העוגה של השמאל, ההדרה של הימין

בזמן שהשמאל סותם את הפה לאנשי ימין וחוסם את קידומם באקדמיה ובתרבות, הוא משלשל לכיסו את כספי הציבור שהוא בז לו – ולא שוכח גם להזיל דמעות תנין. ארז תדמור עצבני

השתקת רוב הציבור הישראלי בשם ה"תרבות". אילוסטרציה

שתי כתבות-טורים שקיבלו הפניה משער 'ידיעות אחרונות' ביום שישי האחרון, מציגים בפנינו את פרצופם המכוער של סותמי הפיות וציידי המכשפות באקדמיה ובממסד התרבותי.

הטור הראשון נכתב על ידי איש התיאטרון יפתח קליין, שהוצג על השער בליווי הסופרלטיב הממסגר: "טור אמיץ". לזכותו של קליין ייאמר שבניגוד לחבריו מהבועה הצפון תל-אביבית, הוא יצא לחיות וליצור בפריפריה. בתחילת הדברים נוצר רושם שקליין מודע לאחידות המחשבתית של החונטה האמנותית: "הדבר הכי משעמם ומיותר הוא לשכנע את המשוכנעים. לשבת מוקף באנשים שלך… ולמחוא לעצמנו כפיים על האמירה הליברלית שלנו, על יכולתנו לראות את הסבל של הזולת".

אבל כשממשיכים במאמר מגלים כי מדובר במס שפתיים ותו לא. קליין אמנם מודה שהקליקה הקיימת היא חד-צדדית, מגמתית ומנצלת מוסדות ציבוריים לקידום האג'נדה שלה, אך בסופו של דבר, כשזה מגיע למדיניות ולאופן שבו יש להתמודד עם ההטיה וההדרה, קליין ממהר להתיישר, להגן על ההגמוניה ולהפוך את הימין המושתק לזה שכביכול רודף את אנשי התרבות המיוסרים:

"דבר גדול מאיתנו מונח לפנינו וזו הסולידריות שנוצרה בינינו האמנים שאומרים יחד ובקול גדול – די! לא תתערבו יותר בתכנים שלנו ולא תאיימו עלינו בחרב קיצוץ המימון… אנחנו אמנים ותפקידה של האמנות גם לנשוך את היד שמאכילה אותה… לא תאיימו יותר… על אף מוסד תרבותי".

קליין יכול להתהדר בכך שהלך לגור וליצור בקריית שמונה ולהתיימר להשמיע קול שונה מהבועה התל-אביבית, אבל למעשה הוא נותר בשר מבשרה של משטרת המחשבות ומנגנוני סתימת הפיות. כל המוסדות שקליין מגן עליהם – "פסטיבל ישראל, מוזיאון תל-אביב, פסטיבל ירושלים, פסטיבל דרום, שנקר, סינמטק תל-אביב, ותיאטרון אל-מידאן" – מציגים אג'נדה והטיה פוליטית מובהקת. כל המוסדות הללו מקדמים מזה עשורים קו פוליטי אחיד, תוך השתקה, הדרה ומחיקה מוחלטת של עמדות שאינן נוחות להם, והתנשאות והתעלמות גסה מהציבור שמממן להם את המסיבה.

כל מי שמעורב ומכיר את היצירה התרבותית בישראל יודע שאמן – ואפילו סטודנט לאמנות, למשחק או לקולנוע – שאיננו איש שמאל, מבין מיד עם כניסתו לעולם הזה שעדיף לו להסתיר את דעותיו; שאם ישמיע עמדות ימין, יגזור על עצמו נידוי חברתי וחורבן מקצועי. אבל לקליין זה לא מפריע. הוא אולי התגורר תקופה מסוימת בקריית-שמונה, אבל השתקת תושבי הפריפריה לא מציקה לו כהוא זה. הוא לא יילחם נגד ההגמוניה המחשבתית כדי לפתוח את מוסדות התרבות ולאפשר גם לקולות שונים להישמע.

הפרוייקט של קליין הוא זיוף. זה לא פלורליזם, זה לא גיוון, זה בעצם מסיון תרבותי-שמאלני. קליין מגיע לקריית שמונה כדי להשמיע את קולו של הממסד הצפון תל-אביבי. כשמירי רגב תיאבק כדי לפתוח ולרענן את השורות, קליין לא יסייע לה, אלא יתייצב לצד הקומיסרים והפוליטרוקים השמאלנים, שאותם הוא לכאורה מבקר. כך שהנוצות הליברליות של קליין הן תחפושת. הוא וחבריו הם סותמי הפיות הראשיים בישראל. הם הקומיסרים. הם הפריבילגים השבעים בעלי זכויות היתר, הם הפרזיטים שבוזזים את הקופה הציבורית ומשתיקים את רובו המכריע של הציבור.

ניצול כוח לרעה

הכתבה השנייה מציגה בפנינו תמונה דומה. היא עוסקת בקוד האתי החדש שניסח פרופ' אסא כשר עבור המרצים באקדמיה. על-פי הכתבה, הקוד האתי החדש קובע שאסור למרצים להשמיע עמדות פוליטיות בשיעוריהם בפני הסטודנטים, אלא אם כן הדבר מתחייב מההוראה כמו למשל בחוגים למדע המדינה. סעיף נוסף אוסר על חברי סגל להשתתף בחרם אקדמי על מוסדות להשכלה גבוהה, ועל קליניקות ותכניות לימודים אקדמיות לשתף פעולה עם עמותות המזוהות פוליטית.

עבור כל אדם הגון, הקוד הזה מובן מאליו. מובן מאליו שמרצה המביע בהרצאותיו עמדות פוליטיות מובהקות, מנצל שלא כראוי את מעמדו ומרתיע סטודנטים בעלי עמדות פוליטיות שונות. מובן מאליו שקריאה לחרם על האקדמיה הישראלית מצד פרופסורים באקדמיה הישראלית היא איוולת, צביעות וחרפה מוסרית. מובן מאליו שתכניות לימודים המעניקות נקודות זכות על התנדבות בארגוני שמאל קיצוני הם גם הטיה בוטה וניצול פסול של כוחם של המרצים והמוסדות, וגם בושה אינטלקטואלית ואקדמית.

אבל הפרופסורים סותמי הפיות, אלו שמזה עשורים מקיימים מערכת שבה אנשי ימין השואפים לקריירה אקדמית חוששים להשמיע את דעתם אפילו בשיחות קפיטריה, כבר הודיעו שלא יקבלו את הקוד האתי החדש. בדצמבר האחרון, מיד לאחר שהשר בנט פנה לפרופ' כשר בבקשה שינסח את הקוד, חתמו מאות מרצים על עצומה שבה קבעו: "אנחנו, מרצות ומרצים באקדמיה, מכריזים מראש כי נתעלם לגמרי ממסקנות ועדת כשר … לשלטון אין שום סמכות לקבוע כיצד להתבטא באקדמיה".

גם כאן באקדמיה, בדיוק כמו בממסד התרבותי, מתכוונים ההגמונים, הקומיסרים וציידי המכשפות השמאלנים להשתמש בכוח שבידם על-מנת להמשיך להשתיק את הציבור, בעוד הם מציגים עצמם כקורבנות הנרדפים והמושתקים של ההמון הזועם והחשוך שאותו הם מדכאים.

מאבקן של האליטות הישנות לשימור וביצור עוצמתן באקדמיה, בממסד התרבותי, בכלי-התקשורת ובמערכת המשפט הוא כמובן מאבק על השפעה ועוצמה פוליטית, אבל לא פחות מכך מדובר בהגנה על אינטרסים כלכליים וזכויות יתר חברתיות-מעמדיות. האקדמיה ומוסדות התרבות עולים למדינה מיליארדי שקלים מדי שנה, אך הקידום בהם חסום עבור רוב אזרחי ישראל. העוגה מתחלקת ושמורה בידי קבוצה קטנה שמבטיחה ומקדמת את האינטרסים והקריירות היקרות – על חשבון הציבור – שלה ושל ילדיה.

40 שנים אחרי המהפך, המציאות בישראל היא שצעיר צפון תל-אביבי בעל כישורים בינוניים האוחז בעמדות "הנכונות", מחזיק בסיכויים גבוהים בהרבה להתקדם באקדמיה ובסצנה התרבותית מאשר צעיר מהפריפריה בעל יכולות וכישורים גבוהים האוחז בעמדות ימין. את המציאות המעוותת הזו, הקוד האתי של פרופ' כשר והנאומים של מירי רגב בפסטיבל ישראל אפילו לא מתחילים לדגדג.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

22 תגובות למאמר

  1. מאמר מדוייק ביותר. כל מי שיושב באקדמיה מספיק זמן, נחשף לניצול הציני הבוטה שלה לצרכים הפוליטיים של השמאל. הקוד האתי המוצע הוא צעד ראשון בכוון הנכון. יהיה צורך לגבות אותו בצעדי ענישה מתאימים כמו פיטורים, שלילת משכורות ומניעת תקציבי מחקר.

  2. ונראה לך שבנט ההייטקיסט הדתילוני מרעננה מעוניין לשנות את זה? בחיים לא. הוא את הכותרת שלו השיג, ובכך גזר קבורת חמור על כל המהלך, מבחינתו זאת כבר היסטוריה.

    1. על בסיס מה אתה כותב את זה?
      ללא ביסוס זו סתם השמצה הנושקת ללשון הרע…

    2. מי שחושב שנפתלי בנט הוא נציג אותנטי של המגזר הדתי-לאומי – פשוט לא מכיר את עומק זהות האינטרסים בין בנט ליאיר לפיד. שניהם נשלחו לפוליטיקה כדי לקושש קולות של אנשי ימין ולהעביר אותם לשמאל:

      http://rotter.net/forum/scoops1/360946.shtml

      http://www.news1.co.il/ShowAllTalkBack.aspx?docid=100387&subjectid=24

  3. לא קוד אתי ולא נעליים. את טפילות השמאל יש לעצור באמצעות הפסקת המימון הציבורי ותו לא.

  4. ארז תדמור היקר
    אתה צודק מאוד
    👍🏼
    יש לנו מנוי לתאטרון
    האחד במודיעין והשני בתל אביב
    ומגיעים לארועים גם בתאטראות אחרים

    רוב המחזות והתכניות נפלאים ומצויינות
    אך לא פעם אנו נאלצים לצאת (בהפסקה, אם יש)
    ולא לחזור
    מפני שהתכנים בוטים ובלתי נסבלים
    הן מבחינה לאומית
    והן מבחינת ביזוי גוף האשה
    והצגת עירום מיותר של שחקניות
    (זו לא אמנות, זו פורנוגרפיה)

    מן הראוי
    שתקציבים ממלכתיים
    יועברו לגופים הנוהגים באופן ממלכתי

    כל היצירה הבוטה והלא ממלכתית
    יפה לה שתהיה במימון הקהל החפץ בזה
    ויפה שעה אחת קודם

    1. אני ביטלתי את המנוי לתיאטרון. נמאס להתאכזב . יש הרבה תחליפים ברשת.

  5. הפתרון טמון בהקמת גופי תרבות ומידע שמייצגים את הדעות הפוליטיות ואת הטעם התרבותי של כל אלה שמוצאים עצמם מודרים מהגופים האלה.
    כמו ש"ישראל היום" שבר את המונופול של ידיעות בכך שסיפק אלטרנטיבה מושכת יותר, כך יש לטפח ולעודד את האלטרנטיבות בתחום האקדמי והתרבותי.

    1. נכון.
      אבל כספי המיסים שלי זורמים דרך המועצה להשכלה גבוהה אל האוליגרכיה השמאלנית.
      מה הדרך לנתב אותם להקמת הגופים שייצגו את טעמי?

  6. בכל זאת, חייבים להעריך את אנשי ה"תרבות" והאקדמיה של השמאל, המתבטאים בתקשורת. עבודה נהדרת הם סידרו לעצמם. מה יותר כיף מאשר לצרוח וליילל כל היום ברדיו ובטלוויזיה, על איך שלא מאפשרים להם לצרוח וליילל כל היום ברדיו ובטלוויזיה?

    1. מה לעשות ורוב אנשי האקדמיה (לא כולם) נוטים מעט שמאלה?
      אולי זו תוצאה של השכלה וחשיבה עמוקה?
      לגבי המימון: גם אני מממן הרבה גופים שאיני מעוניין: מוסדות דת ועמותות מיסיונריות יהודיות, משחקי כדורגל וכו.
      זוהי מהותו של משטר דמוקרטי.

    2. ליוסי, ילד שלי מוצלח –

      אולי דעות שמאלניות הן באמת תוצאה של השכלה וחשיבה מעמיקה. ומצד שני, אם אתה הדוגמה של איש שמאל, אולי לא. את חוסר הבנתך למה שכתבתי, ניתן להסביר רק כהיעדר חשיבה מעמיקה. או חשיבה בכלל. לא אמרתי מילה על מימון ציבורי. רק הראיתי כמה מגוחכים הם אלו ששולטים כמעט ללא מיצרים באמצעי הביטוי הפומביים – כלומר במרבית כלי התקשורת – מדירים את כל מי שלא חושב כמוהם, ובה בעת עוד מעזים להתלונן שמישהו לא מאפשר להם להתבטא. כבר שנים רבות, במרבית תוכניות הטלוויזיה הישראליות שעוסקות באקטואליה, ישנם חמישה או שישה דוברים בעלי עמדות שמאל או שמאל קיצוני, כולל המנחה, שבוכים ומתלוננים איך – "סותמים לנו את הפה! סותמים לנו את הפה! לא נותנים לנו לדבר! אבל לפחות בתוכנית הזאת, אף אחד לא יסתום לנו את הפה! לא! אנחנו לא ניתן להם להשתיק אותנו!" וכל אותו הזמן, הם עצמם לא נותנים לאיש הימין היחיד והאומלל שהוזמן לתכנית, להשחיל אפילו מילה אחת. המצב ברדיו ובמרבית העיתונים אינו טוב בהרבה. כל מה שעשיתי היה להצביע על העיוות, הזיוף והשקר שבמצב הזה.
      אם באמת חושבים על כך, יכול להיות שהשקפת עולם שמאלנית נובעת דווקא כתוצאה משגייה באשליות יפות ומניתוק מוחלט מן המציאות ומעולם המעשה. חיזוק לרעיון הזה אפשר למצוא מכך שמרבית אנשי מדעי הרוח נוטים לשמאל, בעוד שבקרב אנשי מדעי הטבע והמדעים המדוייקים, זה ממש לא כך. (אם כי גם שם, יש יוצאי דופן כמובן.)

  7. כדי להבין כמה התמונה הזו דוחה וחצופה, דמיינו שהיה שם גבר בועט בין רגלי אשה שמתקפלת בזעקות כאב.
    עצוב שאפילו הימין משתף פעולה עם המיזנדריה הבוטה של השמאל.

  8. אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין הגיב:

    אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין. השמאל ערוך בקווי היערכות לפי האסכולה הסובייטית. הן סמויות מן העין אך חיות ובועטות בצבא, באקדמיה, במשפט וכמובן בתקשורת ומנוהלות כאמור ע"י פוליטרוקים מסוג חדש.
    כיום הפוליטרוקים השמאלנים יושבים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ומנסים לקבוע משם את פני צה"ל והפיקוד העליון ואפילו מצליחים כי איש לא עוצר בעדם.

    הם קיימו למשל דיון סוער על פקודת היום של אל"מ עפר וינטר ב"צוק איתן" ובעקבותיה הצליחו כנראה לבלום את התקדמותו בצה"ל. הם שולחים את זרועותיהם ואצבעותיהם לתוך מערכת החינוך הצה"לית, לסדרות החינוך וכיו"ב כפי שהקרן לישראל חדשה עושה במערכת המשפט ובקרב המשפטנים.

    תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.

    קים פילבי המרגל הבריטי בדומה לאודי אדיב כ"אידיוט שימושי" נלהב, בגד בארצו לטובת האויב הסובייטי מזכיר לי את שוברי המפרקת וארגון המצלמות. ההגנה והתמיכה שמספקים האלופים עמירם לוין ועמי איילון לשוברי המפרקת נובעת מכך שלוין ואיילון השמוצניקים רואים בפעילי שוברים שתיקה בשר מבשרם, מהמיליה האידאולוגי שלהם.

    הכל גירסא דינקותא שמ"וצניקית

    אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אלופים את העוז להזדהות עם שוברי צה"ל…

    למי שתהה ותוהה איך אפשר שאלופי צה"ל מהוללים מפקדי סיירת מטכ"ל כעמירם לוין ומפקד הקומנדו הימי כעמי אילון יכולים להעלות בדעתם לצאת להגנת ארגון שנוי במחלוקת כמו שוברים שתיקה – צריך להבין שמדובר בגירסא דינקותא שמו"צניקית או שמאלנית כללית שהונחלה להם בנעוריהם בקבוץ ותנועת הנוער.

    התגייסות האלופים האלה דווקא להגנת שוברי המפרקת נובעת מצד אחד מהתנשאות אליטיסטית ובוז ל"בבונים" שאינם ראויים למשל לשרת ביחידות "המובחרות", למרות שכיום ברוך השם רוב היחידות הלוחמות בצה"ל הן יחידות עלית.

    "שוברים שתיקה" בהרכבו האנושי ומקורותיו התרבותיים הוא בשר מבשרם.

    אלופים כלוין ועמי איילון מוצאים זהות רבה נפשית ואידאולוגית עם "שוברים שתיקה" כמו היו אחווה סודית משותפת והם נחלצים עתה לעזרתם בעת צרה, זאת למרות שהם שוללים בהצהרה את המלשינות של פעילי הארגון בחו"ל תוך היתממות או מבלי להבין ולהודות ביושר שזו המהות ועיקר פעילותם להצדקת הכספים הרבים הזורמים אליהם מחו"ל.

    מבחינה מסויימת "שוברים שתיקה" הוא מעין קבוצה טיפולית, מין AA (אלכוהולים אנונימיים) המציעה תראפיה קבוצתית לנפגעי "אקיבוש" החשים צורך עז לדסקס ולדבר "על זה" ולפרוק את תיסכולם מהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים האוטופוסטיים עליהם התחנכו בתנועת הנוער.

    כך בעצם עשו גם אבותיהם בשנות השבעים כשהתכנסו לקומזיצים תראפיים שנקראו "שיח לוחמים" או "יורים ובוכים" אשר השתכללו מאז לגירסאות תוקפניות כמו "שלום עכשיו" ו"בצלם" ובימינו לעשרות ארגונים ועמותות שהציפו את הארץ יחד עם הכספים שזרמו מהקרן המשוקצת.

    האידאולוגיה המפ"מניקית שינקו בילדותם בשנות החמישים – בימים שקיבוצים התפלגו על קוצו של יו"ד, על רקע הסגידה לבריה"מ הסובייטית וליוסף סטלין – חדרה לנקבוביות שלהם, כפי שאובמה אינו יכול למרות השכלתו לברוח מ"המדרסה" האסלאמית בה למד כילד באינדונזיה ואל"מ עופר וינטר או האלוף גרשון הכהן לא יכולים לנטוש את תורת אמם שספגו במכינות ובישיבות התורניות.

    כמו צעירי הכיפות הסרוגות המתגייסים מתוך תודעה עמוקה יהודית וציונית למיטב יחידות צה"ל ולתפקידי פיקוד וקצונה כך עשו טובי הנוער בקבוצים או בתנועות הנוער של השומר הצעיר והנוער העובד בתורם. אמנם תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.

    https://mida.org.il/2016/04/06/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99/

    סימוכין:

    1.האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

    הון שלטון וקשרי המכון

    מידע על צה"ל

    ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה"ל בהם השתתפו הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג"דים, ומח"טים במילואים. הנושאים שנדונו היו שירות של נשים בצבא, כבוד האדם בצבא, ושירות המילואים. כמו כן הועלו נושאים אסטרטגיים מובהקים כגון, האם הצבא הוא צבא העם או שהולכים לכיוון של צבא מקצועי וההיבטים הכלכליים". בסוף כל מפגש הופקה חוברת.

    אריק כרמון דיווח לאסיפה הכללית של המכון על המפגשים ועל "מספרים די קשים" הנוגעים לשיעורי הגיוס לצה"ל: "אנחנו מגיעים למצב שבו רק חמישים אחוז משכבת הגיל מתגייסת, שליש משכבת הגיל הולכת ליחידות קרביות".

    ב- 2005 – מפגשי המכון עם צה"ל התחדשו במסגרת פרויקט "צבא-חברה". פרופ' ברוך נבו, העומד בראש הפרויקט, דיווח לאסיפה הכללית על הקשיים: "קושי אחד הוא התלות ביחסים אישיים מאחר שאין הסכם כתוב בין המכון לבין הצבא. הדברים מתנהלים על בסיס יחסים אישיים ומסורת של יחסי אמון שנבנו בין אריק לבין הרמטכ"לים ואלופי הפיקוד שלהם. קושי נוסף כרוך ברגישות צה"ל לנושאים שונים. רשימת המשתתפים האורחים מוגשת לחוות דעת הצבא לפני כל כנס. ייתכן מצב שהצבא יפסול השתתפות אחד האזרחים. המכון חייב להיות רגיש ביותר ולהסכים לפשרות בנושאים שונים על-מנת לשמור על דיאלוג פתוח וכן".

    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

    לעיון האשכול:

    האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

    http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml

    לעיון האשכול:

    אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין

    http://rotter.net/forum/gil/27843.shtml

    1. הרבה מילים ממישהו שכנראה לא מסוגל לקבל שיש אנשים שחושבים אחרת ממנו. ואז גיבורי ישראל כמו עמירם לוין הופכים לבוגדים.

  9. רק חיסול בג"צ במתכונתו הנוכחית יפתח את הדרך לתיקון המצב במדינה ולהצלת המדינה היהודית והעם היהודי בארצו הגיב:

    ארז תדמור היקר. תודה לך על כל מה שאתה עושה למען העם והמדינה. יודע לשים את האצבע בדיוק על מקום הדלקת והנמק בחברה הישראלית.

    אך כל עוד לא יחוסל בג"צ במתכונתו הנוכחית נוכל לדבר למנורה. בג"צ הוא שלטון השמאל שעבר מהכנסת למערכת משפט רקובה ומעוותת המשמשת מתרס לכל מעשי הגניבה, הרמיה והבגידה בבחירה הדמוקרטית שלהעם ובמדינה.

    כאשר יש מצב בו חלק מהציבור שודד את הקופה הציבורית לעצמו תוך התעלמות וזלזול ושינאה לציבור שמילא את הקופה הזו – יש צורך במהפיכה מהיסוד ועד הטפחות.

    כל עוד יש לנו אנשים צבועים המאתרגים עצמם באמצעות ליקוק לשמאל כמו הנבלה הדו פרצופי והלקקן כחלון – המונע בממשלה הנוכחית עריכת שינויים מפליגים במתכונתו של בג"צ הרקוב – לא נוכל לצאת לדרך התיקון של המדינה המתפוררת והנמסרת לאויבים יום יום שעה שעה תחת הגנת הבג"צ הנוכחי. לא ניתן לשנות ולתקן כלום כל עוד לא נפטרים מהדיקטטורה של בג"צ.

    **********************

    יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
    את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

    מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

    אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

    לעיון:

    יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

    http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

    פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג"צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…

    http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#1

    פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

    1. אין ספק שהשמאל האקדמי מגלגל עיניים אבל ארז תדמור ותומכיו מגלגלים עיניים לא פחות. הבה ונפצח בניסיון הבא: במקום אקדמיה תאמרו "ישיבות" ובמקום מרצים אמרו "רבנים". מזה עשרות שנים רבים בישיבות תיכוניות וגבוהות הממומנים מכספי הציבור משתמשים במעמדם כקרדום לחפור עבור האינטרסים הפוליטיים שלהם ואין פוצה פה ומצפצף. אה שכחתי הם עושים זאת "לשם שמיים" ובכלל לא מדובר בפוליטיקה אלא ב"דעת תורה".
      מי שחי בבית מזכוכית שייזהר מזריקת אבנים. רוצים קוד אתי בבקשה אבל הוא צריך לחול על רבנים וישיבות לא פחות מאשר על האקדמיה. בשני המקומות מנצלים את המעמד ואת כספי המדינה כדי לקדם אינטרסים פוליטיים

    2. לאליעזר

      לא הבנתי איך דבריך קשורים לבעיה שנקראית בג״צ ומערכת המשפט הרקובה. אין שום קשר לרבנים וליתר הדברים שכתבת.

  10. העיתונאי היהודי-אמריקאי בן שפירו: השמאל היהודי-איום קיומי לישראל יותר מחיזבאללה-וידאו-

    העיתונאי היהודי-אמריקאי הימני הפופולרי בן שפירו מפיל פצצה: השמאל היהודי מהווה איום קיומי למדינת ישראל יותר מהחיזבאללה

    Ben Shapiro drops a bomb: Leftist Jews pose an existential threat to the Jewish State, more than Hezbollah

    http://rotter.net/forum/scoops1/407699.shtml#5

    1. הקוד האתי הוא דוגמה נהדרת לסתירה לוגית – הוא נכתב על ידי פרופסור באוניברסיטה בהזמנת שר בממשלה. השר הוא דמות פוליטית – משמע – הקוד האתי הוא התבטאות פוליטית של איש אקדמיה – ז"א הוא אסור על פי הקוד האתי.
      בעצם – אם הקוד יתקבל פרופ' כשר יהיה צריך לבטל אותו ולהתנצל (ואז הוא יוכל לכתוב אותו שוב – וחוזר חלילה).

    2. אני מבין שאתם מעלים רק תגובות ימניות. האמת – הייתי תמים שציפיתי למשהו אחר.