מנהיג הימין שצירף את המזרחים לליכוד

התקשורת הציגה אותו כ"מר לא" וכמנהיג פסיבי, אבל יצחק שמיר קידם את מדינת ישראל בעלייה, בכלכלה, ובמדיניות מפוכחת ושקולה. חמש שנים למותו

שמיר. צילום: משה שי, פלאש 90

בזיכרון הקולקטיבי של הפוליטיקה הישראלית נתפס יצחק שמיר כראש ממשלה פחות מוצלח. הפסדו בבחירות 1992 לווה בתיאורים שליליים של העיתונות ההומוגנית, בעידן שקדם לרשתות החברתיות ולפתיחת שוק התקשורת. התיאורים הללו יצרו בציבור הרגשה שתחת ממשלתו הייתה נתונה ישראל לסטגנציה מדינית וכלכלית. גל סכינאות ששיאו היה ברצח הלנה ראפ, ופרסום דו"ח מבקרת המדינה מספר שבועות לפני הבחירות שבו הואשמו הליכודניקים בשחיתות – סייעו ליצחק רבין ז"ל לנצח.

בהקשר הזה אסור לנו לשכוח: למרות כל התיאורים המופרכים הללו, גוש הימין קיבל יותר קולות מגוש השמאל, אך ריבוי המפלגות מימין לליכוד גרם לכך שקולות שהיו מיועדים להגשים את ניצחונו של המחנה הלאומי נזרקו לפח. ההמשך ידוע : השמאל עלה לשלטון, חתם על הסכמי אוסלו ויצר נזקים שעד היום קשה לנו לתקן. שנה לאחר ההפסד פרש שמיר מההנהגה, ועד מותו המשיכו יריביו הפוליטיים לטפח את התדמית השלילית שהצליחו להדביק לו; הוא תואר כ"מר לא", וכמנהיג חסר יכולות.

אלא שהמציאות מוכיחה אחרת, וראוי להביא אותה כמו שהיא, ללא כחל וסרק, שכן את התדמית הזאת יש מי שמנסה לטפח עד היום. במלאות חמש שנים למותו אני מבקש לתאר את שמיר כפי שהיה באמת: האיש ששינה לטובה את גורלם של חלקים רבים בחברה הישראלית.

לא אתעכב כאן על ההקרבה האישית האדירה של שמיר ומשפחתו כאשר שירת כלוחם אצ"ל, ולאחר מכן כמפקד הלח"י. תרומתו לביטחון ישראל בשירותו במוסד לוטה עדיין בערפל הסודיות. את כל אלה נשאיר לביוגרף שיכתוב את הספר שכה נדרש על שמיר. מה שאנחנו כן יודעים הוא כיצד השפיע שמיר על החברה הישראלית בהיבטים שונים.

עם פרישתו מהמוסד הצטרף שמיר אל תנועת החרות, ומונה לראש אגף ארגון של התנועה. עד כמה התפקיד הזה היה חשוב ? מאוד. עד כמה עסקן פוליטי יכול לשנות מציאות ? מסתבר ששמיר עשה זאת באופן משמעותי.

שמיר היה מהפוליטיקאים הראשונים שחיבר בין הפריפריה למרכז, ונתן מקום מרכזי ליוצאי עדות המזרח בפתיחת סניפי התנועה במקומות שונים. בזכותו הם קיבלו יותר ייצוג, יותר מקום בקבלת ההחלטות והרבה יותר לגיטימציה ותחושת שייכות.

לקראת בחירות 1977 העניק שמיר כוח רב עוד יותר לאותם ציבורים שהודרו מהזרם המרכזי על ידי מפא"י – המערך. הוא עשה זאת כשהפקיע את זכות הבחירה לרשימת חברי הכנסת של הליכוד מוועדה מסדרת שהכילה מספר אנשים מצומצם, אל גוף גדול יותר בתוך מרכז הליכוד. במבט לאחור לא יהיה זה מופרך לומר ששמיר היה אחד המנועים הדמוקרטיים הראשונים והחשובים בתולדות המערכת הפוליטית בישראל.

זאב ז'בוטינסקי אמר פעם : "הספורט הלאומי שאני ממליץ עליו בכל לב לפני הנוער היהודי, שמו העלייה החופשית. ללא ספק זהו הספורט האציל ביותר בעולם"….

שנים לאחר מכן היה שמיר חלוץ מרכזי בתחום זה. הוא האמין בעלייה כמעשה שמשנה את גורלה של מדינת ישראל, ופעל עבורה ביתר שאת בתפקידיו השונים, ובעיקר כראש ממשלה. הוא לחם להעלות את יהודי ברית המועצות בדרכים לא דרכים, והוא לעולם ייזכר כראש ממשלה שביצע את צוואתו של בגין שביקש: "הב לי את יהדות אתיופיה". עד היום הוא נחשב, במידה רבה של צדק, לגיבורם הפוליטי.

זרעי השינוי הכלכלי

מנחם בגין נחשב אחד המנהיגים המוערכים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אך אל לנו לשכוח מי החליף אותו כאשר אמר "אינני יכול עוד". לאחר שנבחר על ידי מרכז הליכוד להוביל את התנועה והמדינה, ביצע שמיר שורה של מהלכים ששינו ללא הכר את פניה של ישראל.

יחד עם שמעון פרס ויצחק מודעי הצליח שמיר להדביר את האינפלציה וליזום את התוכנית הכלכלית של 1985, שהוציאה את ישראל מהמשבר הכלכלי שבו הייתה נתונה. למעשה, שמיר היה האיש שהניח זרעים משמעותיים נוספים, לאחר בגין, לשינוי הכלכלה הישראלית והפיכתה לכלכלת שפע חופשית ומערבית. לקראת סוף כהונתו הראה המשק הישראלי צמיחה מרשימה של 6 אחוזים, ופנה לכיוון חדש לאחר המשבר של שנות השמונים.

שמיר היה אחד מראשי הממשלה שקידמו את ההתיישבות לאורכה ולרוחבה של ישראל, והוא עשה זאת תוך שהוא מתמודד עם ממשל אמריקני שראה בעין שלילית מאוד את ההתיישבות הזאת. למרות זאת, ישראל המשיכה לבנות בכל חלקיה.

בניגוד לדעתם של אנשי ימין שראו את המציאות באופן מאוד חד־ממדי, שמיר גילה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה איפוק תבוני ושיקול דעת רחב כאשר החליט שלא לתקוף למרות מטר הסקאדים שנחת על ישראל, וזאת כדי שלא לשבור קואליציה בינלאומית של 34 מדינות שהביסה את סדאם חוסיין.

זמן קצר לאחר מכן יצא שמיר לוועידת מדריד, תוך שישראל מכוננת יחסים דיפלומטיים עם עוד 30 מדינות חדשות ובהן סין והודו האדירות. באותה ועידה היסטורית הוא התעקש שלא לוותר על נכסים אסטרטגים ישראליים, ולגשת למו"מ עם מדינות ערב תוך שמירה נחושה על האינטרסים הביטחוניים הישראליים. הדבר לא עזר לו: מפלגות ימין שהיו חברות בקואליציה פרשו ממנה ברוב אווילותן, ויצאנו לבחירות.

25 שנים עברו לאחר אותו הפסד של שמיר, ונדמה שהניסיון הנואל לטפח תדמיות מופרכות חל גם על ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. אלא שמאז המון דברים השתנו: בין השאר, כיום כבר לא קיימת שליטה בלעדית של מחנה פוליטי אחד על המדיה. הדבר מאפשר לנו לא רק לתקן את ההיסטוריה, אלא ליצור נורמות חדשות של הצגת המציאות כמו שהיא, תוך ראייה מפוכחת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

34 תגובות למאמר

  1. כתבה יפה. ישר כח. היה איש שפיו ליבו שווים. מאחורוני המוהיקנים. גם רבין אחריו, על כל טעויותיו, היה מדור זה. שם זה נגמר.
    ביבי, אם אוהבים אותו או לא, הוא לא מדור זה …

    1. אין כמו לשפוך קצת רעל ושנאה, ראשית תעשה למען המדינה אחוז ממה שביבי תרם, ובנוסף, ההיסטוריה תשפוט אותו ולא קטן כמוך.

    2. איזו שנאה בדיוק הוא שפך? מה לעשות ששמיר ורבין זה דור אחד, דור הקמת המדינה.
      ואילו נתניהו וברק זה כבר דור אחר, דור עם נורמות אחרות.

    3. שיטה ישנה של השמאל: לעשות דמוניזציה לכל מנהיג של המחנה הלאומי בעת כהונתו ולאחר לכתו להתרפק עליו בגעגועים כדי להגביר את הדמוניזציה של מנהיג המחנה הלאומי המכהן.

    4. אז מה שאתה אומר שנתניהו שבקדנציה שלו יש הקפאה שקטה ביהודה ושומרון, נתניהו שנאם את נאום בר-אילן, נאום שלא רבין ולא שמיר היו חותמים עליו, הוא מנהיג שצריך להתרפק עליו ואין מה להתגעגע לבנייה ולעידוד העלייה שהייתה בתקופת שמיר.

    5. רבין זה הזה שסיפר כמה הוא נהנה לראות באנשי אלטלנה, התעלף עם תחילת ששת הימים?

      אל תשווה בין מנהיג חזק לזה שדיבר על "קורבנות השלם". דמויות שונות לחלוטין!

    6. מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, רמטכ"ל ששת הימים, ראש-הממשלה במבצע אנטבה, התנגד למדינה פלסטינאית. אישיות מפוקפקת מאוד, עם רקורד מפוקפק עוד יותר.

    7. כמו שאמרתי אישיות מפוקפקת ביותר. לא פלא שרצחתם אותו.

    8. אתם זוכרים את את שמיר נגד שרון בליל המיקרופונים בועידת הליכוד. שמיר אומר נא לשבת ושרון אומר כולם לעמוד, ואז עוד פעם שמיר אומר נא לשבת ושרון אומר כולם לעמוד. וככה יוצא שבמשך איזה 10 דקות ברצף אלפיים ליכודניקים משחקים עוגה עוגה לשבת לקום.

    9. כשאני אומר אתם רצחתם אני מתכוון לשב"כ. כל פורום כזה כמו שאני ואתם משוחחים בו עכשיו הוא מלא בטרולים בשירות השב"כ, שכל פעם שרומזים משהו הכי קטן אפילו בעקיפין נגד ראש-הממשלה או אשתו הטרולים משירות הבטחון הכללי ממהרים להגיב, כי הם מפחדים שירצחו אותו.

    10. אם אבגדה לא מפחד שירצחו אותו, כנראה שיש לו סיבה טובה.

  2. עדיין קיים הגוף 'הראשות השניה' שהוא גוף רגולטורי הקובע מי ישדר מה

  3. ובואו לא נשכח ששמיר הוא זה שסיכל את רעיון ה"אופציה הירדנית" שהצליח להשיג פרס עם המלך חוסיין על פיה השטחים נשארים בידי ישראל והפלסטינים נשלטים על ידי ירדן. חוסיין כבר הסכים, שמיר סירב, האינתיפאדה הראשונה פצחה והרעיון נגנז.
    היום מקדמים את אותו הרעיון אנשי ימין קיצוני כמו אריה אלדד שלא מצליח אפילו להיכנס לכנסת (וכמובן שהמלך עבדאללה כבר לא יסכים לרעיון הזה היום).
    לא ניתמם – אף אחד לא יודע מה היו התוצאות של המהלך הזה אם היה יוצא לפועל. אבל אסור שלא להזכיר אותו בהקשר של שמיר ולתהות על האירוניה ההיסטורית הזאת שגורמת לימין הקיצוני של היום לאמץ את רעיונות השמאל 30 שנה מאוחר מידי.
    "אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב" – נקווה רק שהפעם לא נחיה אותה שוב ועוד 30 שנה הימין יציע להיפרד מהפלסטינים כשכבר יהיה מאוחר מידי.

    1. גם האופציה הירדנית הייתה נכשלת כמו אוסלו. אומנם לא בפיאסקו מוחלט כמו אוסלו, אבל בוא לא נשגה באשליות. בדיוק כמו שקרה שישראל הסכימה בשתיקה שהר הבית ינוהל על ידי הוואקף הירדני והיום הר הבית נשלט על ידי גורמים ג'יהדיסטים שמקורבים לאחים המוסלמים, ככה גם היה קורה ביהודה ושומרון.

    2. חצי אמת גרועה משקר.
      האופציה הירדנית גם הכילה העברת השליטה בירושלים המזרחית לידי ירדן [או מי שהם יחליטו].

      חפש בגוגל מה אמר יוסי ביילין על ההסכם שהיה שותף סוד לו.

      מעבר לתוכן ההסכם [שכל כך מוצא בעינך], הוא הושג במרמה וללא ידיעתו של שמיר, גם כשפרס הניח אותו על שולחן רה"מ הוא סרב להשאירו שם.

      אם שמיר לא קרא אותו במלואו גם אתה לא…

    3. אבגדה ומתעניין
      אנחנו לא יודעים מה היה קורה וכך גם כתבתי. מה שאנחנו כן יודעים זה ששמיר טירפד את הרעיון בלי אפילו לשמוע את הפרטים ולשקול אותם. נכון שפרס לא רצה להראות לו את המסמך עליו חתם חוסיין (מה שביילין טען שהיה טעות איומה מצידו) ונכון שפרס לא היה תמים וידע שתהיה התנגדות אצל שמיר. לא לעניין.
      אבל שמיר בחר לפנות לשר החוץ האמריקאי ולהגיד שהוא מתנגד ובכך לטרפד הסכם שתודו שלפחות שווה היה לשקול. בואו לא ניתמם – היו פה גם שיקולים פוליטיים אם לא אישיים. ומי שלא מדבר על הפרק הזה בכהונותיו של שמיר הוא זה שחצי אמת שלו גרועה משקר.
      גם את ההמשך אנחנו יודעים – אינתיפאדה, בחירות והסכמי אוסלו.
      אה ו"מתעניין" – לא זכור לי שאמרתי שהוא מוצא חן בעיני כל כך. כן אמרתי שהוא מאוד מוצא חן בעיני אריה אלדד למשל. וליברמן. וריבלין. ובכירי ליכוד וימין נוספים. וזה אומר דרשני.

  4. אז אתם אומרים שהממשל האמריקאי בקדנציה של שמיר ראה בעין רעה את הבנייה בנגב בגליל ובמישור החוף. יופי, חידשתם לי.
    מו"מ עם מדינות ערב תוך שמירה על האינטרסים הישראלים אמרתם, על מה בדיוק היה אמור להתבסס המתן במו"מ מצד ישראל. על מסירת סיני? בצדק חברי התחייה נזעקו. שמיר נגרר למדריד.

  5. הוא התעקש לא להוציא את צהל מלבנון
    והוא לא הצליח לפתור את בעיית האינפלציה
    עד שפרס נהייה ראש ממשלה.
    הכהונה שלו בין 88 ל 92 הייתה טובה מאוד
    עליית יהודי רוסיה – נזקפת לזכותו מכיוון שהתעקש
    להמתין עד שהאמריקאים יחסמו את הכניסה –
    ואז היהודים עלו לארץ ולא הגרו לאמריקה.
    הכלכלה הייתה במצב טוב מאוד – למרות השקרים
    של האדום חיים רמון והעיתונות העויינת.
    אחרי הבחירות סבר פלוצקר כתב על כך ב "ידיעות"
    אבל הוא היה קול אמיץ מאוד ובודד מאוד.

  6. אין ספק שהיה משכמו ומעלה (טוב זה לא קשה בגלל גובהו).
    אך הוא כשל בשניים:שסירב להסכם לונדון (על ערש הדווי השר לשעבר איילון ביכה את העניין)
    והאחר שלא היכה בסאדם במלחמת המפרץ

  7. ראוי לציין שלאחר הרצח של יאיר שטרן, שמיר בנה מחדש את תנועת הלחי שתרמה רבות לגירוש הבריטים להקמת המדינה.
    שמיר היה ראש ממשלה מעולה, ומנהל בחסד עליון. התקשורת בראשות פיירס הפוחז השמיצה אותו בצורה שיקרית.

  8. אני לא בטוח שמחנה הימין קיבל ב – 92 יותר קולות ממחנה השמאל
    אמנם תנועת התחייה לא עברה א תאחוז החסימה, אך מהצד השני לא עברה את אחוז החסימה רשימתו של מוחמד מיערי (הרשימה המתקדמת לשלום)
    כמו כן, המפלגות החרדיות לא זוהו עם מחנה הימין כפי שהן מזוהות היום, ולהן היו 10 מנדטים (ש״ס – 6, יהדות התורה – 4)
    לגבי קידום המזרחיים, חלק גדול מצניחת הליכוד מ -40 מנדטים ב – 88, ל – 32 מנדטים ב – 92 היה עקב תחושה קשה של קיפוח עדות המזרח, שעלתה על פני השטח עם הסיכול הממוקד שנעשה למועמדים של מחנה דוד לוי בבחירות המקדימות בליכוד (ה״שביעיות״ במרכז הליכוד) והתפטרות דוד לוי מהמשלה לאחר ״נאום הקופים״ שלו.

    ולגבי התהליך המדיני, יצחק שמיר טרפד את הסכם לונדון שהושג בין שמעון פרס למלך חוסיין, למרות כל האזהרות שאם נסרב לחוסיין נקבל את ערפאת. אז רגע לפני שדנים ב״נזקים״ של הסכם אוסלו, ראוי לזכור את זה.

    1. דוד לוי היה מריונטה של השמאל ותפקידו בליכוד היה להיעלב, לדבר באופן מגוחך, להציג את הליכוד כמפלגה נלעגת, לגרום לריבים בתוך הליכוד ולהחליש את הליכוד. גם הבת שלו אורלי לוי, היא מריונטה של השמאל שפועלת כדי להחליש את המחנה הלאומי:

      http://rotter.net/forum/scoops1/389467.shtml

  9. יצחק שמיר
    עליו השלום
    היה איש נמוך קומה פיזית
    אך ענק בכל נושא של מחשבה מקורית
    בנושאים לאומיים, ערכיים, בטחוניים, כלכליים
    הוא היה איש משפחה למופת
    ודרכו היתה ״והצנע לכת״
    🇮🇱
    אשרינו שזכינו
    להנהגתו!!!

  10. לשמאל היתה אז בעיה עם האמת של שמיר. היום יש לה בעיה עם השקר של נתניהו. שמיר מעולם לא אמר באנגלית משהו אחד ובעברית משהו אחר. אם האוניברסיטה באריאל היתה מוקמת בימיו היא היתה נקראת אוניברסיטת אריאל בשומרון גם באנגלית. הוא לא היה מצביע ארבע פעמים בעד ההתנתקות ורק אחר כך מדבר נגדה. הוא לא היה מקצץ את קיצבאות הילדים ואח"כ מחזיר. מקדם את חוק השיוויון בנטל ואח"כ מבטל. לא כותב ספרים כנגד עסקאות לשחרור מחבלים ואח"כ מבצע בעצמו. מקדם את מתווה הכותל ואח"כ מבטל. מפרק את רשות השידור ואח"כ רוצה להחזיר. הכל מתוך תחושה של אני ואפסי עוד. אין עוד מלבדי. הכל מותר לי .

    1. דוגמה יפה לשיטה הנזכרת של השמאל: לעשות דמוניזציה לכל מנהיג של המחנה הלאומי בעת כהונתו ולאחר לכתו להתרפק עליו בגעגועים כדי להגביר את הדמוניזציה של מנהיג המחנה הלאומי המכהן. את מנחם בגין כינה השמאל בתקופת שלטונו “דיקטטור” ו”פאשיסט” ובמבצע “שלום הגליל” בשנת 1982 – “רוצח”. ואת שמיר תיארו עיתונאי השמאל כ“רדוף פחדים" אשר "שדים מתרוצצים על כותלי מוחו” (“מה קורה ליצחק שמיר?”, “חדשות” 8.12.89).

      http://www.latma.co.il/Image/large/6316-1.jpg

      http://rotter.net/forum/politics/15504.shtml

      http://www.latma.co.il/blog.aspx?bloggerId=4&PostId=5320

  11. שמיר גם הצליח לפתור בעיית הדיור הרבה יותר חמורה מהיום וגם בצורה זולה יותר למשלם המיסים מזה של כחלון.
    היזם בנייה באזורי פריפריה שרצה ליישב הייתה מדינה. אם קבלן לא מצליך למכור -מדינה רכשה. בפועל זה קרה ממש בשוליים. זה עזר מאוד לעולים לשרוד בארץ. השיא מחירי הדירות יחסית ליכולת כלכלית היתה כמו היום, אבל ערים שלמות נבנו.
    שיעור שצריך ללמוד מהחלפת ממשלה בממשלת רבין, גרועה בכל המובנים , אפילו בלי קשר לאוסלו: משרוצה דמוקרטיה צריך לפחות להצביע בפריימריז
    ואסור לתת מקום למפלגות מוסבות שלא ברור מהם.

    1. הטיפול במשבר הדיור בשנים 90-92 מראה את הגדולה של שמיר ושרון. מנהיגים של מעשים ולא של דיבורים והגרלות.

  12. יצחק שמיר היה המנהיג הלאומי הראשון במעלה. שמיר התנגד להסכם של בגין אשר מסר את כל סיני למצרים. מזכרונות מוחמד חסנין היכל מתברר כי מובארכ היה מסכים לגבול שעובר באל עריש. אין תקדים לותור של בגין – בסיני היו ארבע מלחמות – השחרור; מבצע סיני; ששת הימים; יום הכפורים. בכל המלחמות הללו הפסידה מצרים. להעניק להם את סיני שלא היה חלק אנטגרלי של מצרים היה חסר אחריות. במסירת סיני קבלנו בתמורה שלום קר עם מצרים שהיה יותר גרוע מן היחסים של אמריקה וברית המועצות בשיא המלחמה הקרה. עם חלק מסיני בידינו היתה יכולה להיות הרתעה והחלמה מן החלום הערבי להלחם שוב נגדנו.

  13. ככל הזכור לי (לא מוצא מקור עכשיו), שמיר לא חיכה שלא יוכלו להכנס לאמריקה, אלא שכנע את האמריקאים (שלא אוהבים הגירה, משטר רפובליקני, בוש האב), שאינם צריכים להתייחס ליהודי רוסיה כפליטים, היות שיש להם לאן ללכת. מה שסגר את השער לרוב הנמלטים מבריה"מ המתפרקת והשאיר להם את הברירה היחידה – מדינת ישראל.
    אגב, בצעד הזה, הוא מאוד הרגיז את עשירי היהודים באמריקה. בזה שהוא קלקל להם את תדמית מצילי היהודים. מדינת ישראל, נזכיר, המשיכה להתקיים…

  14. שמיר היה חכם, ישר ונוקשה כמו שמו (סלע חזק במיוחד). גם הוא עמד מול ממשל אמריקאי עוין, ותקשורת שמאלנית יותר עוינת.