אירועי המבורג: האלימות של השמאל האירופי עולה מדרגה

ההתפרעויות הקשות נגד ועידת ה"ג'י-20" מעוררות דיון ציבורי בגרמניה על התכחשות השמאל לאלימות הצומחת מבין שורותיו. לקראת הבחירות הכלליות במדינה, האירועים משחקים לידיה של מרקל

המהומות בהמבורג. צילום: Flikr, רישיון CC BY 2.0

שבוע לאחר סיומה של פסגת ה"ג'י-20" בהמבורג, בהשתתפות מנהיגי 20 הכלכלות הגדולות בעולם, נחשפים ממדי ההתארגנות של קבוצות שמאל קיצוני מכל רחבי אירופה כדי לחבל במפגש, כמו גם היקף הכשלים של משטרת המבורג בטיפול בהתפרעות המאורגנת, שהותירה אחריה הרס נרחב.

בין עשרות העצורים שנתפסו על ידי המשטרה הגרמנית היו פעילי שמאל מ-13 מדינות לפחות. כלומר, ההתגייסות נגד הפסגה חרגה מגבולותיה של גרמניה והזרימה להמבורג קיצונים שמאלנים מיוון, איטליה, שווייץ, ספרד, רוסיה, בריטניה, צרפת ומדינות סקנדינביה. ההתארגנות מראש אפשרה לקיצונים רבים להגיע להמבורג זמן מה לפני הפסגה, ובכך לעקוף את הפיקוח המשטרתי ההדוק שהוטל על דרכי הגישה לעיר בימים שקדמו לפסגה ובמהלכה.

המשטרה הגרמנית חשפה מצבורי נשק קר, שמצביעים על כוונה ברורה לתקוף באלימות פיזית קיצונית את כוחות המשטרה. הקיצונים השמאלנים עברו הכשרה ״מבצעית״ ומשפטית, שנועדה למנוע את העמדתם למשפט. סרטון וידאו שצולם ממסוק משטרתי בשעת לילה מאוחרת בעיצומם של העימותים מראה פעילי שמאל לבושים בבגדים שחורים שנועדו למנוע את זיהויים, משליכים מגג בניין בקבוקי מולוטוב על כוחות משטרה, וממהרים להחליף בגדים בטרם ירדו מהגג כדי שייראו כאזרחים תמימים מהשורה. כמה מהמפגינים האלימים הללו אכן שוחררו ממעצר על ידי בית משפט, בהיעדר ראיות שקשרו בינם לאלימות.

עם זאת, העימותים הקשים בין כוחות הביטחון הגרמניים למפגיני השמאל האלימים לא גרמו הפעם לקורבנות בנפש, כפי שכבר אירע בפסגת ה"ג'י-8״ שנערכה בעיר גנואה שבאיטליה ב-2001, אז נהרג בידי שוטרים איטלקים מפגין ממתנגדי הגלובליזציה.

בהמבורג, מדיניות האיפוק של המשטרה המקומית גרמה לכך שקרוב ל-500 שוטרים נפצעו מהתקפות פעילי שמאל קיצוני, 21 באורח קשה. מספרם של הפצועים בקרב המפגינים היה רשמית נמוך יותר, כ-100. אלא שהנתון הזה חלקי משום שהוא מתבסס על דיווחי בתי החולים, בשעה שרוב המפגינים הפצועים העדיפו להגיע ל״מרפאות שדה״ של ארגוני המחאה נגד הפסגה, שבהן לא היו צריכים להזדהות ולהסתכן בהעברת שמותיהם לידי נציגי ״הממסד״.

"שמאל לא יכול להיות רע"

אירועי המבורג עוררו דיון ציבורי נרחב על ההתעלמות הממסדית השיטתית מהרכיב האלים של השמאל הקיצוני, ועל ההכחשה הקיימת בשמאל לנוכח התופעה. היומון הליברלי והנוטה לשמאל, ״טאגסשפיגל״, נתן לכך ביטוי ברור במאמר מערכת שפרסם בעמודו הראשון. ״אירועי הימים האחרונים", נכתב במאמר, "עוררו בקרב הנהגת השמאל צורך ישן: להוציא מכלל השמאל את מי שהאידיאולוגיה הפוליטית שלהם דוחפת אותם לקיצוניות, ואת מי שמעניקים לגיטימיות לאלימות בשם פוליטיקה שמאלנית. אבל, האם זה נכון? האם אין כל קשר בין שמאלנים קיצונים להווייה השמאלנית? הטענה המועלית היא: המחשבה השמאלנית אינה יכולה לכלול אלימות. אבל המבורג דווקא הראתה שכן. שמאלנים קיצונים אלימים מנצלים לרעה את הרעיונות של השמאל. גם הם טוענים שהם מייצגים את עקרונות השמאל: צדק, אחווה, שיוויון.

"יהיה זה צבוע לטעון שהמבורג משכה אליה המון מתפרעים, שניצלו לרעה יעדים פוליטיים לסיפוק היצרים האלימים שלהם. ודאי שהיו גם כמה כאלה. אבל המבורג שימשה במה בעיקר עבור מי שמנהלים מאבק למען עולם טוב יותר במלוא משמעות הדבר… במקום להוציא מהכלל את השמאלנים הקיצונים, צריכים פוליטיקאים מהשמאל להבהיר שלא רק הרעיון אלא גם הדרך חשובה, ושלאלימות אין כל מקום״.

היומון השמרני ״פרנקפורטר אלגמיינה״ חידד את התפיסה הרווחת בדעת הקהל הגרמנית, שלפיה ״לא יעלה על הדעת שמישהו שנאבק נגד ׳הימין׳ הוא בעל כוונות רעות… טרור שמאלני, אלימות שמאלנית, פשעים שמאלנים הם כביכול ניגוד בפני עצמו, מאחר שהשמאל הוא טוב. האסתטיקה של ׳התנגדות׳ השמאל הרדיקלי אינה זו של פרחחי הימין המכוערים, אלא של מהפכה צבעונית. הלהט שיוצא מהאנרגיה של ׳התרבות׳ הזו מאפשר להציג פושעים נגד האנושות, כמו מאו וקסטרו, כדמויות נערצות על פרוגרסיבים זועמים… הסימפטיה לשמאל הקיצוני קיימת גם במרכז הבורגני של החברה׳״.

ואכן, מנהיגי השמאל מיהרו להתכחש לאלימות שצמחה בשורותיהם. שרה ואגנקנכט, יו"ר סיעת מפלגת השמאל הרדיקלי ״די לינקה״ בבונדסטאג – שמפלגתה ארגנה כמה מההפגנות המרכזיות שבשוליהן התפתחו עימותים אלימים בין מפגינים לשוטרים – הצהירה לאחר הפסגה: ״האלימים הללו אינם שמאלנים, הם פושעים. אין כל קשר בין המעשים שלהם ובין ביקורת מוצדקת על סדר עולמי לא צודק״. ראלף שטגנר, מראשי האגף השמאלי במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, היתמם: ״באופן מעשי, שמאל לא יכול להיות רע, ומי שהוא רע אינו יכול להיות שמאל״.

המבורג, עיר הנמל העשירה והבורגנית שבה התקיימה הפסגה העולמית, היא גם מרכז פעילות ידוע של השמאל הקיצוני. קבוצות אנרכיסטים מסוגים שונים, המתנגדים לכל סוג של סמכות, התנחלו במהלך השנים – בין היתר באמצעות השתלטות לא חוקית על בתים – ברובע ״שאנצה״ בעיר, הסמוך למרכז הקונגרסים שבו נערכה ועידת ה-״G-20". פעילים רבים נוספים זרמו לאזור לקראת האירוע, המייצג את כל הערכים שהם מתנגדים להם: גלובליזציה, קפיטליזם וסדר עולמי שנקבע על ידי ממשלים פוליטיים שהם מתעבים.

המאבק הכפול של מרקל

גלי ההדף של האלימות בהמבורג יוצרים גם לחץ פוליטי. פסגת ה״G-20" התקיימה בעיצומה של מערכת הבחירות הכללית בגרמניה, כשלושה חודשים לפני שאזרחי גרמניה יבחרו בבונדסטאג חדש. למרות התייצבות מעמדה של הקנצלרית מרקל והיחלשות הפופולריות של יריבה, מרטין שולץ – מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והשמאל למשרת הקנצלר – עדיין אין ודאות באשר לתוצאות הבחירות ולהרכבה של הממשלה הבאה.

ניסיונם של מרקל והשמרנים במערכות הבחירות האחרונות מלמד שלא ניתן לבנות על ניצחונות מובטחים מראש. בכל רגע עלול להתרחש אירוע לא צפוי שישנה את הלכי הרוחות של הציבור. למרות יתרונם של השמרנים בסקרי דעת הקהל, עדיין לא ברור עם אלו מפלגות הם יוכלו להרכיב קואליציה אחרי הבחירות. המפלגה הליברלית, ה-FDP, שימשה במשך עשרות שנים לשון מאזניים קואליציונית, אך בבחירות הכלליות הקודמות היא לא הצליחה להיכנס לבונדסטאג, לראשונה בתולדותיה. עתה היא עשויה לחזור לבית הנבחרים, ולהעניק למרקל את הרוב הדרוש להקמת ממשלה. אך הליברלים לא היו ולא יהיו שותפים קלים לשמרנים. אם השמרנים והליברלים לא ישיגו יחד את הרוב הדרוש, עשויה מרקל לצרף לממשלתה את מפלגת ״הירוקים״ השמאלית. שיתופי פעולה ברמה מחוזית כבר קיימים בין השמרנים לירוקים.

כדי להבטיח הישג אלקטורלי שימנע ממנה את הצורך לשוב ולהקים ממשלת אחדות עם הסוציאל-דמוקרטים, כשתיים ממשלותיה ב-12 השנים האחרונות, צריכה מרקל לנהל מאבק כפול: מצד אחד למשוך מצביעי ימין השוקלים להצביע למפלגת הימין הלאומנית ״אלטרנטיבה לגרמניה״. זו נמצאת ממילא במסלול של חיסול עצמי בגלל יריבויות פנימיות, אך פיגוע טרור המוני אחד יכול לשנות את התמונה. מצד שני, מרקל חייבת להעצים את החששות מפני ניצחון של השמאל ומהיווצרות מצב שבו גוש מפלגות השמאל – הסוציאל-דמוקרטים, ״הירוקים״ והשמאל הרדיקלי (״די לינקה״) – ישיג רוב.

בנסיבות אלה, העימותים בהמבורג, ההופכים את השמאל הקיצוני לאימת הציבור, משחקים בהחלט לטובתה של מרקל.

ראש עיריית המבורג, אולף שולץ, הוא מבכירי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בשעה שמרקל העניקה לראש העיר גיבוי מלא בכל הקשור להיערכות המשטרתית והביטחונית לקראת הפסגה, חברי מפלגתה במועצת עיריית המבורג קראו לו לקחת אחריות למחדלים שאפשרו למתפרעים לגרום לנזקים רבים, ולהתפטר. כמה ממקורביה של מרקל יצאו בהצהרות שקישרו בין מפלגת השמאל הראשית ל״טרוריסטים״ השמאלנים שהפילו את חיתתם על המבורג.

ראשי הסוציאל-דמוקרטים חשו מיד בפוטנציאל הנזק התדמיתי, ויצאו למתקפה חזיתית נגד מרקל ומפלגתה. היו״ר הטרי מרטין שולץ, והיו״ר הקודם ושר החוץ הפופוליסטי זיגמר גבריאל, האשימו את שותפיהם לממשלה מימין ב״צביעות בממדים חסרי תקדים״ ובהתנהגות ״לא הוגנת ולא מקובלת״. מרטין שולץ חש בעצמו במידת העוינות הציבורית כלפיו וכלפי מפלגתו במהלך ביקור הזדהות שערך לפני ימים אחדים בהמבורג, כשעוברים ושבים הטיחו בו שהוא ״תייר מהומות״.

ראשי הממשל הגרמני מתגאים היום בכך שהפסגה התנהלה כמתוכנן, כמעט (מלאניה טראמפ לא יכלה לעזוב את מלונה לסיור שתוכנן לרעיות המנהיגים; המנהיגים נאלצו להגיע לקונצרט חגיגי ישר מאולמות הדיונים, כדי שמפגינים לא יוכלו לחסום את הדרך בפני מכוניות השרד שלהם) וכי הוכח שגורמים אלימים לא יוכלו לקבוע את מיקום עריכתם של מפגשים בינלאומיים גדולים. עם זאת, הנזקים שגרמו העימותים בין פעילי השמאל הקיצוני לשוטרים במהלך הפסגה יורגשו עוד זמן רב, ויגרמו למארחי פסגות עתידיות לחשוב היטב על ארגון מפגשים כה רגישים בלב ערים גדולות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. תודה על הטור, על הקישורים ליוטיוב ועל הדגמת מנגנון ההיתממות וההכחשה בשמאל הרדיקלי באירופה.
    אפשר לציין בהקשר הזה גם את המהומות בפריז ב1 במאי, במהלכן לב פריז נראה כמו רמאללה ומפגינים נצפו ותועדו מריעים כששוטרים עלו באש מבקבוקי תבערה שהם השליכו עליהם, וכמובן את ההפגנות האלימות נגד ישראל.
    תחושתי היא שאם לא יתחיל שם חשבון נפש בקרוב, אחת ההפגנות האלה תתפוצץ הרבה מעבר למה שמישהו היה רוצה.

  2. לא מבין את השוטרים. הם יודעים שהם בשר תותחים, למה הם הולכים למשימה כזו? מאות פצועים, עשרות פצועים קשה!

  3. ראלף שטגנר, מראשי האגף השמאלי במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, היתמם: ״באופן מעשי, שמאל לא יכול להיות רע, ומי שהוא רע אינו יכול להיות שמאל״

    אז אם אני עוקב אחר קו המחשבה הזה אני מבין שמבחינתו סטאלין, מאו ופול פוט למשל, או שלא היו שמאלנים או שלא היו רעים… מסקרן יהיה לדעת באיזו אופציה הוא בוחר.

    אלדד, תודה על עוד מאמר מצוין.

  4. נראה שמאז אימוץ הפן החברתי של הליברליזם אי שם בשנות השישים והשבעים, השמאל מתחיל לחזור לטבעו האלים.