משבר התקשורת הוא משבר המשילות

עשור של ממשלות ימין לא הצליח להבריא את התקשורת הישראלית. גם אחרי מחדל התאגיד, הפיתרון ברור: לממשלה יש עוד הרבה ממה להרפות בתקשורת

מלהגים בחסות הממשלה. דרוקר, אברמוביץ', ברנע | פלאש90

נאומו של ראש הממשלה בכנס התמיכה בו היה הסבב האחרון עד כה ברצף התנגחויות בין נתניהו לבין התקשורת. באירוע שכונה על ידי ניו-יורק " לוחמני בסגנון טראמפ", נתניהו השיב מלחמה שערה בתגובה לתִּזמור ומסגור הפרשיות השונות, שבהן נתניהו חשוד או לא חשוד.

הנה כמה מהטענות שהעלה נתניהו:

"אתם זוכרים שתקשורת הפייק ניוז פמפמה לנו במקהלה אדירה שאם לא ניסוג משטחי מולדת ישראל תהיה מבודדת חלשה ועזובה?… גם השמאל וגם התקשורת יודעים זאת, אז הם מתגייסים כעת למסע ציד אובססיבי וחסר תקדים נגדי ונגד משפחתי, במטרה לבצע הפיכה שלטונית… מתנהל מסע מאורגן ומתוזמר של הכפשה נגדי… יוצרים אינסוף פרשיות כדי שאולי משהו יתפוס… הם רוצים להפיל לא רק אותי, הם רוצים להפיל את הליכוד ואת המחנה הלאומי, הם יודעים שהם לא יכולים לנצח אותנו בקלפי אז הם מנסים להפיל אותנו בלי בחירות… משטרת המחשבות בתקשורת עובדת במשרה מלאה… התקשורת בשירות השמאל…"

יש אמת בדברי נתניהו, גם אם הנימה בה בחר אינה הולמת ראש ממשלה. יותר מדי חברים בכירים בבראנז'ה התקשורתית סיפקו דוגמאות מטרידות להטיה קיצונית ולרטוריקה זולה שאי אפשר לקבלה.

לדוגמה דן מרגלית, שפוטר מ'ישראל היום' וחזר לכתוב שוב ב'הארץ', צייץ כך: "ביבי ושופריו מתארים את התקשורת כמו שהאנטישמים מתארים את היהודים".

הכתב המדיני לשעבר של 'מעריב', רפי מן, פרופסור חבר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ציטט כרזה שבה הופיעו תשעה מנהיגי מדינות כארדואן, פוטין ואחמדינג'אד לצד נתניהו, והוסיף את הכיתוב: "מסדר אבירי הדמוקרטיה – עלינו לשלב הגמר". נתניהו, כידוע, מעולם לא נגע בעיתונאים, שלא לדבר על כליאתם. עצם ההשוואה מטילה צל על שיקול דעתו המקצועי של פרופ' מן.

דורון רוזנבלום מ'הארץ' העלה לעמוד הפייסבוק שלו סטטוס ובו תמונה ידועה מ-1930 של קהל נאצי גדול המצדיע במועל יד 'הייל היטלר'. בולט בתמונה אדם אחד שאינו מצדיע, ורוזנבלום השנון מעיר: "עוד הלילה הוא ישמע מביטן", כשהוא מתכוון כמובן לח"כ דוד ביטן מהליכוד, שארגן את כנס התמיכה בנתניהו.

וכאילו לא די בכך שמנסים לקשר בין נאציזם לנתניהו, מגיע נחום ברנע וכותב בטורו בידיעות אחרונות: "ביבי חזר למרפסת. כמו אז, באוקטובר 1995 בכיכר ציון בירושלים. אותם נפנופי ידיים (…)". ברנע, חתן פרס ישראל לעיתונות, התכוון להאשמה השקרית לפיה הזדהה נתניהו עם הפוטומונטאז' שנעשה לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לבוש במדי אס-אס, ואף עודד קריאות שכינוהו "בוגד". ברנע התעקש שכאז כן עתה, יש כאן "אותן האשמות גורפות, שקריות, כלפי אויבים דמיוניים, דמוניים; אותה דמגוגיה, אותה הסתה; אותם מחוות גוף וחיוכים מאולצים; אותו סרקזם; אותן מניפולציות".

אנו יכולים להעיד על כך שבכל ההפגנות שהתקיימו באותה תקופה, נתניהו הזדרז לצאת בפומבי ובאופן שאינו משתמע לשני פנים נגד כל מי שקרא לרבין בוגד. אבל מבחינת ברנע, נתניהו רצח את רבין.

השימוש התכוף מדי בעולם המושגים הנאצי כשמדובר בנתניהו מטריד ביותר על רקע הנורמות בארה"ב: רק ביום חמישי שעבר פיטרה CNN את הפרשן ג'פרי לורד, לאחר שצייץ בחשבון הטוויטר שלו 'זיג הייל'. לורד לא הזדהה חלילה עם הנאצים, אלא בסך הכל השיב באופן היתולי במסגרת דיון שהתקיים בטוויטר. אבל ל-CNN זה הספיק כדי לפטר אותו.

הפיתרון בידי הממשלה

למרות התנהגותה הסוררת של התקשורת, השאלה האמיתית איננה עד כמה גרועה התקשורת שלנו, אלא האם יש משהו שהממשלה, ונתניהו עצמו, יכולים לעשות כדי להגן על הציבור מפני התקשורת.

רק לאחרונה ויתרה הממשלה על השליטה בשידור הציבורי: תאגיד 'כאן' הוקם לבסוף כשהוא נשלט על-ידי חבר מנהלים אליטיסטי ולא על-ידי משלמי המסים ונציגיהם. מחדל זה מנציח את אחיזתו של צוות דעתני וחובבני בשידור הציבורי. לו היתה הממשלה ממלאת כהלכה את תפקידה, סוגרת את גלי צה"ל ומגבילה את קול ישראל, התקשורת הישראלית הייתה משופרת בהרבה.

לא זו בלבד שהמדינה מסבסדת את שידורי הרדיו הציבורי בישראל, הוא גם נהנה מהכנסות מפרסומות. זה פוגע בצרכן פעמיים: אנו סובלים מרצועות פרסומת ארוכות באופן בלתי סביר מעל גלי האתר, וחשוב לא פחות – השידור הציבורי שולט בשוק הפרסום. הוא קובע את תעריפי השידור, ותחנות הרדיו הפרטיות אינן יכולות לדרוש מחיר תחרותי, שהרי אינן נהנות מסובסידיות מקופת המדינה. התוצאה היא שאין בישראל שוק רדיו פתוח.

בטלוויזיה המצב לא הרבה יותר טוב: למה ב-2017 עדיין מגבילים אותנו לשלושה ערוצים בלבד – 2, 10 ו-11? שלושת ערוצי הטלוויזיה הללו מתאמים ביניהם ידיעות סנסציוניות, ופעמים רבות מדי לא מבוססות, ולא רק על פרשיות נתניהו. הם יכולים לעשות זאת משום שאין שום תחרות רצינית היכולה לחשוף את ערוותם.

נותר רק לתהות מדוע התקשורת האלקטרונית בישראל עודנה נשלטת בידי גופים רגולטוריים המעדיפים את האינטרסים של הערוצים על פני אלה של הציבור. במשך שנים הם עשו הכל כדי למנוע תחרות אמיתית בתקשורת הישראלית, והממשלות שמינו את הרגולטורים האלה ישבו מן הצד. איך קורה שערוץ 20, שנאלץ להיאבק כדי לשדר חדשות, נקנס על "תוכנית בלתי מאוזנת", בזמן שערוצים 2 ו-10 זוכים לסבסוד ממשלתי בהיקף מאות מיליוני שקלים למרות ההפרות היומיומיות שלהם את התקנות המחייבות איזון בשידור?

עשור של ממשלות ימין הן די והותר זמן לספק לציבור הבוחרים שוק תקשורת חופשי. צעד כזה היה מעשיר את הציבור בפרספקטיבות חדשות רבות על החדשות, ואולי אף במקורות יודעי דבר ובפרשנים טובים ומעודכנים יותר. תחרות בריאה צפויה להגביר את האמון הרופף ממילא של הישראלים בתקשורת. עד שזה יקרה, מקהלת המדיה המשעממת כיום היא תוצאה ישירה של משבר המשילות.

המחברים הם חברי 'האגודה לזכות הציבור לדעת'

המאמר הופיע במקור ב'גרוזלם פוסט'. תרגם: שאול לילוב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. לא מצאתי אף מילה אחת במאמר שהוא חדש שלא היה ידוע לכולם (כולל לתקשורת הסמולנית).

    בעית המשילות בממשלה הימנית הנבחרת היא הנכות הנגרמת מישיבת כמה קוויזלינגים בה (כמו משה כחלון ואחרים).

    הדרך היחידה לשבור את המעגל הזה הוא בידי ראש הממשלה שצריך ברגע מתאים על נושא עקרוני ויאיים לשבור את הכלים ולפטר את השרים שלא יקבלו את הנהגתו ובכך לגרום לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות תוך שיעמיד תנאי ואיום לבוחרים להצביע כאיש אחד לליכוד ולהעצים את כוחו בממשלה הבאה שאם לא כן השלטון יפול לידי הסמול ותומכי הפלשתינים שיביאו חורבן שהסכם אוסלו יתגמד לעומת האסונות שימיטו על העם והמדינה.

    יצויין כי אין היתכנות של הסכם שלום עם הפלשתינים בעתיד הנראה למאה השנים הבאות.
    אין זה אומר שלא תתכן התקדמות עם קשרים עם העולם הערבי לתאום ושיתוף באינטרסים ומטרות משותפים ואילו עם הפלשתינים הסדר של אוטונומיה בשיתוף עם ישראל וזאת אם תקום אצלם הנהגה חדשה שתבין שחיים בדו קיום כזה והפסקת האיבה רק תביא להם תועלת וחיים משופרים.

    קשה לי להאמין שאצל הערבים יש לכך סיכוי גדול ובכל זאת זו הדרך היחידה להסדר שיימשך מאה שנה עד שדור האיסלאם ושנאת יהודים ישלים עם קיומה של מדינת ישראל ויחיה ככל העמים התרבותיים.

    הבחירות הבאות יהיו או טני עם ליכוד חזק ושולט ללא כחלונים וסחטנים אחרים או הם.
    ובין הסחטנים יש לכלול גם את מצביעי שס והבית היהודי שהם קהל הבוחרים הימני שנציגיהם התנהגו בממשלה ככנופיות פשע מאורגן לפרוטקשין.

  2. בעוד אתם רק מדברים, דבר עדיין לא נעשה במחינת שחרור התקשורת מהמדינה!!

  3. מרגיז מאד שעדיין נתניהו אינו יכול לתקשורת ומרגיז עוד שכחלון ובנט נתנו יד לתאגיד משיקולים אישיים
    מקווה שנתניהו איכשהו יצליח ךשנות את המפה התקשורתית .
    אבל הכי חשוב שהציבור יתבונן ולא יקנה את שטיפות המוח שמנסים לבצע.

  4. ביבי מראה שהוא לא מעוניין בתקשורת מגוונת. לכן הוא חסם חוק לשידור לפי רשיונות. מה טוב לו מתקשורת שמאלנית שנותנת לו כל הזמן הזדמנות להתנפל עליה על הטייה (זה בצדק כמובן) ולגרוף מנדטים, כי האנשים שלא אוהבים דמגוגיה שמאלנית באופן ברור יתייצבו לצידו.
    לעומת זאת, תקשורת ימנית ביקורתית תביא לביבי רק צרות, כשתבקר אותו על כניעתו המתמדת ל"שלטון החוק", ל"מומחי ביטחון", ל"אוהבי ישראל" מסוגו של אובמקה, על התנצלות למנוול הטורקי על זה שפגענו בטרוריסטים ששלח לנו.

  5. שאתה רואה את שלושת אלו שבתמונה, אלו לא ממש עיתונאים, ולא פרשנים, ולא מומחים, אלו סתם אנשים חצופים, שחושבים שהם מורמים מעם, מביני דבר ועניין והם בסהכ לא יותר מתועמלנים פוליטיים מהזן הנחות ביותר שאוחזים במיקרופון בחוזקה ומפיצים את משנתם הפוליטית הנלעגת בכל דקה, שעה, ויום. כאילו שזה יתפוס.

  6. לא הכל רע. יש את האתר החשוב הזה. גם ערוץ 20 טוב ובמיוחד התכנית "היום הזה". ישראל היום התחילו להשתפר. כדאי גם להציץ באתר BREITBART מאמריקה שעמוס בחומר מעניין.

  7. בניגוד למה שחושבים, העניין פשוט יותר וקוראים לו קביעות והוראות התקש"יר.
    רוב המשנים לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה ורוב אנשי היעוץ המשפטי הם אנשי שמאל. קשה עד בלתי אפשרי לפטר או להזיז אותם. למשל, כל שינוי קטן בתפקידה של דורית זילבר זוכה לאינספור תגובות ולוקח מאמצים מרובים. בדומה לכך גם מרבית השופטים בבית המשפט העליון שמונו בתקופת שלטון השמאל או בשיטת חבר מביא חבר.
    מאחר והמישפטיזציה שולטת במשרדי הממשלה, אין לימין משילות של ממש וזה גולש גם למפקחים על אמצעי התקשורת.

    1. "למה ב-2017 עדיין מגבילים אותנו לשלושה ערוצים בלבד – 2, 10 ו-11?"
      אין הגבלה!! בזמנו ערוצים 2 ו 10 קיבלו זיכיון בעיקבות הליך של מכרז. היום השיטה היא של רישיונות, וכל גורם יכול להציע ערוץ ולקבל רישיון. הבעיה היא שמיגבלות רגולטוריות מונעות כניסה של שחקנים חדשים לשוק, בראש וראשונה המיגבלה שאוסרת על בעלות צולבת של אמצעי תקשורת שונים, בעיקר עיתון וטלוויזיה.
      "ערוצים 2 ו-10 זוכים לסבסוד ממשלתי בהיקף מאות מיליוני שקלים"
      לא נכון!! אלו ערוצים מסחריים שבשנים האחרונות מומנו על ידי הבעלים בהפסדים, ושילמו למדינה במשך הרבה שנים תמלוגים וקנסות מטעם הרגולטור.
      אכן יש בעיות חמורות בתקשורת בישראל, והממשלה צריכה להתמודד עם זה כי מדובר בבעיה לאומית. הפעולה המשמעותית האחרונה של הקמת התאגיד הייתה טעות חמורה ו"כאן" מסתמן כנזק הגדול ביותר. כותבי המאמר הנוכחי מעוררים אהדה כי תמיד קל להצביע על העיוותים הבלתי ניסבלים של התקשורת, אך הבנתם בתחום אינה מספקת להצעות נכונות.