שיטת החופש בחינוך שמוציאה את הודו מהעוני

מחקר מקיף שנערך בהודו מגלה: החינוך הפרטי יעיל פי-4 מהחינוך הממשלתי, ומשיג תוצאות יותר טובות. בקרוב בישראל?

ילדים בבית ספר במחוז אדרה פרדש, צילום: Christopher Michel, CC BY 2.0

הודו היא בעלת מערכת החינוך הגדולה ביותר בעולם, המכילה בתוכה כ-200 מליון ילדים. למרות השקעה גוברת של הממשלה בבתי ספר ציבוריים, הטרנד שמשתלט על המדינה הוא החינוך הפרטי. כבר בשנת 2013, 29% מילדי הודו בגילאי 6-14 למדו בבתי ספר פרטיים, זאת לעומת 18.6% בלבד בשנת 2006.

הממשלה ההודית העבירה חקיקה חשובה בשנת 2009 בשם "חוק זכות הילדים לחינוך חובה בחינם", אשר כללה בתוכה סעיף שחייב בתי ספר פרטיים לקבל ילדים עניים בהיקף של 25 אחוז מהתלמידים במוסד, על פי בחירת התלמידים, תוך סיוע במימון מצד הממשלה. למרות שמדובר בפגיעה בחופש הניהולי של בתי הספר, המצטרפת לרגולציה הקיימת, מדובר בהכרה של הממשלה ההודית באיכות המערכת הפרטית, ומעין שיטת ואוצ'רים בכפייה.

מערכת החינוך ההודית היא מרתקת, מפני שהחברה ההודית היא ענייה מאוד, ואחד המפתחות ליציאתה מעוני קשה היא דרך מערכת החינוך – ולכן כל שיפור שנעשה במערכת גורם לשינויים משמעותיים מאוד בחברה ובכלכלה.

בהודו התבצע אחד הניסויים האיכותיים ביותר בתחום שיטת הואוצ'רים בחינוך. על פי השיטה שנהגתה על ידי הכלכלן מילטון פרידמן, הממשלה מעניקה "שובר" לכל ילד, שבאמצעותו הוא יכול לבחור באיזה בית ספר ללמוד – פרטי, או ציבורי, היכן שירצה. הבנק העולמי, בשיתוף עם עמותת עזים פרמג'י (עמותה שהוקמה על ידי אחד מעשירי הודו), ערכו מחקר במדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו בשיתוף הממשלה המקומית על מנת לבחון את הצלחת שיטת הואוצ'רים.

המחקר, שהחל בשנת 2008, נערך באופן ייחודי, בסטנדרט גבוה מרוב המחקרים שנערכו בתחום. הוא נערך לאורך 4 שנים בקרב 180 כפרים, כאשר 90 כפרים שימשו כקבוצת ביקורת. 11,000 בתי אב קיבלו את הזכות להשתתף בהגרלה לקבלת ואוצ'ר, ו-6,500 בחרו להשתתף בהגרלה. מתוכם, 1,200 משפחות קיבלו את הואוצ'ר ובחרו להשתתף בתכנית.

במחקר השתתפו 10,000 תלמידים, מה שהופך אותו לאחד המחקרים הגדולים שנעשו בתחום.

יעילים פי-4

התוצאות היו מדהימות. לאחר 4 שנות הפרויקט, התברר כי התוצאות שהושגו בקרב תלמידים עניים שזכו בואוצ'ר והצטרפו לבתי הספר הפרטיים היו מעט טובות יותר (בעיקר בלימודי השפה ההינדית) – אך בכרבע מההוצאה פר תלמיד לעומת ההוצאה במערכת הציבורית. כלומר – המערכת הציבורית, שממומנת על ידי ממשלת הודו, הוציאה כמעט פי 4 מהכסף על מנת להשיג תוצאות מעט פחות טובות.

החוקרים כותבים כך: "ההוצאה הממוצעת פר תלמיד במערכת החינוך הפרטית היתה פחות משליש ההוצאה פר תלמיד במערכת הציבורית. העלות של ואוצ'ר הייתה רק 40% מההוצאה הממשלתית פר תלמיד. לכן, אין ספק שמערכת החינוך הפרטית מייצרת תוצאות חינוכיות טובות יותר בעלות נמוכה יותר, ולכן היא יעילה יותר ויותר איכותית".

ד"ר פאולין דיקסון בהרצאת טד על מחקר נוסף שנעשה בקרב בתי ספר פרטיים במדיניות עניות

המחקר באנדרה פרדש מהווה תוספת חשובה למחקר בתחום שיטת הואוצ'רים, ומקומה של מערכת החינוך הפרטית לעומת זו הציבורית. הסוגיה עולה לכותרות לאחרונה שוב ושוב בעיקר על רקע תמיכתה של שרת החינוך בארצות הברית בטסי דבוס בשיטה.

כתבה בניו יורק טיימס שהתפרסמה בפברואר האחרון, בה הובאו עדויות קשות נגד יעילות שיטת הואוצ'רים, היא דוגמא טובה לדיס אינפורמציה ותעמולה שיש סביב הרעיון. בכתבה נטען, על בסיס מחקרים, כי באינדיאנה ולואיזינה תלמידים שעברו למערכת החינוך הפרטית סבלו מירידה בציוני המתמטיקה והאוריינות.

אלא, שמסתבר כי בניו יורק טיימס שמחו מוקדם מדי. על פי תגובה חריפה שפורסמה ב"נשיונל רוויו", התברר שהמחקרים שצוטטו בניו יורק טיימס התבססו על תוצאות ראשוניות בלבד, ללא בחינה מעמיקה לאורך זמן. נתוני האמת הורו את ההיפך: בלואיזינה, לאחר 3 שנים, הסטודנטים שעברו לבתי הספר הפרטיים הראו תוצאות דומות לאלו של בתי הספר הציבוריים. באינדיאנה, לאחר 4 שנים, תוצאות התלמידים עולות על הישגיהם במערכת החינוך הציבורית. התלמידים ככל הנראה עברו "תקופת הסתגלות" לבתי הספר החדשים, דבר שגרם לפגיעה בהישגיהם בהתחלה, ועלייה שלהם לאחר מכן. אכן ישנם תלמידים שלא הצליחו להסתגל – אבל לא מדובר ב"כשלון שיטת הואוצ'רים".

בישראל כמו בארה"ב, וגם בהודו, המחקרים סובלים מפוליטיזציה ואינטרסנטיות של ארגוני המורים וגורמים שונים המשפיעים על אופן עריכתם ופרסומם. דבר זה מצטרף לאג'נדה הקבועה נגד השוק החופשי והיוזמה הפרטית, ובעד הגדלת הממשלה ושליטתה בחיי האזרחים. במצב כזה, לקורא המשכיל אין ברירה אלא להכיר פשוט את העובדות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 תגובות למאמר

  1. אני מבולבל …

    חינוך פרטי – עולה יותר (עפ"י הידוע לי כאן בארץ) אך משיג הרבה יותר תמורות לילד .

    חינוך ציבורי – עולה פחות אבל ידוע בכשליו הרבים (גם עקב עומס גדול של ילדים בכיתה וגם בגלל איכות המורים שיורדת בעקביות).

    בחינוך הפרטי שאני רואה (בשונה מהקיים) , יהיו בתי ספר שמלמדים בכיתות קטנות ובהתאם ליכולות גבוהות וספציפיות של הילדים שמאוד רוצים להרחיק אופקים בתחומים מסוימים.

    השיטה הקיימת שבה כולם לומדים אותו דבר היא שיטה גם גרועה , גם בזבזנית , ובלתי מועילה .

    המחשבה שכל ילד צריך ללמוד אותו דבר היא מחשבה מעוותת , כל ילד צריך לקבל את מה שהוא יכול להצטיין בו .

    ישנם ילדים שלא יהיו טובים במתמטיקה גם אם תשקיע מאות שעות בשנה . הם יוציאו ציונים גבוהים יותר ללא ההשקעה אבל מה זה יעזור אם הילד יזרוק את הכל "לפח האשפה" מיד כשיסיים עם זה ?
    לא עדיף להשקיע בילד במה שהוא אוהב ??? יש ילדים יותר "טכניים" ואחרים יותר "הומניים" ואחרים יותר "ריאליים" ….. יש כאלה שמצטיינים באומנות , יש כאלה במתמטיקה , יש כאלה ספרותיים …..

    בשורה התחתונה ,

    להתאים את הילד למסגרת בית ספרית שתענה על יכולתיו ותוציא ממנו הרבה הרבה יותר ובכך ירוויחו בעיקר הילדים אבל גם המדינה (פחות הוצאות סתמיות , הרבה יותר הצלחה) וההורים .

    לצערי לא מצפה מהמדינה לעשות זאת . ממש לצערי.

    1. מה אתה מדבר? ארגוני המורים, פקידי משרד החינוך ו"מומחי" החינוך למיניהם יאכלו אותך חי, אם תשמיע רעיונות מהפכניים ו"מסוכנים" כאלה! אתה לא יודע שיש שיטה, יש עקרונות, יש מסורת חינוכית, יש צורך קדוש של שיוויון ואחידות בתכני הלימוד, יש נסיון פדגוגי, יש בלה בלה בלה?
      ומה בקשר לעתיד הילדים וטובת המדינה? נו, באמת, למי כבר אכפת מעתיד הילדים או מטובת המדינה…

    2. חינוך פרטי לא בהכרח עולה יותר, ועל כך יעידו בתי הספר של המגזר החרדי.
      שני מרכיבים יקרים ביותר במערכת החינוך הישראלי הן הנדל"ן (עלות הכיתות ואחזקתן) ועלות האדמיניסטרציה (עובדי משרד החינוך שאינם עוסקים בהוראה), בתי ספר פרטיים חסכוניים יותר במרכיבים אלו מבתי ספר ציבוריים.
      המחשבה שלך על ללמד ילדים את מה שהם יכולים להצטיין בו היא אידאליסטית אך חסרת בסיס בתוצאות, כי במערכת החינוך הישראלית והזרה נערכו ניסויים על כל מה שאתה יכול לעלות על הדעת. האמת העצובה היא ששרוב הילדים הם בינוניים או חלשים ולא מסוגלים להצטיין בכלום.
      ועדין, גם החלשים והבינוניים אמורים להפוך לאזרחים שומרי חוק שמפרנסים את עצמם בכבוד מעבודות שלא דורשות הצטיינות.

    3. דן , תודה על תגובתך .

      כיצד יתכן הדבר כי לימוד ילד כזה או אחר בתחום "קרוב" אליו יותר לא יעילה מהדרך המסורתית ?

      כתבת .. "שרוב הילדים הם בינוניים או חלשים ולא מסוגלים להצטיין בכלום" ….

      אולי זה נכון מאוד מהסיבה שלא מטפחים את החלק החזק שבהם ובנוסף אין את החום האנושי הדרוש כדי לתמרץ את אותם ילדים ולתת להם רצון אמת להצליח ?

      הרשת מלאה במקרים של ילדים "עצלנים" שהפכו עם מגע ועם השקעה נבונה לאנשים מצליחים ביותר.

      אני באופן אישי שם את מחשבותיי ואמונתי בילדים כאלה . כמעט ואין דבר כזה ילדים לא טובים … אלה שנחשבים "לא טובים" (רובם אך לא כולם כמובן) יכולים עם עזרה מתאימה להפוך לטובים מאוד ולהשפיע בעתיד גם על אחרים .

      זאת דעתי.

    4. רונן, ניקח את הדימוי של הספורט, הרבה ילדים אוהבים ספורט (נגיד כדורגל או כדורסל) ויהיו מוכנים להשקיע הרבה באימונים, אולם רק מעטים מתוכם יגיעו ליכולת ברמה מספיק גבוהה של להתפרנס מכך, אותו דבר לגבי תחומים כמו אומנות ומדע. לא חבל לבזבז לכל כך הרבה ילדים את שנותיהם היפות על תחום שאין בו שום תוחלת עבורם?
      מדוע אתה חושב שהשאיפה להצטינות היא המטרה הראויה היחידה של מערכת החינוך? נידמה לי שנאמר כאן במקום אחר באתר שאצל היפנים לא מחפשים מצטיינים אלא אנשים שיתפקדו בהרמוניה בארגון ובחברה, ולמרות זאת היפנים משגשגים בתרבות ובכלכלה בלי מצויינים.
      נכון שצריך לטפח כמה שאפשר, אולם ישנם עשרות שנות ניסיון בתוכניות טיפוח של "מצויינים" למיניהם ברחבי העולם. מרבית הילדים ה"מצויינים" הפכו להיות בוגרים "רגילים" למדי.
      במציאות, המצויינים ה"בוגרים" הם עלו שיודעים להתמודד עם מכשולים וכשלונות. ההשערה שלי היא שטיפוח גדול מידי של ילדים מצויינים פוגע להם ביכולת להתמודד עם הקשיים בהם יתמודדו כבוגרים אם ירצו להיות מצוינים בוגרים.
      בקיצור, יש גבול כמה צריך לדרוש ממערכת החינוך – היתר בידים של ההורים.

    5. חינוך פרטי פה בדרך לא מתוקצב באופן מלא, ולכן העלות מיד יותר גבוה להורים. ומצד שני צריך לתת עוד יותר סיבה להורים לממן אז צריך לעלות ברמה מאוד גבוה את התנאים ואת הלימודים ולכן בסופו של דבר העלות מאוד גבוהה . בתי הספר הפרטים של היום מתאים אך ורק לליגה הגבוהה אבל מטרת הכתבה לייעל את כלל בתי הספר.

  2. שתי הבעיות העיקריות של מערכת החינוך בישראל:
    1. היא נתונה להתערבות הממשלה, התערבות שלרוב נובעת משיקולים משפטיים, ולא מתחשבת בעקרונות חינוכיים. ידיה של המערכת פשוט כבולות.
    2. היא לא נהנית מאמון ההורים- להפך, היא סובלת מחשדנות הרסנית.

    הפתרונות:
    1. להכיר בכל בי"ס פרטי שנפתח. (ניתן לקבוע תנאים כמו: שהבי"ס נפתח ע"י עמותה עם אישור ניהול תקין, או שלמנהל/ת יש תואר שני בחינוך, או שהבי"ס נפתח ע"י התאגדות של למעלה ממאה הורים, וכו'.)
    לא לתקצב, לא לתת מגרשים, לא לתת מבנים. בית הספר הפרטי יהיה פרטי עד הסוף. רק- לתת לבית הספר הכרה רשמית.
    2. להעניק למורים ולמנהלים בבתי הספר הפרטיים חסינות מוחלטת מתביעות משפטיות. במקום זאת ליצור מנגנון בוררות וגישור. כל הורה שרושם את הילד, יבחר בורר שמוסכם גם עליו וגם על בית הספר. אם יתגלעו מחלוקות, המקום לפתרון יהיה אצל הבורר.

    1. שרון ,

      המדינה חייבת לתת "משהו" בתחום החינוך והמשהו הזה הוא הבסיס …מבנה . מורים בעלותם לפי שכר הרגיל שהיה משולם. זהו.

      מעבר לנ"ל אני מסכים שיש להשית על ההורים אבל אז החינוך יהיה הרבה יותר יעיל.

      מה יקרה עם אלה שלא יכולים לשלם ? ישארו במסגרת הרגילה .אין ברירה .
      מה עדיף… כל התלמידים ממוצעים או 30-40 אחוז משודרגים עם פוטנציאל גבוה ?

      זה עצוב מאוד לחשוב כך ….מה אשמים אלה שאין להם מספיק ממון ?

      אין מושלם במקרה זה , אבל מערכת החינוך די קורסת …. הורים מוציאים מאות שקלים בחודש לשיעורי עזר בכיתות היותר גבוהות ( שמתחילות בכיתה – ה כבר )….זאת לא מערכת חינוך. אלה שירותי שמירה עם שדרוג קל בלמידה.

    2. למה אתה רוצה לקפח את בתי הספר הפרטיים ביחס לבתי הספר החרדיים? האם להורים לא מגיע משהו כמשלמי מיסים?
      אם החרדים מקבלים לתלמידים שלהם 60 עד 75 אחוז מההקצבה לתלמיד בחינוך הממלכתי, אין סיבה שבתי הספר הפרטיים יקבלו פחות מכך

  3. פייגלין הציע לפני כמה שנים חינוך בשיטת הוואוצ'רים וקפצו עליו חברי כנסת מהליכוד והעבודה שהוא רוצה ליצור הפרדה בחינוך ולפגוע באינטגרציה.

    1. האינטגרציה לא הוכיחה עצמה יותר מידי …עצוב שכך מנוהלת המדינה.

    2. בדיוק רציתי לרשום את זה- זאת האגנדה של פייגלין במצע שלו מפלגת חירות.

  4. למערכת חינוך ציבורית, קרי מדינתית, יש זכות לדרוש מבוגריה תמורה להשקעה בהם. בינתיים העולם איננו כפר קטן ותלמיד שבסוף תקופת הכשרתו לחיים לוקח את הרגליים לעשות קריירה בקנדה, יורק למדינה בפרצופה. לכן, לפחות במדינה עם הגדרה לאומית מאד ייחודית כמו ישראל, טוב יהיה לשלב את שתי ההשקפות. החינוך הממלכתי יתמקד בחינוך לערכים לאומיים והפרטי על למידת מיומנויות לחיים. , כדי שהתלמיד יימצה את יכולותיו לטובת המדינה בה הוא חי.

  5. בנוגע לעלויות.
    מערכת החינוך הפרטית לא יותר יקרה מהציבורית.

    מי שחושב שמערכת החינוך הציבורית היא חינמית אז הוא טועה, בגדול.
    המערכת ניזונה מהמיסים שלנו.
    לדעתי, אם התקציב שאיתו עובד בית ספר ציבורי, חברה פרטית, תצליח לעשות הרבה יותר.
    על כך בדיוק מדבר גם המאמר על המערכת בהודו.

    ועכשיו שאלה בנוגע לואוצ'רים.
    אם יש בית ספר ממש טוב אליו רוצים להירשם פי 5 יותר תלמידים ממה שבית הספר יכול לקלוט.
    כיצד תעשה הבחירה?
    הגרלה?
    בית הספר יקבלת את התלמידים המיצטיינים ביותר?
    זה נקודה שלא ראיתי התיחסות אליה בשום מקום

  6. תגובות לרונן ולדן:
    רונן,
    אפשר להתווכח מה הממשלה חייבת או לא חייבת לתת.
    אישית כהורה, העדפתי היא שכספי המיסים שלי ינוצלו לשפר את תשתיות התח"צ והתחבורה, שסיבוב הבי"ס-גן-מעון בבוקר לא יקח למעלה משעה.

    ומה יעשו המסכנים??? שאלת השאלות ולא רק בחינוך.
    א. יסתדרו עם מה שיש
    ב. ההורים יפתחו את ילדיהם כך שיהיו מבוגרים יצרנים, גם אם הם עצמם לא ממש הצליחו. חינוך טוב מהבית מגדל ילדים טובים גם אם מערכת החינוך לא משהו
    ג. יהיה יותר מקום לעמותות פרטיות, שמגייסות תרומות פרטיות, ומגיעות עם רצון ומטרה ליצור בי"ס טוב יותר עבור החלשים.
    דוגמה טובה לבתי ספר טובים זו רשת דרכא שהגיעה עם אג'נדה ומצליחה לממשה. (בטוח שיש עוד רשתות שלא נחשפתי אליהן)
    כשמערכת החינוך הממשלתית תעזוב את השוק, יהיו מספיק שחקנים גם עבור החלשים. כמו שאפשר לקנות ארטיק בשני שקל וארטיק בעשרים שקל, ושניהם טעימים, ואפשר לקנות לחם בשבע שקל ולחם בשלושים שקל, ושניהם מזינים, כך ניתן לקנות חינוך ב 500 ש"ח וחינוך ב 5,000 ש"ח, ושניהם ראויים.

    דן,
    אף בית ספר לא צריך להיות מופלה.
    אם המדינה מתקצבת חינוך פרטי, היא צריכה לתקצב בשווה את כולו.
    אם המדינה לא מתקצבת חינוך פרטי, היא צריכה לשלול את התקציב מכולו.
    אפשרות נוספת היא לתקצב לפי מידת ההצלחה אבל זה בעייתי- כי כל בי"ס פרטי קם עם אג'נדה מסויימת, ומודד את הצלחתו בדרכים אחרות , ולא ניתן לבנות סולם אחיד לבי"ס חרדי ולבי"ס אנתרופוסופי.

  7. אם הבנתי נכון, אין פה איזשהו פתרון או מקפצה רצינית ואמיתית בחינוך. לפי מה שכתבתם, בתי הספר הפרטיים ושיטת הווצ'ארים משפרים במעט מאוד את הישגי התלמידים, ובעצם היתרון היחיד שיש להם זה ההוצאה הכלכלית הנמוכה יותר.