מועצת הכבלים והלוויין ממשיכה להתעלל בערוץ 20: עורכת ספירת ראשים לרפורמים

המועצה מתערבת בתכני הערוץ אך אינה
קובעת קריטריונים לעמידה בדרישות

מכתיבים להם מה לחשוב. הפטריוטים | צילום מסך

מועצת הכבלים והלוויין החליטה השבוע לקנוס את ערוץ 20 בשל אי מתן ביטוי לרפורמים וקונסרבטיבים בערוץ. ההחלטה מסתירה מאחוריה אמת מטרידה ביותר: המועצה מתכוונת להתערב באופן פעיל בשיקולי העריכה של הערוץ. כך לפחות עולה מתגובת המועצה לשאלת מידה, כיצד מתכוונת המועצה לפקח על התכנים. בתגובה נכתב כי "הבחינה נעשית באופן מהותי בהתאם לאופי נושאי הדיון ותוכנם".

התערבות פעילה של גוף ממשלתי בתכנים המשודרים בערוץ פרטי מסחרי היא כנראה תקדים בדברי ימי התקשורת הישראלית, וייתכן שהיא משוללת בסיס חוקי. נזכיר כי במהלך השנה החולפת התנהלו דיונים קדחתניים אודות מבנה הפיקוח על הנעשה בתאגיד השידור הציבורי, ובהם הודגש הצורך הבוער להגן על עצמאותם של העיתונאים. נראה כי כאשר מדובר בערוץ 20, אין עוד ערך לעצמאות הזו.

מיהו רפורמי?

הניסיון לכפות על הערוץ ועל צופיו תכנים רפורמיים צפוי להיתקל בקשיים מעשיים לא מעטים. המועצה מתיימרת להכריע מיהו בעצם רפורמי. והשאלה הזו בכלל לא קלה לפיצוח. המכון הישראלי לדמוקרטיה, לדוגמה, טוען ש-3.9% מהישראלים הם רפורמים. אולם חישוב שערך הרב חיים נבון מגלה ששיעורם של בתי הכנסת הרפורמיים מתוך כלל בתי הכנסת בישראל הוא כ-0.3%. אם אחד מאותם אנשים הנכללים בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה אך הוא אינו חבר באחד מבתי הכנסת שמנה הרב חיים נבון, יופיע בשידורי הערוץ – האם זה ישקיט את השד הרגולטורי?

הבה נניח שערוץ 20 יבקש לקבל על עצמו את ההנחיות הדרקוניות של המועצה, ולתת ביטוי ראוי לרפורמים. כיצד זה ייעשה? האם הצהרה עצמית מספיקה, או שהטאלנט יסונן בהתאם לציון שיקבל במבחן תאולוגי? ואולי המבחן הקובע הוא הגדרה חיצונית? ח"כ דודי אמסלם, לדוגמה, כינה לאחרונה את ח"כ יהודה גליק רפורמי. גם הרב דוד סתיו כונה כך מספר רב של פעמים. האם העובדה שיש מי שרואה בהם רפורמים הופכת אותם לכשירים לפי מבחני מועצת הכבלים והלוויין?

מתברר שעל מנת לאכוף בצורה יעילה את הנחיותיה תידרש מועצת הכבלים והלוויין להפשיל שרוולים, להיכנס לעובי הקורה ולהגדיר מי הוא ומה הוא בדיוק רפורמי. כמה חבל שהקריטריונים שלפיהם מתמנים חברי המועצה לא הופכים אותם למקור סמכות בנושא.

פנינו אל המועצה בניסיון לברר כיצד היא מתכוונת לגשת לסוגיה, והתשובה מטרידה ביותר: "הפיקוח ייעשה באמצעות בדיקה כמה מהמרואיינים ונשואי אייטמים מייצגים את היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית". אך המועצה הבהירה שאין בכוונה להסתפק אך ורק בספירת גולגלות: "הבחינה למתן ביטוי למגוון הדעות, ההשקפות והזרמים בחברה הישראלית לא נעשית פר פרסונה אלא באופן מהותי בהתאם לאופי נושאי הדיון ותוכנם".

מילה אחת שחסרה במנגנון הזה היא "קריטריונים". ערוץ 20 לא יכול לדעת מראש האם מרואיין פלוני או כתבה אלמונית ישביעו את גחמותיה של המועצה. עליו לשדר, ולקוות לטוב. התוצאה: במקום ערוץ מסחרי שרואה לנגד עיניו את הצופים; קיבלנו ערוץ ציבורי שמחפש לרצות פקידים ברשות ממשלתית.

על מנת להבטיח שהפקודות מקוימות במלואן, מלווה הקנס שהטילה המועצה בהנחיה לערוץ לדווח לה מדי חודש כמה ואיזה ביטוי ניתן לגורמים רפורמים וקונסרבטיביים בערוץ.

שק החבטות של הרגולטור

הקנס שקיבל הערוץ הוא המהלומה האחרונה בשורת אכיפות דרקוניות שהפעילו נגדו המועצה ובג"ץ בשנתיים האחרונות: ביוני אשתקד הוטלו על הערוץ עיצומים בגין שידור חדשות. לאחר מכן תוקן רישיון הערוץ על מנת לאפשר לו לשדר חדשות, אולם כתנאי לכך דרשה המועצה כי הערוץ יכפיף עצמו למועצת העיתונות – ארגון בעל גוון שמאלי מובהק והיסטוריה של אכיפה סלקטיבית של תקנון האתיקה שלו. הערוץ אמור היה להשיק את מהדורת החדשות היומית בחודש שעבר, אך תיקון הרישיון הוקפא על ידי בג"ץ. בחודש אפריל הודיעה המועצה כי החליטה להעביר את ערוץ הכנסת לידיו של ערוץ 20, אולם גם מהלך זה הוקפא על ידי בג"ץ. בחודש שעבר החליטה המועצה לערוך לערוץ בירור, בעקבות ראיון ששידר עם ראש הממשלה.

עובדי ערוץ 10 מפגינים באחד מהמשברים הרבים שחווה הערוץ | קובי גדעון/פלאש90

הפיכתו של ערוץ 20 לשק החבטות של הרגולטור עוברת בשתיקה מטרידה מצד כלי התקשורת האחרים. לשם השוואה, בשנת 2012 נקלע ערוץ 10 למצוקה כלכלית, שהקשתה עליו לעמוד בחובותיו הרגולטוריות. כל הממסד התקשורתי, כולל המתחרה הישיר ערוץ 2, התייצב אז מאחורי ערוץ 10. העיתונאים פימפמו את השקר לפיו אם ערוץ תקשורת קורס, זהו אסון לחופש הביטוי. הפוליטיקאים נכנעו בסופו של דבר, ונתנו לערוץ 10 הקלות מפליגות.

קולות דומים לא נשמעו שנתיים לאחר מכן, כשמקור ראשון עמד בפני סכנת סגירה בשל גרירת רגליים מצד הממונה על ההגבלים העסקיים, ושוב כאשר הצעת חוק איימה לסגור את ישראל היום. גם עשור לפניכן, כשהממשלה סגרה את ערוץ 7 מטעמים פוליטיים שקופים, נדמו הסירנות המתריעות מפני קץ הדמוקרטיה. וגם כעת, כשהממשלה מתערבת בבוטות בתכנים של כלי תקשורת, אף אחד לא מרים קול זעקה.

ערוצים עם ייעוד

על מנת להבין מה פשר ההתערבות הנוכחית בתכני ערוץ 20, יש להבין קודם את מהותו של הערוץ. במדינת ישראל, משום מה, עדיין נדרש רישיון על מנת לשדר טלויזיה. בשלהי שנות ה-90' הוכנס לחוק סוג חדש של רשיונות: ערוצים ייעודיים. מדובר בערוצים שסוג התוכן שמותר להם לשדר הוא מוגבל: ערוץ המוזיקה, הערוץ ברוסית והערוץ בערבית הם שלושת הערוצים הייעודיים שפועלים לצד ערוץ 20. לכל אחד מהם מותר לשדר רק את מה שהוא משדר, ושום דבר מעבר לכך.  גם ערוץ 20 הוא ערוץ ייעודי שכזה, וברישיון שלו נקבע שתכניו מוגבלים לשידורי יהדות ומורשת. מועצת הכבלים והלוויין, שניסחה את הרישיון, קבעה בו כי "שידורי הערוץ יתחשבו בהוויה התרבותית והחברתית של הציבור היהודי על כל מרכיביו, זרמיו וגווניו, במדינת ישראל ובתפוצות".

הגם שהמילה "רפורמי" על שלל הטיותיה לא מופיעה כלל ברישיון, ברור לחלוטין למה מתכוונת הפסקה הזו. ועם זאת, כלל לא ברור מדוע החליטה המועצה לכלול את הפסקה הזו ברישיון מלכתחילה. אם המועצה וחבריה חושבים שהקהילות הלא אורתודוכסיות בישראל זכאיות לייצוג בערוץ מורשת, זכותם לחשוב ככה. אבל לא זכותם לקבוע זאת בתנאי הרשיון. שאלת מקומה של התנועה הרפורמית ביחס ליהדות היא שאלה ערכית השנויה במחלוקת עמוקה בחברה הישראלית ובעולם היהודי, והיא בעלת השלכות מרחיקות לכת. רשויות מדינת ישראל לא הכריעו בה, וכך ראוי שיהיה. אולם ככל שנדרשת הכרעה, ברור לחלוטין שמועצת הכבלים והלוויין היא לא הפורום המוסמך להכריע בכך.

יש גם שידור שאינו ציבורי

תומכי השידור הציבורי מאמינים כי ישנם קולות בציבור שלא יוכלו להישמע ללא שידור ציבורי. יש מקום להתווכח עם הטענה הזו, אבל עצם קיומה מעמיד בסימן שאלה גדול את זכותה של מועצת הכבלים והלוויין לדרוש מתן ביטוי לרפורמים וקונסרבטיבים בשידורי ערוץ 20: הערוץ הזה, בסופו של דבר, הוא ערוץ מסחרי המתקיים מפרסומות. על מנת להצליח במשימתו עליו ליהנות מחופש מלא בבחירת התכנים ובהתאמתם לקהל הצופים, כך שמפרסמים ירצו לפרסם בערוץ.

אם במערכת ערוץ 20 מאמינים שתכנים רפורמיים אינם מביאים רייטינג לערוץ; ואם חושבים שם שאם ימלאו את זמן האוויר בתכנים אחרים הערוץ יהיה כלכלי יותר, זוהי זכותם. אחרי הכל, זהו ערוץ פרטי מסחרי. ואילו אם במועצת הכבלים והלוויין משוכנעים שהרפורמים והקונסרבטיבים הם קהילות מוגנות הדורשות ביטוי מיוחד, הרי שבדיוק בשביל זה מממנים אזרחי ישראל את השידור הציבורי, מימון שאינו תלוי ברמות הצפייה.

אם כך, עצם הדרישה לכלול ביטוי לתכנים רפורמים וקונסרבטיביים בשידורי הערוץ היא פארסה רגולטורית, וערבוב מין בשאינו מינו: המועצה מנסה לכפות על ערוץ 20 המסחרי, נורמות שראויות בקושי לשידור הציבורי.

הרפורמה והרפורמים

שאלה לא פחות חשובה מדרישת השידורים הרפורמיים היא עצם קיומו של מוסד הערוצים היעודיים. ועדת פילבר, שניסחה מתווה לרפורמה ברגולציה בתחום התקשורת, מתכוונת לבטל את המוסד הזה ולקבוע כי לא יחולו כל מגבלות על תוכן הערוצים הייעודיים כלל, וכי רישיונם יהפוך זהה לרישיון של ערוצים 2 ו-10.

באופן מפתיע, מי שנתנה הצדקה להחלטה הזו היא דווקא יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, יפעת בן-חי שגב בעצמה: "כבר כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שהמתכונת הרגולטורית של הערוצים הייעודיים אינה מתאימה לכל ההתפתחויות בשוק הישראלי, והראיה היא שכל הערוצים האלה נאבקים על חייהם", אמרה לאחרונה בראיון ל'דה-מרקר'. "הרגולציה הזאת פשטה את הרגל. אני אמרתי שצריך לשנות את הקונספציה. אמרו לי: יש צורך בתיקון חקיקה. כעת אנחנו מחכים להליכי החקיקה בנושא".

בעקבות המלצות פילבר הגישה ח"כ שרן השכל הצעת חוק לביטול ההגבלות החלות על הערוצים הייעודיים, והיא צפויה לידון בכנסת אחרי החגים.

אם אלו התכניות, מנין כל המרץ הזה שיש למועצה לאכוף את שידורי הרפורמים על ערוץ 20? התשובה בסוף המאמר.

לא מסוגלים להרפות

עו"ד צחי משעל, חוקר באגודה לזכות הציבור לדעת, תוקף את החלטת המועצה: "בזמן שהרגולטור מכיר בכך שמדובר בשיטה ארכאית שיש לשנותה, הוא מחליט להעמיק עוד יותר את הרגולציה ואת ההתערבות בתכנים. אלה רגולטורים שלא מסוגלים להרפות ולהבין שהתפקיד המוסרי וההיסטורי שלהם הסתיים, ושהאחריות שלהם כעת כלפי הציבור היא לשחרר, לוותר על סמכויות ולאפשר לשוק לקבוע בעצמו את התכנים".  מחקר הנערך באגודה מצא שהערוצים הייעודיים הם המצאה הישראלית, וכי אין עוד מדינה דמוקרטית משמעותית שבה רישיון לשידור ערוץ טלויזיה מותנה בסוג מסוים של תוכן.

מבחן התוצאה מראה שאזרחי ישראל בכלל, וצופי ערוץ 20 בפרט, כנראה לא מעוניינם לצפות בתכנים רפורמיים וקונסרבטיביים. אם הם היו מעוניינים בכך, הערוץ היה עושה זאת ללא צורך בהתערבות הרגולטור. מנין, אם כן, החריצות שמאפיינת את המועצה במהלך הנוכחי?

התשובה מוכרת מתחומים אחרים: הרפורמים והקונסרבטיבים הם קבוצת שוליים זניחה, שמשום מה מצאה פינה חמה בליבם של שופטי העליון ופיוניהם ברחבי הגילדה השיפוטית והפקידותית. יש לה מקום חשוב ביהדות העולם, אך במדינת ישראל הם מעולם לא הצליחו לתפוס. במקום להשתמש בצורה הגונה בשוק הדעות, הם מנסים לכפות את עמדותיהם על הרוב באמצעות מערכת המשפט.

לפני שלושה שבועות הגישו הרפורמים עתירה נגד המועצה, על כך שהיא לא אוכפת את זכותם של הרפורמים לביטוי בערוץ. הזכות הזו, פארסה רגולטורית כאמור, היא הדייסה שהמועצה בישלה לעצמה. עכשיו הם שופכים אותה עלינו.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

32 תגובות למאמר

  1. יש 46 קהילות רפורמיות בארץ (ע"פ אתר התנועה הרפורמית).
    במקרה הטוב יש 1,000 מתפללים.
    מנגד יש לפחות מיליון וחצי יהודים דתיים שאינם רפורמים (וזאת ע"פ תוצאות הבחירות – מצביעי יהדות התורה, ש"ס הבית היהודי ואלי ישי, יש חילונים שמצביעים לאותן מפלגות אבל יש גם דתיים שמצביעים למפלגות חילוניות (ולא חסר חובשי כיפות בליכוד).
    כלומר יש בארץ בערך פי 1,500 יותר יהודים אורתודוכסים דתיים מאשר רפורמים

    נ.ב. נתונים שמתבססים על בחירות מתיחסים לאוכלוסיה הבוגרת ומתעלמים מהילדים והיות שלאורתודוכס הדתי הממוצע יש יותר ילדים מלרפורמי הממוצע אז שיעורם של האורתודוכסים גדול עוד יותר.

  2. לא מפתיע. ביבי והליכוד הם שמאלנים קיצונים. ממש כמו המימסד החרדי שהוא עוד יותר שמאלני ממרץ. כשהמישפחה ככה משקרת אותך כבר עשרות שנים מה נגיד.
    אתה לא יכול להיות לאומי כשאתה לא הולך לצבא .אין שום דבר לאומי במימסד החרדי הגמרתי שסוגד לעגל הזהב.
    הם הימין המזויף הורידו את המילה לאומי לתחתיות השאול. צריך דחוף להחליף אותם כי נימאס מהם. צריך להקים מיפלגה לאומית מעשית פרקטית . אין הבדל למעשה ביניהם כולם. כולם שמאל. אנחנו צריכים אחר אחרת. משהו חדש והיתחדשות. בינתיים עגל הזהב האלילי הפגני חוגג אצל כולם.

  3. ולדעתי צריך גם כן לבדוק כמה פעמים מופיעים גלעד קריב ואורי רגב ברשת ב ובגל"צ, לעומת שיעורם באוכלוסייה היהודית.

    1. פי חמישים לפחות. אתה יכול להיות בטוח בזה, עוד לפני הבדיקה.

  4. שיתנו להם ביטוי בערוץ וישדרו את הביטוי שלהם בערוץ ב 3 לפנות בוקר, מה הבעיה כאן?

  5. התשובה לכל השאלות הללו ברורה ופשוטה
    הם לא סובלים דוסים. נקודה.

    1. הפתעה: גם אנחנו החילונים לא סובלים אתכם.

    2. דבר בשם עצמך. אה, רגע, בעצם אתה לא עושה אפילו את זה. (משתמש אנונימי לא מזוהה.) אתה דומה ליאיר גרבוז. בטוח שאתה מייצג את הרוב, ושיריביך הפוליטיים הם רק קומץ. אז זהו, שלא. קומץ החרדים וקומץ הדתיים-לאומיים וקומץ המסורתיים וקומץ החילונים המתונים (כמוני), מהווים ביחד את הרוב. החילונים הקיצונים מתעבי הדת כמוך, הם הם הקומץ והמיעוט. מה הפלא שאתם כל כך מלקקים לערבים המוסלמים. הם תקוותכם האחרונה ובעלי בריתכם היחידים.

    3. למגיב האנונימי-
      אתה באמת בטוח שכל החילונים לא סובלים דוסים? מוטב שתדבר בשם עצמך. אה, רגע, בעצם אתה לא עושה אפילו את זה. (משתמש אנונימי לא מזוהה.) אתה מזכיר לי את יאיר גרבוז. בטוח שאתה מייצג את הרוב, ושיריביך הפוליטיים הם רק קומץ. אז זהו, שלא. קומץ החרדים וקומץ הדתיים-לאומיים וקומץ המסורתיים וקומץ החילונים המתונים (כמוני), מהווים ביחד את הרוב. החילונים הקיצונים מתעבי הדת כמוך, הם הם הקומץ והמיעוט. מה הפלא שאתם כל כך מלקקים לערבים המוסלמים. הם תקוותכם האחרונה ובעלי בריתכם היחידים. וזה אומר הכל עליכם ועל מהותכם.

  6. אני דוקא חושב שמועצת הכבלים פועלת באופן שקול וצודק:
    בדיוק כמו שהיא מקפידה לספור את מספר השמאלנים בערוצים 2 ו 10, היא סופרת את מספר הרפורמים בערוץ 20.
    רגע! מה? זה לא ככה?
    היא באמת לא סופרת שמאלנים בערוצים האחרים?
    איזו הפתעה! אני מזועזע!!

  7. אין לי שום בעיה עם הרפורמים והקונסרבטיביים, וסבור שבשביל לתת להם ביטוי יש שידור ציבורי.

  8. אני מסכים לחלוטין עם רוב מה שנאמר ועם המסקנה העיקרית, כלומר שהרגולציה מיותרת.
    אבל אין צורך להזדקק לטיעונים מופרכים כדי לקדם השקפה צודקת. השאלה "מיהו רפורמי" היא אווילית בדיוק כמו השאלה "מיהו יהודי". כמובן שתמיד ישנם ויהיו מקרי־קצה בשוליים שבהם נתקשה לקבוע ולהגדיר בוודאות האם אדם מסוים הוא "יהודי", "רפורמי", "טבעוני" או אחר. אבל רק בגלל שבמקרים בודדים אי
    אפשר להגדיר במדויק מיהו יהודי – אין זה אומר שבעצם אין דבר כזה "יהודי", ומכאן כביכול נובע שבלתי אפשרי להעניק ליהודים זכויות כקבוצה. אותו הדבר לגבי רפורמים.

    1. קל להבין מי זה רפורמי. טיסה קצרה לבודפשט ממחישה זות היטב. על הבית הכנסת היפה כתוב temple. בעברית בית מקדש פחות מ מאה מטרים משם נעליים מברונזה על זכר הנספים. יש עומרים שקיים קשר סיבתי משחחת ירושלים ומה שקרה אחריש

  9. הפתרון פשוט: לעשות סדרה על הרפורמים ההזויים ביותר, ולשאול אותם שאלות קשות שיותירו אותם הזויים:
    1) "רבנים שומרי משפט" מגנים על כנופיות של עבריינים בדואים – להציג את "הרב" על רקע הבריונות והאלימות.
    2) "הרבנית" עם הכיפה – שואלים אותה כמה כמוה יש ומדוע מגיע להם נתח עסיסי מהכותל.
    3) "ישיבה חילונית" בינה – שנמצאת בכנסיה הרוסית נותנת "שיעור חינוך" לקבל את האחר המסתננים בדרום ת"א.
    4) אפשר לצרף כתות נוספות לאותה סדרה. כל ההזויים והכתות למיניהן בסדרה אחת.
    במאי טוב יכול לקרקס אותם

  10. יו"ר מועצת הכבלים והלווין היתה רוב חייה חברה פעילה במפלגת העבודה. מן הראוי שדמות פוליטית מובהקת שכזו לא תעמוד בראש גוף פיקוח תקשורתי.

  11. ערוץ 20 מפר את תנאי הזיכיון שלו והפך לערוץ פוליטי מפלגתי במקום לדבר על מורשת של כלל עם ישראל.
    יש הרבה יותר יהודים רפורמים בעולם מיהודים בעלי מצביעי מפד״ל.

    1. אמיר יקירי –
      יש כ300 קהילות רפורמיות פעילות בעולם – עם כ10,000 מתפללים בסופ"ש רובם זקנים – בחגים הראשיים מגיעים כ100,000 יהודים חילונים לבקר בבתי הכנסת הנ"ל בעיקר כי זה ביהכ"נ הקרוב לביתם ולא מסיבות אידיאולוגיות מורכבות. (וזאת בהנחה מוגזמת ביותר שבחגים מגיעים 300 איש לביהכ"נ).

      נ.ב. ביקרתי בבוקר בביהכ"נ בבודפשט – שמשמש גם כמוזאון – וסיפרו לי שבבודפשט חיים 60,000 יהודים רפורמים/נאולוגים. בערב שהיה ערב שימחת תורה חזרתי לביהכ"נ ומצאתי 15 מתפללים זקנים – אז אל תאמין לסיפורים על מיליוני רפורמים).

      לגבי המפד"ל מאות אלפי יהודים חיים בהתנחלויות ובישובים קהילתיים דתיים וזאת בנוסף למאות אלפי ילדים שלומדים במערכת החינוך של המפד"ל בישובים המעורבים.

    2. האם הרפורמים ראויים בכלל להקרא יהודים?

      נכון, לחרדים אין מונופול על ההלכה. להלכה יש מונופול על היהודים.

      מי שלא טוב לו עם העובדה הזאת – שלא יקרא לעצמו יהודי.

    3. לא בעולם, בארה"ב. וגם שם לא לאורך ימים. מחקר סטטיסטי מקיף מצא שעל כל 100 יהודים-אמריקנים רפורמים בדור הזה, יהיו 70 בדור הבא ו – 30 בעוד שני דורות. אכן, עתיד מזהיר. מה לעשות, ככה זה כשהמחשבה על הולדת וגידול ילדים הופכת כמעט לרעיון מגונה בקרב ציבור מסויים. אותו ציבור פשוט גוזר כלייה על עצמו.

  12. למה המדינה מתערבת בשוק התקשורת?
    אם בא לי לפתוח ערוץ חדש ביוונית ורוצה לארח בתוכנית 99 אחוז סינים ואחוז אחד הודי, למה המדינה צריכה להתערב?

  13. על הכל תודה לביבי. הוא בכוונה לא מעביר חוק לשידור חופשי בטלוויזיה ורדיו. יותר מכל הוא מפחד מתחנות שידור ימניות שלא כפופות לו ויכולות לבקרו מצד ימני. כידוע מהתקפות שמאלנים הוא רק מרוויח ולפי שיקוליו הנפסדים, הוא מחבל בכל אפשרות שיקומו כלי תקשורת אלקטרוניים ימניים חזקים.

  14. גם בחו"ל התנועות הרפורמיות בנסיגה.
    אפילו בארה"ב, המגרש הבייתי של תנועות אלו – יש כיום יותר מרכזי חב"ד מאשר מרכזים רפורמיים/קונסרבטיבים

    1. הרי זה ברור, מהיכן יבואו רפרמים? עכשיו יהודים סתם לא הופכים רפרמים, גם גוים שרוצים להתגייר באמת, אז יתגיירו גיור אורטודוקסי. ורפורמים בעצמם לא מולידים יהודים, לא באפן תודעתי ולא באופן ביולוגי. הלוואי שילדיהם היו יהודים ולו רפרמים, אבל לרוב הם גם לא כאלה.
      תקוותם להפוך יהודים כשרים שהתבלבלו במידה לא רגילה לרפורמים, אבל גם כאלה איפה למצוא?

    1. תזכיר לי מה היה עד לאחרונה שר התקשורת, ועדיין יש לו תפקיד זעיר בממשלה הזו…