עלילות שרלוטסוויל: ממה באמת מפחד השמאל האמריקני?

התקשורת מנסה לצייר את אירועי שרלוטסוויל כהתפרעות ימין קיצוני. בפועל מדובר בחוליה בשרשרת הרסנית של שכתוב ההיסטוריה

היסטוריה בהיעלמות. פסלו של גנרל לי בשרלוטסוויל | ויקיפדיה

בוקר אחד יצעדו ילד ואביו בפארק בשרלוטסוויל, שבו ניצב פסלו הרם של הגנרל רוברט לי, מפקד צבאות הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית, וכך תישמע השיחה ביניהם:

"אבא, מי האיש הזה?", ישאל הילד בתמימות. והאב ישיב:

"זהו אדם שהוביל מיליון איש לקרב, רבע מהם חזרו בארונות".

"על מה הם נלחמו?" ישאל הילד.

"על זכותם לשלול את החירות של אנשים אחרים", ישיב האב.

"ואיך קוראים לאיש כזה, אבא, שמוכן להילחם ולהקריב חיים של אחרים כדי לשלול חירות?"

"לאיש כזה, בני, קוראים שמאלן".

השיחה הדמיונית הזו היא הפחד הגדול של השמאל, והיא מה שהניע את אירועי שרלוטסוויל.

אירועים אלה הסעירו את העולם בשבועות האחרונים, ובצדק רב. מותה של מפגינה כתוצאה מפיגוע שביצע מפגין מהצד הנגדי איננו מאורע שראוי להתעלם ממנו, בוודאי כשהוא קורה בדמוקרטיה הגדולה בעולם, מעוז חופש הביטוי. גם ברירת המילים המוצלחת למחצה של הנשיא טראמפ הוסיפה שמן למדורה.

אלא שעכשיו, כשהאבק מתחיל לשקוע, מתעוררת בעיה: כל אירוע מהסוג הזה הוא סימפטום לאירועי עומק, תנודות סיסמיות בזירה הציבורית. כשמתרחש אירוע כמו מותה של מפגינה, אנחנו שמים לב לכך. באותו יום שבו נרצחה הת'ר היירס בפיגוע הדריסה בשרלוטסוויל, נרצחו כמעט 40 אמריקנים אחרים. הסיבה לכך שהרצח של היירס מדובר כל כך, ושל כל המאות האחרים שנרצחו באותו יום אינו מדובר, מובנת מאליה: הרצח של היירס הוא סמלי. כולנו מדברים עליו כי הוא משפיע על כולנו. אבל השאלה שלא נותנת מנוח היא מה הרצח הזה מסמל. ובתשובה לשאלה הזו אנחנו נתקלים במניפולציה מטרידה מצד השמאל ואמצעי התקשורת שבשליטתו.

המסגור של אירועי שרלוטסוויל הוא עלייתם של השוליים הימניים בארה"ב, והתראה מפני הסכנה שבניאו-נאצים שמשורותיהם הגיח הרוצח. זו מניפולציה שפלה. הניאו-נאצים שהתפרעו בשרלוטסוויל הם חלק מתופעה מכוערת, אבל היא נשלטת על אש קטנה כבר מספר עשורים ואף נמצאת במגמת דעיכה. הניאו-נאצים בארה"ב לא באמת מרימים ראש. אחרי שהסוגיה הזו יושבה, יש צורך לנסות להבין מה באמת קרה בשרלוטסוויל: מה הם הרעשים הסיסמיים שהולידו את ההפגנות והפגנות הנגד, ואת הרצח.

הסרת שלטי הגיבורים

אירועי שרלוטסוויל הם למעשה חלק מאירוע מתמשך בארה"ב מזה שנתיים. ב-17 ביוני 2015 צעד דילן רוף, עליונאי לבן בן 21, לתוך כנסיית עמנואל האפריקנית-מתודיסטית בעיירה צ'רלסטון שבדרום קרוליינה, והחל לירות. תשעה אנשים נהרגו בטבח, אחד מהם חבר בבית הנבחרים של דרום קרוליינה. רוף הואשם ברצח ובפשעי שנאה, ובינואר האחרון נדון למוות.

לאחר הטבח התברר שגזענותו של רוף קיבלה השראה מערכי הקונפדרציה – אותו חלק של ארה"ב שביקש לשמור על העבדות, ולפרוש מהאיחוד לשם כך. פורסמו תמונות של רוף עם דגלי הקונפדרציה שצולמו לפני הטבח, ויומן שכתב מכלאו חיזק את הקשר בינו ובין הדרום וסמליו. בתגובה החליט בית הנבחרים של דרום קרוליינה להסיר את דגל הקונפדרציה בכל מקום שבו הוא הוצב.

החלטת דרום קרוליינה עוררה תגובת שרשרת, ומדינות רבות אחרות החליטו למחוק את זכר הקונפדרציה מהמרחב הציבורי שלהן. התופעה נפוצה כיום ברוב מדינות מזרח ארה"ב, ובמסגרתה נמחים לא רק סמלים שקיים קשר מובהק בינם ובין תמיכה בעבדות, אלא גם דמויות מפתח בארצות הברית שלפני מלחמת האזרחים: אוניברסיטת ייל, לדוגמה, החליטה לאחרונה למחוק את שמו של ג'ון קלהון מבניין שנקרא על שמו.

כדאי להתעכב מעט על קלהון כדי להמחיש את הדחף לשכתוב היסטורי השוטף כעת את ארה"ב: קלהון החזיק במספר תפקידים בממשלות ארה"ב במחצית הראשונה של המאה ה-19. החשוב שבהם: שר המלחמה בממשל ג'יימס מונרו. תקופת נשיאותו של מונרו הייתה אחת התקופות השלוות בהיסטוריה של ארה"ב, ולקלהון היה חלק בכך. המחלוקת שהסעירה את ארה"ב באותם ימים עסקה בנושא האינדיאנים, ובמחלוקת הזו היה קלהון הסמן השמאלי הקיצוני: לשיטתו השטחים שהיו בשליטת האינדיאנים היו מדינות עצמאיות, וריבונות מדינות ארה"ב לא חלה עליהן.

אבל קלהון היה תומך בעבדות ובעל עבדים בעצמו. הוא נפטר עשור לפני מלחמת האזרחים, ולכן לא נטל חלק בדיון על העבדות כשזה הגיע לשיאו. מכל מקום, באוניברסיטת ייל סבורים כנראה שגישתו לעבדות חשובה יותר מכל תרומותיו האחרות להיסטוריה האמריקנית.

כניעה ממסדית לעבריינות

ויקיפדיה האנגלית הקדישה ערך מיוחד לפרויקט הסרת הסמלים, ועיון בו מגלה דינמיקה מעניינת: ארגוני שמאל קיצוני משחיתים פסל, ואז השלטון המקומי מחליט להסיר אותו, במקום לשקם אותו.

וזה מה שקרה בשרלוטסוויל: באחד הפארקים בעיר נישא פסל בדמותו של הגנרל רוברט לי, מי שהיה מפקד צבאות הדרום במלחמת האזרחים בארה"ב. בעקבות הרצח בצ'רלסטון החליטה העירייה על הסרתו. ארגון הפועל להנצחת מלחמת האזרחים עתר לבית המשפט בדרישה להותיר את הפסל על כנו, ובית המשפט הוציא צו זמני המונע את הסרת הפסל עד להכרעה משפטית סופית. בתגובה הושחת הפסל על ידי ונדליסטים.

זהו האירוע שהוליד את צעדת הימין הקיצוני והאירועים שבעקבותיו.

מי מעוניין בשכתוב ההיסטוריה?

הימין והשמאל בארה"ב מנהלים אפוא מאבק סביב פרויקט רחב ממדים ובלתי הפיך המיושם על ידי השמאל, לשכתוב ההיסטוריה וחלקים רחבים ממנה. זה ההקשר שבו התרחשו אירועי שרלוטסוויל, ובהקשר זה יש לבחון אותם.

רוב מוחלט של הסמלים המוסרים כעת הוצבו במקומם עשורים רבים לאחר מלחמת האזרחים, בתקופות שבהן התנערותה המוחלטת של ארה"ב מעבדות הייתה נטועה עמוק בקונצנזוס. מדוע בחרה ארה"ב להנציח את גבורתם של מנהיגים שנלחמו למען העבדות? יגיל הנקין הקדיש לכך מאמר נפרד, שיפורסם כאן בקרוב. אלא שכעת אבקש להתמקד במוטיבציות להסרת השלטים.

מבט פוליטי שטחי על ארה"ב של ימינו יוצר מתאם בין גזענות לימין, וממקם את שני הרכיבים הללו בעיקר בדרום מזרח המדינה. הדימוי של רד-נק חבוש כובע בוקרים המתרפק על הימים שבהם ניתן היה לנהל חוות ענק באמצעות עבדים, מתווך היטב על ידי השמאל. יש איתו רק בעיה אחת: הוא שקרי.

העבדות הייתה נטועה עמוק בשמאל האמריקני. המלחמה בעבדות הייתה הדגל שהניף הימין. אברהם לינקולן, הנשיא שלו מיוחס הניצחון על העבדות, היה הנשיא הרפובליקני הראשון. המפלגה הרפובליקנית עצמה הוקמה כדי להילחם בעבדות. ובימים שקדמו למלחמה, השתמש השמאל בערכים שמאליים מובהקים כדי להגן על העבדות.

ראו לדוגמה את הפסקה הבאה:

"התיקון החמישי לחוקה מבטיח ששום אדם לא ינושל מחייו, חירותו ורכושו ללא הליך משפטי הוגן. חוק השולל מאזרח את חירותו או רכושו … מבלי עבירה, לא ניתן להצדיקו כהליך הוגן".

המשפטים הללו היו יכולים להשתלב בפסיקה של אהרן ברק,  אבל הם לקוחים מפסק הדין "דרד סקוט", הזכור בהיסטוריה האמריקנית כמחולל מלחמת האזרחים. האדם שעליו מדבר רוג'ר טייני, נשיא בית המשפט העליון האמריקני שכתב את פסק הדין, הוא רק האדם הלבן. גם האדם השחור מופיע בפסקה הזו: הוא ה"רכוש".

באותו פסק דין מופיעה גם הפסקה המצמיתה הבאה:

"הגזע הכושי ("negro") ידוע מזה יותר ממאה שנה כיצור ממסדר נחות, אשר באופן כללי אינו מתאים לחבור עם הגזע הלבן בקשרים חברתיים ופוליטיים. כה נחות הוא הגזע הכושי, שאין לו כל זכויות שהאדם הלבן מחויב לכבד. באופן חוקי ומוצדק מונחתים הכושים למעמד עבדים, לטובתם שלהם".

העבדות היא פרק שחור בהיסטוריה האמריקנית, אבל לא פחות מכך – היא פרק שחור בהיסטוריה של השמאל האמריקני. המרחק ההיסטורי הביא לטשטוש הקשר בין העבדות לבין השמאל. אווילים בימין הקיצוני, כמו דילן רוף, הביאו לשיוך שגוי של הימין עם העבדות, והשמאל רוכב על האשליה הזו. מבחינתו, זו בדיוק העת להנחית את הגרזן ולמחוק כל זכר היסטורי לאותם אנשים שזכרם מותיר בחיים את הקשר בין השמאל לבין העבדות.

אז ממה מפחד השמאל? מילד קטן, שיצעד בוקר אחד עם אביו בפארק ליד פסלו של גנרל לי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

22 תגובות למאמר

  1. 400 רציחות ביום?! בקישור, עמ' 87', רשום 15,872 רציחות לשנה- 41 ליום.

    לגבי המאמר בכלל- מלחמת האזרחים לא היתה על עבדות, אלא על כוח ה- STATES מול הממשל הפדרלי, ובפרט על זכותן לפרוש מהאיחוד.
    בצבא הצפון לחמו גזענים שממש לא רצו להילחם למען השחורים,
    ובצבא הדרום רוב הלוחמים היו ממעמד בינוני ומטה ולא יכלו להרשות לעצמם עבדים.
    ממילא, הפסלים של מצביאי הדרום מראים על געגוע לעצמאות ה- states, בלי הכתבות חיצוניות, והפגנות השמאל הן ניסיון להכתיב את המוסר של וושינגטון והחוף המזרחי. אני לא רואה בכך ימין ושמאל דווקא. המפלגה הרפובליקנית היתה נגד העבדות, אבל המפלגה הדמוקרטית לא תמכה בעבדות פה אחד- היא התפצלה בין דרום לצפון בדיוק בסוגיה הזו.

    1. נתנייתי, אהבתי את הניתוח שלך – משכיל ומחוץ לקופסה.
      אודה אם תסביר גם מה היו, לדעתך, המניעים מאחורי רצונם של ה"סטייטס" לפרוש מהאיחוד.

  2. המאמר הזה מאיר מחדש את אחת מהטקטיקות העתיקות ביותר בתפיסה האוטוריטרית, ובייחוד בזו השמאלית – האשם את יריביך בפשעים שאתה ביצעת, חזור על זה מספיק פעמים עד שהמסר יועבר, ואז עשה בו שימוש פוליטי ציני כדי להשתלט על צמתי הכוח. זה בדיוק כמו שהצליחו לשכנע אותנו, מזמן אגב, שהנאצים בעצם היו ימניים ולא שמאלנים ("סוציאל דמוקרטיים"!). ועכשיו שוב, ואני לא מאמין שמדברים שוב על נאצים, ועוד בארה"ב. ויוצרים איזה מן תבשיל ביאושים שקרי שמחבר בין ניאו נאצים, אנשי KKK (שתי תנועות שמאל, כאשר ה-KKK הוקמה על ידי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב) לבין רפובליקנים ושמרנים מן הימין. זה הזוי לגמרי, ומטריד ומשוגע. ובפראפראזה על מה שגבלס אמר לא פעם – ככל שהשקר גדול ונוראי ובלתי נתפס יותר, כך הוא יינעץ עמוק יותר וכמות רבה יותר של אנשים ישתכנעו בו.
    שכתוב של ההסטוריה פר-אקסלנס. "הליברלים" רוצים לשעבד אותנו תוך כדי שהם מטיפים לשחרור, בעוד השמרנים (הפעם בלי מרכאות) מנסים לשכנע את יריביהם, ואת עצמם, שאין להם אחות.
    ניחוח מלחמה באוויר, ובינתיים האויבים האמיתיים של המערב מחכים ממש מחוץ לשער לשעת כושר שתגיע, כדי לגמור אותנו. מפחיד.

    1. הטיעון שהנאצים היו בעצם שמאלנים הוא כנראה שיא הפנטזיה הימנית העכשווית, שמתקשה להתמודד עם העובדה שאם אתה לוקח את הימין ימינה מדי, אתה גולש מליברליות וממלכתיות למחוזות אפלים של פאשיזם והלאה. זה מסביר כנראה למה הנאצים רצחו קומוניסטים, כי הרי ידוע שהקומוניסטים היו בעצם ימנים. זה גם מסביר למה הניאו נאצים וה-KKK כיום בארה"ב תומכים בטראמפ, שהוא כידוע שמאלן גדול. הרדידות במאמר ובתגובה מביכים: גם הדמוקרטים וגם הרפובליקאים הן מפלגות שבהן תמצא מכל טוב הארץ, מצב הנובע מהשיטה הדו מפלגתית. ימין ושמאל בארה"ב זה לא זיהוי חד ערכי: אתה יכול לתמוך בזכות לנשיאת נשק (ימין) וגם בהיתר להפלות (שמאל) – ובסוף תבחר את חבר הקונגרס שהכי קרוב לעמדות שלך. באמצע המאה ה-19 הדגש אצל הדמוקרטים היה ימני ואצל הרפובליקאים שמאלני, ולמעשה רק בשנות השישים והשבעים המגמה התהפכה בעיקר על רקע המהלכים לשוויון הזכויות לשחורים (ואז הדרום שהיה מעוז דמוקרטי שינה מגמה והיום הוא בדרך כלל רפובליקאי; גדולי המתנגדים למהלכים הללו היו דמוקרטים מהדרום).

    2. להזכירך נציונלסוציאליזם הוא התנועה הנאצית השמאל הוביל לתנועות הכי עקובות מדם החל ממאו שחיסל כ 50 מיליון דרך היטלר שחיסל כ 50 מיליון דרך סטאלין שחיסל כ 20 מיליון ועוד. הסוציאליזם רוצה לשעבד את הכלכלה לטובת ה"שיוויון" ובועל לטובת השלטון ובכך דורס את חופש הפרט והחיים של כול מי שמתנגד או שונה.גם אצלינו השמאל אם היה יכול היה מלאים את כול הכלכלה ומשם הדרך ברורה ….

    3. שמאל וימין הן אבחנות ותיקות, מימי הפרלמנט המהפכני בצרפת לפחות.
      הנאצים שברו את החלוקה הותיקה הזו, האידיאולוגיה שלהם היא גם שמאל וגם ימין: גם העברת כוח לפועלים וגם דאגה ללאום, גם בוז לכנסיה וגם דאגה ללאום ולגזע. הפרקטיקה שלהם, בכל מיקרה, היתה ימנית לגמרי. הם רדפו קומוניסטים ולא בעלי הון (לפחות לא בעלי הון אריים).

  3. נראה לי שהכותב מתבלבל כמה פעמים במהלך המאמר בין ימין שמאל ורפובליקנים דמוקרטים. להגיד שהדמוקרטים היו תמיד שמאל ולכן העבדות היא סמל של השמאל זה אווילות שאין לה אחיזה במציאות. אנא, כותב יקר, קרא מעט על ההיסטוריה של ביטול העבדות, ולמד מי היו מתנגדי העבדות בצרפת, אנגליה ובכלל. ובכלל- שאלת העבדות חוצה את קווי הימין-שמאל הכלכלי או המדיני- שכן זוהי שאלה מוסרית שלא אמור להיות לגביה ויכוח. לסיכום- כתיבה מביכה שלא מוסיפה כבוד לאתר הזה.

    1. עובדתית לינקולן היה רפובליקן בעוד הדמוקרטים היו מזוהים עם המשך התמיכה בעבדות.
      לפני שאתה יוצא בהצהרות דרמטיות פשוט תפתח ויקיפדיה לכמה שניות. לא תתחרט. בהצלחה!

    2. עידו, מה לך ולאתר מידה. אני בטוח שאת רוב זמנך אתה מבלה באתרי הסמול כמו מולד או בטאון אוייבי ישראל בעברית עיתון הארץ ורבים מאוד אחרים.
      אשתמש בביטוי של חבריך מארגוני החבלה ואומר אל תזהם את האתר הזה בכניסתך אליו. תישאר בתוך ובחוג בעלי הדעות כמוך.

  4. הידע שלך בהיסטוריה האמריקאית מביך, ההכרה שלך של מדע המדינה וההיסטוריה של התפתחות השמאל והימין הפוליטי והכלכלי במערב קלוש, והטיעון עצמו מבולבל.
    בשורה התחתונה, ב-2017, מי שצעדו עם צלבי קרס ודגלי קונפדרציה, מי שהתנגדו להורדת הפסלים, מי שלא מתביישים לרגע בתורת הגזע שלהם (האנטישמית כמובן), ומי שרצח מפגינה, הם הימין הקיצוני. הם רחוקים מלהיות הרוב בימין האמריקאי אבל הם ימין, ולא שמאל.
    אגב, בין 2007-2016 לא פחות מ-372 אמריקאים נרצחו בידי קיצוניים. מתוכם 74% (!) בידי הימין הקיצוני, לעומת 24% בידי האיסלאם הקיצוני, ו-2% עלובים בידי השמאל הקיצוני. אז בוא.

    https://www.adl.org/education/resources/reports/murder-and-extremism-in-the-united-states-in-2016

    1. מכיר את האתר הזה ואת הנתונים האלה. מאוד לא אמין. מאוד מושפע מהטייה פוליטית ואג'נדנה.
      באופן כללי, תראה לי נתונים או אתר כאלה, והשאלה הראשונה שלי תהיה – מי ערך את הנתונים? מי מממן את האתר?

      אל תהיה תמים נועם. בוא.

      גם בארצנו הקטנטונת, נועם, מאחר והמשטרה מסרבת לתייג פשיעה לאומנית מצד ערבים כלפי יהודים, ומכניסה פשעים כאלה ככל יכולתה תחת הגדרה פלילית ולא לאומנית, אם תאסוף באתר משלך נתונים, תגלה להפתעתך שכמעט ואך ורק יהודים מבצעים פשעים לאומניים כנגד ערבים בין הירדן לים.

      ובכל זאת, ערבים עובדים, מבלים, ומטיילים בשכונות ויישובים יהודיים בלי שום חשש, ולא יהססו לשרוק לאחותך ברחוב או לשלוח אליה יד בים.

      עכשיו גש ותנסה לעשות אותו דבר לאחותם באום אל פאחם.דווח לי איך הלך.

      אז בוא, נועם, בוא. הציבור לא תמים. למרות הסטטיסטיקה ההו כה אמינה שתמיד אפשר לשלוף.

    2. ועוד דבר. אני יודע שזה נשמע בוטה, אבל במקום לשבת בגולה ולחנך את הגויים, היהודים הטובים מהליגה נגד השמצה צריכים לבוא לגור בישראל.
      זה ביתם, ופה הם צריכים להשפיע ולגור.

      אם היה פה מיעוט עשיר ומקושר מאוד וחזק פוליטית של בנגלדשים, שהיה מקדיש הרבה מכספו והשפעתו בניסיון לחנך את הרוב היהודי ולהטוות לו דרך פוליטית, גם אני אולי הייתי מפתח שנאה מסוימת, או לפחות עוינות, כלפי הקבוצה הזו.

      במקום לחנך באמריקה ולפרסם נתונים מוטים באתרים שלהם, שיבואו היהודים הטובים מהליגה נגד השמצה לגור במולדתם עם בני עמם, בביתם היחיד – ארץ ישראל.

      לילה טוב.

  5. בושה לכם- עליונאים צועדים לבית כנסת בארה"ב במדי צבא וצלבי קרס, עם נשק ולפידים ובפיהם הסיסמה " "היהודים לא יחליפו אותנו", וכל מה שיש לכם להגיד הוא שה"הסמול והתקשרת" אשמים. בהחלט אפולוגטיקה עלובה.

  6. בושה לכם- עליונאים צועדים לבית כנסת בארה"ב במדי צבא וצלבי קרס, עם נשק ולפידים ובפיהם הסיסמה " "היהודים לא יחליפו אותנו", וכל מה שיש לכם להגיד הוא שה"הסמול והתקשרת" אשמים. בהחלט אפולוגטיקה עלובה.

  7. צר לי על אתר מידה, וצר לי על הכותב זיו מאור. במשפט אחד שנאמר כבר בתגובות הקודמות- החלוקה לימין-שמאל פוליטי על פי השתייכות למפלגה הרפובליקאית/דמוקרטית התגבש במאה ה-20. הידע שלי מאד בסיסי בהיסטוריה אמריקאית, ואני ממליץ לכולם, ובעיקר לכותב לשמוע את סדרת ההרצאות של פרופ' אייל נווה בשפה קולחת שמאד מסדר את הדברים. https://www.youtube.com/playlist?list=PLNiWLB_wsOg5aHQXnx1CTqeysc2-j9OHs
    אני ממליץ לאתר מידה להסיר את המאמר שלא מוסיף כבוד רב למה שהוא מייצג. צר לי כימני לומר זאת, אבל בעיתון הארץ זה לא היה קורה.

    1. צר לי כשמאלני לומר זאת, אבל בעיתון הארץ אף פעם אני לא רואה תגובות של אנשי ימין שמתחזים לשמאלנים כדי לתקוף את השמאל כמו שאני רואה באתר הזה, שבסוף כל מאמר המופיע בו יש כמה תגובות של אנשי שמאל המתחזים לאנשי ימין כדי לתקוף את הימין כאילו באופן אובייקטיבי.

    2. באמת שאני ימני, אני אפילו גר בהתנחלות וחובש כיפה. אני מאד אוהב את האתר הזה, והתגובה שלי מכוונת לכך שלא תצא תקלה (כמו המאמר הספציפי הזה) מתחת ידי האתר החשוב הזה, שמביא טיעונים ימניים באופן שקול ורציונלי. זה הכל. ואם כבר פתחנו בשיחה, עוד דבר שקשה לי מאד עם ימניים, שהם מאד נוטים לדבר לגופו של אדם ופחות לגופו של עניין כמו שאתה עושה. יש גם מה ללמוד משמאלנים.

    3. באמת שאני שמאלני, אני אפילו גר בשינקין וחובש כאפייה ביום הנאכבה. אני מאוד אוהב את התגובות באתר הזה של אלה שמצהירים בתגובותיהם שהם ימניים אבל דואגים ליושרו/רמתו/מקצועיותו של האתר. הדבר הזה מוכיח שעוד לא אבדה תקוותנו: עם הימנים האלה עוד נצעד שכם אחד בהפגנות יום הנאכבה ונישא שלטים נגד אותם ימנים שנוטים לדבר לגופו של אדם ופחות לגופו של עניין. יש הרבה נחת מאותם ימנים שכל הזמן מספרים לנו באתר הזה כמה שהם ימנים וכמה הבטן שלהם מלאה על האתר הזה ועל יושרו/רמתו/מקצועיותו.

    4. הרוב המוחלט בשמאל, ממש כמו בימין, מדברים לגופו של אדם וממש לא לגופו של עניין.
      אם אתה אכן ימני, עצתי לך, שחרר מרגשי הנחיתות שלך בנושא.
      כחילוני חיפאי שגדל במשפחה, שכונה, בתי ספר וחברה שמאלנית מובהקת על התחום שבין העבודה לחדש, תרשה לי לומר לך – ממש לא. בתחום הספציפי הזה, אין מה ללמוד מהשמאל. כמו רוב הימנים, גם רוב השמאלנים הם קבוצה שטופת שנאה, עוינות ודעות קדומות. וכמו רוב הימנים, רובם לא מסוגלים לנהל דיון ענייני ומכבד עם מי שחושב, חי ומתנהג אחרת מהם.
      אז בוא, נועם. בוא.

  8. לא ממש מפתיע שהם עושים זאת, גם הטליבן ודעא״ש משתמשים באותה פרקטיקה.

  9. תהיתי כיצד המאמר המביך הלוקה בעוורון כלפי תהליכים הסטוריים, פרספקטיבה היסטורית ויחסי דמוקרטים- רפובליקניים וימין -שמאל בארה"ב עבר את מסננת העורך של מידה, הבמה האינטלקטואלית של הימין/ שמרניים בארץ.

    עד שראיתי שהמחבר הוא, הוא עורך האתר.

    מש"ל

    אגב הנה רעיון באותו כיוון למאמר אחר (השתמשו חופשי, מזכה לא נדרש):
    הטלת האחריות על השליטה הישראלית בעזה, יהודה ושומרון רק על השמאל בארץ, כי מפאי הם השמאל, ואילו הימין של בגין ושרון עסוק ב"נסיגות" ו"מסירת שטחים" שהם צעדים "א- כיבושיים". כל זה תוך כדי התעלמות מאוסלו, רבין, נתניהו ועוד….