היום שאחרי דאעש

הצדדים הלוחמים בסוריה מתכוננים לשלב הבא: חלוקת האזור מחדש לאחר היעלמות 'המדינה האיסלאמית'. מה המערב צריך לעשות?

לוחמים נגד דאעש בסוריה. רישיון CC BY-SA 2.5

ארה"ב מפילה מטוס קרב סורי. איראן משגרת טילים למזרח סוריה. רוסיה מאיימת לתקוף את מטוסי הקואליציה ממערב לנהר הפרת. מה קורה כאן?

זה נראה אולי בלגן חסר פשר, אבל קווי המתאר ברורים: מלחמת האזרחים המוסלמית הגדולה, שמרכזה בסוריה, מתקרבת לשלב של פוסט־מדינה־אסלאמית. זהו סוף ההתחלה. הצדדים מתמרנים כדי לעצב את השלב הבא.

כמו ב־1945 באירופה, כשמלחמת העולם עם גרמניה הנאצית עדיין התנהלה במלוא עוזה, אבל התוצאה הייתה ידועה כבר לכול. התמרון התנהל ברובו בין המנצחים העתידיים – ברית המועצות והדמוקרטיות המערביות – כדי לקבוע גבולות ומרחבי השפעה אחרי המלחמה. כך גם היום בסוריה. הכול יודעים שהמדינה האסלאמית מחוסלת. לא שהיא תיעלם כאידאולוגיה, כתנועת מחתרת וכמקור לטרור מתמשך, הן באזור והן במערב; אבל היא תיעלם כישות עצמאית, מאורגנת וטריטוריאלית בלב המזרח התיכון.

דאעש גווע והולך. אחיזתו במוסול, ופריסתו הנרחבת בעיראק, כמעט הסתיימו. ראקה, המעוז הגדול ועיר הבירה שלו בסוריה, היא הבאה בתור. ראקה כבר מכותרת משלושה עברים, וכאשר היא תיפול – זה יהיה סופה של הח'ליפות.

הלחימה כיום היא בעיקר קרב על הירושה. טלו את המטוס הסורי שארה"ב יירטה. הוא תקף כוח כורדי וערבי פרו־מערבי (הכוחות הסוריים הדמוקרטיים) לא הרחק משטח המדינה האסלאמית. מדוע? מפני שמשטר אסד, הנתמך על ידי איראן, חיזבאללה ורוסיה, נמצא בשלב זה בעימות עם המורדים הלא־ג'יהאדיסטים בלב סוריה (בעיקר בחאלב) כשידו על העליונה, ומרגיש בטוח מספיק כדי להתביית על מזרח סוריה.

אם אסד מקווה לשקם את סמכותו במדינה כולה, הוא יצטרך לכבוש את ראקה והאזורים סביבה, שכרגע מצויים בשליטת המדינה האסלאמית. אבל הכוחות שליד ראקה הם פרו־מערביים ומתנגדים לאסד. זו הסיבה שהמטוס הסורי תקף, וההצדקה להפלתו על ידי חיל האוויר האמריקני. אנחנו מגינים על ידידינו, ועל כן גם הרוסים מאיימים כעת לטווח מטוסים של צבא ארה"ב. גם הם נחלצים להגן על בני בריתם.

ביום שבו הופל המטוס הסורי, איראן שיגרה שישה טילי קרקע־קרקע לשטח סוריה שבשליטת המדינה האסלאמית. מדוע? לכאורה כדי להעניש את הג'יהאדיסטים על הפיגועים לפני שבועיים באיראן. ייתכן. אך מטרה ברורה אחת הייתה להציג בפני ערב הסעודית ושאר הערבים הסונים את ידה הארוכה של איראן ואת שאיפותיה הטריטוריאליות. עבור איראן, סוריה היא המפתח, בימת התאטרון המרכזית של המלחמה השיעית־סונית על הגמוניה אזורית. איראן, מדינה מוסלמית לא ערבית, עומדת בראש המחנה השיעי המורכב מעוזריה הערבים – חיזבאללה בלבנון, המיליציות השיעיות והממשלה החדירה־מאוד של עיראק, וכן המשטר העלאווי של אסד. העלאווים הם כת לא סונית, הקשורה לעיתים קרובות לשיעים.

כל מרכיבי החזית הזאת מהווים יחד קשת רחבה – הסהר השיעי – המשתרעת מאיראן עד הים התיכון ועוברת בעיראק, סוריה ולבנון. אם תהיה מאוחדת, האיראנים יקבלו גישה לים התיכון שלא הייתה להם ב־2,300 השנים האחרונות.

ברית זו פועלת תחת חסותה והגנתה של רוסיה, המספקת לבעלות בריתה של איראן מזומנים ונשק, ומאז 2015 גם מטרייה אווירית מבסיסיה החדשים בסוריה.

בצד השני של מלחמת האזרחים המוסלמית הגדולה מצוי מערך המורכב מסונים מתונים והמדינות שהן בעלות בריתו של המערב, ובראשן סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים וירדן – עם פטרון אמריקני שחזר לתמונה אחרי עידן אובמה.

על כף המאזניים עומד איחוד הסהר השיעי. זהו תהליך שכבר נמצא בעיצומו. ככל שרגלי המדינה האסלאמית נדחקות ממוסול, המיליציות שמופעלות על ידי איראן משתלטות על צירים מרכזיים ונכסים אסטרטגיים אחרים במערב עיראק. היעד הבא: מזרח סוריה (ראקה וסביבותיה).

תארו לעצמכם את התרחיש הבא: סוריה מאוחדת תחת אסד, הלקוח־המאולף־תמיד של איראן ורוסיה; חיזבאללה, קצה החנית האיראנית, דומיננטי בלבנון; איראן, הבוררת האזורית; ורוסיה, עם בסיסיה הסוריים, ההגמון החיצוני.

התוצאה המועדפת עלינו שונה בתכלית: פדרציה סורית רופפת ומחולקת לקנטונים, שבה אפשר להשאיר את אסד אחראי על שריד עלאווי לא משמעותי.

האסטרטגיה האיראנית־רוסית היא סיוט למזרח התיכון הסוני כולו, וגם לנו. הפנטגון נראה נחוש למנוע זאת. זו הסיבה להתקפת הטומהוק, שנעשתה כתגובה על חציית הקו האדום בנושא הכימי, וליירוט מטוס הקרב הסורי.

בהתחשב באלטרנטיבות, זו אסטרטגיה אמריקנית סבירה. אבל היא איננה נטולת סיכונים. לכן אנו זקוקים לדיון לאומי לפני שאנחנו לוקחים על עצמנו מחויבות גדולה מדי. אולי נוכל לקושש קצת דיון ציבורי ראוי על רקע האובססיה הלאומית לכל תזכיר של ג'יימס קומי?…

_______________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. מה המערב יעשה אם יקום כזה סהר שיעי בין איראן עד לבנון? מה המערב יעשה אני לא יודע. מה שבטוח זה שישראל לא צריכה לסמוך על המערב שיש בו כוחות שונאי-ישראל חזקים מאוד, כמו ששמונה שנות כהונת אובמה הסבירו לנו יפה מאוד.
    ישראל צריכה לקוות שסהר כזה יתקל בהתנגדות סונית חזקה, ובמלחמה חדשה שחס-וחלילה תפרוץ בין ישראל-ולבנון לנהוג ביחס לשטחים לפי קודי הלחימה של ששת הימים והעצמאות, ולא לפי קודי הלחימה של מלחמות לבנון, קרי לאחר התפנות האוכלוסייה הערבית לשרטט את קו הגבול מחדש.
    בכל מקרה הקמת סהר כזה היא התפתחות היסטורית בעלת השלכות מרחיקות לכת.

  2. האיראנים חיים על זמן שאול.
    הם אומה יחסית מודרנית עם פחות מ2 ילדים למשפחה והם שיעים המוקפים בסונים פרימיטיבים. לדוגמא 180 מיליון פקיסטנים.
    הסונים גם נמצאים בקירבם וגם מהגרים אליהם.
    יש הרבה מיעוטים באיראן והם צפויים לחוות מתקפות ומרידות הן ע״י הכורדים במערב והן ע״י האפגנים במזרח והן ע״י האזרים בצפון.
    המשכילים האיראנים מהגרים והמשטר מושחת והם צפויים להתפורר כמו ברה״מ בזמנו.
    עדיף לישראל שבינתיים עד שהם מתפוררים שילחמו נגד הסונים.

  3. נראה שסוריה תחולק לשלוש אזורים
    1) במערב סוריה עם חיבור במרכז הגבול לעיראק – אזור שליטה של אסד עם השפעה איראנית שכולל את כל הערים הגדולות עד הר הדרוזים
    2) בצפון מזרח סוריה – אזור כורדי עם חיבור לכורדים בעיראק
    3) באזור המידברי בדרום מזרח סוריה – אזור השפעה סוני
    אסד חולל שינוי דמוגרפי שכנראה ישאר – גירוש של מיליוני סונים מהאזור בשליטתו – ואילו כנראה לא ישובו יותר

    1. תוספת לדן – מחוז אל באב ומחוז אידליב בצפון על גבול תורכיה נשארו סוניות והן זוכות לחסות תורכית.

  4. ויש תרחיש נוסף, והוא הסביר ביותר:

    המלחמה תימשך ותימשך ותימשך בלי שום סוף נראה לעין.
    אולי יהיו אי-אילו הסדרים, אבל תוך שבועות או חודשים ספורים הם ייקרסו.
    נכון, דאע"ש יובס. אבל במקומו יקומו ארגונים סוניים מטורללים עם שם אחר.

  5. מן הסתם תהיה מדינה כורדית, הכורדים לא יסכימו בשום אופן להתפנות מהשטח שכבשו בדם מרובה ועמדו למגן ולוחם מול דאעש, ומקסימום אחרי הסכם יפנו את כוחותיהם לאזור הכורדי וייסגו משאר השטח. מן הסתם כבר עכשיו יש הבטחה של ארהב בסתר לכורדים שייתמכו בהם במקרה של מדינה, תמורת לחימה נגד דאעש, כמו שקרה עם הכרזת בלפור תמורת הסיוע של היהודים לבריטים.
    ארהב, מחשש ליחסים עם טורקיה, לא תכיר רשמית במדינה הכורדית שתקום בשטחים הכורדים בעירק וסוריה, אבל תתמוך בה בצורה לא רשמית ותסייע לה, כגורם פרו אמריקאי בשטח. לאסד ולעירק, שדברים חשובים יותר יטרידו אותם, לא תהיה ברירה אלא להשלים עם מדינה כורדית.
    באשר לשאר סוריה, אי אפשר לדעת כי דברים לא צפויים עשויים לקרות, כמו שקרה 3 פעמים בשנים האחרונות דברים לא צפויים (האביב הערבי, עליית דאעש, כניסת רוסיה למלחמה). ייתכן שיהיה הסכם שישאיר את סוריה מבולגנת נוסח לבנון (נשיא עלווי, ראש ממשלה סוני וכו'). ייתכן שסעודיה עם הנשק שווה 350 מליארד דולר שארהב תמכור לה, תנסה את כוחה במלחמה ישירה בסוריה, כך שארהב פטורה מלהכנס לעימות ישיר ותשאיר את זה לסעודיה, וכך המלחמה תמשך עוד 5 שנים, עד שאולי סוריה תתפצל לשתי מדינות : אחת ברשות אסד שמתפרשת מהאזור העלווי דרך דמשק והר הדרוזים, ומדינה שניה סונית שבירתה חאלב, ומתפרשת על אזור חאלב ונהר הפרת.

  6. כמה שעיראק וסוריה יחלקו למספר ישויות שונות יוטב להאינטרס הישראלי.
    נוסיף לכך שישראל אסטרדגית תשכיל לפתח את מדיניות הגדר הטובה עם המורדים, והדרוזים בסוריה!!

  7. מאמר מאוד רדוד. מצד אחד נאמר הברור מאליו. סוריה הולכת להיות מחולקת ע"י המעצמות והכוחות הפועלים בה. מצד שני טעויות בהבנת המפה. גם לאחר נפילת א-ראקה, דאע"ש שולט על שטחים נרחבים בעיקר במדבריות, אך גם לאורך הפרת, בדיר-אזור ובחוויג'ה שבעיראק. הלחימה מולו יכולה להנהל עוד שנה אם לא שנים לאחר נפילת א-ראקה.
    גם הערה על גישה איראנית לים התיכון שלא הייתה כבר 2300 שנה לא נכונה. לכמה עשרות שנים הייתה להם גישה לים התיכון לפני 1400 שנים:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Sasanian_Empire#/media/File:Sassanian_Empire_621_A.D.jpg

    1. צודק – וגם מהמאות ה13 ועד ה15 טטרו מונגולים שהגיעו מערבות אסיה דרך פרס שלטו לסרוגין בסוריה ובלבנון.
      במאה ה13 הם ניסו לפלוש לארץ הובסו בעין חרוד.
      במאה ה15 הם כבשו את כל הארץ.

      עבור השיעים הדרוזים והעלאווים שבמרחב מדובר היה בתקופת שגשוג – ומאז נסיגתם הם נרדפו להרים.