מי באמת דופק את השחורים בארה"ב?

הנרטיב לפיו מצבם הקשה של השחורים בארה"ב הוא תוצאה של גזענות מתנפץ מול העובדה שלפני חוקי הרווחה שנועדו לסייע להם מצבם היה טוב בהרבה. סקירת ספר

כוח פוליטי הוא לא הפיתרון. שחורים מפגינים בפרגוסון, מיזורי | צילום: ויקיפדיה

גם לאחר שחלפו יותר מחמישים שנה מאז מהפכת זכויות האזרח, ולאחר שתי כהונות רצופות של גבר שחור כנשיא, הפערים בין לבנים לשחורים ממשיכים להעיק ולהעיב על יחסי הגזע בארצות הברית של אמריקה. הפערים באים לידי ביטוי בכל תחומי החיים. כמה נתונים בולטים להמחשה: פחות מ-10% מהשחורים מעל גיל 25 סיימו תואר ראשון, לעומת 14.4% מהלבנים; האוכלוסייה השחורה סובלת הרבה יותר מאבטלה מאשר הלבנים – 10.9% לעומת 4.8%; אחוז העוני בקרב שחורים הוא 24.1%, לעומת פחות מ-10% בקרב לבנים; ואולי המדאיג מכל הוא ששחורים מהווים 37% מכלל האסירים בבתי הכלא, באופן בלתי פרופורציונלי בעליל לשיעורם באוכלוסיה (13% בלבד).

ישנה הסכמה רחבה לכך שהגורם המרכזי למצב עגום זה הוא התפרקות מבנה המשפחה המסורתי בקרב השחורים. כיום רק 38% מהילדים השחורים גדלים בבית עם שני הורים, בהשוואה לכ-78% מהילדים הלבנים. לשיעור העצום של משפחות חד הוריות (בעיקר נשים) בקרב האוכלוסיה השחורה יש משמעות עצומה על מצבה החברתי-כלכלי. אמהות חד-הוריות סובלות יותר מאבטלה ונוטות להיות תלויות יותר בדמי אבטלה ושירותי רווחה אחרים. השכר החציוני של אותן אמהות (34 אלף דולר לשנה) הוא כשליש בלבד מזה של משפחה בעלת שני הורים (84 אלף דולר). שיעור העוני גבוה פי חמישה בקרב אמהות חד-הוריות, וכמעט מחצית מהן תלויות בתלושי מזון ממשלתיים. מכיוון שרוב הכנסתן מוקדשת להוצאות על דיור וטיפול בילדים, הן גם נותרות עם הרבה פחות כסף להשקיע בחינוך.

מי אשם בהתפוררות המשפחה השחורה בארה"ב? המנהיגות הפוליטית השחורה, כמו גם השמאל הפרוגרסיבי, זוקף אצבע מאשימה אל עברה הגזעני של המדינה ויחסה המפלה כלפי שחורים. על פי נרטיב זה, תקופת העבדות וחוקי ג'ים קרואו (ההפרדה הגזעית) החריבו את מוסד המשפחה השחורה בכך שעירערו את סמכותו ומעמדו של הגבר השחור והפכו את המשפחה המטריאכלית לנורמה בחברה השחורה. מנהיגים שחורים ותיקים כמו ג'סי ג'קסון ואל שרפטון, ביחד עם אנשי ציבור ופוליטיקאים אחרים, ממשיכים להאשים את הגזענות הלבנה ואזלת ידה של המדינה בתחלואי האוכלוסייה השחורה.

Riley, Jason L. False Black Power?. Templeton Foundation Press, 2017

 

אבל האם הכֹּחַ הפוליטי הרב שצברו השחורים בארה"ב בעשורים האחרונים, ביחד עם ההישגים החקיקתיים שרשמו לזכותם, לא היו אמורים לייצב את המשפחה השחורה ולצמצם משמעותית את פערי הגזע במדינה? מה השתבש?  בספרו החדש "כֹּחַ שחור כוזב?", העיתונאי והחוקר השחור ג'ייסון ריילי מספק תשובה מפתיעה לשאלה זו.

 האל שהכזיב: כשלון הכֹּחַ הפוליטי

כבר בפתח ספרו ריילי מפריך את המיתוס לפיו הגזענות הלבנה אחראית להתפוררות המשפחה השחורה. למעשה, דווקא בשיא ביטויי הגזענות והאפליה כנגד שחורים בארה"ב – העבדות, תקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים, ובמהלך הרבע הראשון של המאה ה-20, הרוב המכריע של ילדים שחורים גדלו במשקי בית עם שני הורים. באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת, טרם מהפכת זכויות האזרח, רק 25% מהילדים השחורים חיו עם אמהות חד-הוריות.  גם בדרום העמוק בו סבלו השחורים מיחס גזעני מחפיר במיוחד, נדיר יחסית היה למצוא משפחות חד-הוריות. בנוסף, בתקופות חשוכות אלו, למרות האפליה הממוסדת הבוטה, שיעור הנישואין בקרב שחורים היה גבוה ויציב.

ב-1964 נחקק חוק זכויות האזרח, ששם קץ להפרדה הגזעית, וב-1965 חוק זכות ההצבעה, שאסר על אפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי והבטיח את התחזקות הכוח הפוליטי השחור. הדעה הרווחת היא שקודם לחקיקת שני חוקים אלה היו השחורים חסרי אונים לחלוטין, אך ריילי מציג נתונים רבים, שמספרים סיפור אחר לגמרי. המשפחה השחורה היתה יציבה בהרבה מהיום: במחצית הראשונה של המאה ה-20 שיעור הנישואין בקרב שחורים היה גבוה מזה של הלבנים. עד תחילת שנות ה-60 שיעור המעצרים בקרב שחורים היה בירידה ניכרת, ואחוז מקרי הרצח של שחורים צנח בשיעור גבוה מזה של האוכלוסייה כולה. קהילות שחורות שמרו על סדר חברתי יחסי, ואחוז נמוך יחסית של שחורים היה נתמכי סעד, חסרי בית, או בעלי אורח חיים עברייני.

אבל, ריילי מספר, שנות ה-60 הביאו עמם שינוי עמוק בחברה השחורה. "החברה הגדולה" (Great Society) – תוכנית חברתית רחבה שכללה "מלחמה בעוני" וייסדה למעשה את מדינת הרווחה האמריקאית המודרנית – יצאה לפועל על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון בשנת 1965. התכנית הזו אותתה לקהילה השחורה כי הישגים חברתיים ממשיים, לכאורה, ניתן להשיג רק באמצעות המערכת הפוליטית. האמונה בתהליכים פוליטיים כמפתח לשינוי חברתי וכלכלי גברה, ומנהיגים שחורים החלו להתמקד בצבירת כֹּחַ פוליטי על חשבון פיתוח והעצמה קהילתית ואישית בקרב האוכלוסיה השחורה. שיעור מחזיקי המשרות הציבוריות – כגון ראשי ערים ומפקחים במערכת החינוך – גדל מאוד בקרב השחורים, ולמנהיגים שחורים כמו ג'סי ג'קסון ואל שרפטון נודעה השפעה פוליטית גדולה.

אך כל הכֹּחַ הפוליטי האדיר הזה לא תורגם להישגים חברתיים-כלכליים משמעותיים עבור האוכלוסיה השחורה. למרות ההשפעה הפוליטית הגוברת והתרחבות התכניות החברתיות שנועדו לעזור בעיקר לשחורים (למשל אפליה מתקנת ושכר מינימום), השחורים כקבוצה רשמו ברוב התחומים התקדמות מועטה בהרבה השוואה ללבנים, ובהיבטים מסוימים מצבם אף הורע. לדוגמה, יש כיום ארבעה מיליון פחות לבנים עניים, אבל כמעט 700 אלף יותר שחורים עניים מאשר לפני 30 שנה. שחורים עדיין חשים מירמור ותסכול מיחס המשטרה כלפיהם, אף על פי שייצוג השחורים ברשויות בחוק השתפר דראמטית. ריילי מזכיר שבאפריל 2015, לאחר שצעיר שחור מת בעת ששהה במעצר משטרתי, פרצו מהומות ענק בעיר בולטימור שבמדינת מרילנד. המחאה כללה מעשי ונדליזם ואלימות קשים כלפי כוחות המשטרה, למרות שכ-40% מקציני המשטרה בעיר, ואף המפכ"ל המקומי, הם שחורים.

גם כהונתו של ברק אובמה כמנהיג העולם החופשי סיפקה עדות נוספת שכֹּחַ פוליטי שחור לא בהכרח מוביל לשגשוגה של האוכלוסיה השחורה. במהלך רוב כהונתו הכפולה הפערים בשיעור האבטלה בין לבנים לשחורים דווקא צמחו, ולמרות ירידה בשיעור המובטלים השחורים לקראת סיום כהונתו, ביוני 2016 נרשם שיעור אבטלה של 8.6% בקרב שחורים, מול 5.8% בקרב היספנים, 4.4% בקרב לבנים, וכ-3.5% בלבד בקרב אסיאתים. המצב עגום בהרבה כשבוחנים את שיעור התעסוקה של שחורים, שבדצמבר 2013 הגיע לשפל של 60.3%, הנמוך ביותר מאז 1981. גם בתחומים אחרים כגון שיעור העוני, שיעור הבעלות על בתים והכנסה ממוצעת למשק בית, למדיניות אובמה היתה השפעה מועטה בלבד והפערים בין לבנים לשחורים נותרו בעינם או אף הוחרפו. בסופו של דבר הכלכלה האמריקאית התאוששה מההמיתון של 2009, אבל שיעור ההתאוששת ממיתון בקרב שחורים היה איטי ומוגבל בהרבה בהשוואה ללבנים.

זאת התרבות, טמבל

בדומה להוגים שמרנים אחרים בקהילה בשחורה בארה"ב כגון הכלכלנים וולטר ויליאמס ותומס סואל, גם ריילי מכיר בנזק הכבד שנגרם לאוכלוסיה השחורה ממדינת הרווחה האמריקאית ומדיניות השמאל הפרוגרסיבי: קצבאות ילדים, מענקים לאמהות חד הוריות ותשלומי העברה נוספים מספקים תמריץ ישיר להמשך ערעור המשפחה המסורתית ולתלות גוברת בשירותי הרווחה בקרב הקהילה השחורה. מדיניות כמו קביעת שכר מינימום, אשר נועדה לסייע לאוכלוסיות חלשות בכלל ולשחורים בפרט, מונעת בפועל תעסוקה מעובדים חסרי מיומנויות והשכלה. ומדיניות האפלייה המתקנת מנציחה סטראוטיפים נגד שחורים, ואף מעודדת טינה כלפיהם. ה"עזרה" לשחורים גורמת להם יותר נזק מתועלת.

אבל ריילי לא מסתפק בביקורת כלפי השמאל הפרוגרסיבי ובוחר להתמקד באחריות הקהילה השחורה לגורלה. השחורים בארה"ב ידעו לעבוד קשה ולשפר את מצבם באופן משמעותי תחת תנאים גרועים בהרבה מהיום. אבל בעשורים האחרונים המנהיגות השחורה בוחרת להתמקד בפעילות פוליטית ובהאשמת הגזענות הלבנה בתחלואי החברה השחורה, במקום עשיית חשבון נפש פנימי ונסיונות לפתח תרבות של מוסר עבודה ואחריות אישית בקרב שחורים. לאחר השחרור מעבדות, כותב ריילי, השחורים שמו לעצמם כמטרה לרכוש את המיומנויות, התכונות והערכים שנדרשים להצלחה במערכת הקפטיליסטית האמריקאית, ועשו זאת בהצלחה אדירה. אבל החל משנות ה-60 המיקוד עבר מפיתוח ההון האנושי לצבירת כֹּחַ פוליטי, שכשל בשיפור משמעותי של חיי השחורים בארה"ב.

"אם שחורים רוצים לפתח מחדש את ההון האנושי שלהם – הם לא צריכים לפנות לפוליטיקאים לעזרה", מסכם ריילי, "הם צריכים להתבונן על עברם שלהם".

 ד"ר אמיר שני הוא פעיל חירות ומרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב. הדעות המוצגות כאן מבטאות את עמדותיו האישיות של ד"ר שני בלבד והן אינן מייצגות מוסד או ארגון כלשהו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

22 תגובות למאמר

  1. מאמר חכם ומאלף.

    מעניין לשמוע מה קורה לעדות מיעוטים בישראל (יהודים ולא יהודים) באותם אספקטים.

    האם המשפט האחרון במאמר מוכיח שלכותבו אין קביעות באוניברסיטת באר שבע, ושדעות חופשיות ו"לא פרוגרסיביות" כמו שלו עלולות לפגוע בסיכוייו להפוך לפרופסור?

  2. כנראה שבשעת דיכוי.האנשים מתלכדים משפחתית.ולכן נוטים להיות משפחתיים.ובשעת חופש.האדם הופך להיות אינדיוידואל יותר.
    אפלייה מתקנת.היא עוול וצדק.ואין עוול וצדק בכפיפה.
    בנוסף רואים שהאסיאתים חרוצים יותר מכולם.והם הגיעו הרבה אחרי השחורים הוותיקים מהם.
    לכן אני תולה את המצב.בשלושה גורמים.
    הסתת ההנהגה השחורה מעכבת התערות אמיתית.
    תחושת הקיפוח.ורגשי הנחיתות.הצבע גם מוסיף.
    צורת התרבות שאינה מעודדת.התקדמות וקידמה.
    די לראות מה הולך בגיטאות השחורים.סמים.זנות.רצח.ילדי רחוב.אלכוהול.חד הוריות.כנופיות ילדים.נוער.בוגרים.הימורים.
    חפלות ברחוב.מוסיקה ממכוניות.
    העולם שלהם מתפרק.
    ואיך זה ישתנה.
    איך הם יצאו מהגיטו שבו הם נמצאים.
    רק תוכנית ממשלתית .שתטפל בפשיעה.
    ותתן לכל ילד מענה ראוי והולם.
    בדגש על השקעה אישית.במיוחד בלימודים.
    חיסול הגיטאות.ופיזור השחורים בין האוכלוסיה הכללית.שילוב השחורים בכל המערכות.
    סיוע למשפחות שחורות לעבור לשכונות טובות ורגילות.
    השחורים מתרבים והם לא יחזרו לאפריקה
    לכן צריך לתת את הדעת לשינוי המצב
    אחרת אמריקה תקרוס ממלחמת אזרחים גזעית.

    1. קראת על הבעיה ועל הגורמים לה, ומסקנתך היא שכדי לפתור את הבעיה, צריך לחזק את הגורמים לה. ברכותי, ניחנת במחשבה חדה במיוחד.

      גם אתה משתמש בנקודה במקום ברווח. זה סה"כ חצי ס"מ לצד שמאל.

    2. הייתי שמח לשמוע את הדעה שלך.
      מלבד הביקורת השלילית שלך
      שאינה ראויה לתגובה.
      האם אינך חושב שיש להשקיע בדור הילדים
      כדי להוציא אותם ממעגל העוני וכל מה שנלווה.האם אתה חושב שהגיטאות לא מנציחות את המצב.האם אינך חושב שפיזור האוכלוסיה לא יטיב עם השחורים.
      אשמח לשמוע ממך מה דעתך.ולהחכים ממך.
      אני כמובן שולל הסתמכות של אוכלוסיה
      על קיצבאות.למעט נכים ומוגבלים.
      יש להשקיע בקידום ההשכלה בקרב מיעוטים.
      מה רע בזה.אנא פרט.נמק.

  3. השחורים הם 10% מהאוכלוסיה.
    במצב לא גזעני – הסיכוי של שחור להתחתן עם שחורה הוא 10% ולכן רק עשירית מילדי השחורים אמורים להיות שחורים והשאר בני תערובת – אוכלוסית השחורים אמורה להצטמצם ב90% מדי דור.

    חלפו 6 דורות מאז שחרור העבדים. האוכלוסיה השחורה היתה אמורה מזמן להעלם.
    עצם קיומה של קהילה שחורה 150 שנה מעיד על גזענות החברה האמריקאית!

    1. לפי ההגיון הזה היינו צריכים להיות כאן בני תערובת עם ערבים ממזמן… או אפילו בכלל לא להגיע בארץ, איך 2000 שנים נשארנו יהודים?

      קשקוש מקושקש, לא רק שאנשים מעדיפים אנשים כמוהם, גם הם גרים אחד ליד השני בדר"כ כלל. אתה יוצא מנקודת הנחנה שמישהו לקח את כל השחורים בארצות הברית ופיזר אותם בכל ארה"ב. שחור פה, שחור שם.

      לא רציני אתה.

    2. אתה מניחו שזיווג הוא אקראי? אתה מניח שכל השחורים רוצים להתחתן עם לבנים אבל כל הלבנים מסרבים? אולי מדובר בגזענות של שחורים כלפי לבנים? אולי מותר לאישה להיות "גזענית" כשהיא בוחרת בן זוג? אולי עלי, בשם השוויון אני (המדינה) צריך לקבוע לך עם מי תתחתן?

    3. ברצון להאשים את הגזענות אתה הולך על סטטיסטיקה עיוורת ומתעלם מהרבה דברים אחרים, כמו למשל נטיה או רצון להשאר בקבוצה שלך, גזענות הפוכה ובטח עוד כמה אופציות.
      ברור שגם גזענות היא חלק מהענין, וכל עוד אף אחד לא נפגע בצורה מכוונת – זה לגיטימי לגמרי.

    4. זו התרבות טמבל.
      אדם באופן טבעי מחפש להתחתן עם מישהו שדומה לו, מישהו מאותה התרבות.
      יש הבדל מהותי בין זה לבין גזענות.
      השמאל הפרוגרסיבי הרחיב את גבולות המושג "גזענות" עד אין קץ, עד שאין לו משמעות.
      זו התרבות טמבל.

  4. תמונת ראי ל"הישיגיה" המפוקפקים של תנועת שס, תנועה שעודדה צבירת הון מכח פוליטי ותקציבי רווחה במקום לעודד אנשים להצליח ולא להתבכיין.
    אבל זהו כנראה האינטרס של מחזירי עטרה ליושנה שרוצים להבטיח הצבעה שבטית כמה דורות קדימה…

  5. רוצה להעיר ולהוסיף, אתה כתבת בפסקה הראשונה את הטיעונים של השמאל אבל חבל שבמאמר לא הגבת עליהם. כמות השחורים בבתי הסוהר פרופורציונאלית לכמות השחורים שמבצעים פשעים חמורים. אחת הטענות הן שהשחורים בבתי הסוהר בגלל המלחמה בקוקאין, אבל זה גם לא נכון מ2 סיבות. האחת, החוקים נגד קוקאין בשנות ה90 קיבלו תמיכה מפוליטיקאים שחורים והשניה,החוקים נגד קוקאין דומים לאלה של הרואין ומתאמפטמין שהם בעיקר בעיות באוכ' לבנה.
    עוד כתבת שמספר השחורים הזכאים לתואר אקדמי נמוך יותר. יש לכך הרבה סיבות, אחת מהן ששווה להזכיר היא אפליה מתקנת. שחורים כיום בעקבות אפליה מתקנת מתקבלים לבתי ספר שהרף שלהם גבוה מזה שהם האלו מסוגלים להתמודד איתו, אז למשל שחור שהתקבל להרווארד יצליח פחות מתלמיד לבן שהתקבל בזכות, אם הוא היה מגיע לג'ורג'טאון או ואנדרבילט למשל, סביר להניח שהיה מסתדר. עוד הבדל הוא שהתוצאה בSAT של שחורים צריכים להשיג להתקבל לאוניברסיטה נמוכה בכ200 נק' לעומת אסייתים, מה שמראה שוב על הורדת הרמה בנסיון ליצור גיוון, אבל לא גיוון מחשבתי, אלא גזעי ועל פי מין (או מגדרי כמו שמכחישי המדע בשמאל יגידו).

    אני יודע שהמאמר בא להסביר חלק מהבעיות באוכ' השחורה ולמה הטיעונים הקיימית בשמאל לא רלוונטיים. מכיוון שלא נגעת בהם אבל הצגת אותם אני רואה חשיבות להזכיר אותם. אגב, תומאס סאול שהזכרת הוא מוח גאוני והימין בארץ צריך לקרוא את הספרים שלו.

  6. אם אחד הגורמים המרכזיים למצב השחורים הוא המספר הגדול של משפחות חד-הוריות, אולי התיקון דורש טיפול במצב הזה? איך הגיעו לידי כך שכל כך הרבה נשים שחורות מגדלות את ילדיהן לבדן? איפה הגברים? לא יכול להיות שכולם בכלא. מישהו בדק את הנושא הזה?

    1. זה עניין תרבותי מובהק. מרבית הגברים האפרו-אמריקניים לכודים באובססיה להיראות "קוליים" בכל מחיר. ודאגה לילדים שמסתובבים בין הרגליים ומקלקלים לך את הסגנון, זה הדבר הכי לא cool שיכול להיות. ובכלל, למה לטרוח ולגדל ילדים? הרי בשביל זה קיימות הנשים, לא?
      זאת צורת החשיבה הנפוצה, והתוצאות בהתאם; משפחות מפוררות וקהילה מפוררת.
      אבל הבעייה החמורה ביותר, היא שמעצבי התרבות הלבנים בתעשיית הבידור ובתקשורת, מעריצים את צורת החשיבה ההרסנית והמטומטמת הזאת, ובכך הם תורמים להנצחתה.

  7. אפשר לעשות "העתק הדבק" לציבור הבוחרים של ש"ס. הכח הפוליטי הגובר רק מגביר את העוני והבורות באוכלוסיות שתומכות במפלגה הזו.
    למזלנו חלק ניכר מ"עדות המזרח" התנתקו מהמנהיגות בעלת הגוון העדתי-קלריקלי ומשתלבות יותר ויותר בחברה

  8. יש בעיה קטנה עם החברה המערבית.
    החברה המערבית מפרשת "התקדמות" כזהה ל"השתלבות" או "הטמעה", כלומר, אם השחורים ישתלבו בינינו ויאמצו את אורח החיים שלנו, הרי שזוהי התקדמות אמיתית, ולשם צריך לשאוף.
    נקודת ההנחה הזו לא תמיד נכונה.
    לכל מיעוט ולכל חברה יש גוונים יפהפיים שהחברה המערבית יכולה ללמוד מהם. נכון, יש גם מנהגים שליליים, אבל הם לא מצדיקים הטמעה של המיעוט בחברה עצמה, הטמעה שמאלצת את המיעוט לזנוח את ההיסטוריה שלו ולאמץ תרבות אחרת, התרבות המערבית, שגם לה יש צדדים שליליים.
    מוטב יהיה אם החברה המערבית תפסיק לנסות להטמיע בכוח את המיעוטים בתוכה. אפשר לקבל ולכבד, ואפשר לדחות ולפסול (את האיסלם באירופה למשל), אבל לא ניתן לזלזל ולהציב תנאים "אם תתנהגו כמונו, נכבד אתכם".
    החברה המערבית חייבת להכיר את המשמעות האמיתית של גיוון. קבוצה מגוונת היא קבוצה שבה הפרטים שונים זה מזה, מכבדים זה את שונותו של זה, ואינם חשים מאויימים מכך שהם שונים. לא כולם חייבים להיות אותו דבר, והגיע הזמן שקבוצות יפסיקו לנצל את כוחן כדי לשנות קבוצות אחרות.

    1. ספציפית לשחורים בארה"ב,
      יש לזכור שהם הובאו בכוח ממקומות שונים באפריקה ללא כל חפצים, הוטבלו לנצרות בכוח ונושלו מתרבויותיהם ומהשפות שלהם. לטוב ולרע, התרבות שלהם היא אמריקאית. יש כמובן ניסיונות לתת שמות אפריקאים ולהתאסלם, אבל זה שיטחי ולא נובע מקשר לעבר. ההורים והסבים 200 שנה אחורה היו נוצרים ונקראו בשמות אמריקאיים.

  9. מצבם של הכושים בארהב פי אלף יותר
    טוב ממצבם במדינות כושיות .
    למה כל המדינות ההודעות עניות והנחשלות ?
    למה הטפילים הנחותים לא עוזבים את ארהב
    והולכים לחיות במדינות על טהרת השחורים
    במקום לחיות במדינה של לבנים כמו פרעוש
    שחי על גבו של הכלב.
    לפחות הפרעוש לא מתבכיין כל הזמן.

    צריך לחזור לחזון של לינקולן שהתלבט בין
    ריכוז הכושים במדינה נפרדת בארהב,מעין
    שמורה לכושים, לבין גירושם בחזרה לאפריקה.

    מי שמעוניין לחיות איתם,יותכ ממוזמן להצטרף
    אליהם במקום לכפות על מליארדים חיים עם
    אנשים נחותים ונחשלים.

  10. בהאיטי או ניגריה או כל מדינה באפריקה השחורה,אין בעיה של חד הוריות.
    הקף הפשיעה והנחשלות דומה,אולי אפילו
    יותר גרוע.
    ההסבר לא רלוונטי.
    הם פשוט גזע נחות,מה לעשות.
    עושים שמיניות באוויר כדי להמנע מלהתמודד
    עם העובדה ש"כל האנשים נולדו שווים"
    היא פנטזיה ילדותית מגוחכת

  11. אמריקה תקועה עם הכושים.
    אמריקה צריכה להבין שהם מיעוט בפני עצמו
    וצריך לסייע להם להגיע לקידמה.
    להכיל את התרבות מאידך.
    ולסייע ללמוד.לעבוד.ולהשכיל.
    לדעתי ניתן להשקיע בדור הילדים
    שם יש המון מה לשפר.
    לצערי זה דורש טיפול שורש
    שלשם כך צריך משאבים רבים.
    הסיפור לא פשוט בכלל.