הפיגוע בלונדון הוכיח: התקינות הפוליטית מסכנת את המערב

שלושה ימים לאחר מרחץ הדמים בלונדון, שגרם למותם של לפחות שבעה קורבנות (כ־20 פצועים במצב קשה עד אנוש עדיין מאושפזים בבתי החולים), נחשפים ממדי המחדל של שירותי ביטחון הפנים הבריטיים, שהיו יכולים למנוע את הפיגוע לו הקדישו מעט יותר תשומת לב למידע המוקדם שהיה בידיהם.

כעת מתברר שלידי משטרת לונדון הגיעו בשנתיים האחרונות התראות ממוקדות על האיסלאמיסט הצעיר ממוצא פקיסטני, ח׳וראם באט בן ה־27, מי שעמד בראש החוליה שביצעה את מסע הרצח הברוטלי באזור גשר לונדון. החקירה נגד באט הופסקה מאחר שלמשטרה לא היו ראיות כי הוא מתכנן פעילות אלימה. זאת, למרות שמסתבר כי באט היה מקורב לגורמים החשודים במעורבות בפיגועים שביצע אל־קאעידה ברכבת התחתית בלונדון ב־2005. שירותי הביטחון הבריטיים לא ראו בקשר זה עילה להעמיד את באט תחת מעקב צמוד.

יתרה מזאת: באט הופיע בסרט דוקומנטרי ששודר לפני כשנה בתחנת טלוויזיה בריטית על פעילי דאעש בבריטניה, לצד כמה מהמסיתים המוכרים לאלימות נגד כופרים ולכינונה של מדינת שריעה בבריטניה. כמה חודשים לאחר מכן התקבל באט לתקופת ניסיון כעובד של הרכבת התחתית בלונדון. הוא הוצב באזור וסטמינסטר, ברובע הפרלמנט, כלומר במרכז העצבים הפוליטי של הבירה הבריטית. לדברי אנשים שעבדו לצדו באותה תקופה, כולם ידעו שבאט ״כיכב״ בסרט התיעודי על הקיצונים המוסלמים, אך איש לא העלה בדעתו לאסור עליו לעבוד במקום כה רגיש. בסופו של דבר הוא פוטר מהעבודה לא בשל עמדותיו הדתיות, אלא מאחר שלא הופיע לעבודה באופן קבוע. אין להעריך את היקף הנזק שיכול היה לגרום, לו ניצל את עבודתו ברכבת התחתית לביצוע פיגוע ראווה. אגב, במשאית ששימשה את החוליה של באט לביצוע פיגוע הדריסה נמצאו 12 בקבוקי מולוטוב, שהמחבלים לא הספיקו לעשות בהם שימוש בטרם נורו למוות על ידי שוטרים בריטיים.

בידי המשטרה הבריטית היו מספיק פרטים כדי להעריך שח׳וראם באט מהווה איום. לאחר רצח החייל הבריטי לי ריגבי, שראשו נערף בידי קיצונים מוסלמים סמוך לבסיס צבאי ב־2013, השתתף באט בתקיפתו של איש דת מוסלמי מתון שגינה את המעשה. לפני שנתיים דיווחו שכנים של באט למשטרה כי הצעיר המזוקן, שעבר תהליך הקצנה דתית בארבע השנים האחרונות, הטיף לילדים באזור מגוריו להתאסלם ופיתה אותם לעשות זאת באמצעות ממתקים וכסף. אחת האימהות שהתעמתה אתו סיפרה לשוטרים כי באט הגיב כלפיה באלימות מילולית רבה, והצהיר שעבור אללה יהיה מוכן לרצוח גם את אמו.

לאחרונה סולק באט ממסגד לאחר שהפריע למטיף המקומי באמצע דרשה והחל לגדף מוסלמים שמתכוונים להשתתף בבחירות בבריטניה, באומרו שדמוקרטיה אינה דרכו של אללה. בעוד באט הולך ומקצין, אחיו הבכור, הגדול ממנו בשנתיים בלבד, היה פעיל בתכנית של הרשויות נגד הקצנה דתית אסלאמית וקיבל כספים ממשלתיים למימון הפעילות. כמומחה למאבק בתופעה, האם נסתר מעיניו תהליך הרדיקליזציה המסוכן שעבר על אחיו הצעיר והפך אותו לטרוריסט צמא דם?

כרוניקה של הקצנה

סיפור חייו של ח׳וראם באט אופייני ל״טרוריסטים מבית״, שזה למעלה מעשור הופכים את אירופה לשדה קרב. הוא נולד ב־1990 בפקיסטן, בצפון חבל פאנג׳ב. שנים ספורות לאחר מכן הגיע עם משפחתו לבריטניה, על תקן של מקלט פוליטי. המשפחה חיה בתנאים צנועים. האב עבד בשוק, ונפטר באופן פתאומי בגיל צעיר. בהיותו בן 12 גילה ח׳וראם באט את גופת אביו במיטה, ולדברי מכריו האירוע הזה השפיע עליו באופן טראומטי. הוא אמנם סיים את לימודיו וקיבל תואר בניהול עסקי ובהוראת אנגלית לזרים, אך במקביל החל לפרוק עול. חבריו מתקופת הלימודים מתארים אדם שניהל אורח חיים פרוע למדי, נהג לצאת למסיבות, לעשן הרבה, לחזר אחרי בחורות ולקיים כמה מערכות יחסים בו־זמנית.

מאוחר יותר סידרה לו משפחתו "חתונה מאורגנת״, ובתקופה זו הוא גילה את ״האסלאם הטהור״ והחל לעבור הקצנה רעיונית, בעיקר באמצעות דרשות האינטרנט של המטיף הרדיקלי האמריקני ממוצא פלסטיני, אחמד מוסא ג׳יבריל. באט שינה באופן קיצוני את אורחות חייו, חייב את אשתו ללבוש בורקה והדיר נשים מסביבתו.

באט חי מכספי רווחה ממשלתיים. מדי פעם היה נרשם למקום עבודה חדש, כדי ליצור רושם שהוא משתדל למצוא תעסוקה. אחד המקומות האחרונים שבהם עבר היה חדר כושר למוסלמים בלבד, באזור מגוריו במזרח לונדון, שבעליו היה מקורב לרשת שאפשרה למבצעי הפיגועים ברכבת התחתית בלונדון לעבור אימונים בנשק בפקיסטן. ימים ספורים לפני הפיגוע בגשר לונדון ערך באט ארוחת גריל בגן ציבורי ל״גברים מוסלמים בלבד״, שבדיעבד תוארה על ידי חבריו כ״סעודה האחרונה״.

למרות כל הנתונים הללו, כוחות ביטחון הפנים הבריטיים העריכו שבאט איננו מהווה סכנה מיידית, דירגו אותו בתחתית רשימת 5,000 החשודים האסלאמיסטיים המסוכנים ביותר בבריטניה, ולא הציבו עליו מעקב צמוד.

האחראים על שירותי הביטחון הבריטיים מודים כעת בפה מלא שלא עומדת לרשותם מצבת האדם הנדרשת כדי לקיים פעילות מעקב וחקירה שוטפת וראויה אחר אלפי האיסלאמיסטים החיים ברחבי הממלכה, והעלולים להפוך בכל רגע לאיום מעשי. ראש הממשלה תרזה מיי, שעד לפני כשנה כיהנה כשרת הפנים, ניצבת בפני ביקורת קשה על החלטותיה לצמצם את מצבת כוח האדם של המשטרה, דווקא בשנים שבהן היה ברור כי סכנת הטרור מבית גדלה. מיי מצדה טוענת שהיא פעלה להגדלת התקציבים של היחידות העוסקות במאבק בטרור. מכל מקום, מקרהו של באט מלמד על יכולת הערכה כושלת ביותר של פוטנציאל איום מתהווה ומיידי.

להציב דרישות לקהילות המוסלמיות

תופעת ״הטרור מבית״ מעסיקה את המערב מזה כשני עשורים. במקרים רבים היא נובעת מחזרתם למערב של לוחמים שהתגייסו לצד הג׳יהאדיסטים ביוגוסלביה לשעבר, בצ׳צ׳ניה, באפגניסטן, בשורות אל קאעידה ובדאעש. המערב עדיין מוצא עצמו מופתע בכל פעם מחדש מהיקף התופעה ומאי היערכותו להתמודד עמה. ממשלות שמאל וימין נכשלו בהתמודדותן עם הבעיה. הכישלון הזה נובע בעיקר מ״תקינות פוליטית״, שהטילה מגבלות מבצעיות נוקשות על שירותי הביטחון מחשש ל״פגיעה בזכויות אזרחיות״ או ליצירת אווירה ציבורית של ״רדיפה״ ו״גזענות״ כלפי קבוצה דתית מסוימת, קרי המוסלמים.

הגישה הזו איננה מוגבלת לבריטניה בלבד, והיא נפוצה גם בשאר מדינות המערב. העיוורון המוסרי הסלקטיבי של גורמי שמאל ליברלי הוא שמנע עד כה ממוסלמים במערב לצאת באופן תקיף ומוחלט נגד הג׳יהאדיסטים. באופן פרדוקסלי, מעשי הטרור העניקו דווקא למוסלמים מעטפת הגנה, שהפכה אותם לקרבנות דמיוניים של תוקפנות שבאה משורותיהם.

מאבק יעיל ב"טרור מבית" מחייב את הרשויות לדרוש מהקהילות המוסלמיות להקיא משורותיהן את מבצעי הפיגועים ואת מעניקי ההשראה והתמיכה להם. הלחץ הציבורי הגובר בעניין זה, בעקבות סדרת הפיגועים שפקדה את בריטניה בשלושת החודשים האחרונים, מתחיל לתת את אותותיו. ראש עיריית לונדון המוסלמי וארגונים מוסלמיים מובילים התבטאו באופן חריף ביותר נגד מבצעי הפיגועים, והבהירו שאינם מייצגים את האסלאם שלהם. תרזה מיי בחרה לאחר הפיגוע במלים ברורות ביותר, כאשר תקפה את הסובלנות ששררה עד כה בבריטניה כלפי הקיצוניות הדתית. ללא ספק, היא התכוונה גם ליריבה הבולט בבחירות שיתקיימו בסוף השבוע, מנהיג הלייבור ג׳רמי קורבין, שגילה הבנה לארגוני טרור שונים. האם הפעם תתחיל אירופה להתייחס ברצינות הנדרשת לסכנה?