מלחמת הבד"צים: כך כבשה קבוצת שוליים חרדית את שוק הכשרות

הם מבקרים בחריפות את כל הקבוצות החרדיות האחרות, אך אימפריית הכשרות שלהם מקובלת על כולם. מה הסוד של העדה החרדית?

הכשרות משנה את שוק החלב | צילום: יעקב נחומי

נדיר ששני גורמים מרוחקים כל כך מבחינה אידיאולוגית כמו 'נאמני תורה ועבודה' ועיתון 'המבשר' מסכימים על משהו. ובכל זאת, בחודש שעבר זה קרה. ביקורת זהה להפליא נמתחה אז על ידי שני הקטבים הללו: 'נאמני תורה ועבודה' הגישו לרשות ההגבלים העסקיים בקשה להכריז על בד"ץ העדה החרדית כמונופול בתחום שירותי כשרות המהדרין, ואילו ביטאון 'המבשר', המייצג חלק מהחצרות החסידיות החברות ב'אגודת ישראל', כתב במאמר המערכת שלו כי: "ההוגנות נותנת שאין זכות לגוף יחיד להשליט את עצמו על כל שוק המזון הכשר".

הטריגר לתמימות-הדעים החריגה הזו היה המעבר של טרה לכשרות בד"ץ העדה החרדית, אחרי ששים שנה שבהן נהנתה מחותמת הכשרות של 'בד"ץ אגודת ישראל'. הטעמים למהלך של שני הארגונים, מטבע הדברים, שונים בתכלית, אבל השורה התחתונה זהה: בד"ץ העדה החרדית השלים השתלטות על רוב משק החלב בישראל, ודרך על לא מעט יבלות בדרך. "יש כאן עסק כשרות במעטה של השגחה. ביזנס לשם ביזנס, ללא שליחות או מטרת קודש. לשם כך אף מועסקים יחצנים שתפקידם להאדיר את העסק, בדיוק כמו כל עסק אחר בחיי המסחר" כתב המבשר, תוך שימוש בנוסחים שבדרך כלל לא מגיעים מהחלק החרדי של המפה החברתית בישראל.

הביקורת הזו, כמובן, לא תשנה את דעתה של טרה, שקצרה באופן מיידי את פירות השינוי: עד כה היא השיקה רק חלב, שמנת ולבן עם ההכשר החדש, אבל זה כבר הספיק עבורה כדי לנגוס משמעותית בנתח השוק של תנובה. עד סוף יולי החזיקה טרה בנתח שוק של 1.6 אחוזים בקטגוריית החלב בשקית, אבל נתח השוק הזה צמח ל-18% עם קבלת ההכשר החדש.

גם בד"ץ העדה החרדית לא צפוי להתרגש משום ביקורת ומשום קובלנה, לפחות עד שלא ייקבע רשמית שהוא אכן פועל כמונופול – תסריט שסיכוייו להתממש הם קלושים. כיבוש טרה הוא רק עוד צעד אחד נוסף במסלול שבו הולך הבד"ץ כבר שנים ארוכות, מסלול שהביא אותו למצב שבו חותמת הבד"ץ מתפקדת כמו שלושה כוכבי מישלן של שוק הכשרות.

האימפריה שבנה הבד"ץ כמעט בלתי נתפסת. פחות בגלל נתח השוק שהוא רכש לעצמו – עדיין תמצאו שפע מוצרים בהכשרים אחרים – ויותר בגלל ההילה שהצליח ליצור סביב ההכשר שלו. הורים לילדים במערכת החינוך החרדית רגילים לקבל אותן הנחיות לגבי כיבוד כמעט מכל מוסד שהוא: רק מוצרים עם הכשר בד"ץ העדה החרדית. אפילו מוסדות שאינם חרדים מאמצים לעיתים את הקו הזה, כמו מעונות רשת אמונה. הרשת הזו משווקת עצמה כמתאימה לכל המגזרים בכך שלמטבח המעון נכנסים רק מוצרים בהכשר העדה החרדית. האמון האוניברסלי הזה בהכשר לא נותר רק ברמה המוסדית: אנשים לא דתיים שמבררים עם מכר חרדי מה יהיה הכשר מקובל על קרוב שחזר בתשובה, מקבלים בדרך כלל את התשובה שבד"ץ העדה החרדית הוא ההימור הבטוח.

פוליטיקה של כשרויות

אך האם העדה החרדית היא באמת ההכשר האמין ביותר והמחמיר ביותר, כפי שהוא מבקש להצטייר? רק מעט אנשים מחזיקים בידע ממקור ראשון על הנעשה במערכות כשרות פרטיות בישראל, והעדה החרדית בתוכן. אותם מעטים לא בהכרח מסכימים שהכשר בד"ץ הוא הערובה היחידה בישראל למזון כשר. יש בארץ כמה וכמה מומחי כשרות, משגיחים חדי עין, ופרוטוקולים כשרותיים מוצלחים. לא כולם, למרבה הפלא, מזוהים דווקא עם בד"ץ העדה החרדית. איך הצליח דווקא בד"ץ העדה החרדית להפוך את עצמו לרב הראשי של הבד"צים?

הבד"ץ, כמובן, מנוהל היטב כעסק ומפעיל מנגנוני שיווק מרשימים. אבל קשה להימלט מהתחושה שחלק מההצלחה שלו טמון בהיותו אאוטסיידר, לכאורה, בשוק הישראלי.

"העדה החרדית" הוא שמו של פלג ביהדות החרדית, המונה בסך הכל כמה אלפי משפחות. זוהי קהילה שאינה מכירה במדינת ישראל, אינה מצביעה בבחירות ומסרבת לקבל תקציבי חינוך מהמדינה. הבד"ץ שלה היכה שורשים עמוקים בשוק המזון הישראלי, אבל רבני הבד"ץ לא מזוהים עם שום גוף פוליטי. המצב הזה שונה מאוד ממצבם של רוב הבד"צים בישראל. "בד"ץ אגודת ישראל" קרוי ממש על שם המפלגה. "בד"ץ בית יוסף" נולד ביחד עם ש"ס, להחזיר עטרה ליושנה גם בשוק הכשרות. בד"ץ 'שארית ישראל' הוקם כהכשרה הספציפי של סיעת דגל התורה. בד"צים אחרים, כמו "בד"ץ בעלז" מייצגים חצר או קהילה ספציפיים, עם קשרים פוליטיים משלהם. הכשרי מהדרין המתייחסים לרב אחד מסוים מושפעים מהאופן בו אותו הרב נתפס פוליטית וציבורית בחברה החרדית: כך ישנם עד היום חרדים ליטאים שלא יגעו בשום דבר בהכשר הרב לנדא, פשוט כי הוא חסיד חב"ד.

בד"ץ העדה החרדית פטור מבחישה ביורה החרדית-ישראלית הרותחת. הוא לא משתייך לאף גוף פוליטי ישראלי, וכך כולם מרגישים בנוח להזדהות איתו ביתר קלות. זה לא שהבד"ץ מאמץ גישת אהבת-ישראל חמימה שמאחדת את כולם לחיבוק של כשרות על-קהילתית: באופן פרדוקסלי, הוא נוקט גישה הפוכה בדיוק. העדה החרדית מתנגדת לדרכן של רוב הקהילות החרדיות בישראל,  לעיתים בעוצמה ובחריפות רבה. אבל מאחר שמאבקים אלה בדרך כלל מציבים את העדה החרדית מול כלל הציבור החרדי בישראל, הם לא פוגעים במידת המקובלות של ההכשר שלה. אותה התנגדות אידיאולוגית חריפה של העדה למיינסטרים החרדי כולו היא זו שאיפשרה לגוף הכשרות שלה להפוך להצלחה מסחרית מסחררת. כאשר חברה, מוסד או אדם פרטי מבקשים לבחור הכשר שלא ירגיז אף אחד (חוץ מאשר את נותני ההכשר הקודם), בד"ץ העדה החרדית הוא ההימור הכי בטוח. שוויץ של ההכשרים.

שלוש כשרויות, משגיח אחד

הנייטרליות הפוליטית היא כמובן רק חלק מהסיפור, אבל היא מעלה על הפרק סוגיה קריטית בשוק הכשרות. ההסתמכות על כשרויות בנויה ברובה על ידע חסר ושיקולים בלתי רלוונטיים לענייני הכשרות עצמם. הלקוח הממוצע לא באמת יודע במה שונה בד"ץ פלוני מבד"ץ אלמוני. ארגוני הכשרות אינם מתנהלים בשקיפות ואינם מפרסמים את הנהלים שלהם. לצרכן הממוצע אין שום מושג, למשל, שמוצר שמתהדר בשלוש חותמות כשרות יכול להיות מיוצר בנוכחות משגיח אחד ויחיד, שליח של שלושה ארגוני כשרות, המעניק את הגושפנקה המשולשת להכשר. הצרכן הממוצע גם לא יודע שחלק נכבד מעבודת הכשרות דורשת הסתמכות על הכשרים של חומרי הגלם, ואין לו מושג על אילו הכשרים מסתמך ארגון הכשרות המועדף עליו כשהוא מפקח על ייצור כשר.

בוואקום של אי-שקיפות והיעדר רגולציה, גוף פרטי, דיסקרטי ובלתי-מזוהה כמו בד"ץ העדה החרדית נהנה מפריחה. אבל הפריחה הזו היא סימפטום לכשל שוק בשל מידע א-סימטרי: מצב שבו צרכנים מקבלים החלטות בנוגע לכשרות בשל שיקולים שאינם רלוונטיים למהות הרכישה (השגחה ברמה מיטבית), פשוט כי אין להם מערך שיקולים טוב יותר שהם יכולים לעשות בו שימוש.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

24 תגובות למאמר

  1. יש הבדל בכשרות בשר (לא עוף אלא בקר וכבש) בין אשכנזים לספרדים.
    ספרדים יותר מחמירים.
    ולכן גם בד"צ מהודר ככל שיהיה כל עוד הוא אשכנזי לא מקובל על ספרדים.

    1. העדה החרדית ולדעתי גם שאר הבדצי"ם מחמירים בכל החומרות כולל הספרדיות.

    2. יש כמה עשרות החמרות של הרמ"א (האשכנזים) על השולחן ערוך (הספרדים) וספק אם תמצא אשכנזי שמקפיד שיאכל מהכשר ספרדי.
      מה שכתבת – פשוט לא נכון.

  2. לפני כמה זמן גופים פרטיים ניסו להקים מערך כשרות למסעדות
    כדי לא להיות תלויים בכל מיניה קפריזות של הרבנות (שמירת שבת וכו')
    ההתארגנות נכשלה מכיוון שהחוק נותן לרבנות בלעדיות על שמירת הכשרות במדינה.
    אז איך החוק מאפשר לגופים שהם לא הרבנות – לתת תעודות כשרות ?

    1. אסור להם לכתוב שזה "כשר", רק שזה בהשגחה שלהם (ותמיד תמצא על המוצר גם השגחה של הרבנות המקומית)

  3. ההתרשמות שלי משמיעת כמה עוסקים בתחום הכשרות, שבד"ץ העדה החרדית אכן מספק כשרות ברמה גבוהה.
    ייתכן שגם שיקולים צדדיים שהוזכרו בכתבה תרמו למעמדו, אבל בדיקת גורמי הכשרות הנוספים שמעמדם הציבורי גבוה, מעלה שלפחות אחד מהם נמצא במצב הפוך, ובכל זאת הפגיעה במעמדו מצומצמת.
    אגב, מצחיק לקרוא באתר הזה כתבה שמתייחסת ל'העדר רגולציה' כמצב בעייתי.

  4. כתבה מעניינת רק את הפיסקה האחרונה היה אפשר לסיים אחרת.
    כשל השוק היחיד שיש פה זה שהמדינה מתקצבת מוסדות חרדים ואלה לא מלמדים לימודי חול.
    ברגע שהחרדים יפתחו לדברים חדשים שיצריכו גם חשיבה אחרת נראה חברות נוספות שעוסקות בבדצים
    הרי ברבירב שגדל בגטו סגור וכל היום מלמדים אותו מה טוב ומה לא טוב, גדל להיות אדם שאין לו שיקול דעת בנושאים מסויימים. חוץ מהכשר ספרדי אל מול אשכנזי לא רואה הבדלים נוספים למעט אגו כסף ופרסום

    1. הציבור של 'העדה החרדית' לא לומד או לא לומד, לפי תקציבים. הוא לא לוקח תקציבים ודעתו על זה ששאר החרדים לוקחים תקציבים, קיצונית יותר מדעתם של יוסי שריד וטומי לפיד ביחד, על זה שהמדינה נותנת תקציב…

  5. סיבות נוספת להצלחתם, היא;
    א. נכונות להפסיד למען האידאל הנעלה, ממילא הקונה סומך על מילתם בכשרות.
    ב. פרקטיקה משופשפת בעל נסיון עתיר שנים.
    ג. תכליתיות ומינימום סחבקיות.
    ד. הקו המחמיר של רבני העדה, יותר ממגזרים אחרים.

    סתם כך, כמו שהחרדים מציבים, מבלי משים, מראה לציבור הכללי השואלת 'במה אתם יהודים', כך גם העדה החרדית מציבה מראה לציבור החרדי, השואלת 'במה אתם חרדים'??

  6. הבד"צים הם העונש משמים לאלה האוכלים בד"ץ, מגיע להם.
    הבד"צים הם גופים מושחטים המעשירים קומץ משפחות ומיקרים את המזון למטומטמים המסכנים וקשי-היום שצורכים את כשרותם.
    אילו המטומטמים המסכנים וקשי-היום היו צורכים כשרות רגילה, כמו רוב אלה האוכלים כשר, במקום לעבור על האיסור "לא תתגודדו", הבד"צים לא היו עושקים אותם כדי להשמין את רבניהם.
    אבל מכיוון שהמטומטמים המסכנים וקשי-היום רוצים להיות צדיקים הרבה, אז הם קונים את הלוקשים של הבד"צים בטבין ותקילין שאין להם בתקווה שזה יסדר להם מקום טוב בגן עדן.
    טוב היו עושים המטומטמים המסכנים וקשי-היום אילו הסתפקו בבדיקת החסה עלה עלה, כפי שבדקה סבתי, במקום לקנות אותה גוש קטיף בכפול מחיר. טוב היו עושים המטומטמים המסכנים וקשי-היום אילו הסתפקו בשחיטת הרבנות הראשית במקום לשלם על העוף פי אחת וחצי. טוב היו עושים המטומטמים המסכנים וקשי-היום אילו צרכו תוצרת חקלאית ככולי עלמא במקום להתרושש על קילו עגבניות.
    ועם כל הכסף הזה שהיו חוסכים, טוב היו עושים המטומטמים המסכנים וקשי-היום אילו שלחו את בניהם ללמוד לימודי ליבה כדי שלפחות הם לא ימשיכו להיות מטומטמים מסכנים וקשי-יום.

    1. סבתא שלך גם שאבה מים מהבאר, אז מה? רוצים לוקסוס בלי לבדוק ומשלמים כפול. שוק חפשי

    2. תגובה של אדם שאינו מבין בכשרות.

      יש הבדל בין שמים וארץ בין כשרות ממלכתית המחוייבת לכללי בג"צ מנהל ממשלתי וכדומה, לכשרות פרטית המחוייבת רק לכללים שלה.

      אתה יכול לבדוק עלה עלה של חסה כמו סבתא שלך, ואתה יכול לחסוך את הטרחה על ידי ירקות גוש קטיף בתשלום גבוה יותר. בדיוק כפי שאתה יכול לרכב על חמור וללכת ברגל כמו סבתא שלך ולחסוך את הוצאות הרכב.

      שוק הכשרות הפרטי הוא תחרותי כמו כל שוק תחרותי, ואם יש לך בעיה עם מותג בד"צ העדה החרדית המצליח, כנראה יש לך בעיה כזו גם עם מותג קוקה קולה המצליח.

  7. נושא מרתק ומפחיד כאחד…
    לדעתי אתם מפספסים נקודה שהיא- המיתוג היוצא מגדר הרגיל של העדה החרדית כלפי הציבור החרדי ומכאן לכלל הציבור היהודי.

    צריך להבין שבציבור החרדי כל המחמיר הרי זה משובח, בכשרות המזון כמו גם בצניעות הלבוש, בהלכות שבת, וכן בהלכות שמיטה ועוד ועוד ועוד.
    ואם זוהתה חומרה חדשה הרי זו מצווה מן המובחר!

    כיוון שכך, העדה החרדית הממתגת את עצמה שנים כמחמירה ביותר בכל תחום זוכה להילה מיוחדת של צדיקות.

    והעסק(זה עסק לכל דבר) הרווחי ביותר(והיחיד, החברה האלה לא עובדים בשום דבר יצרני) של הקהילה המתבדלת הזו קוצר את הפירות.

    עכשיו תשאלו את עצמכם, האם אתם קונים את השטות הזו?
    (מספיק לראות מה קורה לחייל שמטייל ברחובות מאה שערים, כדי להבין עד כמה אין לי שום אינטרס לממן את לימודו בכולל של אברך המשי שצועק נאצי לחייל.)
    אני מחרים כבר שנים מוצרים שהכשרם בדצ העדה החרדית, אלא אם אין מוצר אחר .

    1. כמה עשרות (פושעים), שצועקים נאצי לחייל, אינם מייצגים את הציבור שלהם, כמו שכמה נערים ביש"ע שצועקים את אותם צעקות, איינם מייצגין את הציבור הדתי לאומי

    2. לידיעתך אתה לא מממן אף אברך מהעדה החרדית מכיוון שהם לא לוקחים כסף מהמדינה.
      הם לא מכירים במדינה. הם היו לפני החלוץ הראשון שהקים כאן קיבוץ, הם חיו פה בתקופות הקשות ביותר, בעוני וברעב, ואז באו הציונים והקיפו אותם במדינה, (שזו אגב כפייה חילונית לכל דבר) ממש כמו האינדיאנים בארה"ב. כל ישראלי ממוצע הוא דור שלישי או רביעי בישראל, ובמאה שערים יש אנשים שהם דור עשירי בירושלים.
      הם משלמים לקופת חולים אגרת תייר (כמה מאות ש"ח לנפש לחודש) בשביל ביטוח רפואי בסיסי, לא משלים.
      הם לא מוכנים לקבל קצבאות ילדים, גם בעבר כאשר הקצבאות עמדו על סכום גבוה.

      לפני שאתה מתחיל להשמיץ סתם… זכותך להחרים אותם, וזכותך לקנות את המזון שאתה בוחר.
      הם לא עשו לך שום דבר רע (אלא אם כן גדלת בבית של "העדה" ויש לך מירמור על הרב שהציק לך או על אבא שהכריח אותך לבוא לבית הכנסת)
      הם בכלל לא מתעניינים בך ולא רוצים את הכסף שלך, ולא מעניין אותם אם תקנה את המוצרים בחותמתם או לא.
      הם יסתדרו פה מצויין בלי המדינה סביבם, כמו שחיו פה דורות לפני קום המדינה.

  8. לכותב/ת אין מושג בתחום. לדעת רוב המבינים ההכשר של העדה החרדית הוא אכן המקצועי ביותר מבין ההכשרים למהדרין שבשוק. כך שמעתי גם מבעל מפעל.

  9. איך כותבים מאמר שלם בלי להתייחס או להבין בתחום??
    פוליטיקה משחקת תפקיד מאוד מוגבל.
    העובדה היא שמכון הכשרות אולי היחידי הבלתי תלוי כושרות בדק ומצא שהבדץ מאוד מקצועי
    לפעמים פשוט קשה להודות שמישהו טוב בתחומו רק בגלל שפוליטית נוח להשחיר אותו

  10. גם כתבה עם מניע וגם התגובות פה
    תמיד אתר מידה מטיף לחופש, והנה בא בדץ ומצליח ללא שום דרך בעייתית, אלא רק בכוחות השוק לגרום לכך שאנשים ירצו אותו, לא כי הוא לא טוב וזול, הוא דווקא יקר, אלא כי הוא מקצועי, איכותי, לא מתפשר, ואנשים מחפשים את זה.
    כל מי שמבין בכשרות יודע שהעדה החרדית (יחד עם בדץ רובין לנדא ומחפוד) הם הטופ של הכשרות, ולא סתם הם מצליחים ואנשים רוצים אותם.
    הם לא מצליחים כי הם לא פוליטים, אלא כי הם מקצועיים שעושים עבודת שטח איכותית בלי לחוף.
    ומה הקשר ללימודי ליבה או דברים אחרים.
    וזה קורה למרות שהם חרדים וכו.
    ואני די בטוח שהכתב לא דיבר עם האנשים שלהם ולא ראה אותם בפעולה, אבל ללכלך זה הכי קל.
    ואני לא מבין את אתר מידה, איפה הקריאה לכוחות השוק?

  11. כאחד שמתעסק בכל תחום הכשרות קרוב ל-20 שנה, תוך קירבה להרבה סוגי הכשרים (לא אפרט בגלל חשש לשה"ר), אפשר לומר בפה ברור: א- השגחת העדה החרדית אכן הינו מההכשרים הכי טובים בארץ.
    ב- אין חולק על כך שהרב לנדא הינו מספר 1 בעולם הכשרות כולו, מבחינת איכות ואחריות, ולא לחינם כ"כ הרבה מפעלים פוחדים מכשרותו. ומה שבעיקר מייחד אותו שאין לו מערכת כשרות כמו להכשרים האחרים, הוי אומר הוא לא מרוויח כלום מההכשר, המשגיח שנבחר ע"י הרב בקפידא, מקבל את משכורתו מבעל המפעל ישירות !!!

  12. זה מצליח להם כי כל מי שמקפיד על כשרות יהיה תמיד מוכן להתפשר על כשרות מחמירה יותר אבל לא על פחות מחמירה וכך כל מי שאוכל כשר מוכן לקנות בד"צ אבל מי שמקפיד על בד"צ לא יקנה הכשר של הרבנות הראשית ולכן בעלי עסקים מוכנים לשלם על כשרות מחמירה.
    אני מקפידה שלא לקנות שום דבר שיש לו הכשר מחמיר. קונה רק כשרות של הרבנות הראשית או שללא כשרות כלל. ביום שיצטרפו אלי עוד אנשים אז זה כבר לא יהיה משתלם כל כך לשלם על כשרות מחמירה.

  13. הכתבה מביישת את האתר החשוב הזה.
    הבדץ מעסיק את טובי המומחים (כולל טכנולגיה) ומתנהל בצורה מקצועית ושקופה.
    מי שפונה אליהם בטלפון מקבל הסברים ובנוסף יוצאת אחת לשנה חוברת שקיפות שנותנת ממש מפרט על מה שמושגח.
    על המשגיחים של הבדץ יש פיקוח הדוק (כולל מעקב אלקטרוני על מקום המצאותם).
    יש הרבה חומרי גלם ותבלינים המגיעים ממקומות רחוקים שרק הבדץ מספק עליהם השגחה – כלומר גם מי שאוכל בהכשר אחר מסתמך על הכשר הבדץ.

  14. אתר מידה- מדוע לא העליתם את התגובה שלי משבוע שעבר?
    בכל מקרה טענתי שכשל השוק שאתם מתריעים עליו, אינו קיים.
    אתם טענתם שאי השקיפות מתבטאת בצורת כשל שוק של מידע א-סימטרי.
    אך יש גורמים שעוקפים את כשל השוק הזה. מדובר בגורמים שיש להם מידע פנים על הנעשה בעולם הכשרות, אך אינם מתחרים המערכות הכשרות כך שהם חפים מאינטרס.
    לדוגמה: הרב בורנשטיין. הוא מעניק כשרות למלונות (מדובר בשוק נפרד, הבד"ץ אינו מתחרה בשוק זה, כי הוא מתחרה בעיקר בשוק הכשרות למפעלים), לפני שהוא מכשיר מלון הוא בודק אילו חומרי גלם יכולים להיכנס למטבח. כמובן מדובר בחו"ג עם חותמות כשרות שונות. הוא מבצע בדיקה על כל מוצר ומוצר (הרבה פעמים הוא גם מקבל מידע פנים ממערכת הכשרות עצמה) וכך יודע מה ניתן לאכול בלי חשש, איזו כשרות מסתמכת על הקלות שלא מקובלות על הציבור, וכו'.
    את המידע שיש לו הוא חולק לתועלת הציבור.
    יש עוד כמה גורמים כאלו בשוק הכשרות. וכשל השוק מתוקן בצורה כזו.

    בכל מקרה! אוכל כשר הוא אוכל נקי יותר. יש הרבה אנשים שאינם יהודים בכלל ומקפידים לצרוך מזון עם חותמת כשרות. זה תו האיכות החזק ביותר. אסור לאכול תולעים- אז אורז כשר יהיה בלי תולעים, וכנ"ל חסה, כרובית ומזונות נגועים. לפני כמה שנים היתה שערוריה של מסעדה שהגישה בשר סוס במנות שהיו צריכות להכיל בקר- במסעדה כשרה זה לא היה קורה, כי בשר סוס לא נכנס לשם (ואם נכנס, . כששוחטים בעלי חיים, בודקים אח"כ את הגוף שלהם לוודא שלא היה בהם מום המעיד על מחלה או פגם בבריאותם, וכך אוכלי בשר כשר מקבלים בשר איכותי יותר, שהגיע מבעלי חיים בריאים. וכן הלאה וכן הלאה.
    אז נכון שיש עוד דברים: מאכל שיוצר בשבת ע"י יהודי, אסור לאכילה, ואי אפשר להעניק לו כשרות (למרות שמשאר הבחינות הוא כן כשר.) חלב שנחלב שלא בנוכחות יהודי- אסור בשתיה, מחשש שהגוי עירב בו חלב של בעל חי שאינו טהור, כמו נאקה או סוסה. הדברים הללו יכולים לעורר התקוממות אצל מי שאינם שומרי תורה ומצוות, ובדיוק בגלל זה, שוק הכשרות הוא שוק חופשי לחלוטין. הרבנות מעניקה כשרות ברמה נמוכה מאד, ומי שרוצה- בוחר להקפיד על רמה גבוהה יותר, ויש מבחר גופי כשרות במבחר סוגים, רמות והקפדות.
    ולא, לא צריך להתעלק על הרבנות. בשביל אדם מן השורה, מה ההבדל בין הרבנות לבין מכון התקנים שמשפיע על הרבה יותר תחומים מאשר שוק המזון???
    מכון התקנים ממומן מכספי המיסים- ואוסר לשווק מוצרים כאלה ואחרים, מטעמי בטיחות. משרדי החקלאות והאוצר ממומנים כנ"ל- ואוסרים לייבא מוצרי חקלאות מסויימים, מטעמים כלכליים. משרד התחבורה מטיל רגולציות והגבלות על יבואני רכב. העיריות מתקנות חוקי עזר שונים ומשונים שלעיתים חסרי הגיון. משרדי העבודה והאוצר מטילים על מעסיקים הגבלות שונות בנושאי העסקת עובדים. המשק במדינת ישראל אינו חופשי. העניין הוא שהדת היא נושא טעון רגשית ולכן השיח סביבה הרבה יותר נפיץ.

  15. אני מאוכזב נורא נורא מכתבה כ"כ רדודה ( האם זה הרמה של כל הכתבות ) ולצערי לא תפסה את הנקודות העיקריות כלל. כעוסק בתחום יש לציין שאף מערכת לא מגיעה לרמת הפיקוח ואנשי המקצוע שלהם ( אגרונומים וכו') בתחום ההקפדות הם גם הכי חזקים ( למעט הרב לנדא)
    מה שכן ,כמו שאם ארגון ירוק היה נותן תעודת נקיון לעסקים נקיים ,וכדומה , הרי שלכל אחד היה העדפה לארגון שהוא תומך בו ולפי האינטרס שמבחינתו יביא לתועלת אמיתית , – הצד השני של המטבע של הכשרויות אינו מתקרב לצד היפה של היהדות – הכסף הולך לאנשים פרטיים ולפעמים לא הגונים… הם ארגונים טכניים ללא קשר למהות המקורית של הכשרות שהייתה הבנה מאגית טהורה .