הפחד הנוח יותר

מכל פיגועי הדריסה בעולם, לפרשן הסי-אן-אן היה ברור שהמפגעים מברצלונה הושפעו דווקא מהחריג שאינו בן דתם, הרוצח משרלוטסוויל. צור ארליך מבין ללבו

זירת פיגוע הדריסה בשכונת ארמון הנציב בירושלים, ינואר 2017. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ווּלְף בְּלִיצֶר הוּא פַּרְשָׁן קָלִיבֶּר-עָל
חַד עַיִן (עַיִן שְׂמֹאל): הוּא לִיבֶּרָל
(דַּוְקָא מִקְרֶה מָתוּן) הַמְּסַנֵּן
אֶת הָעוֹלָם בְּרֶשֶׁת סִי-אֵן-אֵן.
גַּם בְּמוֹצְאֵי פִּגּוּעַ בַּרְצֶלוֹנָה
סָלַל דַּרְכּוֹ בָּאֶתֶר הַסָּלוֹנָה,
עָלָה בְּמוֹעֲדוֹ עַל הַמָּסָךְ
וְסָח (כִּי מָה פַּרְשָׁן עוֹשֶׂה? הוּא סָח) –

כְּלוֹמַר, לִפְנֵי שֶׁסָּח, וַדַּאי הִרְהֵר
(מָאוֹר כָּמוֹהוּ מְהַרְהֵר מַהֵר)
וְאֶת שְׁרִירֵי מוֹחוֹ בְּמֹר עִסָּה:
הֲיֵשׁ תַּקְדִּים לְפִגּוּעֵי דְּרִיסָה?
בְּמַחְסְנֵי הַזִּכָּרוֹן פִּשְׁפֵּשׁ
(הוּא, שֶׁעָלָה לְמַעְלָה, לֹא טִפֵּשׁ),
וְתַקְדִּימֵי דָּמִים מִיָּם עַד קֶדֶם
עָלוּ עַל דַּעְתּוֹ הַמְמֻקֶּדֶת.

כִּי פִּגּוּעֵי דְּרִיסָה נוֹגְדֵי שְׂרִידָה יֵשׁ
מִכָּל הַסַּהַר, מֵחָמָאס עַד דָּאעֶשׁ,
וְכָל כַּתָּב, פַּרְשָׁן וּמַסָּאִית
סִפֵּר כְּבָר לֹא אַחַת עַל מַשָּׁאִית
אוֹ טְרַקְטוֹר אוֹ כָּל יֶתֶר כְּלִי מֶרְכָּב
שֶׁכַּוָּנַת גִּ'יהָאד קָבְעָה לוֹ קַו,
קַו שֶׁעַל אַף שֶׁהוּא מַמָּשׁ עִקְבִי
שׁוֹנֶה הוּא מִן הַמְסֻמָּן בַּכְּבִישׁ.

גַּם בְּלִיצֶר. אַךְ פִּתְאוֹם אָזַל הַסְטוֹק שְׁלוֹ.
הָיָה פִּגּוּעַ שֶׁכָּזֶה בִּסְטוֹקְהוֹלְם,
אַךְ הוּא לָרְשִׁימוֹת אֵינוֹ מַכְנִיס
צָרוֹת שֶׁל נוֹרְדִּים. וְהָיָה בְּנִיס,
בִּדְרוֹם צָרְפַת, אַךְ בְּלִיצֶר לֹא יוֹדֵעַ
אֵיךְ לֶאֶכֹל כָּזֹאתִי מִין צְפַרְדֵּעַ.
הָיָה בְּגֶשֶׁר לוֹנְדוֹן, עוֹד נָתוּן,
אַךְ לוֹנְדוֹן בְּאַנְגְלִית זֶה לֹא-נָדוּן.

הָיָה גַּם פֹּה, בְּצֹמֶת גּוּשׁ עֶצְיוֹן,
אֲבָל זֶה מִתְחָרֵז לוֹ עִם נַצְיוֹן;
וְגַם בִּירוּשָׁלַיִם זֶה אֵרַע לִי,
וּבְּלִיצֶר יְהוּדִי… אַךְ לִיבֶּרָלִי.
מָה כֵּן זוֹכֵר הַמּוֹחַ הֶעָצֵל?
מָה שֶׁקּוֹרֶה אֶצְלוֹ שָׁם בֶּחָצֵר.
רַק זֹאת זָכַר הַמּוֹחַ הֶהָבִיל:
"זֶהוּ חִקּוּי", אָמַר, "שֶׁל שַׁרְלוֹטְסְוִיל"!

וְזֶה בְּסֵדֶר. אֵין לְהִתְאוֹנֵן.
הַנֶּפֶשׁ זַכָּאִית לִמְסַנֵּן.
הֵן נִסְתַמֵּא אִם נִתְבּוֹנֵן בַּשֶּׁמֶשׁ,
בְּעֹצֶם הַגִּ'יהָאד הָאַנְטִישֶׁמִי;
בָּרִיא יוֹתֵר לִסְלֹחַ וְלִזְנֹחַ,
וְרַק אֶת הַזָּנִיחַ (כִּי זֶה נוֹחַ)
לִזְכֹּר וּלְהַכִּיר: חֶלְאוֹת הַמִּין
הָאֱנוֹשִׁי הַנֶּחְשָׁבוֹת יָמִין.

בָּרִיא לְהִסְתַּכֵּל רַק בַּשּׁוּלַיִם
שֶׁכֵּיף לִקְשֹׁר לִטְרָאמְפּ. הַשְּׁאֵלָה אִם
הָעִוָּרוֹן הַזֶּה בְּהִתְנַדְּבוּת
אֵינוֹ מַצְבִּיעַ עַל מִקְרֶה אָבוּד;
אִם רוֹב אַחֵינוּ בְּעַרְבוֹת נְיוּ-יוֹרְק
חוֹשְׁבִים כְּבָר שֶׁטֵּרוֹר אִסְלָאמִי יוֹק;
אִם הַ-progressive דֶּגֶם מְמֻצָּע
לֹא מִתְבּוֹסֵס בַּ-past לְאֵין מוֹצָא.

_____________

ראו עוד כאן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. אמנם לא נחתום, אך אעיד על העיסה:
    מהרשימה הנ"ל על פיגועי דריסה
    ניתן להכריז כבר בקולי-קולות:
    בשפת הקודש, צור משתעשע כבשלו…