לתרגם דיבורים למעשים: המשימה של איילת שקד

שרת המשפטים איילת שקד מדברת בעקביות בשבח הכלכלה החופשית, אך המבחן האמיתי הוא מבחן המעשה

שקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מזה תקופה שרת המשפטים אילת שקד ממתגת עצמה כאשת השוק החופשי. האג'נדה של השרה פרצה לתודעת הציבור בנאום שנשאה באוגוסט האחרון, לרגל פתיחת שנת המשפט. באותו נאום קבעה שקד כי מנגנוני השוק הפרטי לעולם יהיו יעילים יותר מהמגזר הציבורי; שככל שרמת החופש של האזרח עולה כך הכלכלה מצליחה יותר, ולהפך – ככל שמוטת הכנפיים של הממשלה גדלה, החירות מצטמצמת.

שקד ציטטה אז בהרחבה את הכלכלן מילטון פרידמן, והכריזה מלחמה על התרחבות הרגולציה בישראל: "לפעמים נדמה לי שאנחנו במירוץ לתחתית: מי יצליח לחוקק כמה שיותר חוקים. מי יצליח "לגעת" בכמה שיותר נושאים… מחירו של החופש – פחות חשוב", אמרה.

חודשיים לאחר הנאום המדובר פרסמה שקד מאמר בגיליון הראשון של כתב העת 'השילוח', תחת הכותרת "מסילות אל המשילות", ובו פיתחה עוד יותר את משנתה; לא רק בעד  שוק חופשי ונגד עומס חקיקה, אלא גם סביב מושג ה"משילות" – היכולת של הממשלה להוציא לפועל את המדיניות שהיא קובעת.

שרת המשפטים לא הסתפקה בהשמעת אמירות כלליות ועקרוניות. מדבריה בחודשים האחרונים ניתן ללקט שורה ארוכה של התייחסויות קונקרטיות לנושאים שעל סדר היום, ברוח הכלכלה החופשית.

בין היתר היא התבטאה נגד עודף החקיקה בכנסת; יצאה נגד הצעת החוק לפיקוח על שכר דירה ("התוצאה הכלכלית ההכרחית מכך הייתה התפתחות שוק שחור של שכירות"); התנגדה להגבלת שכר הבכירים ("מבריח מכאן משקיעים ממדינות זרות"); תקפה את ההסתדרות ("משהו כאן רקוב, לא יכול להיות שגוף גדול כזה מתנהל ללא שקיפות"); קראה לדה־רגולציה של המשק ("צריך להוריד את עומס הרגולציה. לתזזית הרגולציה יש מחיר כבד"); יצאה נגד פיקוח על מחירי מזון; נגד רגולציה על מעסיקים; נגד רגולציה על בתי מלון; נגד חוק "זכות לדיור" וחוק יסוד "זכויות בעלי חיים", ונגד חבילות פנסיה לא הגיוניות. היא הזכירה את המציאות האנטי־עסקית בישראל, ואת היעדר התחרות בשוק המוצרים המקומי.

בקיצור: כמעט כל אחד מהנושאים הקריטיים לכלכלת ישראל זכה להתייחסות ישירה של שרת המשפטים, נגד רגולציה וביורוקרטיה ובעד תחרות וחופש.

התרחבות ה"משפטיזציה" בשירות המדינה

אלא שהמבחן האמיתי של שקד הוא מבחן הביצוע ולא הדיבורים. כשרת משפטים, שקד נמצאת בפוזיציה המתאימה לכך: משרד המשפטים הוא צומת מרכזי בכל הקשור לעומס רגולציה, בירוקרטיה והתערבות במשק הישראלי.

נכון להיום יש לה מספר הצלחות מרשימות. שקד מתגאה בבלימת שורה של חוקים בעייתיים בוועדת שרים לחקיקה, ופועלת לקדם רפורמה שתגביל חקיקה פרטית של חברי כנסת.  בנוסף, שקד העלתה הצעת חוק שנועדה להגביל את גובה העיצומים הכספיים שיוטלו על עסקים שאינם עומדים בדרישות הרגולציה; קידמה הקלות לחברות ישראליות הנסחרות בחו"ל; והייתה מיוזמי חוק בוררות חובה בשביתות, שנועד להגביל את כוחה של ההסתדרות.

אך כל זה לא מספיק. הרגולציה בישראל היא אחד הגורמים המרכזיים שבולמים את הצמיחה ואת השגשוג של המשק, ויש צורך ברפורמה יסודית ומקיפה.

אחד המקומות הראויים להתחיל בהם את הרפורמה החיונית הזו הוא משרד המשפטים עצמו, מהמשרדים הגדולים והחזקים בממשלה. בספר "הפחתת הנטל הרגולטורי" לשנת 2016 נאמר כי המשרד התחייב להפחית רגולציה, בעיקר בתחום המקרקעין, בצעד שיביא לחיסכון של 132 מליון שקל למשק בעלויות ישירות. זה יפה ומרשים, אך ביחס להיקף הרגולציה בתחום המקרקעין מדובר בטיפה בים.

אתגר חשוב נוסף המוטל לפתחה של שקד הוא התרחבות מדאיגה של ה"משפטיזציה" בשירות המדינה; בין השנים  2015-2009 גדל מספר המשפטנים בשירות המדינה ב-27 אחוזים, שיעור הגבוה ב־50 אחוזים מהגידול הכללי בשירות המדינה. שקד אמנם התבטאה נגד המגמה, אך לא ברור אלו צעדים, אם בכלל, נעשו בתחום.

צוואר הבקבוק המשפטי

כידוע, ישראל ממוקמת במקום ה־52 של מדד עשיית העסקים של הבנק העולמי, ובתחתית רשימת המדינות העשירות. על פי המדד, ישנם כמה וכמה תחומים שבהם ישראל צריכה להשתפר, אך יש כמה הבולטים לרעה במיוחד – בהם כאלה הקשורים במישרין למשרד המשפטים: הראשון הוא תחום "אכיפת החוזים", שבו נמצאת ישראל במקום ה־89 בין מדינות העולם. על פי המדד, תביעה על סך כ־200 אלף שקל מטופלת בישראל כעבור 975 ימים, לעומת 553 ימים בממוצע במדינות העשירות. כלומר, נדרשת רפורמה עמוקה בנוגע ליעילות הטיפול בתיקים משפטיים בישראל.

התחום הבולט השני הוא תחום רישום המקרקעין, שבו ניצבת ישראל במקום ה-126 בעולם. במדינות עשירות ב-OECD, התהליך נמשך 22 יום; בישראל – 88 ימים. שני התחומים הללו בולטים לרעה, אך קיימים תחומים נוספים המצויים באחריות מלאה או חלקית של משרד המשפטים, וטעונים שיפור.

שרת המשפטים מודעת לכך היטב, ופועלת לשיפור המצב. שני התחומים המוזכרים זוכים להתייחסות בתכנית העבודה של המשרד לשנת 2017-2018. התכנית מציגה פעולות מרשימות ומסודרות לטיפול בבעיית רישום המקרקעין, ואף נאמר כי אחד המדדים להצלחת המשרד הוא שיפור בתחום זה. לעומת זאת, בעיית אכיפת החוזים זוכה להתייחסות פחותה בתכנית;  קיימת התייחסות לשיעור התיקים הממתינים לבירור שאינם נסגרים תוך שנה, ולנושאים נוספים הקשורים ליעילות ונגישות מערכת המשפט, אך אין התייחסות במישרין לנושא בתוך תכניות העבודה – עניין תמוה לנוכח המרכזיות שלו במדד הבנק העולמי.

הירתמותה המוצהרת של שקד לטובת השוק החופשי היא חדשה טובה ומרעננת בנוף הפוליטי שלנו, ובמיוחד מפני שהיא מחזיקה בתיק בכיר בממשלה. לצד זאת, יש צורך בתכנית עבודה מסודרת ובפעולה עקבית לשחרור המשק. אם שקד מעוניינת לקדם את אג'נדת החירות הכלכלית, עליה להמשיך ולהתמקד בפירוק שיטתי של החנק הרגולטורי, פישוט תהליכים, הקטנה דרמטית של הנטל הביורוקרטי, והתייעלות מערכת המשפט.

שקד כבר הוכיחה שיש לה אומץ להביע עמדות שנויות במחלוקת ולספוג ביקורת ציבורית. עכשיו היא צריכה להוכיח שיש לה יכולת מנהיגותית ומקצועית להוביל את שינויי העומק שהמשק כה זקוק להם. בסופו של יום, היא תיבחן במעשים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

  1. תראה, אי אפשר לצפות מאדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, שישנה באחת את המנגנון. בכלל, הנטיה שאני רואה באתר היא לקרוא לרפורמות מקיפות של דה-רגולציה ומעורבות ממשלתית, אבל בהתעלם מכך שכשדברים נעשים בבת אחת הם גם יוצרים זעזועים, ויש מי שמשלם את המחירים (כן, עובדי רשות השידור הם דוגמה). אני לא אומר שהמחיר אינו מוצדק, אבל צריך להבין שכשמתקנים עיוות אז לא מיד מתקבלת התוצאה הרצויה ובינתיים יש מי שסובל משלבי הביניים – נראה לי נכון לנסות לצמצם את הנזק (רק בלי שזה יהווה תירוץ לאי עשיית רפורמות).
    עכ"פ, אני יודע שהמטרה בכתיבה כאן היא לסמן את המטרה הסופית והכיוון הכללי, אבל צריך להתאזר בסבלנות. עוד תכונה שמצופה שתהיה לימין מפוכח…

  2. מי שלא יודע להחליף עובדים במשרד שלו, כנראה שהוא אדם של דיבורים בלבד.
    אני התאכזבתי,
    ציפיתי לאשת עשייה שמזיזה דברים וקיבלתי מישהי שאמנם מדברת יפה, אבל מנצחת רק בקרבות הקטנים (אז מונו לעליון שופטים שאינם שמאלנים הזוים-שוין) ולא רואה שהשמאלנים עושים לה בית ספר ברמה האסטרטגית.
    מערכת הפקידים למדה לכופף את הראש ולחכות עד שיעבור הזעם, הם רק מחכים שתלכי ואז יקרעו לגזרים את כל השינויים המינוריים שעשית.
    השרה שקד, תעשי חושבים, איזה אפקט יהיה לכהונה שלך דקה אחרי שתלכי? עם מה תשאר מדינת ישראל?
    אם הרשימה קצרה כנראה שבינתיים נכשלת.
    נשאר עוד קצת זמן לתקן.

    1. עוז – עם טהרנות לא תגיע לאף מקום.
      מכל שרי המשפטים עד כה – אלו עם האג'נדה הנכונה (פרידמן) ואלו שלא,
      מי היה המוצלח ביותר לדעתך לטובת המטרות הליברטריאניות?

  3. עוז – עם כל הטהרנות – מי משרי המשפטים עד כה עשה את העבודה הטובה ביותר בכיוון?
    אני לא אומר שזאת איילת שקד דווקא, אבל אני כן אומר שצריך לעבוד עם מה שיש לך במציאות,
    וצריך לתת תמיכה למי שהכי קרוב אליך (או הכי פחות רחוק ממך),
    ולפוליטיקאי הכי מוצלח, או הכי פחות כשלוני, לפי נקודת המבט שלך.
    בפוליטיקה יש לעתים רחוקות מועמדים מצויינים לתפקיד, רוב הזמן הבחירה שלך היא בין נכשל לבינוני.

  4. מערכת דישום המקרקעין עברה תהפוכות רבות ב 50 השנים האחרונות.אפשר לכתוב על כך ספרון .שינוי הכרחי הוא לקבוע בחוק כי 60 יום אחרי קבלת טופס 4 הקבלן מגיש ללשכת רישום המקרקעין את כל הנדרש לרישום הבית המשותף.התחום המוזנח ביותר הוא הרישום ביו"ש.

  5. ומה עם תוכנית העבודה של המשרד לשנת 2016? איפה הייתה אז השרה שקד, שמכהנת בתפקידה מ-2015? בקיצור, אל תעצרו את נשימתכם.