'סיפורה של שפחה': לא כל כך מנותקת מהמציאות

"סיפורה של שפחה" מתארת דיסטופיה של דיכוי נשים קיצוני ואכזרי, אך תופעות דומות במהותן קיימות גם במדינת ישראל של ימינו. תגובה

אפשרות ריאלית במערב? צילום מסך

קראתי בעיון את מאמרו של יגאל ליברנט "מדוע לא צפיתי ב'סיפורה של שפחה'", וברצוני להתייחס לכמה מטיעוניו נגד הסדרה.

אפתח בווידוי קטן: לא קראתי את 'מעשה השפחה', ספרה של מרגרט אטווד שעליו מבוססת הסדרה המדוברת. אך בשונה מליברנט, לא אנסה לבקר את הספר על סמך המעט שידוע לי עליו. אכן, הביקורת העיקרית שלי כלפי ליברנט היא על כך שהוא מצהיר כי צפה בשלושה פרקים בלבד מתוך הסדרה וכי הניח את הספר לאחר קריאת חלקים ממנו, ובכל זאת הוא חש בקי בעלילה כדי לבקר אותה באופן כה נחרץ ומפורט ולטעון כי אינה מציאותית כלל.

ליברנט ממעט בחשיבות המיוחסת לפריון בחברה, ולאופן שבו סכנה מהותית לעתיד הקיום האנושי עלולה לערער את הסדר החברתי הקיים. אפילו היום, כאשר איננו חיים תחת איום שכזה, ישנה כתיבה ערה על אנשים אל־הוריים וביקורת בלתי סבירה על בחירותיהם האישיות. היחס של השמרנים להפלות והתעלמותם הרועמת מזכותה של האישה על גופה, מצביעים אף הם על היות הפריון "הבטן הרכה" של החברה, ועל השבריריות של החירות האישית (או ליתר דיוק, החירות הנשית) בהקשר זה.

אינני מכירה מספיק את החברה האמריקנית כדי לחוות את דעתי על מידת ה"מציאותיות" של הסדרה, אולם דווקא כאישה יהודייה שחיה בישראל, הסדרה הזו מאוד מציאותית בעיניי. ראשית, במה שונה כל־כך הכינוי "של גבר כלשהו" בסדרה, משינוי שם המשפחה של האישה לשם משפחתו של האיש? יתרה מכך, המילה העברית המתארת את הגבר בנישואין היא בעל. הווי אומר, השפה שלנו היום(!) משמרת את בעלות הגבר על אשתו. שלא לדבר על כך שבישראל ישנן נשים עגונות שאישן רואה בהן רכוש, ומסרב לשחרר אותן אף במחיר סנקציות אזרחיות וישיבה בכלא, ועוד שורה של דוגמאות נוספות.

ליברנט טוען כי עלייתו של משטר כמו זה המתואר בסדרה, איננה ריאלית בארה"ב המקדשת את החוקה. אלא שמפקדי אותו משטר עולים לשלטון באמצעות כוח צבאי ופיצוץ הקונגרס, כך שהיעדר ההסכמה הציבורית להשבתת החוקה פחות רלוונטי. לפיכך ההשוואה לגרמניה ב-1933, שם המפלגה הנאצית עלתה באופן דמוקרטי (יחסית), אינה רלוונטית לענייננו. כמו כן, עליית המשטר אכן הובילה להתנגדות אזרחית, אולם זו נענתה ברצח אזרחים במכונות ירייה.

בנוסף, בסדרה דווקא מראים את ההתפתחות האיטית ואת התקדמותם של הקיצוניים. הסדרה מתארת כיצד התפתח הפתרון החולני שיאפשר לגברים הנשואים להתייחד עם השפחות: פרד, המפקד, יושב עם עוד אחד מיוזמי המשטר, והשניים מנסים להחליט כיצד להכניס את הנשים הפוריות לסיפור ולהשיג את הסכמת נשותיהם לכך. כדי לעשות זאת הם פונים לפסוקים בספר בראשית הנוגעים לבלהה וזלפה, שפחותיהן של רחל ולאה, ומחליטים להפוך את יחסי המין עם השפחות לפולחן רשמי הכולל את נשותיהם, כדי לרצות אותן. לו היה ליברנט טורח לצפות בסדרה כולה לפני כתיבת הביקורת, הוא כמובן היה יודע זאת.

באשר לטענה על כך שאין רופאים ב'גלעד' – יש רופאים, אך עיקר עיסוקם הוא בפוריות (אף שישנו חיבור מוכר בין קיצוניות דתית להתנגדות לטכנולוגיות שונות, ובהן טכנולוגיה רפואית). כמו כן, העולם המתואר בסדרה אינו "נטול ליבידו", והמפקדים משתמשים בשפחותיהם ובנשים "פגומות" בבית הבושת "ג'זבל", כדי לפרוק את תאוותיהם המיניות. דבר זה דווקא מתאים לתפיסותיהם הפוריטניות הצבועות, הרואות ביצר המיני דבר מלוכלך, ולכן כעניין שיש לפרוק על נשים "פחותות ערך" ולא על נשותיהם המהוגנות.

כמובן, איש אינו מתיימר להתנבא ולטעון כי "סיפורה של שפחה" מתארת מציאות עתידית מדויקת, או שהאירועים המתוארים בה בהכרח יתרחשו באופן כזה או אחר. ברם, אין להתעלם מכך שהיא אכן שופכת אור על תופעות מטרידות כמו אלה שתיארתי, הקיימות אף כיום בישראל ובעולם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

26 תגובות למאמר

  1. לא קראתי ולא ראיתי אז אני לא מביא דעה על הסדרה או הספר כך אבל אגיב על נושא שהועלה כאן, הפלות. אחת הטענות נגד הפלות היא שלנשים יש זכות על גופן אבל אין להן את הזכות על גופם של העוברים. אין בטענה הזאת הגבלה על זכותה של אישה על גופה אלה הגנה על זכותן/ם של האוברים לחיים.

  2. מאמרך הוא מגדריזם בכייני

    אנשים אל הוריים מרצון וללא סיבה טובה הם אנשים כפויי טובה. אותם מישהו טרח להוליד ולגדל והם חיים רק בשביל סיפוק הרצונות האישיים שלהם במימד המשפחתי.
    אני יודע שלשיטות המגדריזם הפוסט מודרניזם ושאר סוגי שטיפת המוח הרדודה שמתחפשים למדע קשה מאד עם השוואות קונקרטיות.
    למרות זאת אפילו ככה אפשר להבין שיש הבדל מהותי בין ביקורת אולטרא לגיטימית על האגואיזם האל הורי לבין להכריח אנשים להוליד ילדים שאת זה אף אחד לא חשב מעולם לעשות.

    לגבי טענת שם המשפחה זו בחירה. עובדה שאלו שמתחשק להן משמרות גם את שם המשפחה הקודם ומתעללות בכל מי שצריך לכתוב את שמן המלא.

    לגבי הטענות שלך על יהדות הן לא ראויות לתגובה כי מדובר באוסף סטיגמות ממוחזרות לעייפה שמעידות בעיקר על בורות וידע דל עד בלתי קיים בנושא שאת מתיימרת לבקר.

    אם נסכם בכמה מילים את המיאוס מ-״סיפורה של שפחה״. זה פשוט מדובר בעוד ועוד ועוד מאותו עולם ערכים שמאלני פרוגרסיבי שמנסה לכפות את דעתו וזווית הראיה שלו על כולנו
    על ידי יצירת מציאות חילופית, השוואות דלות וחוסר תשומת לב לדיוק ולעובדות. הסדרה לא מציאותית, מלאה חורים בעלילה ובהיגיון ומתארת חברה אנושית בלתי קיימת וחסרת סבירות מינימלית תוך ייחוס החולאים של האיסלאם המאותרג על ידי השמאל דווקא לתנך. בקיצור צביעות בשילוב הטפה שכל תפקידה הוא לתחזק את השינאה הפמיניסטית קיצונית לגברים באשר הם, להשניא את המסורת ולטשטש בין מציאות לדמיון.

    לא תודה. יש לנו מספיק מזה ב-CNN

  3. נו באמת
    חברה ללא מספיק ילדים נידונה לכלייה (2.11 ילדים לאשה כדי לשמר את האוכלסייה) בדרך לכלייה הזאת תהיה גם עלייה דרסטית ב % הזקנים הגמלאים מה שיביא להתמוטטות מערך הפנסיות ומדינת הרווחה, זאת בעיה קשה במדינות המערב שאין מעיזים לדבר עליה באמת, זה בין היתר הסיבה לעידוד הגריה שגורם לבעיות אחרות בשל אי התאמה וסיבות רבות נוספות אבל לא זה הנושא.

    אנשים ללא ילדים למעשה נופלים למעמסה על החברה כי הם לא מעמידים דור המשך שיתרום את חלקו לתשלומים לפנסיות (מערך הפנסיה הוא כמו פירמידה וחשוב שיהיו מספיק אנשים חדשים) ולמעשה ילדים של אחרים ישלמו עבורם

    אחד הגורמים לכך שהיהודים שרדו את 2000 שנות הגלות היא חשיבות הפריון אבל אני מבין לפי התנסחותך שזה לא מה שמעניין אותך

    אם לפחות היית מבקרת גם חברות נוספות שהיחס שלהן לנשים רע הרבה יותר לפי כל קנה מידה, כמו האיסלאם, ההודים, סין (רצח תינוקות נקבות ולאחר כניסת ה US הפלות) בשל חוק הילד האחד, מה שהוביל לעודף של 55 מיליון גברים בסין לעמות הנשים בגילאי פריון, בעיה מאד שה שלהםה היום

    והמשפט שכתבת "ישנה כתיבה ערה על אנשים אל־הוריים וביקורת בלתי סבירה על בחירותיהם האישיות" פשוט מגוחך כי זכותה של החברה לבקר אנשים אשר בהתנהגותם יכולים להביא לכלייה של אותה חברה.

    גם היחס הקיצוני להגדרה זכות האשה לגופה, הרצון להוליד אינו התניה חברתית בלבד, כי אם צוריך ביולוגי מעצם היותנו בעל חיים המתרבה בצורה זו, מה שאת אומרת מנוגד לטבע עצמו אשר יצר אותנו ב 2 מינים הנדרשים לרבייה (עזבי את השיקולים הדתיים חברתיים)
    כלומר יש ציווי ביולגי במטען הגנטי שלנו להתרבות, אפשר לומר שביולוגית המין האנשוי מפצה מפרטיו להתרבות למען ההמשכיות ומשיהו שבוחר לעשות זאת צריך להבין כי הוא לא רק עושה מעשה שנוגד את התרבות (דת זאת תרבות למשל מה לעשות) אלא גם את הביולוגיה.

    1. הביקורת שלך על אל-הורות היא יותר ביקורת על מערך הפנסיות, שפועל כתרמית פירמידה. במקום זאת, צריך לבטל את מערך הפנסיות הנוכחי, ולתת לאנשים לחסוך בעצמם, תוך כדי דאגה לאלו שלא יכולים.

    2. נושא הפנסיה כפי שאתה מתאר, מיושן. רוב התגמולים כיום אינם תקציביים אלא נובעים מחסכונותיו של כל אחד ואחת.

    3. ההתייחסות לפנסיות היתה הנק' הפחות חשובה
      חברה חפצת חיים חייבת ילודה כי לא היא תקרוס והיו כבר תקדימים היסטוריים
      לא נראה שיש צורך להסביר זאת (זה מנוגד לטבע הביולוגי שלנו וכן לטבע האדם במובן החברתי)
      חברה ללא יילודה מספקת תהיה בעוד מס' שנים בבעיה, חברה לא יכולה לתפקד כאשר 40% יהיו בגיל הפנסיה, עזבו את הכסף אלא פשוט זה לא יכול לתפקד.
      ואז מכניסים הגירה כמו באירופה שתגרום בסופו של עניין אם המקומיים ימשיכו בילדוה נמוכה – בהכחדת התרבות שלהם.
      לא לדבר שחברה זקנה ללא מספיק צעירים לא תוכל להגן על כצמה בהתמודדות מול חברה צעירה יותר (ע"ע אירופה המזדקנת והמוסלמים)

  4. באתוס היהודי מין הוא דבר קדוש, כלומר חיובי אבל בתנאים מסוימים.
    ואין שום חיבור בין קיצוניות דתית להתנגדות לטכנולוגיות רפואיות,
    תשאלי את הרב פירר.

    1. לא לגמרי מדויק – השורש "בעל" מופיע בשלשה השקרים בעברית: שדה בעל, בעלות, ובעילה. אינני יודע את כל הפירושים לקשר זה, אבל רש"י מבין שמדובר ב*תחושת* שייכות וה*נוחות* הנובעת מכך, בלשונו "יישוב" (כמו "יישוב הדעת", בלשוננו).

    2. אכן, רק שלא נעים לכנות את הגבר בשם 'בועל', שהוא הנגזרת הנכונה.
      דבר שני, דווקא באנגלית המילה HUSBAND (בעל באנגלית) היא זו שממחישה יותר מכל את הפטריארכיה והשליטה של הבעל [היא מורכבת משתי מילים: HUS (באנגלית עתיקה – בית, כמו TON – שפירושו באנגלית עתיקה עיירה – TOWN, השינוי לHOUSE הוא תוצאה של הוספת תנועות לאורך השנים) והמילה השניה BAND, שמשמעותו קושר, שולט – ומכאן פירושה הארכאי של המילה HUSBAND באנגלית – שליט הבית (ובכללו גם האישה)]. וכי זה יותר טוב מ"בעל" בעברית?

    3. המילה הנפוצה בעברית לבעל זה פשוט "איש". כמו שהמילה לאשה זו "אשה" ( ולא רעיה, כי רעיה זו צורת הנקבה של רע- חבר). זאת אומרת שהאיש הוא האיש המיוחד לאשה מכל האנשים בעולם, ולכן האשה קוראת לאיש "אישי", וכן להפך לגבי "אשתי". זה שונה מכל השפות כולם, כי man ו husband זה לא אותו דבר. וכן בארמית: אתתא – woman, דביתא – wife, בעלא – husband, גברא – man.

  5. "דברים ומעשים הם מה שהם, ותוצאותיהם תהיינה אשר תהיינה, אז מדוע אנו מבקשים להשלות את עצמנו?"
    בישוף ג'וזף באטלר, 1726.

    ראשית כול, אני מודה לגב' אביטל רוזנפלד על תגובתה, ואף על העיון שבו קראה את מאמרי.
    עם זאת, ספק רב מנקר בקרבי לגבי אופן הפקת המסקנות של גב' רוזנפלד מן הטקסט שכתבתי, וזאת, בראש ובראשונה, לנוכח נטייתה להכללות גורפות, המופגנת בתגובתה:
    חרף אי-הכרותה אותי אישית, או רמז כלשהו לדעתי בעניין בטקסט שפורסם על-ידי, היא מייחסת לי זלזול בחשיבות הפריון בחברה;
    באותה השורה עצמה היא מזכירה איזה "סדר חברתי קיים", מבלי להבהיר כלל, באיזה סדר או איזו חברה מדובר;
    היא מזכירה "יחס" אחיד כלשהו של "שמרנים" כלפי הפלות ו"התעלמות רועמת" שלהם "מזכותה של האישה על גופה", כאילו כל השמרנים כולם עשויים מקשה אחת ודעתם מתוכננת באיזה פס ייצור.

    אלה רק ההכללות מתוך אחת מפסקאות הפתיחה, והן ממשיכות להצטבר בהמשך למסה קריטית, המובילה בהכרח למסקנה "הכול הוא הכול". אף שאני מבין, כיצד אותם האנשים המחזיקים בהשקפה זו מסוגלים להקביל ולהשוות תופעות זרות ומנוכרות זו לזו לחלוטין, אני, אישית, סבור שהשטן לעולם מסתתר בפרטים, ולציטוט של הבישוף באטלר, המובא בתחילת דבריי, אוכל להוסיף ציטוט של בישוף נוסף ונבון לא פחות, הלא הוא ג'ורג' ברקלי, מגדולי ההוגים האנגליים, שכתב בשנת 1721: "מושגים מופשטים (כל כמה שהם עשויים להיות שימושיים בוויכוח) – ראוי לזנוח אותם בעת חשיבה, והשכל צריך להתמקד על הפרטיקולרי והקונקרטי, היינו – על הדברים עצמם."

    אי לכך ובהתאם לזאת, כל אימת שאני מבקש לנפק טיעון מחושב, אני מתמקד בדבר עצמו. כאשר יוצרי הסדרה מתעקשים על הרלוונטיות שלה לארצות הברית של ימינו, אני דן ברלוונטיות שלה לארצות הברית של ימינו, ופחות על תחושותיה של "דווקא אישה יהודייה החיה בישראל" וקשייה עם הסמנטיקה של הלשון העברית. אני מנסה לבחון היתכנות התסריט המתואר בארה"ב, מדינה שבה הדת מופרדת בקנאות מן המדינה, ולא במדינת ישראל, שבה המצב שונה בתכלית, לטוב או לרע (אף שגם פה בתי הדין רודפים, ובצדק, אחר בעלים שמנצלים לרעה את ההלכה, כפי שהכותבת עצמה טורחת להזכיר לנו).
    וכאשר אני מדבר על המבנה הפוליטי-אזרחי של ארה"ב, אני מבין ששום הפיכה בבירה, חמורה ככל שתהיה, אין לה סיכוי כנגד ערב-רב של מוסדות פוליטיים ואזרחיים שנוסדו בדיוק לשם השמירה על האיזונים והבלמים בממלכתיות האמריקאית. ייתכן שגב' רוזנפלד סבורה שדי המקלע אחד שיורה על מפגינים בהפגנה יחידה בעיר אחת, על-מנת לאלץ את אזרחי ארה"ב להשלים עם רודנות מכל סוג שהוא, אולם אני מביט בעניין בעיני היסטוריון של רעיונות פוליטיים, ואני יכול להרגיעה ולהבטיח לה שהתיקון השני בחוקה האמריקנית נועד, בין היתר, להתמודד עם מקלעים שנפלו לידי רודנים.
    בפסקאות שש ושבע, גב' רוזנפלד מייחסת לי התעלמות מדברים שעליהם כתבתי, ומסבירה הסברים לדברים שהסברתי, ולכן, נאמן לצו של ויליאם איש אוקאם, לא ארחיב את הדיבור עליהן יותר מדי: כתבתי שבמשטר שמקדש ילודה – תמוה העדרם של רופאים בחדרי הלידה ולעגתי לתפישה שסבורה כי תיאוקרטיות של העולם האמיתי לא מנצלות כל שביב מועיל של מדע (אין בסדרה רופאים שמקבלים לידות, והתיאוקרטיות אכן מנצלות את המדע היטב) ; מובן שהפליאה אותי גם הקריאה הסלקטיבית כל-כך במקרא – מן הסתם, הפסוקים מוכרים לי היטב, אבל ברור שלא לאה ולא רחל לא נטלו שום חלק באקט המיני של יעקב עם שפחותיהן, ומה שחשוב פה הרבה יותר – בוודאי שהמין אינו נתפש במקרא כתועבה.

    מובן שלא צריך להפריז בחשיבותה החברתית של סדרת טלוויזיה לא מוצלחת במיוחד. אחרי הכול, מדובר כאן במיזם כלכלי, המבוסס על צופות וצופה הנוחים להתרשם, ולשם כך בדיוק הצעידה חברת HOT חצי תריסר "שפחות" ברחובות תל-אביב אך לפני ימים ספורים. עם זאת, המניפולציה הרגשית שנעשית לצופים שכאלה אינה הדבר האתי ביותר לעשותו, ולתומי סברתי שכמה שורות מפכחות עשויות להועיל. לצערי, במקרה של הצופה אביטל רוזנפלד – כשלתי.

  6. מאמר תגובה מגוחך. הראיות לכך שמדובר בסדרה "מציאותית" שווים בערכם וכמותם לראיות שנפילה מגובה 10 ק"מ אינה קטלנית, הרי וסנה וולוביץ' נפלה ב72' ממטוס בגובה 10 ק"מ וחיה חיים ארוכים ובריאים לאחר מכן.

  7. אף מילה על האיסלם, מוסלמים או סתם ״קהילות מהגרים״, שם תופעות של שפחות (עבור נישואין וגם שפחות מין במלוא מובן המילה), סנקציה מפורשת של הכאת אישה על ידי בעלה, הצרת זכויות קיצונית באמצעים חוקיים וסתם על ידי משטר אימה, ״ברית מילה נשית״ (FGM) בכפייה, אונס ורצח כאמצעי דיכוי, ועוד – אכן רווחות מאוד גם היום.
    שוב, לא עלילת דיסטופיה פיקטיבית כי אם חיי היום-יום של עשרות מיליוני נשים, בכל קצווי העולם כולל במערב.

    במקום זה מתרכז כל המאמר במה שהרבה יותר נוח לעיכול – ביהדות, במערב, ובעיקר בתרעומת המוסרית של רוזנפלד עצמה.

  8. הסדרה – משקפת נקודת מבט חיצונית וזרה, ולכן מסולפת-להחריד, להוויה האוונגליסטית-פונדמנטליסטית-האמריקאית, שהוא מתיימר לבקר, ובוודאי לזו היהודית שהוויה זו שאבה ממנה השראה.

    הזנות (פריקת מיניות על נשים "מופקרות") נתפסת בעין הפונדנטליסטית כבעיה – ולא כפיתרון.
    גבר אוונגליסטי מופקר – זוכה לאותו היחס כמו נשים מופקרות,
    ולכן תחת שלטון כזה, הזנות נאסרת ובתי הבושת נסגרים – ולא כפי שמוצג בסדרה – באופן מסולף לחלוטין.

    מעבר לכך,
    התפיסה האוונגליסטית דווקא זנחה את העיקרון הקתולי של החטא הקדמון, לטובת קידום תפיסה לפיה האימהות היא כח.
    הנשים בחברות כאלו אמנם מקבלות עידוד לא לעבוד לשם קידום האימהות – אך כן מקבלות עידוד לרכז נושאים ופרוייקטים קהילתיים, כולל – נושאי הדת.

    החלק היחיד שנראה ריאליסטי הוא חלקן של השפחות:
    אם זונחים את ראיית העבדות כאסורה, ומאמצים עמדה המקבלת אותה כענישה, "שפחות" כאלו זו לכאורה אפשרות,
    אלא שהמודל המוצג בסדרה הוא מודל עבדות-עולם – שהפונדמנטליסטים עצמם היו גדולי מבקריה לפני ובמהלך מלחמת האזרחים: עבדות עולם הרי מוצגת בתנ"ך כשלילית, ואסורה.
    המודל בתנ"ך (ולכן הפונדמנטליסטי) הוא כזה שמתיר עבדות ל6 שנים, לא לכל החיים, ולא לנשים.

    מודל "שפחות" ריאלי – הוא כזה המאפשר לנשים עניות לקדם את מעמדן ומעמד ילדיהן – ע"י אימוץ-חלקי של ילדיהן בידי הזוג המכובד (היבנות שהיא למעשה הדדית),
    סוג זה של פונדקאות, דווקא לא שולל לחלוטין את מעמדה של האם – ולכן הוא יותר הומני מהפונדקאות הנהוגה היום.
    למעשה – כפי שמתואר בחלק המדבר על הגר – מודל זה כמעט משווה את מעמדה של השפחה למעמד האשה הראשית.

    לגבי עניין החוקה:
    החוקה האמריקאית תיפקדה ככלי המונע כפייה דתית של זרם אחד על משנהו – דבר שנראה הכרחי לפיוריטנים שברחו באירופה כמו על זרמים אחרים.
    היום חלקים אלו השתנו – לטובת הגנה מן הדת ולכן זוכים למתקפה,
    אך יהיה מאוד נאיבי לחשוב שהפיכה צבאית תמחק את ההבדלים בין הזרמים השונים (מאוד) בחברה האמריקאית.
    במצב של הפיכה צבאית, הצבא (המורכב מאנשים בעלי תפיסות שונות) כופה את השקפתו,
    אך בהפיכה צבאית של צבא שמורכב מבעלי דעות שונות – לא ניתן לכפות מונוליטיות דתית.

  9. הערה קטנה:
    לפי נתונים רשמיים של בתי הדין, בישראל יש יותר גברים עגונים מנשים עגונות. נראה לי שהנשים שלהם רואות בהם מסחטת כספים ומסרבות לשחרר אותן דווקא משום שאין שום סנקציות נגדן.

    1. רק שלגברים מסורבי גט מותר לחיות עם בת זוג ולהביא איתה ילדים כך למעשה יכול להמשיך בחייו. אשה עגונה היא תקועה ואם תביא ילדים ילדיה יהיו ממזרים… יחי ההבדל הקטן.

  10. תשובות לכמה מגיבים
    מגיבים רועי ורונן שנשמעים כאילו יצאו מסיפורה של שפחה . תצאו לנו מהרחם!!! , ההחלטה להביא ילדים או לאו זוהי החלטה פרטית בלבד. טיעונכם בדבר אסון אקטוארי מזכיר לי טיעונים אחרים בדבר אסונות שלא התקימו. שאר טיעונכם ראוים לבוז.
    המגיב שדיבר על התעלמות הכותבת דיברה על ישראל ועל חוויתה כיהודיה . הספר דן בארה״ב

    1. לאסף היקר שנראה כאילו יצא מן הסידרה האיסלאם קריסת המערב ובת היענה.
      אתה לא מבין שכל החלטה פרטית בנושא שנוגע לחברה כמו למשל הולדת ילדים היא החלטה חברתית בסופו של דבר ולכן לחברה יש זכות לבקר אותה? אף אחד לא יכפה על אף אחד להוליד ילדים אבל לא ״נצא לכם מהרחם״ כי ההחלטה להוליד או לא להוליד לא נוגעת רק לכם אלא לחברה בכללה ולאותם בני אנוש פוטנציאליים שאתם גוזרים את דינם לא להתקיים.
      חברה שמפסיקה להוליד מפסיקה להתקיים. נוצרת פירמידה הפוכה שבה הדור המבוגר נעשה רוב ומטיל נטל על הדור הבא שלא מסוגל להחזיק אותו מספרית. לגאון שאמר ששיטת הפנסיה השתנתה ולכן זה לא נכון. אתה טועה. חלק מההכנסה של המבוגר מגיע מכסף שחסך אבל הכסף הזה לא באמת קיים מתחת למרצפות הערך שלו למשל תלוי לבסוף בכוח הכלכלי של החברה. יותר מזה גם אם ניתן איכשהו לדור המבוגר את כל הכסף שהם חסכו עדיין אם הדור הצעיר לא יוכל להחזיק את הכלכלה ואת התשתיות ואת שאר צרכי הרפואה והחברה אפילו המינימליים של הדור המבוגר הגאון שבחר לא להוליד ילדים החברה תקרוס.

      אם לפרוגרסיבים בהוליווד היה שמץ יושרה הם היו יוצרים סידרה על חברה שבה עודף פלורליזם ו-״קידמה״ גורם לחלקים גדלים והולכים לוותר על הולדת ילדים כדי להינות מהרגע והחיים ללא נטל ואז החברה בסכנת קריסה. הסכנה הזו הרבה יותר ממשית בהלך הרוח המערבי של ימינו.

      תקרא את הספר ״ציווילזציות גוועות״ להרחבה בנושא.

  11. רק לגבי המילה בעל – גם באנגלית יש לה משמעות דומה. חפשי animal husbandary

  12. ריאלי בדיוק כמו סרטי מדע בדיוני (שאין ביניהם לבין מדע ולא כלום) המתארים חייזרים בעלי טכנולוגית על שמתגלים כחרקים ענקיים ומגעילים בעלי מלתעות, מזילי ריר, שואגים וצמאים לטרף אנושי.

  13. האמת היא שהמילה התנכית הנפוצה ל"בעל" זה בכלל "איש", על חווה נאמר "ותתן גם לאישה (לאדם) עמה ויאכל", "כי עתה יאהבני אישי" אומרת לאה. "ואם בית אישה נדרה" אומרת התורה על אשה שנדרה נדר בבית בעלה. כתוב במגילת רות "אלימלך איש נעמי" בעל נעמי. "ויען איש האשה הנרצחה" נאמר על הבעל של פלגש בגבעה. והשיא הוא מה שנאמר בהושע "והיה ביום ההוא תקראי לי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי" נאמר על עם ישראל. המילה בעל בקושי נזכרת בתנך, ובעיקרה באה לדבר על המעמד חברתי כלכלי של הבעל מול האשה, כאחראי עליה כלכלית, אך לא מהותית "יענש כאשר ישית עליו בעל האשה" נאמר על מי שמכה אשה הרה וגרם להפלת ולדה.
    מוזר שהיום אנחנו משתמשים במילה בעל.

  14. אתם רצינים? מאמר ותגובה על סדרה שמטרתה העיקרית היא להתעסק שוב במין באיזה שהיא צורה?
    מה שאמר כותב א ומה שענתה כותבת ב לא חשוב ולא מענין כמו שהסדרה לא מענינת.
    מי שכן מתענין אז שיזכור שזו סדרת טלויזיה ותו לא. מוצר שנועד לשעשע. לא יותר. יש מספיק עם מה להתעסק

  15. איזו בורות מביכה.. המינוח "בעל" בעברית מתייחס דווקא למעשה הבעילה המבוצע ע"י ה-בעל ולא לעניין בעלות כבעלות על רכוש.. אכן מדכא שאין כאן דיכוי, אבל זה מה יש. בהצלחה לכולנו

  16. כל מי שמבקר את ההלכה על מסורבות הגט (ודאי במקרים בהם הבעל שנים במעצר) מתעלם בצביעות מהכפיה המודרנית-דמוקרטית על ההלכה!
    ישנם בהלכה כלים לפתור את בעיית העגונות, כל הדורות, מעגן, שבית הדין פסק שהוא חייב לתת גט ועמד בסירובו – היה נקשר לעמוד ומוכה עד שיאמר רוצה אני! כמה מכות אדם מסוגל לחטוף?! או שיאמר רוצה אני, או שהבעיה תפטר מאליה.
    כלי נוסף שהשתמשו בו בתי הדין, הוא הרחקות דרבינ תם- האדם הזה בחרם מוחלט – אף אחד לא מדבר איתו, לא קונה ממנו, לא מוכר לו וכד'. תוך ימים ספורים הוא ישבר. הבעיה שהיום הציבור לא ישמע (מרוב ליברליות…) והחרם לא יעיל. (אגב, לפני כמה שנים, היה בעל מעגן כזה, שהוא בעל חנות בגאולה, יומים שמודעות מטעם בית הדין הורו לציבור לא לסחור איתו – הספיקו לזה שהאשה קיבלה גט)