הדרמה האמיתית: חוק ישראל היום

תיק 2000 הוא תוצר לוואי של אירוע גדול יותר, שבו עולה חשד כבד לא רק לשחיתות אלא לכך שכלי תקשורת הביא להפלת ממשלה בישראל

הקנוניה של נוני | צילומים: רועי אלימה, מרים אלסטר, יונתן זינדל, אריאל חרמוני, פלאש90

הבחירות לכנסת ה-19 התקיימו ב-22 בינואר 2013. תוצאותיהן הכילו שתי הפתעות משמעותיות: מפלגתו החדשה של יאיר לפיד, 'יש עתיד', רשמה הישג מפתיע של 19 מנדטים והייתה למפלגה השנייה בגודלה. הפתעה נוספת, פחותה מעט, הייתה מפלגת 'הבית היהודי', שעם שני מנהיגיה החדשים, נפתלי בנט ואיילת שקד, הצליחה להגיע ל-12 מנדטים. הרשימה המשותפת של 'הליכוד ביתנו' זכתה ב-31 מנדטים בלבד.

הממשלה ה-33 הושבעה ב- 18 במרץ 2013, עם קואליציה של 68 ח"כים. ההערכה ההגיונית הייתה שהממשלה הזו תיהנה מיציבות ותאריך ימים. יאיר לפיד, אדם חסר ניסיון פוליטי, כיהן כשר אוצר, לצד ארבעה שרים נוספים ממפלגתו החדשה. נפתלי בנט הטרי כיהן כשר הכלכלה, ירושלים והדתות, ומפלגתו קיבלה שלושה תפקידי שר. אביגדור ליברמן, עם 11 חברי כנסת, קיבל לא פחות מחמישה תיקים. ציפי לבני, עם שישה מנדטים, קיבלה את תיק המשפטים ותפקיד שר נוסף למפלגתה.

כולם היו אמורים להיות מרוצים. שחקנים פוליטיים חדשים קיבלו תיקים בכירים, מפלגותיהם זכו בתיקים רבים, והממשלה הייתה מאוזנת. אילו הייתה הממשלה הזו מחזיקה מעמד, היא הייתה עדיין מכהנת עכשיו, עד סוף 2017.

אבל נגד כל הציפיות ונגד ההיגיון הפוליטי, הממשלה הזו סיימה את דרכה לאחר שנה וחצי בלבד. איך ומדוע זה קרה? התשובה: 'חוק ישראל היום'.

הילכו ארבעה יחדיו בלתי אם נועדו?

כדי להבין מה התרחש כאן, יש לחזור לתחילת דרכו של החוק בכנסת. הצעת החוק, שכזכור ביקשה לאסור את חלוקתו בחינם של העיתון ולגרום למעשה לסגירתו, הוגשה ב-19 במרץ 2014. היו חתומים עליה שבעה חברי כנסת, ארבעה מהם מתוך סיעות הקואליציה: איילת שקד מ'הבית היהודי', יואל רזבוזוב מ'יש עתיד', רוברט אילטוב מ'ישראל ביתנו' ואלעזר שטרן מ'התנועה'. איתם היו חתומים מהאופוזיציה איתן כבל, אילן גילאון ואריאל אטיאס.

החוק עבר בכנסת בקריאה טרומית ב-12 בנובמבר. הצביעו בעדו 43 ח"כים: 10 מ'יש עתיד' (למעלה ממחצית הסיעה בכנסת), 12 מ'ישראל ביתנו' (כמעט כל הסיעה בכנסת), ו-4 מתוך 6 חברי סיעת התנועה. נפתלי בנט ואיילת שקד לא נכחו בהצבעה, וכמעט כל חברי סיעתם הצביעו נגד החוק; הדבר מוכיח עד כמה תמיכתם בחוק נעשתה בניגוד לעמדת הבייס הפוליטי שלהם ולסיעתם.

בעקבות ההצבעה הבין נתניהו, בצדק רב, שכל מרכיבי הקואליציה שלו התגייסו נגדו, ושבתנאים שבהם הוא שבוי בידי סיעות הקואליציה לא ניתן לקיים ממשלה.

אבל השאלה החשובה יותר הייתה בידי מי בדיוק הוא היה שבוי. מי הגורם שהצליח ליצור אופוזיציה רחבה כזו בתוך הממשלה, כזו שפיצלה סיעות ופירקה את הקואליציה? מה הביא לכך שמפלגות שתהום פעורה ביניהן מבחינה אידאולוגית, שיתפו פעולה בנחישות בנושא שלא נמצא בלב סדר היום שלהן? מה גרם לכך ש'יש עתיד', מפלגה חדשה עם כוח שלטוני עצום, סיכנה הכל עבור החוק הזה? מה הביא את נפתלי בנט ואיילת שקד להמר על הישגם בבחירות, עבור נושא שהביא עליהם ביקורת קשה מהבייס שלהם?

מו"ל נגד ראש ממשלה

התשובה לחידה הזו ידועה מתיק 2000: נוני מוזס, מו"ל 'ידיעות אחרונות'. העובדה שרק נתניהו ומוזס נחקרים היא עדות לאכיפה בררנית, ועל כך כבר כתבתי. עכשיו אני שואל שאלה מרחיקת לכת עוד יותר: אם אותם נבחרי ציבור סיכנו את הישגיהם הפוליטיים ואת עמדות הכוח שלהם, צריך להניח שהם עשו זאת רק עבור תמורה משמעותית ביותר, תמורה שהם סברו שמו"ל 'ידיעות אחרונות' יכול לספק.

ייתכן שהיועץ האסטרטגי ליאור חורב חשף טפח מהסיפור הגדול יותר. במערכת הבחירות עבד חורב במטה מפלגת 'כולנו' של כחלון. בינואר האחרון, בריאיון לתוכניתו של אראל סג"ל בגלי צה"ל, סיפר חורב שבמטה התפלאו לנוכח העובדה שמ'המחנה הציוני' לא תוקפים את יאיר לפיד. על פי גרסתו של חורב (שלא הוכחשה), במהלך מערכת הבחירות של 2015 נערכו פגישות תיאום בין בכירים מהמחנ"צ לבכירים 'מיש עתיד', במעורבות בכירים מ'ידיעות אחרונות'. באותן פגישות הבהירו אנשי העיתון לשני הצדדים כי אם יתקפו זה את זה הם לא יקבלו סיקור בעיתון, כי "זה לא משרת את האינטרס".

החשיפה הזו לוקחת אותנו הרבה מעבר לסיפור חשד השוחד ב'חוק ישראל היום'. היא חושפת בפנינו את האופן השערורייתי שבו עיתון מעורב וקובע כללי משחק של מפלגות במערכת בחירות. יותר מכך: על-פי הדברים, ב'ידיעות אחרונות' הציבו למחנ"צ דרישה שעמדה בניגוד לאינטרס הפוליטי הכי מובהק שלה – ובמחנ"צ צייתו.

פרשת 2000 היא הסיפור הקטן

אם מביאים בחשבון שההקלטות בפרשת 2000 נערכו בסמוך לכך ואחרי ש'חוק ישראל היום' עבר בקריאה טרומית בכנסת, מצטיירת התמונה הבאה. מו"ל של עיתון הצליח לגרום לבכירים בממשלה להתאגד כאופוזיציה לראש הממשלה בעניין 'חוק ישראל היום', וגרם להתפרקות הממשלה. ראש הממשלה הבין שכוחו של המו"ל רב ואפקטיבי, ושאין לו דרך חוקית למנוע את השפעתו. הוא נאלץ להתמודד עם האיש שכופף את הקואליציה, ושאם ב'חוק ישראל היום' הוא הצליח, מדוע שלא יצליח גם בתחומים אחרים.

אני נמנה עם הסבורים שהמו"מ בין מוזס לנתניהו היה לגיטימי גם אם נעשה ברצינות. אבל מה שברור הוא שנתניהו היה במצב שבו הוא היה צריך להחליט כיצד להתמודד עם העובדה שמו"ל של עיתון מתערב בשיקול הדעת של חברי הקואליציה, ומצליח להטות אותם לטובת האינטרסים שלו. כידוע, חלק מההתמודדות של נתניהו הייתה חשיפת מוזס במהלך מערכת הבחירות כמי שפועל נגדו באופן שיטתי. בדיעבד המהלך הזה נראה משמעותי ביותר, משום שמאז הבחירות פוליטיקאים חוששים הרבה יותר להזדהות עם 'ידיעות אחרונות', והדבר תורם ליציבות הקואליציה.

אם הסיפור שהעליתי כאן נכון, 'חוק ישראל היום' הוא אירוע חמור שחקירתו נדרשת לא רק בשל חשד לשחיתות, אלא על-מנת לבדוק האם לא נחצו כאן קווים אדומים של השפעת כלי תקשורת ובעליהם על שורה של נבחרי ציבור, ועל חקיקת חוקים מגבילים שנועדו להיטיב עמם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. הבנתי. אז ראוי לחקור רק לא את נתניהו כי כשהוא מתערב בענייני תקשורת זה רק פוליטיקה. הפיכת המציאות המעותת לצד השני שלה, לא עושה אותה ישרה. עיתונאי הוגן היה מציע ששני הצדדים יחקרו, עבירה פלילית היא עבירה פלילית בין אם היא בשמאל ובין אם היא בימין אבל הכותב כנראה לא סבור כך

    1. 1. מה פלילי פה מה? לא מדובר על חלוקה של כספי ציבור. או מעטפה ששמים בכיס. מדובר על סיקור בעיתון. גם אם יש לזה ערך כספי מתי המשטרה התעסקה עם זה ולמה עכשיו?
      מדובר בדיל פוליטי בין שני פוליטיקאים ראשי זרועות שלטון וראשי ״מפלגות״ במסגרת החסינות המהותית שלהם כחבר כנסת וכעיתונאי.

      בית המשפט קורא לגועליציה הזאת ״מעשה מרכבה״

      2. לחלופין אם יש פה משהו פלילי לא ייתכן שייקבע פעם ראשונה תקדים על חשבון ראש ממשלה מכהן.
      לא יכול להיות שכולם חונים באדום לבן ורק רכב אחד חוטף דוח. זה נקרא אכיפה בררנית.

  2. 1) חוק שדורש למכור עיתון בסכום זעום של עשרות אגורות בודדות איננו חוק שנועד לסגירת העיתון.
    2) משא ומתן בין שני אויבים מרים כמו נתניהו ומוזס כאשר שניהם מתפקדים כמשחדים/משוחדים איננו לגיטימי.
    3) השחתת המידות בידיעות אחרונות ובטמקא היתה ידועה וזכתה לביקורת נוקבת (וגם ללעג ולבוז) לאורך השנים. נתניהו לא חשף דבר באשר לעוינות של ידיעות וטמקא כלפיו ודווקא על הרקע הזה תמוה עוד יותר המשא ומתן בינו ובין ומוזס.
    4) ישראל היום הוקם ופעל באופן בלעדי למען נתניהו. ידיעות אחרונות (עיתון פגום ועדיין מקצועי לאין שיעור מהביביתון) פעל למען האינטרסים הכלכליים של המו״ל מבלי להבחין בין ימין לשמאל.
    5) מוזס יכול היה רק לחלום על עוצמת המעורבות שהיתה לאדלסון בהחלטותיו של נתניהו (כלכליות ומדיניות). חשיפת מועדי השיחות בין נתניהו, אדלסון ורגב והצגת כותרות ישראל היום בהתאמה יבהירו את מידת המוערבות הזו.
    6) החטא הקדמון היה הקמת ישראל היום והפיכתו של נתניהו לשבוי בידיו של אדלסון.

    1. מדהים עד כמה אתה לא מודע לעובדה שמכריחים מישהו בחוק למכור את תוצרתו במחיר מפוקח למרות שהוא מעוניין לחלק אותו חינם אין כסף.. יוקר המחיה?! טובת הציבור?! הכל מושלך כלאחר יד כדי להפיל את נתניהו..

    2. עיתון יומי איננו ככל מוצר אחר.
      ישראל היום פגע פגיעה חמורה (באופן מכוון) בכל העיתונים האחרים בכך שהוריד את מחירי הפרסום.
      בעולם, עיתונים חינמיים דווקא מעלים את מחירי הפרסום וזה סוד כוחם והישרדותם.
      ישראל היום פעל בניגוד לכל הגיון כלכלי ומטרתו כאמור היתה לפגוע בעיתונים האחרים ובראשם ידיעות אחרונות.
      למהלך כזה של החלשת העיתונות הכתובה יש מחיר בהקשר הרחב יותר של הדמוקרטיה הישראלית.

    3. 1. חוק שבפועל הורס מודל כלכלי של חברה פרטית הוא ביזיון לכל כלכלה חופשית והוא סותר ערכי דמוקרטיה. אני רוצה מחר לייצר גלידות ולחלק בחינם, האם תעלה על דעתך חוק שיעצור אותי?
      2. ומשא ומתן בין ידידים ואוהבים גדולים כמו מוזס ולפיד או מוזס ואיתן כבל הוא לגיטימי בעינייך? כאשר כל אחד מהם שומר על האינטרס של השני תמורת הבטחות? אם המשא ומתן בין נתניהו למוזס פסול ,אז הקשר בין מוזס ללפיד הוא פלילי פי כמה.
      3. נתניהו חשף את השיטה. ואתה יודע מה? הוא לא חזף מאית ממה שהולך בין מוזס וטייקוני התקשורת ביחס ישיר לאינטרסים שלהם בפרללמנט.
      4. אם ישראל היום פעל למען נתניהו , ידיעות אחרונות פעל למען כל פוליטיקאי שייצג את האינטרסים שלו , בלי בושה. הם איתרגו את אולמרט עד יומו האחרון כמעט. שמעון פרס היה הבייבי שלהם עשרות שנים. פוליטיקאי שכבר מאסו בו, הם בעטו אותו והשמיצו אותו. תגיד לי אתה מה עדיף?
      5. על פי חשיפת ה"פרשה" מסתבר שלמוזס יש לובי בכנסת , כלומר הכוח שלו להשפיע גדול יותר. לאדלסון (על פי דברייך) יש רק את נתניהו , נתניהו לבד לא יכול להעביר חוקים בכנסת או כספים בוועדות. מוזס הפעיל לובי בשביל חוק ישראל היום, הרבה יותר יעיל מאדלסון, והרבה יותר מושחת.
      6. היחס בין תקשורת לפוליטקאים הוא החטא הקדמון, העיקרון על פיו העיתונאי אומר לפוליטיקאי שלו, אתה תביא לי רכילות והשמצות ואני בתמורה אשמור עלייך, זה הבעייה. ובה צריך לטפל

    4. לאיתמר –
      כמובן, תמיד כשאין באמת מה לומר שולפים את סיסמאות ה"פגיעה בדמוקרטיה/שלטון החוק/זכויות האדם/הכיבוש/שקר כלשהו".

    5. בהחלט, ידיעות אחרונות ידוע מאוד במקצועיותו, כמו גם ביושרתם הרבה של כותביו. קח למשל את נחום ברנע, שקיבל את פרס ישראל לתקשורת מאולמרט על יושרתו הרבה. בלי שום קשר כמובן לתמיכתו העיוורת ולנאמנותו הכלבית לאולמרט. ועל זה נאמר: הו, תמימות קדושה.

    6. איתמר – אתה כמובן צודק
      ואל תיתן לכל המסיתים (מסיתים מן השכל הישר כמובן) – להפעיל עליך לחץ חברתי

      תחשוב רק באיזה משטרים יש כלי תקשורת שכפוף לשלטון
      וגרוע מזה – כפוף ישירות לראש ממשלה
      וגרוע מזה – ראש הממשלה מסתיר את זה כדי שה"עיתון" יוכל לתת לו פרופגנדה חינם בזמן הבחירות
      ןגרוע מזה – כשגילו שהוא שולט בכלי תקשורת – מנסים להסית את האש כאילו הוא קורבן (כרגיל, אני לא אתפלא עם הוא חוגג את חג הקורבן עם המוסלמים – מתאים לו)

  3. השפעת כלי תקשורת ובעליהם על נבחרי ציבור לחקיקת חוקים שיטיבו עמם = לוביזם.
    זו פעילות חוקית. אין בה שום דבר פלילי.
    העברת חקיקה בכנסת לעולם לא תהיה דבר פלילי.
    כל חוק שעובר, עובר ברוב קולות ב-3 קריאות ע"י נבחרי הציבור.
    זה בכלל לא משנה מה המניעים שלהם.
    הם מייצגים את בוחריהם. אם הבוחרים לא מרוצים מזה? שלא יצביעו להם בפעם הבאה.
    חוק שעבר ברוב דמוקרטי ולא נפסל בביקורת של בג"צ, אף אחד לא רשאי לטעון שזה נושא לחקירה פלילית.

    1. לתשומת לבך כי כנראה לא שמת לב – אבל אין חוקה במדינת ישראל

      אבל לא נורא, אי אפשר להאשים אותך, כי גם בבג"ץ לא שמו לב לזה

  4. ההגנה על ביבי תופסת כיוון של ’מה אתם רוצים, כולם גנבים׳. טיעון עלוב מבחינה משפטית. לגבי הנאמר במאמר? אולי נכון, או אולי עוד תאורית קונספירציה בלי שום בסיס. יש הקלטות/מסמכים? יהיו כיתבי אישום. אין הקלטות, אז ’לא יהיה כלום כי לא היה כלום’. גם זה צריך לעבוד לשני הכיוונים.

    1. לא, ההגנה על ביבי פשוט טוענת שאם חוקרים קנוניה שלא יצאה לפועל (תיק 2000) אז מן הראוי שתיחקר גם קנוניה שכן יצאה לפועל – חוק ישראל היום. זה כל כך ברור וכל כך פשוט, שרק מי לא מעוניין להבין את זה לא יבין.

  5. צריך להפוך את הפונט של המשפט: "שאם ב'חוק ישראל היום' הוא הצליח, מדוע שלא יצליח גם בתחומים אחרים" למודגש

  6. מדריך קצר לשימור השנאה לנתניהו

    התקשורת מספרת שראש הממשלה בנימין נתניהו תמיד נכשל, תמיד מושחת, תמיד בלתי כשיר והרסני. כיוון שהמציאות מוכיחה את ההיפך, הנה מדריך קצר כיצד להישאר שונא-נתניהו נאמן, למרות המציאות:
    1. לעולם אל תתנו לו קרדיט על אף הישג ביטחוני, מדיני או כלכלי שלו . מאז מבצע צוק איתן בקיץ 2014, חמאס נמצא במצב תבוסה. נתניהו גרם להפסקת ירי הרקטות באופן כמעט מוחלט. החיים התקינים חזרו לדרום הארץ. לישראל יש כיום יחסים דיפלומטיים עם יותר מדינות מאי פעם, וקשריה עם מעצמות כמו יפן, סין והודו הולכים ומתהדקים. ישראל חוזרת לאפריקה ואפילו היחסים הלא-רשמיים שלה עם מדינות ערביות עולים ופורחים. בשנת 2016 צמחה הכלכלה הישראלית ב-4%, התמ"ג הגיע לשיא חדש, שיעורי האבטלה המשיכו לצלול, הצריכה הפרטית גדלה ב-6%, רמת החיים עלתה ב-5% והיקף ההשקעות הזרות זינק. אבל אם ברצונכם להיות שונאי-נתניהו נאמנים, אל נא תזכיר את ההישגים האלו ואם בסביבתכם מישהו מזכיר אותם – המעיטו בחשיבותם.
    2. לעולם אל תחושו הכרת תודה על כך שהישגי נתניהו הביטחוניים, המדיניים והכלכליים פירושם חיים טובים יותר עבור רוב הישראלים. לעולם אל תעלו בדעתכם את האפשרות שבכמה מובנים חשובים, נתניהו כראש ממשלה שיפר את חייכם או את חיי ילדיכם, למרות הלחצים הרבים והכבדים המופעלים עליו מבחוץ ומבפנים.
    3. תמיד שמרו על התקווה שהוא יופל. במהלך קמפיין הבחירות של 2015 פימפמה התקשורת "שערוריות" רבות לשימור התקווה של שונאי נתניהו כי הוא יפסיד: האם רעייתו העבירה רהיטים השייכים למדינה מהמעון הרשמי למעון הפרטי? האם בני הזוג הזמינו כמות גדולה מדי של גלידה? עכשיו מנסים לשכנע אותנו שהוא קיבל יותר מדי סיגרים כמתנות וקיים פגישות עם עורך עיתון כדי לדון בעסקה מפוקפקת שמעולם לא יצאה אל הפועל. כמובן שאם אתם עובדים בתקשורת, עליכם לעשות כמיטב יכולתכם כדי לייצר אווירה של הפללה ולהשיג ציטוטים מרשיעים על נתניהו מכל פוליטיקאי או פוליטיקאי לשעבר מתוסכל, אכול קנאה ונוטר טינה.
    4. לעולם אל תשאלו את עצמכם אם נפילתו של נתניהו תהיה טובה לישראל. אם מספרים לכם שאין גרוע ממנו – כדאי שתמחקו מתודעתכם את העובדה שאף מועמד פוטנציאלי אינו משתווה לנתניהו ברוחב אופקיו, בעומק הבנתו בכלכלה, במדיניות בינלאומית ובסוגיות ביטחון, ברמת היוזמה והאנרגיה ובשליטה בשפה האנגלית.
    5. לעולם אל תשאלו את עצמכם מה מעיד יחסכם אליו על יחסכם לישראלים. נתניהו זכה בבחירות בשנות ה-90 ומאז 2009 הוא זכה בהן שלוש פעמים ברציפות. הגוש שמימין למרכז, בראשו הוא עומד, זכה בכל שלוש מערכות הבחירות הללו בפער ברור. אם הוא אכן אויב הציבור בעיניכם, האם באמת הציבור הישראלי שממשיך לבחור בו עיוור לאינטרסים שלו? האם הציבור הזה בור ונבער מכדי להעריך את ביצועיו של המנהיג שהוא ממשיך לבחור?

    על פי:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/889/644.html

  7. הסכמתי עם כל מילה שלך עד ל:"
    אני נמנה עם הסבורים שהמו"מ בין מוזס לנתניהו היה לגיטימי גם אם נעשה ברצינות."

    אם המו"מ הזה ליגיטמי (כי זה משרת את אינטרס הימין) אז מדוע המו"מ שהוביל להצבעה אינו לגיטימי?

    הטיעון בנוגע לכך שיש תופעה של הון-שלטון-עיתון וזה הוביל להצבעה וגם למו"מ. וזאת אכן שחיתות ונגד האינטרס הציבורי.

    יצאת קטן וגם מושחת בידיוק כמו ידיעות. שזה משרת את האינטרס זה לגיטימי ושזה לא זה שחיתות.

  8. מצוין!מצוין!מצוין! תודה לך משה. כרגיל אתה מעלה את הדברים על הכתב באופן נהיר ורציונלי.
    ממפגלות של יש עתיד, התנועה וישראל ביתנו לא ציפיתי להתנהגות אחרת והעובדה שהם המשרתים של נוני.
    אך יש להצר על כך שהימין בכלל והציונות הדתית בפרט טרם הפנימו את העובדה שבנט ושקד עובדים חזק עם מפלגת התקשורת ומדליפים להם אינספור עניינים ע"מ ראשית , להפיל את נתניהו ושנית לזכות לליטוף ותקשורת אוהדת ע"מ לקדם את עצמם אישית בתפקידי מפתח הפנטזיה של בנט לראשות הממשלה והשקדיה שלו לשרת החוץ.
    באמת חבל שבציונות הדתית לא הפנימו שהם רוכבים עליהם ומנצלים אותם לקידומם האישי בלבד. השיטה של השניים היא כזאת: לדבר ימין חזק בעיקר בכלי התקשורת הימניים המעטים כדי להוכיח שהם ימין ודואגים לימין ולבצע שמאלה כגון מינויים של בנט במשרד החינוך. ובתקשורת הממסדית מסקרים אותם באופן כאילו ימין ובכך להחליש את נתניהו מימין. שימו לב כיצד כל משבר יזום שיוצר בנט מקבל נפח גדול בתקשורת ומוציא את בנט גדול מהסיפור. וכך מחזקים אותו בסקרים השונים. הימין נופל בפח וקונה את דיווחי התקשורת כאילו בנט ימין וביבי לא!
    מקווה שכל עוד השניים הללו בנט ושקד בראשות הבית היהודי , בבחירות הבאות ,הם לא יצליחו לקבל יותר מ – 5 מנדטים וישבו עם האח שלהם לפיד באופוזיציה

  9. לא ברורה לי הקביעה של הכותב שתשלום עבור העיתון יביא לסגירתו. הכותב סבור שעיתון כל כך חשוב ומשמעותי לא שווה אפילו 10 אגורות? על נייר טואלט משלמים יותר! לא ברורה לי הקביעה שקידום החוק נועד להחליש את נתניהו. הוא הרי מסר לועדת הבחירות תצהיר שאין קשר בינו לבין העיתון. האם לכותב באמת לא ברור מה כאן פלילי? בעל עסק (במקרה הזה עיתון) נפגש עם השר הממונה על הרגולציה (שר התקשורת -במקרה הזה ראש הממשלה) על מנת לקבל הקלות והטבות כספיות (שינוי כללי המשחק מול המתחרה).
    אם מנכל חברת בניה גדולה היה נפגש עם שר הבינוי בנוגע להקלת הרגולציה או עם שר הכלכלה בנוגע לעובדים זרים (כמו מקרה בניזרי) הוא היה מועמד לדין.

  10. זה לא נכון
    והנה הפניות השגויות
    (ידוע שכדי לשלוח אדם לאילת במקום לחרמון, לפעמים צריך לשנות רק פניה אחת)

    1. כתבת: "הצעת החוק, שכזכור ביקשה לאסור את חלוקתו בחינם של העיתון ולגרום למעשה לסגירתו" – מדוע?
    כל העיתונים אז נמכרו בכסף לצרכן, ודרישה דומה מעיתון חדש תגרום לסגירתו?
    האם מכירתו בשקל (אז עיתון עלה 4 שקלים) – לא היתה פתרון אפשרי?

    2. מדוע אכפת לראש ממשלה מעיתון שאז נאמר שלא קשור אליו?
    כיום אנחנו יודעים את התשובה: הוא קשור אליו מאוד, כמו אל שרה, כמו אל דוד שמרון.
    דבר שאם היה נודע לשופט האחראי על הבחירות ב- 2015 – היה סוגר את העיתון

  11. מצמרר לאיזה תהומות של שיפלות יורד הסמול. סחי ומאוס כולל מערכת משפט שאינה מערכת משפט כלל הגיב:

    השמאל זה שחיתות ותועבה המייצר תהום נשייה בה נאבד כולנו. ממש מאפיה אפלה. כל הכבוד לביבי שבכוחו היחידי עובד להצלת מדינתנו ועמנו מציפורני שטנים וכוחות הרוע. כמה רוע רוע רוע, אפשר לבלוע? נוני מוזס איש מחליא ומעורר פחד וסלידה. תודה על המאמר.

    1. גם לפה הגיעו המגיבים מטעם? ביבי הרס את הליכוד, הורס את הימין ויהרוס את המדינה

    2. כן, גם לפה הגיעו המגיבים מטעם. לפעמים קוראים להם אלעד, לפעמים איתמר ולפעמים דודי. העיקר שכולם כותבים פה אחד את מה שמכתיבים להם שולחיהם: לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם עושים את זה (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם אנשי "רק לא ביבי"). מכירים את השיטות האלה עוד מהימים הטובים של הק.ג.ב – להתחזות ל"ימין אמיתי" כדי להציג את נתניהו כאויב ישראל ואת המדיניות המחושבת שלו כאסון, ולדחוף את תומכיו לזרועות הצאצאים הרוחניים של הק.ג.ב.