כשהשמאל חבט בעמוס עוז: "ציונות של כלום"

געגועים לשמאל של פעם, שידע להלחם על ירושלים ולא הסס להתנפל גם על בשר מבשרו. "שמיטת ירושלים כמוה כשמיטת ציונות"

מבשר הפוסט-ציונות. עוז. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90.

מלחמת ששת-הימים הביאה לשינוי מהותי בגבולות מדינת ישראל. היישוב דאז, תחת איום השמדה של נאצר, היה תחום בגבולות הרעועים, הארוכים והמפותלים, שנקבעו בהסכמי הפסקת-האש של 1949. הדור הציוני שנלחם במלחמת העצמאות מצא עצמו כלוא בגבולות בלתי הגיוניים ומסוכנים; "עניבת חנק" כלשונו של יצחק טבנקין. לאבא אבן הם הזכירו את אושוויץ.

בעקבות המלחמה, גדל שטח המדינה מכ-20,000 קמ"ר לכ-88,000 קמ"ר (כולל סיני), הגבולות המפותלים התקצרו באופן משמעותי, לראשונה השיגה ישראל עומק אסטרטגי, ונכבשו הרכסים השולטים על הצפון והמרכז.

ישראל כולה נשמה לרווחה. אבל האמת היא שלא רק ההקלה הביטחונית ריגשה את תושביה. השטח החדש שנקנה לישראל הזכיר לראשונה את דרישתה המקורית של התנועה הציונית מ-1919  – כפי שניתן לראות למטה, במפה מספרו של יצחק גל-נור ושבו בנים לגבולם:

הקשר המחודש למקומות בעלי משמעות לאומית עמוקה, הנמצאים בליבה של ארץ ישראל, הסעיר את התודעה הציונית – מימין ומשמאל כאחד. לאחר 19 שנים שבהן חיו היהודים בישראל בתחושת מצור, מנוּעי גישה לחבלי ארץ מרכזיים בהיסטוריה היהודית, נפתחה הדרך למקומות שעמדו בלב הטיעון הציוני בדבר הזכות על הארץ.

הגשמה זו הביאה ליצירתה של תופעה פוליטית ייחודית בתולדות מדינת ישראל: "התנועה למען ארץ ישראל השלמה", שהורכבה, הפלא ופלא, מניגודים מובהקים: אנשי שמאל וימין, סוציאליסטים ורוויזיוניסטים, בן-גוריוניסטים וז'בוטינסקאים, קיבוצניקים ועירוניים, חילונים ודתיים. כל אלו דרו בכפיפה רעיונית מרתקת אחת, המבוססת על דרישה ציונית אחת: ליישב את ארץ ישראל ששוחררה במלחמה.

מעל לכל התנוססה מרכזיותו של מקום אחד: ירושלים. ולא סתם ירושלים אלא ה"קדושה". כי פעם, היום קצת קשה להאמין, היה מותר גם לשמאל להתבטא כך.

"העם חזר לירושלים וליהודה ושומרון"

בלב הטיעון הציוני דאז, מעבר לכל ויכוח בטחוני, דמוגרפי, מוסרי או היסטורי, עמדה ירושלים המשוחררת והמאוחדת תחת שלטון ישראלי. כמו שאומרים היום, "זה לא עניין של ימין או שמאל". כך בישר שר הביטחון משה דיין בהודעה מן הכותל ב-7 ליוני 1967:

צבא ההגנה לישראל שיחרר הבוקר את ירושלים. איחדנו מחדש את ירושלים המבותרת, את בירת ישראל השסועה. חזרנו לקדושים שבמקומותינו, חזרנו על מנת שלא להיפרד מהם לעולם.

גם במדד המעשים הפגינו הממשלה והכנסת השמאלניות נחישות רבה, ומיהרו להחיל את החוק הישראלי על ירושלים רבתי. צבי שילוח (שהיה אז איש שמאל), מתאר זאת כך:

הנהגת המערך הבינה ששמיטת ירושלים מידינו בגלל "בעיית הדמוגרפיה" תשמיט את הבסיס המוסרי לציונות ולעצם קיומה של מפלגת העבודה כמפלגת שלטון של העם היהודי … ירושלים הייתה תמציתו של החלום. מסירתה לחוסיין הייתה הופכת לכתם בל-יימחה בתולדות העם ולפשיטת-רגל מוסרית ופוליטית.

שילוח היה רחוק מלהיות בודד בדבריו אלה. לשמאל הציוני הדברים הללו היו ברורים מאליהם.
אליעזר ליבנה, אחד מן האינטלקטואלים המרתקים בתולדות מדינת ישראל, תיאר את המלחמה כך:

מלחמת ששת הימים החזירה את יהודי הארץ לתחושת הגורל והייעוד הישראלי. ראשית כל, פעלה התחברות האומה עם ארצה … עתה, חזר העם ליהודה ולשומרון, לירושלים המקורית ולסיני. ליד הכותל המשוחרר בכו "דתיים" ו"חילוניים" באותה תחושת תודה ואמונה. רושמו של הכותל הלך והעמיק, הלך והקיף שכבות נוספות, חסידים בתפילתם התקינה וצנחנים בשבועתם החגיגית, ילדי הארץ ועולים מרוסיה, זקנים ונערים…

היכול להיות ספק שירושלים היא יותר ארץ-ישראל מיפו, חברון יותר מעכו? כאן הורגשה הזיקה ההדדית של העם וארצו כמוחלטת … צנחן השיב לשאלת עיתונאי אמריקאי, מה חש בהיצמדו לכותל המערבי: הרגשתי, שאני חזרתי למקום זה אחרי אלפיים שנה.

ונזכיר גם את דברי עזריה אלון, חבר קיבוץ בית השיטה וממקימי החברה להגנת הטבע, מ-1967:

ירושלים המורחבת: ברור היום לכל מי שעיניו בראשו, כי יהיה אשר יהי – ירושלים המחולקת הינה זיכרון עבר. שום קו, מתוקן או משופר לא יחצה יותר את ירושלים. היא גם לא תהיה "בין-לאומית" … אפשר להיות בטוחים: אין שום כוח שיוציא עכשיו מידינו את ירושלים, ושום הסדרי שלום לא יקומו, אם תנאי להם יהיה חלוקת העיר מחדש, בכל צורה שהיא.

אוי, השמאל ה"פאשיסטי" הציוני הנהדר של פעם. ופן תגידו "מאצ'ואיזם", נוסיף את דברי רחל סבוראי מאותה שנה (1967):

כל הרי יהודה, דין הוא שייכללו ישירות במדינת ישראל … ירושלים – לא רק ירושלים-של-מעלה היא. ירושלים בירה היא להרי יהודה. בירה ארצית, חיה. עיר ואם לבנותיה. אל ננתקנה, אל נשאירה בדד.

הפוסט-ציונות מרימה ראש

המצוטטים לעיל היו אנשי שמאל, בני קיבוצים ותנועת העבודה, מנהיגים ציוניים מובהקים, חלקם אפילו עם ניחוח רדיקלי-אוונגרדי.
אבל היה בשמאל עוד מחנה שהחל להתעצב אחרי המלחמה. אחד מנציגיו המרכזיים של המחנה החדש היה עמוס עוז, שבסדרת מאמרים ב'דבר' ערער על הישגי המלחמה בשם הצדק הפלסטיני, ויצא נגד הזכות לארץ-ישראל וירושלים השלמות. עוז הכריז על השמאל החדש: "אני ציוני בכל הנוגע לגאולת היהודים. אינני ציוני באשר לגאולת האדמה הקדושה". מבחינתו "באנו לכאן כדי להתקיים כאנשים בני חורין, לא כדי לגאול מעול זרים את האדמה הנאנקת והמחוללת".

שמאל ללא גאולת אדמה? היום זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל השמאל של פעם התייצב על הרגליים האחוריות. עבור רבים זו הייתה בגידה בייעוד הציוני של תנועת העבודה. כך למשל ענה ב'דבר' לטענות של עוז יוסף שקד בדצמבר 1967, מתוך הנחה שעוז רואה עצמו חלק מתנועת העבודה:

תולדות תנועת העבודה בארץ-ישראל הן תולדות המאבק הרצוף על שינוי המצב הדמוגרפי בארץ-ישראל, המאבק על יצירת מקלט לגוף ולרוח היהודיים, המאבק על מקום תחת השמש לאומה היהודית.

מלחמתה של תנועת העבודה, שנתכוונה ליעדים נראים לעין ולא השתעשעה במטרות קוסמות מרחוק, הייתה על קרקע עברית (על גאולת האדמה) … האמונה בכוחו המוסרי של החזון הלאומי-האנושי שבשיבת ציון, שיש בו משום תיקון עוול היסטורי – הם שהביאו את ברל כצנלסון, את שמואל יבנאלי ואת ד. בן גוריון ואת חבריהם – להאמין באמיתן ובצדקתן של התביעות לעלייה יהודית, לעבודה עברית ולאדמה לאומית…

ברל כצנלסון, שינק משורשי הווייתנו, שנשא באחריות ההיסטורית היהודית, ידע ש"אם יקום הסכם בינינו ובין הערבים הוא יקום לא על יסוד קיצוץ הציונות, כי אם על יסוד הגשמת הציונות". הצהרתו של עמוס עוז אינה הולמת את שאגתו של ברל כצנלסון "שאגה לקרקע", "שאגה כבדה ומרה של עם נטול קרקע", "שאגת עם, הנתלש מחיי קרקע והחי חיי עלה נידף מדור לדור, אשר התעורר בו מקץ הימים כוסף לוהט לתקן את עוותת הדורות ולהידבק מחדש בקרקע מכורתו בכל רמ"ח אבריו".

לסיום מוסיף שקד תובנה כללית, על הזרם השמאלני החדש שבישר עוז:

הערעור של עמוס עוז ואחרים על השאיפה להחזיק בשטחים הכבושים המיושבים מתוך הכרה בזכויות "עם פלסטין", הוא בעל משמעות עמוקה, לפי שצמח על קרקע ישראלי … זהו טיעון מסוכן להרגשת הצדק הלאומית ומסכן את עמידתנו המדינית … בתשובתי … ביקשתי לגלות את אפסותה של אותה ציונות קצוצה, ציונות בלא תחושת צדק מלהיבה, בלא התרפקות על נחלת אבות, בלא חזון קיבוץ גלויות, ציונות בלא גלות ובלא גאולה – ציונות של כלום.

אבל עוז לא הסתפק בכך. בשנה שלאחר מכן הרחיק לכת עוד יותר. על-מנת להוביל את המחלוקת בשמאל ללב הדברים, בחר עוז, בראיון לגאולה כהן ב'מעריב' ב-1968, להעלות על ראש שמחתו את ירושלים, ובמיוחד את הכותל:

לי אין מקומות קדושים, יש דבר אחד קדוש בעיני: חיי אנשים וחירותם. והחיים והחירות נצלו במלחמה הזו ממוות ומהרס. זה הכול … אילו עמדו על שתי כפות המאזניים קיומו של הכותל המערבי, לא רק שחרורו, אלא עצם קיומו כאתר, מול חיי בנה של אם אחת – הייתי בוחר בחיי בנה של אם אחת.

דברי עוז חוללו מהומה בשמאל. אולי החשוב שבמגיבים היה נתן אלתרמן, איש העבודה ובן-גוריוניסט ותיק, אשר ענה ב'מעריב' במאמרו "המערכה על השלום" – מאמר מלא כרימון בתובנות היסטוריות, חברתיות ואנושיות:

אנשים צעירים נופלים על כרחם לא למען חיים וחירות כמושג מופשט ונבוב, אלא מלמען חייהם וחירותם של בני אדם ושל עם עתיק ושבע ייסורים, אשר חייו וחירותו מכילים את כל הדברים שמהם החיים והחירות עשויים, את הדברים שבלעדיהם הם סיסמא ריקה, את השמים והארץ, את הכתלים והגגות, את המילים ואת השתיקות, את זכרונות העבר ואת ההווה ואת העתיד.

וגם את "המקומות". כן, את המקומות "הקדושים" והאחרים.

שכן יכול אדם לכפור במושג ההלכי של הקדושה, ואף על פי כן לא כל המקומות שווים. ולא רק בחיי הציבור אלא אף בחיי הפרט. יש מקומות… השווים לגבי איש ואיש יותר מן המקומות האחרים והם מן הדברים הנותנים משמעות לחייו וחירותו.

גם אלתרמן עמד נדהם מול אותו שמאל חדש, בהבינו עד כמה הוא מערער על יסודות הציונות:

הצהרות כמו זו של עמוס עוז אין בהן סכנה ואין בהן חומר לדיון שעה שהציבור יודע את אשר לפניו, את אשר סביבו. אך בימים שבהם רצונו והכרתו של העם מנופצים ומעורבבים… יש בהצהרות כמו זו, ביחוד כשהן כה רבות וכה שגורות וכה יאות לאופנה הרוחנית, סכנת ניוון שאין לזלזל בה.

ביטחון אינו חזות הכל

זהו הוויכוח שהתנהל לפני יובל על יהודה ושומרון, רמת הגולן, סיני, וכמובן על ירושלים, בקרב אנשי תנועת העבודה. האם ניתן לומר שה"ציונות של כלום" של עמוס עוז ניצחה? האם יש היום בשמאל הפוליטי מי שיכול לעמוד לצד הדוברים שצוטטו לעיל, מן המנהיגים הבולטים, הן בחומר והן ברוח, של השמאל הציוני? האם אפשר היום לטעון בשמאל, שלמרות כל הקשיים הידועים, אדם ציוני חייב לדרוש שירושלים – מתוקף ההיסטוריה, הציווי הציוני, הצדק הלאומי והקדוּשה – תישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראל?

בהשראה כמו-נבואית, כתב ב-1967 משה טבנקין, המשורר חבר קיבוץ עין חרוד, דברים הקולעים היישר ללוז התודעה הציונית:

עוד נשלם ביוקר לאורך שנים עבור הנזק שבהתייחסות "ביטחונית" טהורה אל השטחים המשוחררים ללא כל ביטוי ליחסנו הציוני האמתי כלפיהם. אותו דור לוחמים צעיר אשר זה עתה נתן את נפשו על הניצחון, חי את הפגישה עם כל עיר, עם כל ואדי והר בארץ ישראל המשוחררת, כחוזר וכגואל שטחי מולדת שנגזלו ולא ככובש טריטוריות זרות מטעמי בטחון בלבד (שלא לדבר על גוש עציון, בית הערבה, עטרות וכפר דרום) …

חוששני כי אם תימשך גניזת האתגר הציוני שבהתייחסותנו לשטחים המשוחררים – אנו מחזירים במו התנהגותנו בתודעת דור לוחמי תשכ"ז את הציונות אל מסגרת המירכאות הכפולות. דבר זה, אם אמנם יתרחש, אין טרגי ממנו, לדעתי, בעיצוב תודעתו של הדור הצעיר בישראל ובתפוצות.

השמאל הציוני צריך לשאול את עצמו היום מיהם מנהיגיו הרוחניים: עמוס עוז וחסידיו, או כצנלסון, הטבנקינים ונתן אלתרמן. כך נדע איך עוצבה "תודעתו של הדור".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

26 תגובות למאמר

  1. מאמר מצויין (כרגיל). השאלה המופנית לשמאל ה"ציוני" בסופו היא, כמובן, רטורית. הוא כבר בחר מזה שנות דור במנהיגיו ואין לו דרך חזרה.

    1. לא לגמרי, אני חייב לציין. אציג שלושה מנהיגים דגולים של השמאל הציוני: דוד בן-גוריון, יגאל אלון, יצחק רבין.

      שלושת המנהיגים האלה עמדו על כך שירושלים המאוחדת תישאר בתחום מדינת ישראל הריבונית. בן-גוריון, למיטב הבנתי, לא ציין גבולות כל שהן כשהוא קרא לספח את ירושלים לשחי מדינת ישראל הריבונית. יגאל אלון, אף יותר מבן-גוריון, עמד על כך שירושלים כמו כל מה שיותר מאוחר כונו "שטחי C" יהיו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית. רבין, אולי החשוב ביותר ממנהיגי השמאל בהקשר זה, בנאומו בכנסת ב-5 באוקטובר 1995 היה ספציפי: לא רק שירושלים לא תחולק ותישאר בריבונות מדינת ישראל אלא שיסופחו אליה אף הפרוורים של גבעת זאב ומעלה אדומים.

      כדאי שאותם אנשי שמאל המנפנפים ב"מורשת רבין" יעמיקו בה.

  2. סתיו שפיר וזוהיר בהלול ועמיר פרץ והנכדה של ההונגרי הם המחנה הציוני. איזה הבדל וכמה רחוק.

  3. השמאל היה ממשיך להיות ציוני אלמלא איבד את השלטון בשנת 1977. יותר מזה: השמאל היה עושה אפילו טרנספר לערבים אם האנשים שם היו חושבים שהדבר יועיל להם מבחינת הישרדות פוליטית. המחשבה כאילו השמאל "הלך שמאלה" בגלל איזו אידיאולוגיה גדולה שסחפה את אנשיו היא נאיבית. המטרה היחידה של מה שמכונה "שמאל" היא לחזק את שלטונו – וכל האמצעים כשרים לשם כך כולל זיג-זגים "אידיאולוגיים". איך כתב ויקטור פולמכט ב"וסטי" בשנת 1999? זה לא "שטחים תמורת שלום" אלא "שטחים תמורת שלטון":

    http://www.rjews.net/v_rotenberg/hebrew/alternativa.html

  4. הערעור של עמוס עוז נחשב לקוריוז אשר תוכנו אינו ראוי להתייחסות ושימש רק בתור חומר רקע לכתיבה על נושא המלחמה והשחרור וזאת עד להפסדו של הבוגדן החתרן שימון שמעון פרס בבחירות. ארור האיש וארור זכרו לנצח נצחים עדי עד.

  5. מאמר יפה.
    אם אני זוכר נכון,בן גוריון עצמו לא היה בעד תנועת ארץ ישראל השלמה…
    וכבר אז נתן אלתרמן היה די זר בנוף, כאשר הוא הקים את התנועה.

  6. כתוצר שנות השמונים מפחיד לראות כמה רחוקי ראות היו, וכמה חוסר תועלת מצאנו בזה. זה מרגיש כמו מסדרון אינדיאנה ג'ונסי וסלע מתגלגל ושום דבר לעשות.

  7. השאלה היא מי בימין ובליכוד בפרט עדיין חושב כמו טבנקין ,כצנלסון ובן גוריון . רובם הרבה יותר שמאלה מהשמאל של אז.

  8. חייבים לכבוש מחדש את מדינת ישראל היהודית כי המדינה – אין אותה יותר!

    המצב אליו תומרנה המדינה מזעזע!
    המדינה היהודית אין אותה יותר.

    כוחות אפלים ואינטרסים זרים השתלטו על כולה.

    באמצעות מימון זר, קרנות שונות ומשונות, תקשורת חבלנית, מערכת משפט פוסט ציונית, חוק כבוד האדם שהוסיף להגדרת המדינה את המילה "דמוקרטית" ובעזרתה חיסל ומחסל את המדינה היהודית במהירות האור, בכוח הזרוע, בעבריינות חסרת בושה, בחוצפה שנענית בפחד ובהנמכת קומה.

    בעזרת כל המערכות המופקרות, הרקובות ומרקיבות – גנבו וגונבים לנו את מדינת היהודים ומוסדותיה כדי לחסל אותה מבפנים!

    חייבים לכבוש מחדש את מדינת ישראל היהודית, כי אין אותה יותר!

    המרי הספונטני של חיילי צה"ל בעניין דוד הנחלאוי ואי ההסכמה המסתמנת של חיילים יהודים לגרש מתיישבים יהודים מבתיהם, מעידים שכוס התרעלה שייצר השמאל נגד המדינה מלאה.

    http://rotter.net/forum/gil/27462.shtml

  9. חלק א' - אומרים להם: המדינה הירדנית היא המדינה הארץ ישראלית - ככה מדברים, זאת טרמינולוגיה! הגיב:

    צפריר רונן: אתם מבינים איזו שואה יהודית הולכת להיות פה? ארצנו תיפול ללא יריה אחת

    אני הולך לדבר על דבר שקרולין גליק אמרה במובלע בדבריה. אני הולך לדבר על נקודה אחת שאולי אף אחד לא שם לב אליה: ארצנו תיפול ללא יריה אחת! ארצנו תיפול לידי האוייב על ידי שינוי שמה בלבד. ארצנו תיפול בבית דפוס שבו ידפיסו מפות שכתוב עליהן פלסטין. כך תיפול ארצנו.

    מי שזוכר הקיסר אדריאנוס בשנת 135 לספירה החריב את יהודה. אבל הוא לא רק החריב את היהודים והיגלה אותם ורצח חצי מיליון יהודים והחריב את ירושלים, הוא לא רק לקח את היהודים מיהודה, הוא לקח את יהודה מהיהודים.

    מישהו יודע איך הוא עשה את זה?

    במקום פרובינקיה יודיאה הוא קרא לה פרובינקיה פלסטינה.

    ולמה הוא עשה את זה?

    כי זה הדבר הנורא שמחכה לכל עם ברגע שנלקחת ממנו האידנטיטי (הזהות) – ארצו ושמה של ארצו – אין לו לאן לחזור.

    אבל אנחנו שמרנו את שמה של ארצנו בספר הספרים 2000 שנה. אם היה קם רב באיזשהו בית כנסת יום אחד ואומר: חברה החלטתי לוותר על ארץ ישראל הוא לא היה נשאר רב שניה אחת! אבל פה יושבת ממשלה שלמה שהוקמה על ידי יהודים במדינתם הריבונית, בארצם, ומהבוקר עד הערב, ארבעים שנה אומרת: אני מחכה לטלפון. פעם זה מחוסיין ופעם זה מערפאת, קחו את ארצי ממני! וזאת האמת!

    כשאני הייתי ילד בן 12 היתה מלחמת ששת הימים, ואני לא אשכח שאני גדלתי בקיבוץ המאוחד – בקיבוצו של טבנקין אם מישהו מכם זוכר זאת, והמורות שלנו הסבירו לנו שהמפא"יניקים עושים דבר נורא ואיום. היו אז מפא"יניקים, מה שהיום זה מפלגת העבודה והם אמרו אחרי המלחמה, אשכול ודיין שמחכים לטלפון מחוסיין.

    מה זה טלפון מחוסיין? תרים טלפון, תגיד שאתה מוכן לדבר איתנו, קח את ארצנו.

    מה זה תוכנית אלון? אני עוד ב- 1978 הייתי בקיבוץ גלגל בבקעה שהייתי בין מקימיו ב- 1973, בא יגאל אלון לקיבוצניקים הילדים לדבר והציג את תוכנית אלון. מהי בעצם תוכנית אלון? לתת את ארצנו! חלק מארצנו, קצת מארצנו, קו כזה, קו אחר, אבל לתת את ארצנו.

    תראו לי עוד עם אחד בעולם שמנהל משא ומתן על ארצו! תראו לי את האמריקאים שמוכנים למסור את פסל החירות או את האי האחרון באלסקה תמורת איזה שלום עם בן לאדן.

    תראו לי את האנגלים מוכנים לנהל משא ומתן על כנסיית ווסטמינסטר בשביל לעשות שלום עם האיסלאם.

    אנחנו צריכים פסיכולוג!

    אנחנו שעוד בשיבת ציון אמרנו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, אנחנו מוכנים למסור את ירושלים.

    רבותי, לא מחלקים את ירושלים – מוסרים את ירושלים. ירושלים המערבית זה סתם, זה שכונות, זה כמו שמנהטן זה מנהטן והשאר זה ברונקס, ברוקלין, שטויות. אנחנו מוסרים את ירושלים – זאת האמת.

    עכשיו, כשדיין אומר שמחכים לטלפון מחוסיין מה העולם מבין? שזה לא שלנו! ביילין צודק. מה הוא בא ואמר? חברה, אתם 30 שנה אומרים: אם יהיה שלום – ניתן את ארצנו. זה מה שאתם אומרים. אם הערבים, אצלי אין פלסטינים כי אין דבר כזה, תיכף נגיע לזה, יהיו מוכנים לעשות איתנו SO CALLED SHALOM כלומר בסגנון של ביבי זה יתנו יקבלו, אתם יודעים מה זה יתנו יקבלו? יתנו לי קצת שקט – יקבלו את ארצי, זה הסגנון ואף אחד לא יכול להסוות את זה באף מילה! כך אנחנו מדברים, ליכוד, עבודה, רוב המפלגות אולי מלבד האיחוד הלאומי.

    אף אחד לא מדבר טרמינולוגיה אחרת בארץ הזאת ואנחנו ניפול על בית דפוס שידפיס מפה.

    אני הייתי בנשוויל טנסי ב -ג'י איי. היה שם שולחן ענק של יוסי ביילין, של הסכם ג'נבה. היו שם מפות ענקיות. אתם יודעים מה היה מודפס על שילה, חברון, ירושלים? אתם יודעים איזו ארץ היתה כתובה שם? פלסטין!

    והיהודים עברו וחייכו ושתו קפה והיו מנומסים ורק איזה קיבוצניק מטורף מעין גדי, ראש מועצת עין גדי שם לב שביילין גם לוקח לו את הצד שלו של ים המלח, אתם יודעים, האיזור הזה, מועצה איזורית מגילות, אז הוא בא וכמעט הפך את הדוכן, איזה קיבוצניק חילוני מעין גדי – סתם אחד שכנראה לא מבין עניין. הוא לא יודע להיות מנומס, הוא לא פוליטיקלי קורקט – כמעט הרביץ להם מכות. זה היחידי. אני ישבתי בחוץ, הייתי עם הנוצרים הציונים והפגנתי, אבל אני הייתי היחידי מארץ ישראל, אני, סנדלים, בן קיבוץ שבכלל לא מבין ענין.

    איפה היו כל העולם היהודי???

    איך עם מתנהג ככה???

    באתי לבית כנסת באנגלבוט שבוע אחרי זה. יש שם רב, הרבי גולדן. הוא עושה מגביות לבוסניה, לדארפור, לכל החברה הטובים, בעיקר אם הם מוסלמים. לא רצו לתת לי לדבר. אמרו לי שארץ ישראל זה עניין פוליטי. טילפנתי אליו ואמרתי לו: אם ארץ ישראל זה ענין פוליטי אז אתה יכול לסגור את התנ"ך ולסגור גם את בית הכנסת.

    תראו לי בהיסטוריה שלנו שהיתה אי פעם מחלוקת בעם אם ארץ ישראל שלנו או לא! אבל חזרנו לארצנו, הקמנו מדינה ואיבדנו את הזהות.

    תראו, אפילו אדם נפלא כמו שרנסקי, מה הוא בעצם אומר? סליחה שאני פוגע בכל החברה הטובים אבל אולי כדאי לעורר אז זה קצת. אז מה שרנסקי אומר? יש לו ספר על דמוקרטיה. הוא אומר: אם הם יהיו דמוקרטים ונחמדים, כלומר אם הם יהיו שבדים עם עיניים כחולות, בלונדינים, כאלה נחמדים – אז ניתן להם את ארצנו. מה המשמעות? שאם הם לא יילחמו נגדנו שיקחו את ארצנו!

    תראו לי עוד עם שככה מתנהג! תראו לי עוד עם שככה מוכן להתנהג. ללא איום צבאי.

    תמיד כשאני מתדיין, בעיקר בקיבוצים, אני אומר להם בואו נעשה איזה ניסוי קטן. IDENTITY -נגיד שהערבים היו אומרים שרק את בית הקברות של אותו קיבוץ – של השומר הצעיר כמובן, היו מוכנים לקבל ולעשות איתנו שלום, הייתם מוכנים למסור את בית הקברות של אותו קיבוץ קטן בגליל? כמעט הרגו אותי, כן? כי שם קבורים האבא והאמא והבן שנפל ביום כיפור. אבל, אמרתי, אתם מוכנים למסור את בית הקברות של האומה. את חברון לפני חמש דקות הייתם מוכנים לתת.

    איך אפשר להסביר את זה? אנחנו עם שלא איבד את הזהות. תראו לי תינוק אחד רומאי שנולד היום, אין דבר כזה. אין אף עם שנותר, רק אנחנו!

    אנחנו חזרנו לארצנו, בשביל להקים מדינה ובית משפט עליון וצבא ואמ"ן ומחשבים ומחלקת מחקר – שכולם ידברו בקול אחד שארצנו אינה ארצנו.

    אני כותב לערוץ 7 שיפסיק להשתמש במילה פלסטינים – PALESTINIANS כי אם יש פלסטינים, MUST BE PALESTINE SOMEWHERE וזה לא בטקסס!!!

    http://rotter.net/forum/gil/27680.shtml#1

  10. חלק ב' - יש מדינה ערבית על 78% מארצנו. היא כבר קיימת והיא שם ומי שרוצה להיות ערבי במדינה ערבית שיקום ויניע את האוטו. הגיב:

    אנחנו תוקעים לעצמנו את הסכין עמוק.

    שאני אראה לכם מה זה פלסטינים?

    אתם זוכרים ב- 1977 את זוהייר מוחסיין? זוכרים אדם כזה? ראש אירגון אל צעיקה התראיין לעיתון הולנדי – טרוג:

    There is no difference between Jordanians, Palestinians, Syrians and Lebanese. We are all part of one nation.It is only for political reasons that we carefully underline our Palestinian identity because it is in the interest of the arabs to encourage a seperate Palestinian identity in contrast to Zionism. Yes. The existence of a seperate Palaestinian nation is only for tactical reasons.

    מדובר באומה טקטית.

    זוהייר מוחסיין ראש אירגון אל צעיקה, חבר אש"ף.

    אריאנה פלאצ'י ראיינה את ערפאת. שאלה אותו בספר שלה, לכו תקראו, הכל ידוע, לא צריך מחלקת מחקר של צה"ל. בוא נדבר על גבולות היא אומרת לו. ערפאת אומר: אני לא מדבר על גבולות. האומה שלנו נמצאת מהאוקיינוס האטלנטי ועד הים האדום. אז מסתבר שהאומה של ערפאת יותר גדולה מאירופה.

    ושואלים את אסאד מה זה פלסטין, אסאד אומר זה דרום סוריה, ושואלים את חוסיין הוא אומר זה בכלל ירדן.

    רבותי נפלנו לבלוף. אנחנו יודעים את זה, כותבים על זה, ואומה שלמה מתמסרת לשקר, לא יכולה להילחם בשלושה ארבעה אנשים שפה לוחצים על הכפתורים ומעוותים ומוחקים 2000 שנה.

    ואיך אני אוכיח לכם?

    אתם זוכרים את הסכם אוסלו? מה עשו אחרי זה? חפירות הצלה (חפירות ארכיאולוגיות). הרי עושים הסכם שלום, איך זה שצריך לעשות חפירות ארכיאולוגיות להצלה? את מה צריך להציל? הרי עושים שלום. הם אנשים טובים עם הרמוניה, למה צריך להציל?

    כי הם יהרסו לנו את הכל. זה מה שאמרו אז הארכיאולוגים. דרשו הקצאת תקציבים לחפירות הצלה.

    זה בדיוק חושף את קצה הקרחון של השקר. כולם ידעו שזה שקר. אבל אף, אף אחד מאז ששת הימים לא מדבר על הזכות שלנו על ארצנו ותדעו לכם – אם אנחנו נאבד את זהות הארץ לא תהיה לנו זכות על הארץ.

    כי לאנגלים יש זכות על England ולגרמנים יש זכות על Deutchland בגלל שמם. ולמי יש זכות על ארץ ישראל? תגידו לי אתם, למי?

    מה מדברים פה על אוסלו? מה אוסלו היה? אוסלו היה מחיקת הזהות. זה לא היה הסכם שלום! הסכם שבו מסרנו את זהותה של ארץ ישראל וזה לא חשוב איך. אם זה שרים או לא שרים או פלסטיניות – כל מיני שמות באמצע!

    נתנו את זהותנו.

    אני הסברתי שם לחברה באנגלווד – שכונת עושר אדירה, אמרתי, מה יקרה אם תבוא ממשלת ארצות הברית ותגיד: עכשיו אתם נקראים ברונקס, עכשיו אתם נקראים הארלם לצורך העניין? מה יקרה לכם? או מה יקרה אם אמריקה לא תיקרא בשם אמריקה אלא נקרא לה זימבבווה? אתם תהיו זימבבווים? האם חברון תהיה בפלסטין?

    האם הר הבית יהיה בפלסטין?

    אנחנו השתגענו?

    יש פה נוצרים ציוניים. נמצא פה ג'ים ווינגר, אדם מדהים מאוקלהומה. הם אומרים לנו: העולם יאבד את תרבותו. העולם בנוי עלינו. אנחנו הבסיס של העולם הנוצרי. תיקח את זה משם – אין עולם. אנחנו הולכים לאבד את זה?

    אתם מבינים איזו שואה יהודית הולכת להיות פה? ארצנו תיפול ללא יריה אחת אם ביבי ימשיך לדבר על יתנו יקבלו!

    שאלו אותי בסוף הנאום באנגלווד: צפריר, מה היא התוכנית הפוליטית שלך? כולם רוצים שלום, נכון? זה עגל הזהב החדש. אז אמרתי:

    What about that our country is our country? What about that? (ארצנו היא ארצנו. איך זה?)

    בשביל 1.3 מיליון ערבים אני אתן את ארצי? אנחנו מוכרים את הבית הזה. זה הפירוש של מעשינו.

    The bible land is our identity, the bible people is the bible land! thats it

    ארץ התנ"ך היא הזהות שלנו, עם התנ"ך הוא ארץ התנ"ך. זהו זה ושלא יספרו לכם שום סיפורים. שלא יספרו לכם שום דבר מעבר לכך! ולכן אל תתפלאו שאין הסברה. We ocuppied Palestine, isnt? (הרי כבשנו את פלסטין, לא?)

    האנגלים יכולים להיות כובשים באנגליה? לא! אבל מאד חבל לי שהאנגלים כובשים את צפון אירלנד. זה באמת לא יפה. בואו נטפל בזה קודם!

    תגידו לי, האנגלים כשהם נסעו לפוקלנד הם היו Ocuppied או שהם היו Liberated? (הם היו כבושים או משוחררים? כובשים או משחררים?)

    הם נסעו לכבוש את איי פוקלנד או לשחרר? מה דעתכם? אני אעזור לכם כי אתם ביישנים. הם נסעו לשחרר. אבל אם היו נוסעים לאיים המלוויניים הם היו כובשים או משחררים? אני אעזור לכם גם. הם היו כובשים! כי האיים המלוויניים שייכים לארגנטינה אבל איי פוקלנד שייכים לאנגליה.

    ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ו- Palestine לא שייכת לנו. תראו מה קרה בקוסובו. קוסובו היתה ליבה של סרביה. אתמול היא נמסרה למוסלמים. נפלה לבדייה! אנחנו בדקה ה- 90 אם אנחנו לא ננהל את הקרב התודעתי פה, לפני שהולכים לעולם.

    תשימו אותי על האו"ם ואני אסדר להם את הראש.

    מה קרה לנו?

    הרי בכתב המנדט נאמר לנו ושם זכותנו המשפטית על הארץ, הכירו בזכויות ההיסטוריות שלנו. זה כתב המנדט. מה זה זכויות היסטוריות? זה Identity הזהות.

    יושבים הערבים בועדת פיל בשנת 1937 ואומר איזה מהדי אחד: אין ארץ כזו פלסטינה. פלסטינה היא מונח שהמציאו הציונים. אין כל פלסטינה בתנ"ך – אומר הערבי הזה, עבד אל האני מהדי – ארצנו היתה מאות שנים חלק מסוריה. אז אם זה סוריה בשביל הערבים, או אם זה משהו אחר – אז אנחנו Ocuppying (כובשים) ואתם חושבים שמישהו ייתן לכם להישאר בתל אביב?

    למה אהוד ברק לא נותן לסגור את החלונות בבית השלום בחברון? אתם יודעים למה? כי הם לא רוצים את הזהות היהודית של חברון. למה הם נלחמים נגד לוינגר בחברון? רק בגלל זה! מה 700 יהודים או 1000 או 1500 בחברון זה מה שישנה? השמאל לא רוצה שתהיה שם Jewish Identity (זהות יהודית).

    והם לא רוצים את קבר יוסף בגלל שזה Jewish Identity (זהות יהודית) או זהות עברית או זהות ישראלית.

    השמאל לא רוצה את הזהות הלאומית היהודית הישראלית של ארץ ישראל, זו המלחמה של השמאל – לא השלום, לא השטחים, כי מה שמנהלים עכשיו (תקראו את אלייקים העצני, תקראו את קרולין גליק), לא מנהלים משא ומתן לשלום. מנהלים משא ומתן למסור את ארצנו. זהו! בלי שום תנאים! עם טרור, עם הכל. לכן זנחו את 14 הנקודות שזה גם היה שטות. אתה מנהל 14 נקודות על משטרה כזאת או אחרת?

    מי מנהל בכלל משא ומתן על הארץ? וביום שנבוא לעולם ונדבר כמוני לא יהיו שאלות יותר!!!

    לא קופי ולא שמופי (קופי ענן האו"ם).

    ארצנו היא ארצנו. Next question please (השאלה הבאה בבקשה). ככה עובדים!!!

    אני הייתי בחברון באיזה הפגנה מול הגלוחי ראש האלה שנקראים בטעות "שלום עכשיו" ושאל אותי כתב C.N.N:

    When are you going to stop the occupation? (מתי תפסיקו כבר את הכיבוש?)

    אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו: תגיד אתה מכיר את התנ"ך? אתה פתחת אותו לאחרונה? תפתח ותראה של מי הארץ ואחרי זה תחזור אלי. הוא הוריד את המצלמה ואמר לי: אתה יודע מה, אף פעם לא קיבלתי תשובה כזאת, כל הכבוד, והבחור לא אוהד ישראל, מי שעובד ב- C.N.N אל תחשדו בו שהוא אוהד את ישראל.

    אנחנו צריכים להגיד דבר פשוט. ארצנו היא ארצנו.

    OUR LAND IS OUR LAND VERY SIMPLE VERY CLEAR

    אם מישהו לא יודע שילך למקורות. אם מישהו לא רוצה לדעת שילך להחלטת חבר הלאומים מ- 24 באפריל 1922. החלטת חבר הלאומים נתנה לנו את הזכות על כל הארץ, כולל מה שקרוי עבר הירדן. החלטת החלוקה גרעה זכויות, אז מה אתם רוקדים ברחובות? בקיבוץ שלי ב- 47 הורידו את הדגל לחצי התורן. בכל הקיבוץ המאוחד. זה היה יום אבל, כי קרעו את הארץ.

    לכן החג שלי זה 24 באפריל – כי שם העולם הכיר פה אחד בזכותנו על הארץ הזאת והזכויות שלנו עברו לאו"ם והזכויות הוכרו על ידי ממשלת ארצות הברית באמנה האנגלו-אמריקאית והזכויות שלנו הן FOREVER. לנצח. אי אפשר לקחת אותן! וכל מה שממשלת ישראל צריכה זה לקרוא חוברת אחת ולהתייעץ עם כמה משפטנים שמבינים עניין ולהבין: ארצנו היא ארצנו וזה להגיד לעולם.

    לא מנהלים משא ומתן עם שום ערבי שחומד את ארצנו או מתחפש.

    אומרים להם: המדינה הירדנית היא המדינה הארץ ישראלית – ככה מדברים, זאת טרמינולוגיה! היא היתה ארץ ישראל ונקרעה! יש מדינה ערבית על 78% מארצנו. היא כבר קיימת והיא שם ומי שרוצה להיות ערבי במדינה ערבית שיקום ויניע את האוטו. מי שלא אוהב את ניו ג'רסי נוסע לפנסילבניה, אבל פה הוא יחיה תחת שלטון יהודי וזהו זה.

    צפריר רונן בכנס ירושלים 2007

    https://www.youtube.com/watch?v=TBEgR0rNzsA

    http://rotter.net/forum/gil/27680.shtml#1

    1. צפריר, אתה חסר. צפריר היה מסוגל להיות בו-זמנית בכל מקום שבו יכול היה להילחם על ארץ-ישרא ויישובה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

  11. רן ברץ יקר.

    כל מאמר שלך הוא פילוס דרך בתוך שדה מוקשים מלא בקוצים וצמחים רעילים ביותר.

    תודה רבה לך על פריצת השביל באמצעותו ניתן להגיע ולהתבונן בהולדת המפלצת הנקראית השמאל בימינו.

    במו רחם יהודית יוצרה מפלצת רעילה וטורפת ומסוכנת זו ואכן היטבת לשרטט את מהלך ההריון של הדבר השטני הזה וקיומם של אנשים אלה בקירבנו המקדמים את הריסת כל עולמנו ועולם עתידנו ועתיד ילדינו.

    אלה הם המקבלים היום מימון ממשלות זרות עונינות כדי להפיץ נגדנו דברי שיטנה ושינאת ישראל יוקדת בעולם כולו.

    הם לא אנשי מוסר כלשהו אלא ממש התגלמות דמותו של הסמאל בתלמוד – דהיינו – השטן ומלאך המוות שזה שמו שם.

  12. ועוד תוספת קטנה:
    אלתרמן לא רק נדהם כשקרא את דבריו של עוז וחבר מרעיו, הוא נעשה מודאג יותר ויותר. בעזבונו נמצא השיר "הנצור הזה". שבו אלתרמן, כדרכו, משקיף הרחק ורואה את התכנית השטנית שרק מעטים הבחינו בה בזמןו:

    אז אמר השטן / נתן אלתרמן

    _ _
    אז אמר השטן:
    הנצור הזה איך אוכל לו.
    איתו האומץ וכשרון המעשה
    וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
    ואמר: לא אטול את כוחו
    ולא רסן אשים ומתג
    ולא מורך אביא בתוכו,
    ולא ידיו ארפה כמיקדם,
    רק זאת אעשה: אכהה מוחו
    ושכח שאיתו הצדק .
    _ _ _
    כך דיבר השטן וכמו
    חוורו שמים מאימה
    בראותם אותו בקומו
    לבצע המזימה

  13. לשמאל יש תסביך אב.

    הם כל כך שונאים אותנו כי הם בעצם שונאים את הציונים של פעם אבל אין להם את הפריבילגיה לתקוף ולשנוא אותם ישירות.

  14. נראה שהמילה ציונות והשמאל נפרדו לנצח. אין דמות ציונית, סיסמא או מצע בשמאל.
    כל מה שהשמאל עוסק בו הוא תמיכה בתנועות הלאומיות הערביות ורצון לנתק את היהודי מאדמתו ביהודה, שומרון, הנגב והגליל.

    השמאל הציוני מת ברצח רבין. רבין היה ציוני אמיתי.
    לדמויות שהחליפו אותו בתפקידו אין קשר לציונות.
    כולם פוזלים לכיסים והג'ובים של אמריקה הדמוקרטית של סורוס, אובמה וקלינטון. השמאל הציוני הקים את המדינה. השמאל הנוכחי מנסה להרוס אותה. יחי ההבדל הקטן.

  15. אחת הנקודות שאינן בהירות דיין היא העובדה שהמנוח יצחק רבין ראה הסדר עם ערביי ארץ ישראל בצורה מאד מסוימת. ארבע נקודות שאנו חייבים להזכיר לכל הובהרו בנאומו של מר רבין, ז"ל, בפני הכנסת ב-5 באוקטובר 1995, האחרון שלו בפני בית הנבחרים שלנו:

    1. ירושלים המאוחדת, בכל הסדר שהוא, תישאר תחת ריבונות ישראלית וישראלית בלבד ותכלול אף את הפרוורים של גבעת זאב ומעלה אדומים

    2. כל גושי ההתנחלות היהודית יהיו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית

    3. בקעת הירדן במשמעות הרחבה ביות של המילה – כלומר, שטחי C – ימשיכו להיות תחת שליטת מדינת ישראל בכל הסדר שהוא

    4. הישות הערבית פלשתינית שתקום בפרוש לא תהיה מדינה עצמאית. יותר מכך, היא תהיה מפורזת מכל נשק, שמייה ימשיכו להיות בשליטה ישראל בלעדית כמו גם גבולותיה וכל מעברי הגבול אליה: ביבשה, בים ובאויר

    אני מקווה שאלה הנושאים את שמו של ראש ממשלתנו המנוח יפסיקו לעשות זאת לשווא!!

    1. אולי בגלל זה סורוס ומשת"פיו בצמרת חיסלו את רבין.

  16. נתן אלתרמן: על זאת ועל זאת—

    אָז אָמַר הַשָּׂטַן: הַנָצוּר הַזֶּה-
    אֵיךְ אוּכָל לוֹ.-
    אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְּרוֹן הַמַּעֲשֶׂה-
    וּכְלִי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ.-
    וְאָמַר: לֹא אָטֹּל כֹּחוֹ-
    וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וּמֶתֶג-
    וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ-
    וְלֹא יָדָיו אַרְפֶּה כְּמִקֶּדֶם,-
    רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מוֹחוֹ-
    וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק.—

    כָּךְ דִּבֶּר הַשָּׂטָן וּכְמוֹ-
    חָוְרוּ שָׁמַיִם מֵאֵימָה-
    בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ בְּקוּמוֹ-
    לְבַצֵּעַ הַמְּזִימָּה!-

  17. אני לא מבין את ההתרגשות האינטלקטואלית מעמוס עוז. הרי את אופיו האמיתי הוא חשף באותו כנס של מפלגת מר"צ בה סיפר בגאווה איך כנער בן 15 בעט בחוזקה בראשו של פעוט בן 3.

    המזעזע הוא, שהקהל האנין והנאור שאג מצחוק כיוון שהפעוט האמור היה נתניהו.

    עמוס עוז הוא סתם אדים אלים שאת תסכוליו הוא פורק באיצטלא של נאור אוהב אדם. חרטטן.

    ראו ביוטיוב את הסרטון מפיו של עמוס עוז. כמה בזויים הוא וקהל שומעיו.

    https://www.youtube.com/watch?v=58ELFjxZJ6U

  18. יישר כח עצום על חידוד הנקודה בה הפך השמאל הכלכלי לשמאל מדיני.
    היפוך זה (למרות שבאתר הזה ייטענו מן הסתם ההיפך) איננו מחויב המציאות.
    האוטופיה בעיני איננה מדינה כל ימנית (כלכלי, חברתי וכו') אלא מדינת שמאל וימין בה שני הצדדים מכירים בארץ ישראל כרכיב מפתח בהכרתם. סוג של רטרו לתנועה למען ארץ ישראל השלימה/ חוג עין ורד, שניהם ז"ל, לצערנו.
    תודה רבה על המאמר.

  19. נקודה אחת בנושא הדמוגרפי:

    טוענים נגדנו, ציוני-ציון, שמספר הלא יהודים בארץ רק יעלה ויגדל ולכן עדיף שנתנתק משטחי מולדת, כולל מלב ליבה של בירתנו ציון, היא ירושלים.

    שאלתי היא: ומה היה מצבנו בסוף המאה ה-19 בעת שהציונות – הזיקה בת יותר מ-3,000 שנה לציון – קיבלה גוון מדיני? ומה היה מצבנו ב-1948 בעת הכרזת מדינת ישראל על בסיס החלטות סאן רמו, 1920, וחבר הלאומים, 1922? האם אז לא היינו במיעוט דמוגרפי?

    הבה נמשיך ונדרוש את ישומו המלא של החוק הבינלאומי ואמנת האו"ם, 1945, המגדירים את כברת הארץ הצרה שבין הירדן לים התיכון, בין החרמון לים סוף "הבית הלאומי של העם היהודי" בו ליהודים הזכות ההיסטורית והמוסרית להתיישב בכל מקום שהוא. די לתבוסתנות הבאה מחוגים מסוימים מאד והמושפעים מחוגים דומים שמילאו פיותיהם מים בזמן שאירופה יצאה לחסל את עמנו ולמחוק כל זכר ממנו מעל פני האדמה.