ההודי הסודי

האם הוטל צו איסור פרסום על ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו? ככל הידוע לא, אבל התקשורת הישראלית הגדילה ראש ושתקה בכל זאת

מודי באירוע ליוצאי הודו בישראל, גני התערוכה, אתמול. צילום: תומר ניוברג, פלאש 90

כְּשֶׁמַּגִּיעַ מַגִּיעַ. אַחַי הָעוֹרְכִים
חוֹרְצֵי הַכּוֹתֶרֶת – קַבְּלוּ זֵר פְּרָחִים.
כַּלְבֵּי הַשְּׁמִירָה לְשׁוֹנָם לֹא חָרְצוּ:
אַחְלָה אַתֶּם. אַגָּדָה, אִם תִּרְצוּ.

 

כְּשֶׁמַּגִּיעַ – מַגִּיעַ. בִּקּוּר חֲשָׁאִי
(מְקַבְּלֵי הַפָּנִים: שַׂר הַחוּץ, רֹאשׁ הָעִיר
וְרֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ), בִּקּוּר אֲשֶׁר סוֹד הוּא,
שֶׁל אִישׁ הַסְּתָרִים רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת הוֹדוּ,
הֻדְלַף בְּוַדַּאי, וְלָבֶטַח נוֹדַע,
אַךְ אַתֶּם הִתְאַפַּקְתֶּם.
שְׁתַקְתֶּם.
תּוֹדָה!

 

כְּשֶׁמַּגִּיעַ – מַגִּיעַ. הִטִּילוּ אִפּוּל
וְעַל כֵּן לֹא הִגִּיעַ לֹא צֶוֶת לֹא פּוּל.
לֹא פֻּזַּר קֹרֶט מֶלַח. נִבְזַק לֹא סֻכָּר.
הַבִּקּוּר הַסּוֹדִי פָּשׁוּט לֹא סֻקַּר.

 

כְּשֶׁמַּגִּיעַ – מַגִּיעַ. אַחַי מֵהַמֶּדְיָה,
הֻסְפַּדְתֶּם כְּאִלּוּ הָעִתּוֹנוּת מֵתָה,
אָמְרוּ שֶׁהָאֶתִיקָה סָרָה מִקּוֹד
וְהִנֵּה הִפְרַכְתֶּם אֶת זֹאת. וָאֶקֹּד.

 

סַכָּנָה רִחֲפָה: שֶׁהָעָם יְפֻנַּק.
שֶׁיִּשְׁמַע עַל תְּמִיכַת מְדִינַת הֶעָנָק.
סַכָּנָה שֶׁעוֹדָהּ רְחוֹקָה מִלִּדְהוֹת:
שֶׁיֵּדַע כִּי רֹאשַׁת הַבִּלְתִּי-מִזְדַּהוֹת
מִזְדַּהָה עִמָּדֵנוּ. שֶׁהוֹד וִיְהוּד,
עַמֵּי חֹפֶשׁ קְדוּמִים, מְקַיְּמִים הִזְדַּהוּת.
אַתֶּם שַׂמְתֶּם אֶצְבַּע בַּסֶּכֶר:
מְחַקְתֶּם אֶת זֹאת עַד אֵין זֵכֶר.

 

הִסְתַּרְתֶּם הִיסְטוֹרְיָה. בְּדִיתֶם בִּדּוּד.
אֶת בּוֹא הַדּוֹד מוֹדִי הֶחְבֵּאתֵם בְּדּוּד.
בָּאנוּ בִּבְרִית דֶּמוֹקְרַטְיַת מִלְיָארְד –
בָּאתֶם אַתֶּם הַנָּמֵר מִנְּיָר,
דֹּם! הַכְתֵּף שֵׁק! קָדִימָה הַסְתֵּר!
קָדִימָה, גִּבּוֹר אִטֵּר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. מה אתה רוצה מהתקשורת. הם עסוקים בדברים החשובים באמת, כמו למשל המרוץ לראשות המיפל"ץ בין אדון קיבינימאט להוא עם השפם.

    1. טוב, סדר עדיפויות זה סדר עדיפויות. מצד שני, לו זו לא הייתה מדינונת קטנטונת כמו הודו, אלא מעצמה אדירה כמו אנדורה, סן מרינו או ליכטנשטיין, אין ספק שהסיקור התקשורתי היה בהתאם.

  2. איזה תקשורת אתה מדבר? יש את ישראל היום וידיעות אחרונות כל שאר העיתונים הם עם תפוצה ארצית של לא יותר מ3000 עותקים ביום גג. אין כאן עיתונים. במכולת אצלנו לפני 20 שנה היה ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. היום יש ידיעות אחרונות ושאר העיתונים בדוכן,בערך 5 סה"כ, הם בכלל ברוסית.

    והברית בין ישראל להודו יכולה להקרא ברית רק שההודים יצביעו בעדנו באו"ם, כמו שארה"ב ואוסטראליה עושות בד"כ.

  3. מרדכי ליפמן: ידיעות אחרונות, עיתונות ראויה? אתם תחליטו

    את חטאי אני מזכיר: הנני נמנה על קוראיו של עיתון זה, עוד מבית הורי. אלא שעכשיו לעיתים קרובות, קרובות מדי, אני מוצא את עצמי מעלעל ושוב מעלעל, ולא מאמין. יכולתו של העיתון לבנות מחדש את הווייתה היומיומית של המדינה על פי רצונו או רצונם של מנהליו, כאוות נפשם. במנותק מהמציאות, מפתיעה כל פעם שוב ושוב.

    ומדוע אני משעמם אתכם בהקדמה הזו?

    ביום ג' 4.7.17, הגיע ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, לביקור בישראל. זהו אירוע יוצא דופן. פריצה משמעותית מאד בהוויה של ישראל, בהרבה תחומים. לכל זאת יש להקדיש התייחסות נפרדת. והנה אין בחלק המרכזי בעיתון, קרי בכותרת ובקובץ הידיעות המצורף אליה באותה חוברת (שבה 36 עמודים), מילה, תקשיבו טוב: מילה, על ביקור ראש המדינה הגדולה (כמעט) בעולם, הודו.
    משחר נעורי למדתי מאבי מורי להתייחס לעיתון, הנקנה כל יום, דבר יום ביומו, או מגיע לביתנו, לעיתים בעוד ריח הדפוס, נודף ממנו, כמעט בחרדת קודש.
    גם בזמנים בהם הפרנסה לא הייתה מצויה בשפע, לשון המעטה, דאגו הורי, שילדיהם יבינו את העולם סביבם, יתנו דעתם על המתרחש בו. לא יהיו כסומים בארובה.
    לימים, למדתי, שחופש הביטוי, לב לבה של דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, הינו הפן האחד של מטבע יקר מאד. הפן השני של אותו מטבע, הוא זכות הציבור לדעת. זו כוללת יכולת לאצור את הידע, לעבד אותו, לגבש תמונת מציאות נכונה. תהליך המאפשר לנו להיות ברי אוריין, להבין את המתרחש, ובתמצית, להיות 'לקוח' אמיתי של המשטר הדמוקרטי.
    על כל הציוויים הבסיסיים הללו החליט ידיעות אחרונות בגיליונו האמור, מיום שלישי, 4.7.17, לצפצף. גם בימים שלאחר מכן החליטו, ההם שם למעלה, להמשיך ולצפצף. הכיסוי שניתן לביקורו של נרנדרה מודי היה מצומצם ביותר. זכות הציבור לדעת? הצחקתם אותנו…
    אי אפשר שלא לשאול את הכתבים הבכירים של העתון, ויש ביניהם מצויינים בתחומם. היכן אתם? האם מתוך החבורה הזו אין אחד שיקום? ידיעות אחרונות, לא היה משך שנים רבות 'סתם' עיתון, עכשיו הופכים אותו, אלה השותקים, לכזה, בעל כורחם של קוראיו. אי אפשר שלא לשאול את השאלה, האם הרצון להתעלם מנתניהו כה חזק, עד כדי כך שהוא מוחק את רצונם הבסיסי של כותביו, ומונע מהם מלייצר את הדבר שהוא משאת נפשם: עיתון הוגן, עיתון ראוי על פי ההגדרה של 'כתב עת', עיתון שקוראיו יבטחו בו?
    צר מאד יהיה אם גם בימים הבאים ימשיך העיתון להתנכר לאירוע החשוב ההוא. ואי אפשר שלא לומר לעורכי העיתון החשוב הזה: מעט חשבון נפש לא יזיק!

    מאחר שאי אפשר לסיים פרק זה רק בסימני שאלה. הלכתי אל העיתון האחר, המתחרה: ישראל היום. אומר רק כי אותו חלק מקביל (חדשות, 46 עמ'), מתחיל בכותרת ראשית: "ישראל והודו: יד ביד לעבר עתיד משותף"… והלאה: העיתון עוסק בשלושת עמודיו הראשונים. בנושא הזה (ישראל והודו), שאין אקטואלי וחשוב ממנו ביום זה.
    יש לי ויכוח עם האמירה הנשמעת לעיתים קרובות בישראל היום, השוללת בתוקף את האמירה שישראל מצויה בבידוד מדיני. לא אכנס לדיון זה עכשיו. אבל לנוכח ההתעלמות המשונה של ידיעות אחרונות, מהביקור פורץ הדרך של ראש ממשלת הודו בישראל, (בו זמנית סירב האורח לבקר את הרשות הפלשתינית!), הרי שאת קרנה של העיתונות הישראלית, לפחות בימים אלה, הציל גם הציל ישראל היום.

    [email protected]

  4. כמובן שאם 3 סטודנטים מוסלמים למדעי הדשא והעשב ב"אוניברסיטה" בפטגוניה או בטימבוקטו יפגינו בעד bds ונגד אקיבוש, ישלחו צוות מיוחד לצלם,הכי חשוב הפרופורציות

  5. זה תהליך מרתק מה שקורה פה.
    אומרים שדמוקרטיה מתה בחושך – והנה עושה התקשורת, "שומרת הראש של הדמוקרטיה", את חטא החטאים ופשוט מ ש ק ר ת בפנינו.
    כל המערכות האוטוקרטיות, האידאולוגיות הקיצוניות – סופן לקרוס. התקשורת שלנו הפכה לגוף כזה, ואנחנו שומעים את חרחורי גסיסתם. נקווה שלא יספיקו להזיק לנו יותר מדי לפני שימותו סופית, ויוחלפו במשהו רענן.

  6. לדעתי התשובה לשאלה הרטורית בכותרת היא כן! כלומר, ההתעלמות הכוללת של התקשורת היא ברמה של קנוניה כאשר כולם מתואמים מראש אחד עם השני. אין דרך אחרת להסביר את הטירוף שלהם.

  7. האם הכותב עיוור, חירש, אויל או סתם קשקשן?
    הביקור מככב בכותרות הראשיות של כל האתרים, העיתונים וערוצי החדשות.

  8. התקשורת פשטה את הרגל .אין דבר כזה בכל העולם אכן הוכיחו בתקופה האחרונה שזו מגמה מכוונת של התקשורת .אין להם בושה. ולא כבוד . מגעילים בהתנהגות בזויה והם קוראים לעצמם מלומדים !! מה יש להם ללמד אותנו ?

  9. עיתוני הזבל ידיעות, הארץ ודומיהם הם "עיתונים" באותו המובן שמארש צבאי הוא מוזיקה.

  10. מירב ארלוזורוב עשתה כתבה שקיבלה כותרת ראשית בדה-מארקר בעברית, וגיליון הארץ באנגלית עד כמה שידוע לי

  11. המלודרמה קצת מוגזמת. יש בישראל הרבה טבלואידים: ידיעות, וישראל היום המצליחים בהם. מי שמדפדף בהם לא יכל לצפות לכתיבה עיתונאית משמעותית. פעם אחר פעם התברר שהם מכשיר בידי אילי הון – "טייקונים" ישראלים וזרים. כל אחד על פי צרכיו. טרוניות על סיקור או איכות בישראל היום או ידיעות אחרונות דומה לרכישה של מוצר נחות באינטרנט וציפייה למוצר איכות, הכל ידוע מראש. נותר בישראל עיתון אחד: 'הארץ'. רוצים סיקור על המתרחש סביבנו ומעבר לים. זה המקור היחיד לצערי בשנת 2017. אפשר לאהוב או לא את הפרשנויות והקו (המוצהר "על השולחן") אבל זה עיתון עם דרך ואמת פנימית. יש מקורות מעולים גם ברשת, אבל קשה להתחרות ביכולות, בהיקף הסיקור ובאיכות.

    1. הארץ עיתון לאנשים שונאים. אני מכיר בערך עשרים מנויים של הארץ שכבר ביטלו את המנוי בתחושת קבס. בהרבה מכולות כבר לא מוכרים אותו כי מתביישים להציג כזאת שנאה.

  12. אכן חץ מושחז שוגר לעבר התקשורת העוינת ונוטפת השנאה לנתניהו בפרט ולימין בכלל. אולם, זה לא יעזור. כמו כדור רובה לעבר טנק. שריטה ותו לא. צריך לזעזע ולטלטל את התקשורת הארורה הזאת.

  13. אני מצפה מביבי שידיר את רגליהם שח הכתבים מערוץ 2 ועשר וידיעות אחרונות, מכל מסיבות עיתונאים. שירסור כניסתם לכל מקום ממנו ירצו לדווח. לא מגיע להם. להסתיר היסטוריה??? לא נשמע כדבר הזה.

  14. כתיבה יפה ומוכשרת. אמת לאמיתה. מזל שיש את ערוץ 20. אחכ מתפלאים למה ביבי רוצה ערוץ תקשורת אמיתי וריאלי. בושה וכלימה לעיתונאים, אבל בראש ובראשונה למנהלי ערוץ 2 וערוץ 10 אלג'זירים.יושב פוץ ומחליט אילו תכנים יהיו בחדשו. ובאיזו נימה. יש תרומות ממדינות ומגופים עויינים. אחרת איך מסבירים את הפייק ניוז?

  15. ידיעות אחרונות, עיתונות ראויה? אתם תחליטו

    את חטאי אני מזכיר: הנני נמנה על קוראיו של עיתון זה, (י"א – מ.ל), עוד מבית הורי. אלא שעכשיו לעיתים קרובות, קרובות מדי, אני מוצא את עצמי מעלעל ושוב מעלעל, ולא מאמין. יכולתו של העיתון לבנות מחדש את הווייתה היומיומית של המדינה על פי רצונו או רצונם של מנהליו, כאוות נפשם. במנותק לחלוטין מהמציאות, מפתיעה כל פעם מחדש, שוב ושוב.

    ומדוע אני משעמם אתכם בהקדמה הזו?

    ביום ג' (4/7/17), הגיע ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, לביקור בישראל. זהו אירוע יוצא דופן. פריצה משמעותית מאד בהוויה של ישראל, בהרבה תחומים: חוץ, בטחון, העולם הערבי, אסיה-אפריקה, כלכלה, ומה לא.. לכל זאת יש להקדיש התייחסות נפרדת. והנה אין בחלק המרכזי בעיתון, קרי בכותרת ובקובץ הידיעות המצורף אליה באותה חוברת (שבה 36 עמודים), מילה, תקשיבו טוב: מילה, על ביקור ראש המדינה הגדולה (כמעט) בעולם, הודו.
    משחר נעורי למדתי מאבי מורי להתייחס לעיתון, הנקנה כל יום, דבר יום ביומו, או מגיע לביתנו, לעיתים בעוד ריח הדפוס, נודף ממנו, כמעט בחרדת קודש.
    גם בזמנים בהם הפרנסה לא הייתה מצויה בשפע, לשון המעטה, דאגו הורי, שילדיהם יבינו את העולם סביבם, יתנו דעתם על המתרחש בו. לא יהיו כסומים בארובה.
    לימים, למדתי, שחופש הביטוי, לב לבה של דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, הינו הפן האחד של מטבע יקר מאד. הפן השני של אותו מטבע, הוא זכות הציבור לדעת. זו כוללת יכולת שיש לטפחה במשך שנים: לאצור את הידע, לעבד אותו, לגבש תמונת מציאות נכונה. תהליך המאפשר לנו להיות ברי אוריין, להבין את המתרחש, ובתמצית, להיות 'לקוח' אמיתי של המשטר הדמוקרטי.
    על כל הציוויים הבסיסיים הללו החליט ידיעות אחרונות בגיליונו האמור, מיום שלישי, 4.7.17, לצפצף. גם בימים שלאחר מכן החליטו, ההם שם למעלה, להמשיך ולצפצף. הכיסוי שניתן לביקורו של נרנדרה מודי היה מצומצם ביותר. זכות הציבור לדעת? הצחקתם אותנו…
    אי אפשר שלא לשאול את הכתבים הבכירים של העתון, ויש ביניהם מצויינים בתחומם. היכן אתם? האם מתוך החבורה הזו אין אחד שיקום? ידיעות אחרונות, לא היה משך שנים רבות 'סתם' עיתון, עכשיו הופכים אותו, אלה השותקים, לכזה, בעל כורחם של קוראיו. אי אפשר שלא לשאול את השאלה, האם הרצון להתעלם מנתניהו כה חזק, עד כדי כך שהוא מוחק את רצונם הבסיסי של כותביו, ומונע מהם מלייצר את הדבר שהוא משאת נפשם: עיתון הוגן, עיתון ראוי על פי ההגדרה של 'כתב עת', עיתון שקוראיו יבטחו בו?
    צר מאד יהיה אם גם בימים הבאים ימשיך העיתון להתנכר לאירוע החשוב ההוא. ואי אפשר שלא לומר לעורכי העיתון החשוב הזה: מעט חשבון נפש לא יזיק!

    מאחר שאי אפשר לסיים פרק זה רק בסימני שאלה. הלכתי אל העיתון האחר, המתחרה: ישראל היום. אומר רק כי אותו חלק מקביל (חדשות, 46 עמ'), מתחיל בכותרת ראשית: "ישראל והודו: יד ביד לעבר עתיד משותף"… והלאה: העיתון עוסק בשלושת עמודיו הראשונים. בנושא הזה (ישראל והודו), שאין אקטואלי וחשוב ממנו ביום זה.
    יש לי ויכוח עם האמירה הנשמעת לעיתים קרובות בישראל היום, השוללת בתוקף את האמירה שישראל מצויה בבידוד מדיני. לא אכנס לדיון זה עכשיו. אבל לנוכח ההתעלמות המשונה של ידיעות אחרונות, מהביקור פורץ הדרך של ראש ממשלת הודו בישראל, (בו זמנית סירב האורח לבקר את הרשות הפלשתינית!), הרי שאת קרנה של העיתונות הישראלית, לפחות בימים אלה, הציל גם הציל ישראל היום.

    *גילוי נאות: הח"מ איננו כותב ב"ישראל היום".
    [email protected]