"פרשת ילדי תימן היא פצע מדמם". תשובה להלל גרשוני

ועדות החקירה שעסקו בפרשה לא ניצלו את כל סמכויותיהן, ואפילו הן לא מצאו הסבר להיעלמותם של 64 ילדים

המחאה והטיוח | פלאש90

הלל גרשוני, הוגה דעות פופולרי למדי בסצנה הימנית האשכנזית המתפתחת (שעודה גמלונית מעט ביחס לאחותה השמאלנית, אבל היא לומדת), כל כך לא התחבר למחאת צאצאי עולי תימן עד שהתיישב וניסח רשימה ובה דחה את התלונות בפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן".

על שני אדנים ביסס גרשוני את התזה שלו.

טיעון ראשון: המחאה אורגנה על ידי ארגון עמר"ם, שבראשו עומד "פעיל מזרחי רדיקלי" ו"פעילה פמיניסטית מזרחית רדיקלית". מזרחיים רדיקלים זה רע, ולכן מחאת בני העדה התימנית רעה. על פי תפיסת עולמו של גרשוני, מחאה מזוהה לפי מארגניה ולא לפי תכניה, מטרותיה וקורבנותיה. קטיעי בשטח, העם במתח. נראה שהכלל שאין משיחין בגופו של אדם אלא רק בגופו של עניין אינו מוכר לגרשוני.

למען ה"איזון" מציין גרשוני שגם הרב כהנא עסק בפרשה. "מצא מין את מינו", הוא מציין בסיפוק. מקומה של הפרשה הזו בקצוות קשת הדעות הפוליטית, ולא בימין המנומס של גרשוני.

טיעון שני: שלושה גופי חקירה מונו לחקור ולבדוק את הפרשה, ושלושתם הגיעו למסקנה זהה: הטיפול בעולי תימן לקה בחסר, מוסדות המדינה חסרו את היכולות והכישורים לקלוט את המוני העולים והבלגן חגג – "באותם ימים מנהל תקין היה המלצה בלבד", כלשונו של גרשוני – אך יד ממסדית מכוונת לא הייתה פה.

חקירה חלקית ופסיבית

עצם הקמתן החוזרת של שלוש הוועדות מעיד על ספק שדבק בממצאיהן, ייתכן שגם בעיני הממסד, והאבולוציה של היקף סמכויותיהן מרמזת על כך. הוועדה הראשונה, ועדת בהלול-מינקובסקי הייתה ועדת פקידים בינמשרדית (משפטים ומשטרה), והיא פעלה כוועדת בדיקה מנהלית. השנייה, ועדת שלגי, קיבלה מעמד של 'ועדת בירור' מכוח חוק ועדות חקירה תשכ"ט. רק השלישית, ועדת כהן-שלגי, הייתה 'ועדת חקירה ממלכתית' בסמכויות חקירה מלאות מכח החוק הנ"ל.

כל השלוש הוקמו בעקבות גלי תסיסה. הראשונה ב-67' בעקבות צווי גיוס לצה"ל שהגיעו להורי הילדים "המתים"; השנייה ב- 88', בעקבות דו"ח הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן שעורר סערה; והשלישית ב- 95', בעקבות מחאה שהצית הרב עוזי משולם והאלימות המשטרתית כלפי תומכיו.

שלוש הוועדות עסקו בתלונות שהוגשו, אך הן לא עסקו בתלונות שלא הוגשו. הדבר נסבל בנוגע לוועדת הפקידים, אך הוא בלתי נסבל אצל הוועדות האחרות שלא ניצלו את סמכויות החקירה הנרחבות המוקנות להן בחוק, לרבות הוצאת צווים לשם ייזום איסוף ראיות וחומר רלוונטי. לא מצאתי עדות שהן נקטו צעדים כאלה, ושוכנעתי שהן היו סבילות כקודמתן.

השופט קדמי המנוח, שהיה המורה שלי לדיני ראיות, היה אדם חם ומקסים אך פורמליסט מושבע. אישיותו המשפטית לא תאמה את הפרשה, שהיו בה צדדים אפורים רבים על הציר שבין השחור ללבן, שגם אם נבעו מהבלגן המנהלי שפשה בשנים ההן, ייתכן שפתחו פתח לפעילות פושעת. קדמי גייס את הבלגן לשלילת כוונת זדון ממסדית. אפשר לשער ששופט אחר, אקטיביסט יותר ופורמליסט פחות, היה פוסק להפך, שהרי בלגן הוא כר נוח לעבריינות, לא כך?

בעוד הפורמליזם של השופט קדמי נבע מתפיסת עולם משפטית, הפורמליזם של גרשוני, הדיוט משפטי למיטב ידיעתי, נובע מכך שהוא משרת את מטרתו.

על פי אלפי עדים

האמת היא שקשה להכריע בשאלה אם הייתה יד מכוונת או לא. יש ראיות ונימוקים טובים לשני הצדדים, וייתכן שהאמת נמצאת על הציר ביניהם. אך ברור שלגמרי שעולות כאן שאלות כבדות משקל. העדויות, המחאה, הרמזים, המסמכים ששוחררו, ההחלטה המוזרה לסגור את הארכיון לשבעים שנה – כל אלה מחייבות בירור. אך גרשוני מתנגד. לדידו הפרשה מוכחשת, ולמצער מודחקת.

"הכחשה" היא מנגנון הגנה פנימי שתכליתו לראות מציאות מסוימת כאילו לא התרחשה. "הדחקה" היא להכיר במציאות, אך להקטינה ולהופכה לשולית וכזו שדינה להישכח. בין אם הכחיש ובין אם הדחיק, גרשוני נוהג באופן מכוער כלפי ציבור גדול וחשוב. הוא אינו מסתפק בחיבוק אוהב לממצאי הוועדה, אלא נוזף באלה המאמינים שיד ממסדית בחשה בפרשה ומאשימם בחבירה לפעילי השמאל הרדיקלי, וזאת מבלי שקראו  את הדו"ח כולו:

"טוב יעשה המתעניין בפרשה אם יקרא את כל הדו"ח מהחל עד כלה … ויראה כיצד הוועדה דוחה אבן אחר אבן את טענת הקונספירציה, המתגלה ככלי ריק וכערבוב בין משאלות לב, חוסר הבנה, ומעורבות של גורמים שביקשו ללבות את האש מטעמיהם שלהם".

אין צורך לקרוא את הדו"ח בן 338 העמודים בשלמותו, כדי להזדהות עם המשפחות ולקבל את סיפורן כאמת עובדתית (אין חובה לקבלו בשלמות). רבים העידו מכלי ראשון על חוויה מטלטלת, מבלי שהיה להם מניע לשקר ומבלי שהובטחו להם טובות הנאה. רבים מאוד מתארים מצב דברים זהה: היה תינוק בריא, לפתע סיפרו לנו שהוא מת, לא הניחו לנו לראות גופה, וכאשר מחינו סולקנו בכוח ובעת הצורך על ידי המשטרה. ומהי משטרה אם לא זרוע של הממסד?

במשפט העברי, על פי שני עדים יקום דבר. אז על פי אלפי עדים לא יקום דבר? מיהו בר הדעת שיתעלם ממשקלן של העדויות הללו? כאמור, אין חובה לקבלן במלואן אך להתעלם – בשום אופן.

"מסירה מזדמנת לאימוץ"

גם אם נזרום עם האמון הרב של גרשוני במסקנות הוועדות, עדיין, על פי ממצאי שתי הוועדות הראשונות לא ניתן היה לקבל הסבר לגורלם של 92 ילדים (דו"ח כהן-קדמי, עמ' 29), מספר זה הצטמצם ל-64 ילדים על פי ממצאי ועדת כהן-קדמי (שם, 30). ניתן להניח אפוא שגרשוני יסכים לקביעה שגורלם של 64 פעוטות לא נודע.

אמת, הוועדה דחתה את ההאשמה לחטיפה ממסדית של הילדים (שם, 312) אך בשום פנים ואופן לא ניקתה את המוסדות מאחריות.

גם הדו"חות הרבים לא מצאו הסברים לחלק מהמקרים. קברים בבית העלמין סגולה המיוחסים לילדים שנעלמו | פלאש90

מזעזעת במיוחד הייתה הטכניקה שכונתה "מסירה מזדמנת לאימוץ" (דו"ח כהן-קדמי, 159). ילדים "נמסרו למשפחות אחרות בנסיבות שבהן המחזיקים בהם סברו שהם ננטשו על-ידי משפחותיהם על רקע ניתוק הקשר עמם". הממסד הואשם באישום כבד: "גם 'מסירה מזדמנת לאימוץ' מהווה … הוצאה של תינוקות מרשות הוריהם, שלא על דעתם וללא הסכמתם" (שם, 161). ועדת כהן-קדמי מצאה כי 64 פעוטות הוצאו מרשות הוריהם שלא על דעתם וללא הסכמתם ונעלמו ללא עקבות. אפילו כתב אישום אחד לא הוגש.

ואחרון לעניין זה: ועדת כהן-קדמי הוסמכה לבדוק תלונות על היעלמות ילדים בין השנים 1954-1949, בעוד שנתקבלו תלונות ממועדים מאוחרים יותר (אם כי בהיקף קטן הרבה יותר). לפיכך לא ניתן לומר שהפרשה נחקרה במלוא היקפה. כמו כן, לא ניתן לומר שכל ההיעלמויות נחקרו כדבעי, משהוועדה עסקה כאמור רק בבירור תלונות שהונחו על שולחנה.

מגננה מגוחכת

גרשוני מתייחס בביטול לעדותה הדרמטית של האחות המטפלת שלומית מליק, שפורסמה לפני שבועות מעטים ב'ידיעות אחרונות'. הנימוק: עדויות דומות נדחו על ידי ועדת כהן-קדמי.

על פי גרשוני, אפשר להקיש מעדויות שנתנו עובדות סוציאליות בפני ועדת כהן-קדמי, על עדותה של מליק. זו עמדה מופרכת גמרי. מליק עבדה בבית הילדים יום יום לאורך זמן בטיפול במושאי עדותה, ואילו העובדות הסוציאליות שירתו בתפקיד אופקי במעקב אחר חולים נזקקים לסעד ורווחה – לא בכל יום, לא כל היום ולא במוסד אחד. לפיכך, אין גזירה שווה בין עדותה של מליק ובין עדות העובדות הסוציאליות הנזכרות.

זאת ועוד, גרשוני הציג בפני קוראיו מצג מטעה כאילו עדות העובדות הסוציאליות נדחתה באופן גורף, ולא כך. הוועדה קבעה שגם אם מדובר בהתרשמות ממצב דברים ולא בידיעה אישית, אין להטיל ספק בכנותן של העדוֹת (דו"ח כהן-קדמי, 209).

מליק העידה על משלחות של נשים נשואות פנים שבאו לביקור בבית הילדים, על כך שהלבישו את הילדים יפה לקראת הביקור, ולמחרת הם נעלמו, כמו התינוק ציון האהוב עליה. מליק איננה יחידה להעיד כך. קדמו לה עדויות רבות על שימוש בטכניקה דומה. עדות כה מטלטלת וכה מעוררת מחשבה נדחתה בביטול, בטענה שניתנה מתוך התרשמות ולא מתוך ידיעה אישית. אכן אין כאן עדות ישירה, אבל זוהי התרשמות סבירה ומתבקשת.

בעיניי עדותה של מליק מהימנה ובת תוקף, ויש בה כדי להצביע על מעורבות הממסד בחטיפת הפעוטות. ראשית, מליק הודתה בפה מלא ומכלי ראשון שהייתה עדה לביקורי נשים נשואות פנים מחו"ל ושלמחרת הביקור נעלמו ילדים. עדות כזו היא עדות נסיבתית הטעונה דבר לחיזוקה, וראיות משלימות יש בשפע. שנית, בעדותה הכנה הסבירה מליק שבעת ההיא הייתה נשואה טרייה, כמעט נערה, בתקופה של צנע ופרנסת דחק, ועל כן כבשה את עדותה משום שלא עמדו לה כוחותיה לסכן את מקור פרנסתה. אני מאמין להסבריה, מתוך ניסיוני ומתוך מודעות לסביבה ההגמונית המפא"יניקית שהייתה אז בשיא כוחה.

לא להכחיש, להתמודד

שאלות רבות עולות מהפרשה וממתינות למענה. שאלות מעניינות וחשובות, אך גרשוני ואיתו חבריו לימין האשכנזי, ביושרה מפוקפקת ובפוזה מגוחכת של מגננה, עוסקים בגופם של מארגני המחאה במקום בגופו של עניין.

על גרשוני וחבריו להבין שעולם שבו הכחשה והדחקה הם כלים לכיבוי שריפות הוא העולם של אתמול, ומוטב להם לאבק ולרענן את תפיסת המציאות שלהם. אינני דורש מהם לנהוג כפי שנהג הסופר סטפן צווייג שסירב להסתגל למציאות המשתנה, אלא דווקא להתמודד, להשתדרג ולחבור להיגיון הבריא.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. הגישה של גרשוני עלובה ומבישה, שלא לומר מרושעת. אמון בוועדות? למה? וועדה הינה המכשיר הקלסי של הביורוקרטיה לקבירת עובדות ובמקרה שלנו, ואנשים. פתיחת כל תיקי האימוץ. מול פשע נורא כל כך חייבת להיעשות החרגה מכללים. פתיחת כל תיקי האימוץ. חקירה של תלונה אחר תלונה. ביטול ההתיישנות לעבירה של גזלת ילד מאמו, כשם שעשתה המדינה באשר לפשעי הנאצים. פתיחת חקירה פלילית משטרתית . עד היום טרם נפתחה חקירה משטרתית בנושא. על המגשים כביכול של גב' נתניהו יש לנו חקירה משטרתית כבר שנה.

    1. מתוך "נידונה לחיים" אביהו רונן. 2011 (עמ' 451-452)
      בהינתן צו אימוץ על ידי בית משפט, מונפקת למאומץ תעודת לידה חדשה, ובה נרשם רק שם האם המאמצת. שם האם הביולוגית נמחק מהתעודות ונשמר רק בפנקס האימוצים השמור ביד המדינה. רק עתה, במהלך השיחה בחיפה, אני תופס זאת: המדינה מזייפת את התעודות שלה עצמה, והכול על פי חוק.
      העובדת הוציאלית מסבירה לי בנחת שעד לפני כעשרים שנה גם לא היה אפשר לתקן זאת. רק אז נחקק חוק מיוחד, ביוזמתו של יונה יהב, המאפשר לשנות את תעודת הזהות ולהכניס בסוגריים את האם הטבעית. הדבר מותנה בפתיחת תיק האימוץ ובהוצאת תעודת "הצלבת זהויות", שבאמצעותה, על ידי פנייה לבית המשפט לענייני משפחה ואחר כך למשרד הפנים, ניתן להגיע לבסוף לרישום המיוחל. "ומה היה לפני כן? כיצד יכול היה אדם שאומץ להוכיח את זהותו לפני חוק יהב?" היא אינה יודעת. "ילדי תימן, את יודעת", איני מתאפק, "הם בוודאי במצב נוראי בהרבה משלי. אני לפחות הכרתי את אמי הטבעית, הם לא. ואם לא טרחו הוריהם המאמצים לספר להם כי הם מאומצים, לעולם לא ימצאו את קצה החוט המוביל לזהותם שזויפה בידי המדינה" היא מסתכלת בי בתמיהה: מה לי ולילדי תימן?

  2. יגאל היקר,נהניתי לקרוא את המאמר. לא מאמר משתלח ומתלהם אלא אמיץ, ענייני ועובדתי אשר פשוט מטיח את האמת העובדתית הפשוטה,הכואבת והמזעזעת של היעלמות וחטיפת ילדי תימן והבלקן, בפני כל אלו הטומנים ראשם ,במתכוון, באדמה והשמים עצמם כבנות יענה,ובכלל זה גרשוני.יישר כוח.

  3. לא הבאת טיעונים מספקים לסתור את עמדת גרשוני שלא הייתה הכוונה ממסדית, מלבד הטיעון המופלא על הפופולריות שלו בסצנה האשכנזית – מופלא כי 2 שורות אחרי זה אתה מותח ביקורת קשה על אותה הפרקטיקה בדיוק!

    אבל גם אם לא הייתה הכוונה ממסדית בהחלט היו טיוחים רבים מצד הממסד, וזאת סיבה מספיקה בהחלט
    (ולא היחידה) לפתוח ולבחון את אותו פצע מדמם, ברצינות.

  4. סצינה אשכנזית מתפתחת..
    מר עברי היקר,
    אני חצי טוניסאי חצי מרוקאי.
    כשאתה מתחיל מאמר בנסיון לשכנע את הקוראים עם פתיחה כזו, אני יכול להבין את הבעיתיות של מי שעומד מאחורי המחאה.
    אין לי בעיה עם זהיות ואני מאמין בזה.
    יש לי בעיה עם פוליטיקה זהות. גברים מתעללים בנשים ואשכנזים בספרדים וכמובן יהודים בערבים

  5. " ועדת כהן-קדמי מצאה כי 64 פעוטות הוצאו מרשות הוריהם שלא על דעתם וללא הסכמתם ונעלמו ללא עקבות?"

    סליחה? מאיפה הוצאת את השקר הזה?

    1. סליחה?! לפני שאתה מלכלך. אפילו בויקיפדיה זה נכתב, "מסירה מזדמנת לאימוץ" של 56 ילדים

  6. ליגאל היקר !!
    בידי שלומית מליק לפי טענתה. יש תמונות של האחראים לחטיפות . היא הגיעה איתן לעורך דינו של עוזי משולם עו״ד רמי צוברי והאיש ששיחרר אותו מהכלא , אך עו״ד צוברי שלח אותה לוועדה והיא לא התייצבה. ( מדוע לא הסיע אותה בלימוזינה לוועדה כשטענה שמשולם צדק?
    בדקתי את המקרה ומסתבר שאין תלונות על העלמות ילדים (6) מבית תינוקות קדימה ו מעברת קדימה( היה מדליק אור אדום). העלמות 6 ילדים מבית ילדים עם 30 ילדים .
    אני מכיר היטב את הפרשה ואשמח לפרסם כתבה . לצערי קבוצה קטנה ולא אחראית בעדה התימנית. מסלפת הסטוריה והפכה את העדה התימנית. לקרבנית. במקום למצליחה וציונית .
    אחראים לכך. ד״ר משה נחום, מאיר משולם ( שחף פילוביץ מאתר רוטרנט . ועוזי משולם שעוותו את ההסטוריה התימנית והפיצו את כל השמועות. שנקלטו אצל התימנים הדבר המדאיג ביותר ש 99 אחוז מהתימנים בכלל לא מכירים את ההסטוריה שלהם

    1. בקיצור זלינגר זו השיטה להפוך כל מתלונן להזוי ולמתקרבן, להכחיש כל דבר. ולקרוא למתלוננים האמיצים והעקשנים, לא אחראיים לטעמי זו חוצפה וגסות רוח . ואיזו התנשאות אופיינית "99 אחוז מהתימנים בכלל לא מכירים את ההסטוריה שלהם" אבל זלינגר מכחיש אסון ילדי תימן ידוע, כמובן יודע גם יודע.

    2. לכל היודע מתעניין בפרטים הביוגרפיים של אבי זלינגר מכחיש אסון ילדי תימן הידוע. מנחש אבל יתכן ואדבדה כי יש לזלינגר עבר של שהייה בקיבוץ.

    3. נהפוך הוא, אבי זלינגר הזמין כל אדם פרטי שטוען שנחטפו לו קרובי משפחה ונמסרו לאימוץ במשפחות ניצולי שואה שמתגוררות בארצות הברית לתבוע את המדינה ובמידה שמדובר בעלילת שווא, מה שככל הנראה זה באמת זה, לשלם 2 מיליון שקל פיצויים למדינה על הוצאת דיבה. עד עכשיו אף אחד לא נענה לאתגר.

    4. מי בכלל הזלינגר הזה מכחיש אסון ילדי תימן הידוע להזמין את ההורים להתלונן. זו השיטה הרי של עושי הנבלה מאז ומעולם. אני חוזר ומבקש כל היודע פרטים על זלינגר יואיל נא להודיע לאתר. למטה מתפרסם שאביו של ישראל רוזן עבד במשרד הפנים באותה תקופה. אני נוטה לחשוב שזלינגר חבר קיבוץ בהווה או בעבר. המוסד המעוות הזה הצמיח מאז ומעולם מכחישי פשעי קסטנר, רודפי לוחמי חירות בישראל, ועכשיו כנראה גם את זלינגר. אבל אולי הוכחש.

  7. הטענות שהמאמר מעלה הן:
    – היה פשע
    – הוא היה מאורגן
    – הממסד דאג לטיוח

    הטענה של גרשוני שלא הייתה הכוונה ממסדית לביצוע הפשע לא נסתרת בשום שלב במאמר.

    עם זאת ישנו פשע אחר שדווקא כן ברור שהתרחש ולא מקבל מספיק מודעות וזה הוצאת הילדים לחינוך חילוני שדווקא כן היה פשע ממוסד (ואולי קשור גם למצע שעליו התרחש ולסיבות לטיוח של פשע החטיפה)

    1. אני מסכים שהניסוח שלו לא כל כך מתאים לטענה שהוא טוען.
      למשל הביטוי "קונספירציית חטיפת ילדי תימן" בדרך כלל משמעותו שלא הייתה חטיפה ולא שזהות החוטפים אינה חד משמעית.

      נ.ב. תיקון לשוני לתגובה הקודמת: "ואולי קשור גם למצע שעליו התרחש פשע החטיפה ולסיבות הטיוח שלו"

  8. לא מבינה מדוע הוועדה לא התייחזה לאשה שהודתה כבר לפני שנים ועורך דין רמי צוברי אמר שהגיש את החומר הזה. למה היום זה פצצת מידע ולפני שנים שום התייחסות

  9. בושה וחרפה לפרופ' גרשוני "המכובד" כביכול, שלא מתבייש להכחיש את חטיפת ילדי תימן והנסיוניות הרפואיים שנעשו בהם בעודם בחיים – רצח לכל דבר. אולי אז ה"אליטה" האשכנזית והגזענית הרגישה שהיא יכולה לעשות מה שהם רוצים ולומר על התימנים שהם אנשים הזויים ושקרנים כי סיפוריהם על חטיפת ילדים הם סיפורים בדויים. אבל, הם לא ידעו כמה חכמים וצדיקים הם התימנים מה שלא יכלו לומר על האשכנזים הגנבים שגנבו בכח את הילדים החטופים, את ספרי התורה שלהם ואת תכשיטי הכסף והזהב שלהם שהיו שווי ערך. היום, הדור השני והשלישי של אותם משפחות שנפגעו מהטרגדיה הקשה עושות את העבודה של הוריהם
    שלא ידעו את השפה.

    1. עורך מקור ראשון חגי סגל והרב רוזן "נשיא" הבית היהודי עד לאחרונה גם הם התייחסו בזלזול ובהתנשאות לכל טענות ההורים. אחד מהם הפליג בדמיונו שיהודי תימן זקוקים למיתוס להתכנס סביבו. צרף את גרשוני ובדוק מאיזו ביצה משותפת צמחו. בדקו בויקיפדיה מה היה תפקידו של אביו של רוזן במשרד הפנים באותה תקופה ותבינו למה נזעק רוזן להתנשא ולזלזל בסבל הקשה שעברו ההורים. בעת ההפגנות בשנה האחרונה לא היה שום סיקור בעתון מקור ראשון .
      קל לזלזל ולהתנשא כשמדובר בעדה צנועה וערכית כמו יהודי תימן. נראה אותם גיבורים על עדות חזקות ומגובשות כמו עדת יהודי מרוקו.