מזרח אירופה מפנה עורף לאיחוד, וישראל שם כדי לקטוף את הפירות

בין מזרח אירופה למערבה הולך ונפער משבר אמון, ולישראל יש הרבה מה להרוויח מהמצב החדש

הגזענות והשוקולד. נתניהו ואורבן | צילום: לעמ

תיאוריות קונספירציה הן חלק מובנה מיחסם של עמי העולם ליהודים ולישראל. דוגמה משעשעת לכך ניתנה ב"פרשת האוזניות", שהפכה את המפגש ההיסטורי שנערך ביום רביעי שעבר בבודפשט לסנסציה תקשורתית. בשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו פגש באולם מפואר וסגור לתקשורת את ראשי ממשלות הונגריה, פולין, צ'כיה וסלובקיה, גילו העיתונאים הישראלים שהתלוו לפמליית רה"מ כי אוזניות התרגום שניתנו להם "משדרות" בחי את השיחה בין נתניהו למנהיגים האירופיים. כך זכינו לשמוע דברי ביקורת ישירים ומאוד לא דיפלומטיים מפיו של נתניהו על יחסו העוין של האיחוד האירופי לישראל.

"זה לא נורמלי", אמר נתניהו לבני שיחו. "אנחנו 'זוכים' לביקורת ממערב אירופה יותר מבכל מקום אחר בעולם. אנחנו גרעין של דמוקרטיה במזרח התיכון, שלהבת של ערכים אירופיים ומערביים באזור מאוד חשוך. מדינות ערביות רבות מבינות היום שישראל משרתת את האינטרסים שלהם. הגיע הזמן שאירופה תעשה חישוב מחודש של יחסיה עם ישראל".

מדובר היה בתקלה טכנית מביכה ביותר מצד המארגנים ההונגרים, אבל אפילו יועץ בכיר ביותר של ראש ממשלת הונגריה התקשה להאמין לאחר שהדבר התגלה שלא היה מדובר באיזה "תרגיל" ישראלי במטרה להפיץ דבריו של נתניהו ברבים. בדיעבד, ההדלפה הלא מתוכננת של חלקים מתוכן הדיון, שנמשך כעשרים דקות, שירתה את האינטרסים של המארחים ושל האורח. נתניהו נתן ביטוי, מסיבותיו שלו, לתחושת הכעס והתסכול הקיימת בקרב מדינות מרכז אירופה, "המזרחיות" לשעבר, כלפי מערב היבשת.

 

העיתון הנפוץ בהונגריה, "מאגיאר נמזט", מדווח על ביקור נתניהו

"גזענות המזון"

הנושא המשרטט בצורה המובהקת ביותר את התהום הנפערת בין מערב אירופה למזרחה הוא נושא הפליטים, וחלק ניכר מביקורו של נתניהו הוקדש לכך. אך הייתה סיבה נוספת לכך שביקורתו של נתניהו כלפי האיחוד האירופי והצעותיו להגברת שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות וישגראד זכתה להתעניינות רבה מצד ארבעת בני שיחו. בשבועות האחרונים סוערת אירופה סביב שערורייה שזכתה לכינוי "גזענות המזון". מדינות מרכז ומזרח אירופה חשפו שמוצרי מזון של חברות "מערביות" הנמכרים בשטחן, הם בעלי איכות ירודה בהשוואה לאותם מוצרים המשווקים במערב אירופה. מדובר במוצרי בשר, דגים, חלב, משקאות לא אלכוהוליים, מיצים ומזון לתינוקות.

תחילה היו אלה מדינות וישגראד, הקרובות יותר למערב אירופה ונסמכות על תעשיות המערב, שעמדו על השוני באיכות. אוניברסיטת פראג הייתה הראשונה שכבר ב-2015 מצאה שמשקאות של חברת 'פפסי' הנמכרים במרכז ובמזרח אירופה אינם מומתקים באמצעות סוכר אמיתי אלא עם מוצרים חלופיים. רשות המזון ההונגרית השוותה בין 23 מוצרים הנמכרים בהונגריה ובאוסטריה, ומצאה הבדלי איכות משמעותיים. גם משרד החקלאות הסלובקי מצא הבדלי איכות בעשרות מוצרים – פחות בשר ויותר שומן בנקניקים, פחות דג ויותר חומרים אחרים בשניצלוני דג מוקפאים. גם ממרחי שוקולד של 'נוטלה' היו דלילים יותר.

ממצאי הבדיקות הללו עוררו זעזוע במדינות מרכז ומזרח אירופה. הם היוו הוכחה לכך שמדינות המערב מתייחסות אל "המזרחיים" כאל אזרחי איחוד אירופי מדרג ב', שניתן לזלזל בהם ובבריאותם. בבירות "המזרחיות" החלו לדבר בפתיחות על "גזענותם" של המערביים. רוברט פיקו, ראש ממשלת סלובקיה, הבהיר באופן חד-משמעי שאם נציבות האיחוד האירופי לא תפעל באופן מיידי לסיים את האפליה הזו, מדינות וישגראד יתחילו להטיל מגבלות על ייבוא מוצרי אוכל ממדינות מערב אירופה. "אנחנו צריכים להגן על עצמנו, איננו יכולים להסכים להימשכות המצב הזה", הבהיר. אזרחי מדינות וישגראד חשים מופלים לרעה, ועל אפליה דומה ביחס לישראל דיבר גם נתניהו. אגב, המשבר הזה עשוי לפתוח הזדמנויות רבות בפני תעשיות המזון הישראליות, שלחלקן יש כבר נוכחות עסקית מרשימה במדינות מזרח ומרכז אירופה.

אקטיביזם שיפוטי נוסח ורשה

מוקד חיכוך משמעותי נוסף בין שני חלקי הקונטיננט עוסק בנושא המוכר גם לישראלים: עצמאות יתר של הרשות השופטת. קצת לפני הבחירות שהתקיימו בפולין ב-2015 מינתה המפלגה השלטת דאז, מפלגת המרכז החזית האזרחית, מספר שופטים לבית המשפט העליון. המעשה נתפס כמחטף משום שהמפלגה היתה צפויה להפסיד בבחירות, מה שאכן קרה לבסוף, ומשום שכהונתם של כמה מן השופטים שהוחלפו טרם הסתיימה מבחינה פורמלית. לאחר הבחירות ביטלה המפלגה הנבחרת, חוק וצדק הימנית, את המינויים, והחלה ברפורמה בהליך מינוי השופטים שתמנע מחטפים דומים בעתיד.

ואולם, צמרת האיחוד האירופי והאופוזיציה בפולין חוששים שרפורמה זו תהפוך את בית המשפט העליון לחותמת גומי בידי מפלגת השלטון, ותשים קץ לעצמאות המערכת המשפטית במדינה. נציבות האיחוד האירופי דרשה מממשלת פולין להשעות לאלתר את אימוץ הרפורמה המשפטית, ואיימה להפעיל לראשונה את סעיף 7 באמנת האיחוד, המאפשר למדינות האיחוד לפרסם אזהרות נגד אחת ממדינות האיחוד לקראת הטלת עיצומים. סגן נשיא נציבות האיחוד, פראנס טימרמן, אמר כי הצעות החוק של מפלגת השלטון הפולנית בעניין רפורמת מערכת המשפט ״מגבירים את האיום לשלטון החוק ומציבים שופטים תחת שליטה פוליטית מוחלטת״.

יממה לפני פרסום האיום מצד הנציבות האירופית, באותו יום של המפגש בבודפשט עם נתניהו, נכנע נשיא פולין אנדרה דודא ללחץ ציבורי גובר. בנאום ששודר בטלוויזיה קרא דודא לממשלה להסכים לפשרה, שלפיה הפרלמנט יוכל למנות את חברי הוועדה לבחירת שופטים בבית המשפט העליון רק ברוב מוחלט. בכך מבקש דודא להבטיח שמפלגת השלטון, הנהנית מרוב בפרלמנט, תזדקק לתמיכה של מפלגות אחרות באישור הרכב ועדת המינויים לשופטים. דודא הבהיר שאם מפלגת השלטון לא תסכים להצעתו, הוא יסרב לחתום על חוק המאפשר את פיטוריהם של שופטי בית המשפט העליון הנוכחיים. דודא הוא חבר מפלגת השלטון, אך לאחרונה חלה התרחקות בינו ובין מנהיג המפלגה בפועל, ראש הממשלה לשעבר ירוסלב קז׳ינסקי. להופעתו הטלוויזיונית של הנשיא קדמו הפגנות המוניות של פעילי אופוזיציה, גם מול לשכת הנשיא.

למרות הביקורת הגוברת מבית ומבריסל, אישר בסוף השבוע בית הנבחרים העליון של פולין, הסנאט, את עיקרי תוכנית הרפורמות. ממשלת פולין קיבלה תמיכה ברורה מראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, שהצהיר כי ארצו לא תאפשר ל"מתקפת האינקוויזיציה" של האיחוד האירופי נגד ורשה להצליח, וכי הונגריה תשתמש בכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותה בתוקף היותה חברה באיחוד האירופי כדי להביע סולידריות עם הפולנים ולמנוע הטלת עיצומים עליהם. אורבן עצמו נאבק בשנים האחרונות בניסיונות של האיחוד האירופי לטרפד יוזמות שלו לרפורמות ממשליות, שנועדו להגביר את אחיזתה בשלטון של מפלגתו השמרנית-לאומית 'פידס', ובכלל זה במערכת המשפטית.

דחיית המעורבות החיצונית בענייניה של הונגריה היא גם העילה למאבקה של ממשלת הונגריה בג'ורג' סורוס. הונגריה אינה המדינה היחידה במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, הפועלת לצמצם את השפעתם של ארגונים הפועלים במימון סורוס והקרן שהקים.

ישראל מחכה למרקל

קבלת הפנים החמה שהמתינה לנתניהו בפריז ובבודפשט עשויה להעיד על תחילת שינוי עמדה של אירופה כלפי ישראל. בשתי הבירות מודעים היטב לכך, שבתנאים הנוכחיים אירופה יכולה להרוויח רבות משותפות עם ישראל בתחומי הכלכלה והביטחון. לישראל הקטנה יש ידע, ניסיון ויכולות שמהם אירופה הגדולה יכולה ללמוד. בשנים האחרונות נוצר קשר  סכיזופרני בין מדינות אירופה לישראל: במישור הבילטרלי טיפחו מדינות אירופה קשרים מצויינים עם ישראל, אך במישור המולטילטרלי – קרי מול האיחוד האירופי נוצר חיכוך מתמיד, שלא לומר עימות.

"מדינות וישגראד", הנשחבות לחברותיה הטובות ביותר של ישראל באיחוד, הבטיחו לפעול לשינוי הדואליות הזו ולהביא את האיחוד לשדרוג יחסיו עם ישראל ללא התניות מדיניות. השאלה כעת היא האם מדינות המערב ייתנו לכך את ידן.

לגרמניה יכולה להיות תרומה משמעותית לאימוץ מדיניות חדשה ברוח זו. אך, הביורוקרטיה הגרמנית – המיוצגת היטב במרכזי העצבים של קבלת ההחלטות באיחוד האירופי, שואפת להכתיב לישראל תנאים מדיניים. לאחר הבחירות הכלליות הקרובות בגרמניה, תוכל הקנצלרית מרקל לפעול למען שינוי הגישה האירופית – אם היא תנצח ותעמוד בראש הממשלה הבאה. אך כדי לגייס אותה יש לחדש את בסיס האימון בינה לבין נתניהו.

יותר מדי גורמים פעלו בשנים האחרונות לערער את הקשר בין השניים, בהצלחה רבה. ביקורו של נתניהו בבודפשט וקבלת הפנים החמה לה זכה מעמיתו אורבן, שאינו מסתיר את ביקורתו הרבה כלפי מרקל, עשוייה להוסיף שכבת עננים על יחסי נתניהו-מרקל. אך ישראל אינה יכולה לוותר על גרמניה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. לא לשכוח: אירופה המערבית מעוניינת בהחלשה של ישראל עד למצב שבו לא תוכל עוד להגן על עצמה ללא עזרה חיצונית. צרפת הארורה מובילה כבר עשרות שנים קו אנטי ישראלי עקבי, ללא תלות במפלגה השלטת גרמניה נשרכת לא רחוק מאחוריה

  2. ישראל אינה יכולה לוותר על גרמניה, האם גרמניה יכולה לוותר על ישראל?

  3. גם לישראל, אירופה מיצאת סחורה פגומה למשל רמדיה צמחית אשר יוצרה על ידי חברת הומנה הגרמנית

  4. זה ממש משנה עם איזה אנטישמים ששונאים כל מולקולה בגופנו אנחנו עושים עסקים ? חוץ מבולגריה, מקדוניה ואלבניה המוסלמית אני לא מכיר מדינה אחת בגוש המזרחי לשעבר שלא שונאת יהודים עד עמקי נשמתם החולנית (וגם אלו מתקלקלות במהירות)ץ

    1. מזל שלעומת עמי מזרח אירופה, הגרמנים מאוד אוהבים אותנו…

    2. השיקול האם שונאים או אוהבים אותנו כבר לא רלוונטי. זה שיח שמתאים ליהודים שחיים בגלות ופוחדים מהפוגרום הבא.
      יש לנו מדינה, צבא, וכלכלה משלנו.
      אנחנו כבר לא אמורים להיות אובססיביים לגבי השאלה איפה שונאים אותנו ואיפה אוהבים אותנו.
      אנחנו צריכים לחשוב על האינטרסים שלנו.
      יש לנו הזדמנות לחזק קשרים פוליטיים, כלכליים וצבאיים עם מזרח אירופה.
      לא מדובר על לחתן את הבנות שלנו עם הבנים שלהם.
      הגיע הזמן להחליף דיסקט והלך מחשבה.

      מדינות ועמים ריבוניים לא מתעסקים ב'האם אוהבים אותנו'. הם מתעסקים בפוליטיקה, אינטרסים, כלכלה, ביטחון.

      בפולין יש אנטישמיות? מזל שאנחנו לא עוברים לגור שם, אלא רק מחזקים את האינטרסים שלנו…

  5. חשוב שישראל תקיים קשר ישיר גלוי או חשאי.או דרך מתווך עם כל מדינה וארגון וכל גוף.כדי להגיע להבנות.וכדי להועיל למען האינטרסים של ישראל.
    איני חושב שהפרמטר צריך להיות לפי מידת האהבה.
    כי בסך הכל מדובר באינטרסים.ואין פה אהבה.
    וכך צריך להשאיר את כל האופציות פתוחות.
    ולא להיות תלוי במקור אחד.