם לא אימבציל כמו אובמה, אבל הוא בסך הכל נסע לסעודיה על תקן סוחר נשק. הנאום שלו הוא לא נאום מטורלל כמו הנאומים של אובמה, אבל הוא לא היה אגרסיבי או מיוחד, אלא סתם נאום. ימים יגידו מהן באמת תכניותיו. לעשות מזה צימעס זאת הגזמה.

  6. ההבדל המהותי בין אובמה לטרמפ הוא. אובמה למד עריכת דין מקצוע מריחה של האמת עם תקוות שלעתים אינן יכולות להתגשם. ואמונה נצחית בנאדם. גם כשהוא משקר.
    טראמפ הוא איש עסקים שמדבר 'תכלס'. יש דיל או אין דיל. ו תפסיקו לבלבל לי את המח עם מילים יפות….נאומים אינם עושים עליו רושם. חתימה בסוף החוזה אומרת הכל….

  7. מדיניות ארה"ב מאז 1948 הייתה דואלית בפועל תמיכה בישראל בהצהרה מצג של ניטרליות כביכול. המדיניות הזאת נועדה בראש ובראשונה לאפשר למדינות הערביות התלויות בערב הסעודית לשמור על קשריהן הגלויים עם ארה"ב בטיעון כלפי פנים, שארה"ב עמלה למצוא פתרון לסכסוך שיהיה גם לטובת הפלסטינים וזאת הדרך האפשרית ביותר להגן על האינטרס הפלסטיני. את המחיר המדיני נאלצה לשלם מדינת ישראל מחוסר ברירה אחרת. זה שרת את היטב ארה"ב ונתן לה מנופים מדיניים וכלכליים לתמרן את ובין הצדדים. עקב הכאוס האיסלאמי ערבי והשלכותיו האלימות על המערב, והמאבק האלים המורכב: הדתי השיעי סוני, והאידיאולוגי פוליטי האסלאמי נגד מערבי, אבדה המדיניות "הניטרלית" הזאת את תועלתה, ארה"ב נתבעת ונאלצת לקחת צד היות והשיעים ובני בריתם בחרו ברוסיה, נאלצת ארה"ב לבחור עכשיו לבחור בערב הסעודית וגרורותיה. ערב הסעודית הציגה לטראמפ בביקורו קואליציה סונית מרשימה שעומדת מאחריה, וקנתה במאות מיליארדי דולרים את תמיכתה הישירה של ארה"ב, שלצורך זה חייבת לצרף גם את ישראל לקואליציה הסעודית האזורית, את המחיר תאלץ שוב מדינת ישראל לשלם וכמובן גם הפלסטינים שתלויים בעצם בישראל. החיבוק החד צדדי הגלוי שמחבק טראמפ את ישראל והבטחות הברית והתמיכה הביטחונית בישראל ועתידה, נועדו בראש ובראשונה לאפשר לארה"ב לחמש את ערב הסעודית בכמויות מטורפות חסרות תקדים של נשק חדיש, מבלי שישראל תפריע לזה בארה"ב. זה עומד בניגוד גמור לאינטרס הביטחוני הישראלי כי זה יפר את המאזן והיתרון הצבאי הישראלי. זה נגד האינטרס המדיני האזורי של ישראל לטווח המידי והארוך, שצריך להיות הקפדה על ניטרליות במאבק הפנים אסלאמי. ונגד האינטרס הלאומי של ישראל לתמוך דווקא היום במלוכה אסלאמית עשירה שעלולה להתמוטט לאור לחצי הפנים של "האביב הערבי". התמוטטות המלוכה הסעודית תמוטט את כל הקואליציה הסעודית כבנין קלפים. השלטון המלוכני בסעודיה זה העוגן וזאת נקודת התורפה של כל הקונסטרוקציה שארה"ב בחרה בה באמצעות טראמפ. היום יש לאיראן ולרוסיה אינטרס ברור למוטט את המשטר המלוכני הסעודי מבפנים. אם חו"ש זה יקרה יציפו כמויות הנשק האלה את כל העולם האסלאמי ועלולות להיות מופנות נגד סמל הצלחות המערב הכופר במזה"מ נגד מדינת ישראל. האינטרס הישראלי הוא תמיכה גלויה של ארה"ב בישראל אבל ללא חימושה של של ערב הסעודית! טראמפ בנאומו התחייב במפורש שרק תחתיו מדינת ישראל בטוחה! ובכך הוא מאותת ליהדות אמריקה לתמוך בו ובנשיאותו, משום שאם הוא יחדל להיות הנשיא, ישראל תימצא בסכנה כי רק בידיו המפתח לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. הצרה שלנו היא שלנתניהו אין כבר ברירה ומדינת ישראל נגררת נגד רצונה לסכנת התנגשות עם בריה"מ כחלק מהמאבק על חלוקתה של סוריה.

  8. האיסלאם לא השתנה ולא ישתנה. אותו דפוס מחשבה והתנהלות מאז הווסדו. חתום על הסכמים כאשר אתה חלש. הפר אותם ללא מצמוץ כאשר אתה חזק.
    כיום האיסלאם הסוני חש חלש. הוא יחתום עם טראמפ על כל דבר שטראמפ ידרוש.
    האיסלם הקיצוני מקורו בסעודיה. רוב מפילי התאומים באו משם. הסעודים דוגלים באיסלאם הווהאבי. שהבסיס שלה הוא פירוש האיסלאם ככתבו וכלשונו. ואין אצלם סובלנות לדת אחרת. הקיצוניות באיסלם באה משם. אך הפחד מפני השיעה מכתיב להם זמנית להתכופף ולקבל כל תכתיב שיעזור להם נגד השיעה.
    כך שאין סיבה להתלהב משינוי כל שהוא בסעודיה. זה רק למראית עין.